הריקוד האחרון (9)

התמונה מויקיפדיה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

הפעם אני רוצה לדון על השוואות בין מייקל ג'ורדן לשחקנים אחרים.

זה לא סוד שאני חושב שג'ורדן השחקן הגדול בהיסטוריה.

לא אסביר הפעם מדוע ג'ורדן היה גדול כשלעצמו, אלא דרך השוואה לאחרים. כמו כן, אבקש לכפור בכמה הצהרות/השוואות של שחקנים אליו.

*

נתחיל ממי שלדעתי, ומסתבר שגם לדעת מומחי ה-ESPN, אליבא דהדירוג שפורסם לאחרונה, משלימים את הר ראשמור של הכדורסל: ביל ראסל, כרים עבדול ג'אבר ולברון ג'יימס.

ביל ראסל:

פה יש שני עניינים. כפי שכתבתי בעבר, זה פשע ספורטיבי לשפוט כדורסל דרך מספרים וסטטיסטיקות בלבד. עם זאת, זה גם פשע ספורטיבי להתעלם מהם. ובהשוואה הסטטיסטית-מספרים בין ראסל לג'ורדן יש נוק אאוט לטובתו של ג'ורדן. כמו כן, ראסל "נענש" על ליגה לא מספיק מגוונת מבחינת הרכב האוכלוסייה וענף משמעותית פחות פופולרי.

כרים עבדול ג'אבר:

חלק מהקריירה חפפה, אותו מספר אליפויות, יותר תארי MVP, עקביות לאורך יותר שנים. אז למה, בכל זאת, אני נחרץ שג'ורדן גדול יותר? משום שבמקרה שלו הפריים האישי של הקריירה מסונכרן עם הפריים הקבוצתי. הדבר מהווה אינדיקטור למשקלו בהישגים הקבוצתיים. במקרה של ג'אבר, שיאו האישי ושיאו הקבוצתי אינם חופפים. הם אפילו לא באותו העשור.

לברון ג'יימס:

את ראסל וג'אבר לא ראיתי בזמן אמת. את ג'ורדן אני זוכר היטב החל מעונת 1990/1991, קרי האליפות הראשונה, ואת ג'יימס לאורך כל שנות הקריירה. בשנים בהן אני צופה בכדורסל, ג'יימס היחיד שיכול לקרוא תיגר על ג'ורדן  בשאלה מי השחקן הטוב ביותר או האיכותי ביותר. איכות השחקן היא אמנם חלק חשוב בגדולתו. ייתכן שאפילו הכי חשוב. ברם היא רק חלק ויש עוד לא מעט חלקים אחרים חשובים.  אז אם נניח שהמדדים די דומים ובבחירות אין איזה נוק אאוט מכריע ואפשר להעדיף מי שבמה שהצטיין היה הכי טוב שאפשר לבין מי שהיה טוב מאד אבל לא הכי טוב בהכי הרבה אלמנטים, מגיעים לפן הכריע של תארים. וטענת הנסיבתיות לא עומדת לג'יימס מהרגע שבחר לעזוב את קליבלנד למיאמי. מאותו הרגע בו הוא בחר את הקבוצה, ההשוואה מתעלמת מאיכות הארגון שמסביב. וכל עוד לג'ורדן יש פי 2 אליפויות מג'יימס – ולא 2 מול 1, אלא 6 מול 3, זה פשוט פער יותר מדי גדול בשביל שיהיה טעם להעמיק בדיון.

*

עוד 2 השוואות/הצהרות לגביהן אני מעוניין להתייחס.

קווין דוראנט:

יש מי שאומר שדוראנט מכונת ההתקפה הטובה בכל הזמנים. בואו נעשה חסד עם דוראנט ונצמצם את הדיון ליצור נקודות, כיוון שאם נפתח אותו למשחק התקפי כולל, זה נוק אאוט לג'ורדן כבר בתחילת הסיבוב הראשון. או, לכל הפחות, לג'ורדן גרסת עידן פיל ג'קסון.

ראשית, נסנן השפעות חיצוניות. נקזז את הקצב הנמוך והיעילות הנמוכה יותר של עידן ג'ורדן עם האינטנסיביות שמכריחה פחות דקות של עידן דוראנט. נקזז את השיפוט המקל יותר של עידן דוראנט עם הכבוד משופטים שקיבל ג'ורדן. נקזז את הברוטליות ההגנתית של עידן ג'ורדן עם הוורסטיליות ההגנתית של עידן דוראנט. ואפילו נתעלם מזה שלאורך רוב שנות הקריירה שלו דוראנט שיחק ליד מושכי אש התקפית משמעותיים בהרבה.

ישנה בעיה גם להתייחס לממוצעי קריירה, כשג'ורדן שיחק 223 משחקי עונה סדירה ו-40 משחקי פלייאוף יותר, מה שמן הסתם פגע לו בממוצעים (כיוון שסוף הקריירה הורידה אותם וכך, סביר להניח, יקרה גם לדוראנט).

נכון, דוראנט מייצר נקודות ביעילות יותר גבוהה. אחוזים האמיתיים של 61.3% בעונה הסדירה לעומת 56.9% של ג'ורדן ו-59.7% של דוראנט בפלייאוף לעומת 56.8% של ג'ורדן.

יש פה הבדל ואפילו לא כל כך קטן.  אולם, ההבדל באחוזים, לעניות דעתי, לא מכפר על ההבדל בכמות. בעוד שדוראנט קולע 27 נקודות למשחק בעונה הסדירה, ג'ורדן עומד על 30.1 נקודות למשחק. ובעוד שדוראנט קולע ממוצע של 29.1 נקודות למשחק בפלייאוף, הממוצע של ג'ורדן בפלייאוף עומד על 33.4 נקודות למשחק.

וכאשר נזכרים גם בהבדל בכמות המשחקים, אני מרגיש מאד בנוח לקבוע שמייקל ג'ורדן היה יצרן נקודות טוב מקווין דוראנט.

קובי בראיינט:

אני מקבל את הגישה שבראיינט הוא היורש של ג'ורדן מבחינת הדמיון. הדמיון בסגנון המשחק, הדמיון בתנועות, הדמיון בעמדה, הדמיון בפרדיגמת המנהיגות.

אני לא מקבל – בשום פנים ואופן – את הטוענים שמדובר על ג'ורדן V2.0. מי שהביא את ה"ג'ורדניזם" לרמה הבאה.

זה אמנם איננה טענת רווחת, אבל היא בהחלט קיימת.

אז ככה, מייקל ג'ורדן שחקן התקפה יותר טוב מקובי בראיינט. הוא ייצר יותר נקודות ביעילות גבוהה יותר, הוא מוסר טוב יותר, הוא מנהל משחק טוב יותר, הוא מכדרר טוב יותר ושולט טוב יותר בכדור כזה בידו, הוא הרמוני יותר במשחק הקבוצתי, הוא מכריח פחות, קבלת ההחלטות שלו טובה יותר.

מייקל ג'ורדן שחקן הגנה יותר טוב מקובי בראיינט. הוא שומר אישי טוב יותר, הוא שומר מרחבי טוב יותר, הוא חוטף טוב יותר, הוא חוסם טוב יותר הוא ריבאונדר טוב יותר, הוא משתלב טוב יותר בהגנה הקבוצתית, קבלת ההחלטות שלו טוב יותר.

הוא מנהיג טוב יותר, הוא אסתטי יותר. יש לו יותר הישגים אישיים וקבוצתיים, קל וחמר כשתמחשבים במשקלו באותם ההישגים. הוא תרם יותר להתפתחות המקצועית של המשחק ולפופולריות שלו.

בניגוד לאחרים, לבאיינט אין שום קייס כשחקן איכותי מג'ורדן ושום קייס כשחקן גדול מג'ורדן. ודווקא הדמיון הרב ביניהם מבליט את התהום הפעורה בין השניים.