בין שחר ללפיד

פורסם גם בדה באזר – http://debuzzer.sport5.co.il/shely/archives/4542

*

ב-15 השנים האחרונות, נכנסו מספר טייקונים לכדורגל הישראלי: רובי שפירא, סמי סגול, גד זאבי, אלכס שניידר, ארקדי גאידמק ועוד.

על אף שכל אחד מהנ"ל עמד בראש אימפריה כלכלית יותר גדולה מזו אשר בראשה עומד יעקב שחר, או לפחות באותו סדר גודל, מכבי חיפה הינה קבוצת הכדורגל המצליחה במדינה בשנים אלו.

שחר פעל בשיטה די סיסטמתית, על מנת למקסם את הצלחת הקבוצה, תוך מינימום השקעה. שחר יודע שהכוח שלו טמון בהמשכיות ושפיות כלכלית ומבין שחלק גדול מהאנשים בעלי הכסף הגדול מגיעים בכדי "לעשות סיבוב", וכאשר הם מבינים מה נדרש וכמה כפוי טובה יכול להיות לתפקד בתור בעלים של קבוצת כדורגל, הם עושים "אחורה פנה" ובורחים עם חור בארנק ובאגו.

בגדול, השיטה הינה להשקיע פחות כאשר מגיע גנגסטר חדש לעייריה, לחכות שהוא יבין לאן הגיע, יתקפל, ואז להשקיע יותר. כלומר, שחר הוא משקיע "שונא סיכון" – הוא משקיע מעט באפיקים מסוכנים והרבה באפיקים הסולידיים. עד כה השקעה זו הוכיחה את עצמה.

אך זה לא העיקר. העיקר הינו ששחר מפיק את המירב, על ידי ביצוע השקעה אנטי-מחזורית, קרי בניגוד לכיוון גידול/קיטון המחזור בשאר מועדוני הצמרת. כשכולם עסוקים בלבזבז, הוא חוסך ובונה, וכאשר כולם מלקקים את הפצעים הוא קוצר את הפירות.

*

בספטמבר 2006, הוקמה המועצה הלאומית לכלכלה, בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג. המועצה הגישה לממשלה תוכנית, אשר אושרה על ידי הממשלה באפריל 2007 ויישומה החל בשנת 2008.

אחד מעיקרי התוכנית, היה גידול קבוע בתקציב המדינה. מטרת הגידול כאמור, כמו במקרה של מכבי חיפה, הינה מדיניות כלכלית אנטי-מחזורית.

הסבר: בשנים בהן ההכנסה תעלה על ההוצאה, יהיה ניתן לחסוך, קרי לצמצם את החוב הממשלתי. לעומת זאת, בשנים בהן ההוצאה תעלה על ההכנסה, המדינה "תמריץ" את המשק, על כך שתכניס כספים למשק במיתון.

עד להחלת מדיניות זו, היה נהוג יעד גירעון בלבד. מדיניות של יעד גירעון הינה פרו-מחזורית, הואיל והממשלה מוציאה יותר כאשר ההכנסות גדלות (זהו הזמן בו המשק גם כך מצליח "להסתדר בעצמו") ומוציאה פחות כאשר ההכנסות קטנות (מתי שהמשק זקוק להשקעה ציבורית).

(במאמר מוסגר, יובהר כי מדיניות פרו-מחזורית הינה מדיניות אשר מגבירה את מחזורי העסקים, ולכן גם את הצמיחה והמיתון, ומדיניות אנטי-מחזורית הינה מדיניות אשר ממתנת את מחזורי העסקים.)

יודגש כי הוכח תיאורטית ואמפירית שהתאוששות ממשברים קלה ומהירה יותר במשק בו ננקטה מדיניות כלכלית אנטי-מחזורית על פני מדיניות כלכלית פרו-מחזורית, וכי לאורך זמן הצמיחה במשק זה גבוהה יותר.

לא זו גם זו, הועדה המליצה על שיעור גידול של 1.7% בשנה. תוך הנחה שהצמיחה ארוכת הטווח גבוהה משיעור זה וכן ששיעור הגידול באוכלוסיה גדול משיעור זה (והם אכן גדולים ממנו), תיווצר ירידה בחלקו של המגזר הציבורי (המדינה) בתוצר בראייה רב שנתית ובתוצר לנפש בכל שנה, אשר לדעת הועדה היו גבוהים מדי. (הועדה הסתמכה בעיקר על ממוצעי מדינות ה-OECD.)

יצוין שמאז שיעור הגידול בהוצאה עודכן כלפי מעלה מספר פעמים, בעיקר הואיל ושיעור ההוצאה הציבורית בתוצר קטנה מכ-50% לכ-40%, וזו כאמור היתה אחת המטרות.

*

במרץ 2013, נכנס לתפקידו שר האוצר הנוכחי יאיר לפיד. לפיד נחשף לנתונים והבין כי עמידה ביעד הגירעון בשנת 2013 דורשת ביצוע מהלכים נרחבים.

למה מעניין אותו יעד הגירעון? אתם ודאי שואלים. הרי כבר הסברתי שעברנו למדיניות של גידול קבוע בהוצאה. אנחנו לא רוצים לחזור למדיניות פרו-מחזורית שתפגע במשק. על זה נאמר 2 דברים:

1. אין סתירה בין שמירה על גידול קבוע בתקציב הממשלה ובין שמירה על יעד הגירעון. הואיל וגירעון הינו עודף הוצאות על הכנסות, וההוצאה הינה נתונה ואינה בת שינוי (לפי המדיניות), ניתן לבצע מהלכים לשינוי בהכנסה.

2. המשק הישראלי אינו משק אוטרקי. (משק אוטרקי, הינו משק שיושביו מייצרים עבור עצמם את כל צרכיהם, ואינם מקיימים יחסי סחר עם סביבתם.) המשק מסתמך על אשראי, לרבות אשראי של גורמי חוץ. תנאי האשראי נקבעים בהתאם לדירוג האשראי של המדינה וזה נקבע על ידי סוכנויות דירוג, בהתאם להערכתן את הסיכוי להחזרת החוב. ברור כשמש בצהרי אוגוסט, שככל שהחוב גדל דירוג האשראי יורד וככל שהוא קטן דירוג האשראי עולה. המשמעות הכלכלית, הינה ששמירה על יעד גירעון נמוך מקטינה באופן מהותי את הריבית בה מגויס חוב חדש, ולכן את תשלומי הריבית על החוב הממשלתי וכן את הנכונות של משקיעים, בעיקר חיצוניים, להשקיע בישראל.

עם זאת, ולאחר כל מה שנכתב, לפיד הצהיר כי הוא מעוניין לבצע קיצוץ בתקציב המדינה, על מנת לשמור על יעד הגירעון. הווה אומר, שהמדינה תחרוג ממדינות של גידול ההוצאה בשיעור קבוע.

זאת ועוד, מאז החלת שיעור הגידול הקבוע בהוצאה, נחתמו הסכמי שכר והתחייבויות ממשלתיות ("הטייס האוטומטי"), אשר לא נלקחו בחשבון במסגרת קביעת שיעור הגידול, כך שחלק מגידול זה כבר "תפוס" ונשאר פחות לגידול השוטף.

*

המשק במשבר, ולכן זהו הזמן הגרוע ביותר לקצץ בהוצאה. המלצתי ללפיד, הינה למד מיעקב שחר – כאשר כולם מצמצמים זה הזמן לקצור את הפירות על השנים הטובות בהן הצלחנו לצמצם את החוב הממשלתי.

יודגש כי קיימים לא מעט מקומות בהם ניתן, צריך ואף חובה לקצץ, אך הקיצוצים הללו ראוי שישמשו לגידול בסעיפי הוצאה אחרים ולא יעלמו בתהום הנשיה.

*

אם כן, איך בכל זאת לא מקצצים בהוצאה, אך שומרים על גירעון מינימאלי – המלצותי כדלהלן:

1. ראשית, ניתן להגדיל את יעד הגירעון לשיעור גבוה מזה של השנים הקודמות. צריך למצוא את היעד המקסימאלי בו לא תגרם פגיעה בדירוג האשראי של ישראל. כמובן שגידול בגירעון משמעו גידול בחוב ואין אנו רוצים זאת, אולם בסוף מרץ 2013 החל קידוח הגז הטבעי 'תמר' להזרים גז לחופי ישראל ובעתיד הנראה לעין יצטרף גם מאגר 'לוויתן'. השווי המוערך למשק של מאגר 'תמר' לבדו הינו 13 מיליארד ש"ח בשנה. רוצה לומר, שבשנים הבאות, ולא מדובר על חזון אחרית הימים, יהיה למדינה גידול מהותי בהכנסות, אשר יאפשר את צמצום החוב.

2. שנית, יש להגדיל את ההכנסות, על ידי ביצוע המהלכים הבאים (חלקם כבר מיושמים הלכה למעשה):

א.      העמקת גביית מיסים, על ידי גידול בכוח האדם של רשות המיסים, ביצוע מבצעי גביה, העמקת האכיפה והגשת כתבי אישום כאשר נדרש והפעלת קו הצדק ("מלשינון").

ב.      שינוי שיטת המע"מ מאחוז אחיד לאחוז דיפרנציאלי, בהתאם לאופי המוצר. מוצרי יסוד ישאו מס בשיעור נמוך יותר ומוצרי מותרות ישאו מס בשיעור גבוה יותר. הדבר יגרום לכך שלעניים, אשר צורכים כל שקל פנוי שיש להם, יהיה יותר לצרוך, ולעשירים, אשר חוסכים חלק גדול מהכנסתם, יהיה פחות לחסוך. כלומר, כלל המשק יגדיל את צריכתו וכך יגדלו הפעילות והרווחים ובעקבותיהם גם ההכנסות ממיסים. (יצוין כי בשל החוקים שמכריחים את העובדים והמעסיקים להפריש לחסכון פנסיוני ופיצויים וכן בעקבות האפשרות לקרן השתלמות, שיעור החסכון בישראל הינו, כנראה, מעל השיעור האופטימאלי להשאת צמיחת המשק, ובכל מקרה לא נמוך ממנו, כך שאין חשש לפגיעה בצמיחה עקב פגיעה בשיעור החסכון. מה גם שמי שהחסכון שלו יפגע הם בעיקר אנשים שחוסכים בשיעורים גבוהים.)

ג.        העלאת שיעור המס על רווחים ממכירת משאבי טבע של המדינה עבור הסכמים קיימים והעלאת שיעור התגמולים בהסכמים עתידיים.

ד.      קיצוץ רוחבי ונרחב בשכר בכירים בחברות המשלתיות (חח"י, נמלים, בנקים בהם מחזיקה המדינה וכיו"ב) וביצוע רפורמות לשם התייעלות, בעיקר בחברות הגירעוניות.

יצוין כי קיימות עוד אפשרויות רבות להגדלת ההכנסוה בטווח הארוך, כגון העתקת בסיסי צה"ל לקרקעות זולות והפשרת הקרקעות היקרות, אך לא בכך עסקינן כעת.

*

לסיכום, במזרח ניתן לראות אור עולה. ימים יגידו האם מדובר על שחר של יום חדש או על אורו של לפיד בודד בלבד.

*

מחשבה אחת על “בין שחר ללפיד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s