יומן מכבי (11) – דיברו דיבורים

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 1:2 להפועל חיפה:

הם השתכנעו.

כולם אמרו להם שהם מועמדים לאליפות ושההתקפה מצוינת ושהסגל משופר ושהם גדולים על הפועל ושמכבי ת"א פתחו חלש. אז הם השתכנעו.

כי אם כולם אומרים אז זה בטוח נכון. אתה לא באמת צריך לקחת, היריבה כבר תיתן לך. הרי כולם אומרים. אז מה אם כול המהות של היריבה זה לתקוע לך מקלות בגלגלים.

פלשבק לאחרית ימי שפיגל. פלשבק לאחרית ימי הלווים.

בכדורגל אין דבר כזה. קל וחמר שבדרבי אין דבר כזה. אף אחד לא ייתן לך ולא משנה מה אומרים הפרשנים ולא משנים ההימורים לפני המשחק וכול הניתוחים הטקטיים, כולל של עבדכם הנאמן.

אם השחקנים לא באים לקחת ניצחון בכוח, אז הם לא ינצחו. ואם זה לא הולך בכוח, אז שילך בעוד יותר כוח. בטח לא באדישות ורפיון.

גם כשמכבי שיחקה פחות טוב העונה וגם כשהפסידה, אפילו בגביע הטוטו, היתה נחישות. היתה הקרבה. הפעם כלום.

עזבו יובל אשכנזי שגורם לך להרגיש שכול משחק זה גמר גביע בשבילו. המשחק הזה הוא מסוג המשחקים שגורמים לי לפזול אל עבר רז מאיר – שחקן גבולי למחליף זול במכבי. אבל אחד שאתה יודע שמשאיר הכול על הדשא.

מעדיף את מכבי שמפוצצת ראש מנוע דקה 60 וכולם בלי אוויר על פני הנונשלנטיות הזו. ועוד בפריקנג פראקינג דרבי. רק המשחק הכי חשוב בעולם.

ואני אפילו לא מדבר על איך התפתח המשחק. כי מכבי כן הגיעה למצבים וכן היתה מסוכנת. מכבי כן היתה עדיפה על הפועל ומכבי כן יצרה הרבה יותר מצבים. וכן, ביום "סטנדרטי" משחק כזה נגמר בניצחון. הפרש של שני שערים במדד השערים הצפויים, אם זה משנה במשהו.

אבל הדברים האלה, הנחישות וההשקעה, הם בדיוק הדברים שמובילים אותך לניצחון גם ביום בו אתה לא מצליח לתרגם עודף מצבים לשערים קלים.

ואם אתם לא מבינים על מה אני מדבר, פשוט שאלו את עצמכם האם ארנסט מאבוקה עוזב את נס זמיר, אם במקומו היה שם כריסטיאנו רונאלדו למשל. לא מאבד אותו כפי שאיבד את יונתן כהן ולא מפספס בסגירה האלכסונית ולא כושל בקו הנבדל. אלא פשוט עוזב את השחקן. אם הגישה למשחק בריאה, אז הוא יושב לו על החולצה ולא נותן לו לשחרר בעיטה גם בעוד יובל. זו גישה שצריכה להיות לשחקן במכבי. זו גישה של דרבי. על הגישה ההפוכה מפסידים משחקים לא פחות מאשר על איכות השחקנים.

*

אני מאוד מתחבר לפרדיגמה של ברק בכר לפיה מכבי עולה במערך והרכב מבוקרים יותר במחצית הראשונה, ואז, במקרה הצורך, אם התוצאה שוויון או פיגור, מבצעים חילופים התקפיים. גם בכר יודע שלמכבי יש מספיק איכות בחלק הקדמי כדי שהיא תהיה מסוכנת בכול משחק ומשחק. הוא גם יודע שמשחק ההגנה חלש, בואך חלש מאוד, כך שעדיף לתת דגש קודם כול שם. וזה לא ששחקני ההגנה גרועים. יש בעיה במשחק ההגנה הקבוצתי.

המערך של המחצית הראשונה הוכיח עצמו במחצית השניה, כשמעבר למערך התקפי יותר חשף את מכבי ליותר איומים מצדה של הפועל. הפועל בעטה 4 פעמים לשער במחצית הראשונה ואף לא פעם אחת למסגרת, למרות שכן חובה לציין מצב מצוין של קייס גאנם. לעומת זאת, במחציתה שניה היא בעטה 5 פעמים לכיוון השער של מכבי, אבל כולל 3 פעמים למסגרת, כולל שני שערים.

מכבי דווקא היתה הרבה יותר מסוכנת במחצית הראשונה. הן מבחינת כמות האיומים לשער ולמסגרת (10 ו-5 לעומת 4 ו-1).

אני כמובן לא בא להגיד שבלי קשר לתוצאה עדיף להישאר במערך של 3 קשרי אמצע. ברור שמהבחינה הזו המשחק פחות מייצג ועוד כלי התקפי כן תורם על פי רוב למשחק ההתקפה, כפי שכן קרה בדקות הראשונות של המחצית השניה. עם זאת, בו בזמן, אני כן אומר שהתוספת להתקפה פחות משמעותית מהנזק להגנה.

האם זה אומר שאסור להמר? בוודאי שמותר. לעתים רצוי ולפעמים אף חובה. ברם, זה גם אומר שעדיין מכבי צריכה להישאר בהלך הרוח של "ההתקפה שלנו מתפקדת היטב וההגנה לא, וכול הימור שכזה צריך לקחת בחשבון שיהיו ימים בהם ההתקפה לא תפגע, אבל בהגנה כמעט תמיד נשלם." לפחות עד שבכר ימצא איך לייצב את המשחק ההגנה ואיך לא לספוג בכול משחק ומשחק.

נ.ב. מסוג המשחקים שצ'ירון שרי פשוט היה חייב לקחת על עצמו בסיום המשחק. היתה הרגשה שהוא נותן למשחק לחלוף על ידו במקום לנהל את העניינים.