יומן מכבי (11) – קונצרט

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:3 על מכבי נתניה:

זה היה המשחק הטוב ביותר עד כה בקדנציה השניה של מרקו בלבול במכבי. ככה פשוט.

מכבי שיחקה ברמה גבוהה. גבוהה מאד אפילו. הן ביחס לעצמה והן ביחס לכדורגל שאנחנו רואים פה כל שבת. וראשון. ושני. ומסתבר שגם רביעי, אם יוצא שיום הדין בפתח.

אני לא חושב שמכבי מועמדת לאליפות. אני כן חושב שהרמה שהיא הציגה במשחק האחרון זו רמה של מועמדת לאליפות. עכשיו צריך לקוות (ולא לצפות) שתהיה עקביות ברמה הזו. גם מול יריבות איכותיות יותר. גם מול יריבות מסתגרות יותר.

מכבי נתניה לא קבוצה רעה. בכלל לא. מבחינת איכות סגל השחקנים והצוות המקצועי הם שווים בית עליון. אני מאמין שהם גם יגיעו לשם בסופו של דבר. יותר מזה – אני מקווה שהם יגיעו לשם בסוף. כי כשקבוצה שואפת להיות דומיננטית ולשחק כדורגל יוזם גם מול קבוצות עם תקציב גדול ממנה משמעותית, אך ראוי שזה יתבטא גם בתוצאות חיוביות.

ברם, למרות שנתניה איננה קבוצה רעה, היא הגיעה למכבי בהזמנה. אם ראינו איך מערך זהה לזה של מכבי מפיל אותה במחזור הקודם כשהכישרון נמצא בצד השני, אתמול ראינו איך מערך זהה פועל לטובתה כשהכישרון בצד שלה. עד כה, במשך 4 מחזורים, בלבול הפסיד לכל מאמן בקרב המוחות הטקטי. קל וחמר בכל מה שקשור בהכנה למשחק וברובם גם בניהולו. אתמול הוא נתן נוק אאוט משכנע לסלוברדה. זאת ועוד, זה לא בדיוק הזיק שנתניה הגיעה במצב רוח ירוד אחרי שספגה שער מקבוצה נחותה ממנה עמוק בתוספת הזמן, ביום שבת האחרון.

אבל עוד לפני הכדורגל צריך להחמיא לבלבול על ההכנה המנטלית. בדרך כלל, קבוצות שמגיעות אחרי שקיבלו עדכון שלילי מהמציאות מנסות לגרד ניצחון בשיניים כדי לחזור למומנטום חיובי ומשם לחזור ליכולת טובה. היתה תחושה אצל לא מעט אוהדים ואולי גם אצל גורמים במועדון – שלא ממש ברורה לי – שמכבי מסוגלת להתמודד עם מכבי ת"א כשווה בין שוות. המשחק בבלומפילד הוכיח שאנחנו ממש לא שם והפערים – גם אם הצטמצמו – עדיין לא מבוטלים כלל ועיקר. אז במקום שמכבי תבוא ותנסה לגרד ניצחון למרות שמצב הרוח של השחקנים ברצפה, ראינו קבוצה שמחה, אנרגטית, קשוחה ומאומנת. התקפית והגנתית.

70+דקות של שליטה מוחלטת במשחק, התקפית והגנתית, כדורגל אטרקטיבי, איכותי ומחויב וניצחון מוחץ, הם לגמרי ההגדרה הספורטיבית לקונצרט.

*

בלבול החליט לפתוח במערך של 1:3:2:4. אם זיכרוני אינו מטעני, זו הפעם הראשונה שהוא עושה זאת במכבי. האם היה עושה כן בכל מקרה או שהפציעות של טרנט סיינסבורי ורמי גרשון הכריחו אותו לזנוח את מערך שלושת הבלמים (די ברור ששי בן דוד נמצא בסגל לעת מצוא ותו לאו)? אין לדעת וזה גם לא ממש משנה כרגע. בכל אגף קיבלנו, לראשונה העונה, שחקן שיודע ורגיל לשחק בעמדה הזו וכשאיתו בקו משחק מגן תוקף. ועוד כאלה שהרגל החזקה שלהם תואמת לצד בו הם משחקים.

אני לא אוהב ספקולציות מסוג "אם היינו פותחים עם המערך הזה", כיוון שהמשחק נגד נתניה והמשחק נגד ת"א שונים מאד. ובכל זאת, אני כן מרשה לעצמי לחשוב שארנסט מאבוקה עדיף על רז מאיר בעמדת המגן הימני בכל מערך ובכל שיטה ובכל סגנון ובכל ציוות שחקנים. לקח למאבוקה קצת פחות משלוש דקות וחצי כדי להכניס כדור מסוכן לרחבה. מה שמאיר לא הצליח לעשות במשך משחק שלם.

אני לא משווה ביניהם ושאיש לא יעלה על דעתו שאני מנסה לעשות זאת. פערי האיכות תהומיים. אבל מבחינת צורת המשחק, ורק מבחינתה, טיירון שרי הזכיר לי אתמול את אייל ברקוביץ' בגדולתו. שחקן שבא לקבל את הכדור בין שני הקשרים האחוריים/מרכזיים ובונה את ההתקפות מחד גיסא, מנווט ומנתב את המשחק, ודואג לקבל את הכדור פעם נוספת בהתקפה באזורים המסוכנים כדי לייצר הזדמנויות לאחרים, מאידך גיסא. שרי הגיע על תקן של מספר 10. יש שיכנו זאת קשר בונה משחק. פליימייקר בלעז. אתמול, לראשונה, הוא הוצב בעמדה הטבעית שלו וקיבל את המפתחות לבנות את המשחק של מכבי. וזה נראה מצוין. למרות שבצד השני שיחק הקשר האחורי הישראלי המצליח של העשור הנוכחי. זו גם אחת הסיבות – אולי המרכזית שבהן – שהבלמים טעו פחות ופחות הסתבכו עם הכדור. אשכרה היה שחקן שבא לקבל מהם את הכדור ודחף אותו קדימה.

ניקיטה רוקביצה הראה שוב שלמרות שהוא שחקן מוגבל בלא מעט אספקטים, אין כרגע לתחליף ליכולת כיבוש השערים שלו. ארבעה שערים בחמישה מחזורים, כשכל אחד מהם שער כסף. הראשון נגד קרית שמונה, הראשון נגד נתניה ושערי הקאלץ' של השוויון והניצחון נגד רעננה.

נטע לביא הוכיח אתמול, אחד לאחד, את מה שאני אומר עליו מתחילת העונה (וגם בעונה שעברה). הוא שחקן ששווה הרכב במכבי – הוא לא קשר אחורי! חילוצי הכדור שלו בכלל ובחלק המגרש של היריבה בפרט יעילים מאד. עבור קבוצה מאומנת חילוץ כדור שלושים מטרים משער היריבה שווה לא פחות ממסירת מפתח. כמה הוא לא מתאים להיות קשר אחורי ראינו באחת מהתקפות המעבר של נתניה, כשלביא הימר על חטיפה עמוק בשטח המגרש של הצהובים-שחורים. והוא פספס. עכשיו, זה בסדר להמר על חטיפה ולפספס כשאתה עמוק בשטח המגרש של היריבה. זה לא בסדר כשאתה הקשר האחורי. זה תפקיד עם אחריות גדולה. הקשר האחורי הוא זה שאמור לחכות למתפרצת במרכז המגרש ולנטרל אותה. ואם הוא לא יכול, הוא אמור לרוץ איתה ולהפריע. במקרה הצורך, להיכנס לעמדה של שחקן הגנה חסר. הוא לא זה שמהמר על חטיפות מקדימה. זה תפקיד של הקשר המרכזי. 50/50 או רחבה לרחבה אם אתם מעדיפים. תפקיד שלביא יכול להיות מצוין בו, לדעתי. מה שאומר שז'יאנדו פוקס חייב להיכנס לעניינים, ויפה שעה אחת קודם.

יאניק ווילדסחוט נראה כבד, עייף וחלוד, אבל לכוח הפריצה שלו אין הרבה מענה בליגה שלנו. כבר עברו פה לא מעט שחקנים שהיתרון הפיזי הוביל אותם למלא תפקיד משמעותי. מוקדם עדיין לשפוט אותו לשבט. תנו לו זמן.

דולב חזיזה הוא שילוב של כישרון עם השקעה. אני אוהב מאד שחקנים מהסוג הזה. רק ללטש את קבלת ההחלטות.

*

3 דברים קטנים שליליים לסיום אחרי כל החיובי הזה:

  1. נהניתי מגוש כהן, אבל אני לא יכול לסבול כשהשוער שלנו מבזבז זמן. מעבר לזה שיש חוק ברור וחד משמעי. כהן החזיק את הכדור הרבה יותר משש השניות המותרות בחוק. חבל שרועי ריינשרייבר לא שרק לעבירה נגדו. אני לגמרי מוכן להיות הראשון שיספוג את הסנקציה כדי שהיא תיושם בכל הליגה ובאופן עקבי.
  2. במחזור הראשון ירדן שועה עלה כמחליף ועשה על המגרש שביתה איטלקית. במחזור לאחר מכן הוא כבר היה בהרכב. מה לקח ילמד מכך מוחמד עוואד? ההתנהלות שלו אתמול היא תולדה של אותו ויתור לשועה.
  3. ונסיים בשועה עצמו. אני מוכן לקבל כשמוותרים לשחקן שמקלל באימון. אני מוכן לקבל כשמוותרים לשחקן שזורק חולצה בהפגנתיות לעיני הקהל אחרי משחק. אני לא מוכן לקבל חוסר מקצוענות. אני לא מומחה במדעי ההתנהגות ולא תמיד יודע מתי צריך ללטף שחקן ומתי לסטור לו (מטפורית כמובן). ועדיין, לדעתי, טוב עשה בלבול כשהוציא אותו מהסגל. שועה שחקן נהדר וקבוצתי. אני מאד מקווה שבמכבי ימצאו כיצד לסייע לו לממש את הפוטנציאל. אבל זה לא יכול לבוא על חשבון ריסוק סטנדרטים ודריכה על דרישות מקצועיות בסיסיות.
מודעות פרסומת

6 מחשבות על “יומן מכבי (11) – קונצרט

  1. אני בדעה שהשחקן הכי טוב שיש לך בכל עמדה הוא זה שצריך לפתוח, גם אם המחיר הוא להפסיד משחק. הדבר הזה לא קרה במשחק מול מכבי תל אביב, והיה לזה חלק בהפסד. למכבי חיפה יש סגל מספיק טוב להתמודד מול מכבי תל אביב השנה, ובלבול קשר לקבוצה את הידיים מאחורי הגב עם ההרכב שלו.

    בנוסף,בלבול הוא טיפוס פרגמטי, זה טוב לייצוב קבוצה, זה לא טוב בהתנהלות מול כוכבים. אני זוכר שגם רוסו לא בדיוק היה נער צופים, אבל ידעו להתמודד איתו. הסנקציות נגד שועה כרגע לא תורמות לאף אחד, ולא "יישרו" אותו. מעבר לזה, אני גם לא מבין למי אכפת מתי הוא חוזר בלילה שלפני משחק, יש לו מספיק זמן לישון בבוקר שלפני. הוא ילד גדול, והתביעה היחידה היא שהוא יפגין יכולת טובה במגרש. אם לא היה מפגין יכולת טובה – אז צריך לבוא אליו בטענות. זה הכל. התפיסה המוטעית שלנו, שרק עבודה קשה מובילה להצלחה, היא האתוס הפרוטסטנטי אבל אין לה קשר למציאות, בטח במשחק כמו כדורגל שבו לכישרון הטבעי יש תפקיד משמעותי לא פחות מלעבודה, ואולי אפילו יותר.

  2. תודה על התגובה.

    שחושב שרק עבודה קשה מובילה להצלחה לא מבין על מה הוא מדבר. כמוהו מי שחושב שאפשר להצליח בלי עבודה קשה (או יותר נכון נכונה, שבספורט מקצועני היא לרוב גם קשה).

    יש חשיבות גדולה לסדר יום, לשדרת יום, לשנות שינה ולשעות בהם ישנים. כמו לתזונה ועוד.
    אני חושב שיש קשר ישיר בין התנהלות מקצוענית (לרבות שינה) לבין יכולת על המגרש. מספיק לראות את הקפיצה המטאורית שעשה רפאלוב (ועוד 1,001 דוגמאות) ברגע שנצמד לשגרת היום והאימונים של דקל קינן. הוא העיד על כך בעצמו.
    השאלה לא רק האם שועה טוב אלא האם הוא הכי טוב שהוא יכול להיות והאם התנהלות מקצוענית שייכת לעניין. אני מבין שאנחנו לא לגמרי מסכימים על התשובות.

    מה לגבי שחקן טוב ששותה ומעשן, האם מקובל עליך?

    • תשמע, הליגה הבריטית לא פחות תחרותית מהליגה הישראלית ושם שחקנים חוגגים כל הזמן ובכל שעה. הציפייה של מועדון משחקן היא שהוא ישמור על עצמו ויגיע בפורמה למשחקים. זה קצת פוריטני ומיושן ומתקשר למחשבה שאם מפסידים משחק אז לשחקנים אסור לבלות אחר כך.

      בנוגע לעישון, נראה לי שבקצבים של היום זה לא רעיון טוב, אבל כל עוד שחקן עומד בעומסים, שיעשה מה שטוב לו. אני לא חושב שחתימת חוזה מול שחקן הופכת אותך לבעלים שלו 24 שעות ביממה.

      • שמח שהזכרת את בריטניה.
        https://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3736398,00.html
        קרא את סעיף 2.
        אחד האספקטים המרכזיים ביותר בהצלחה של ונגר בארסנל היתה הסטנדרטים המקצועניים שהחדיר למועדון, למרות שכבר אז הליגה האנגלית נחשבה לאחת הטובות בעולם.
        זה בדיוק ההבדל בין מי שאומר "מספיק טוב ככה" לבין מי שמבין שהתנהלות מקצוענית משדרגת.

      • לגבי "הבעלות". אתה לגמרי צודק. זכותו המלאה של שועה לאכול מה שהוא רוצה ובאיזו שעה שהוא רוצה ולישון כמה שהוא רוצה. וזכותו של בלבול לנפות אותו מהסגל בשל כך.

        לגבי ה"חוגגים בכל שעה".
        בוא…
        זה הפרק הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=dmwTG8VaB50&t=398s
        ממליץ לראות את כולם.
        תמתית ההבדל בין אורח החיים של כדורגלן בישראל ובאנגליה. ווין רוני הוא היוצא מהכלל ולא הכלל.

        • בנוגע ל"בעלות" יום לפני משחק, יש לי חבר טוב שהוא גם סוכן שחקנים (כולל כאלה במכבי), וממה שהבנתי ממנו, הוא מעולם לא נתקל בחוזה בליגת העל ללא סעיף של שהות בבית יום לפני משחק לא יאוחר משעה מסוימת. גם סעיפי "אורח חיים ספורטיבי" לפי הוראות הצוות המקצועי קיימים בחוזים.
          ניתן להתווכח כמה סעיפים כאלו נכונים או רלוונטים, אבל אם כתוב לך בחוזה להיות חזרה בבית ב-23:00, תהיה בבית ב-23:00. זו התנהגות ילדותית מאוד, ולצערי, נראה שירדן שועה, לאור כל ההיסטוריה המתועדת שלו, מתקשה להתמודד עם גבולות וסמכות. אם זה המקרה, זה לא רק יקשה עליו ככדורגלן, אלא גם כאדם בוגר, וייתכן שהוא צריך לפנות לעזרה מקצועית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s