יומן מכבי (36) – עוד חוזר הניגון

No description available.

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 1:1 עם מכבי תל אביב:

אני אפרט לגבי המיקרו ברמה הטקטית בפרק הקרוב של ההסכת 'נובחים בירוק', אבל במאקרו המשחק הזה נראה, פחות או יותר, כמו שני המשחקים הקודמים בין הקבוצות העונה.

המשחקים, שלושתם, נראו בערך כך:

מכבי מתנפלת על ת"א -> מכבי משיגה יתרון -> מכבי מתעייפת (תכף אפרט) -> ת"א חוזרת למשחק ומשווה -> ת"א עדיפה וקרובה ליתרון -> המשחק מתאזן בדקות האחרונות.

בשלושת המשחקים, בסיכומו של דבר, ת"א היתה מעט טובה יותר. באחד מהם זה הספיק להם לשער בתוספת הזמן ובשניים האחרים המשחק נגמר בתיקו שמייצג את יחסי הכוחות על כר הדשא.

כל שלושת המשחקים יכלו ללכת לכאן או לכאן, אבל צריך להודות שמכבי לא היתה ראויה לניצחון באף אחד מהם. זה לא אומר שהיא לא יכלה לנצח – בוודאי שיכלה – לא פעם אף לוקחים אליפות בדיוק תודות לניצחונות במשחקים גדולים בהם הקבוצה לא עדיפה על יריבתה.

עכשיו בואו ניגע בתשובה לשאלה מדוע מכבי מתעייפת אחרי שהיא עולה ליתרון נגד ת"א (במשחק השני זה החזיק עד המחצית)?

מדובר, ככל הנראה, על אחד מבין הגורמים כדלהלן או שילוב שלהם:

  1. האינטנסיביות בפתיחה גובה מחיר בהמשך.
  2. הכושר הגופני של שחקני ת"א עדיף.
  3. הרוטציה שת"א מקיימת בין משחקיה מפחיתה את העומס על שחקניה.

*

עוד נקודה שצריך להתייחס אליה היא ההבדלים בין הסגלים. האם מדובר על יכולת בניית סגל עדיפה של ת"א תודות לאנשי מקצוע עדיפים? האם מדובר על מחלקת נוער שמייצרת שחקנים טובים יותר? האם מדובר על תקציב גבוה יותר? אולי בכלל שילוב של השלושה.

כשמסתכלים על ההרכבים הטובים ביותר שהקבוצות יכולות להעמיד, אמנם זה של ת"א טוב יותר, אבל לא באופן מאוד משמעותי, למרות האמצע המפלצתי של דן גלזר, דור פרץ ואייל גולסה.

גם כשזולגים לשחקנים 12-13 בסגל מכבי עדיין יכולה להסתכל לת"א בעיניים. ברם, מפה ההבדלים הגדולים מתחילים לצוץ.

בואו למשל נסתכל על שלישיית האמצע. לא זו בלבד שהשלישייה הפותחת של ת"א עדיפה – ולא במעט – אלא שלת"א בעמדות הללו ישנם את שרן ייני, עדן קארצב ואבי ריקן כמחליפים. זה קישור ששווה בית עליון. מי יש למכבי? יובל אשכנזי, שטרם חזר לעצמו ונמצא בעונה נוראית, ומאור לוי.

מצחיק לומר זאת, אבל הפציעה של חוזה רודריגז אחד יותר משמעותית למכבי מאשר הפציעות של גלזר וגולסה ביחד משמעותיות לת"א. עד כדי קח הפערים בעומק קיצוניים.

*

עוד דבר שאנחנו לומדים העונה ובולט במשחקים בין הקבוצות הוא מי מוכיח את עצמו ככזה שיכול להיות שחקן הרכב בקבוצה שרצה לאליפות ומי עדיין לא שם ואולי גם לעולם לא יהיה. עופרי ארד למשל שם. אתמול, לטעמי, הוא היה השחקן הטוב ביותר של מכבי. נטע לביא שם. אם כי לגביו צריך לומר שהאטיות תקשה עליו להצליח בליגות טובות יותר וכן כי חוסר האחריות שלו שבא לידי ביטוי בצהובים מטופשים סיכל את האפשרות שלו להקריב צהוב ולעצור את הדהירה של פרץ בדרך לשער השוויון.

ומי לא שם? רז מאיר לא שם. זו העמדה הראשונה מבחינתי לחיזוק בקיץ. מאיר כן הוכיח שהוא מחליף ראוי למכבי. גם מוחמד אבו פאני לא שם. אבו פאני בעונה נפלאה מבחינתו. שחקן שמצדיק חוזה ארוך טווח והייתי שמח לראותו במכבי עוד שנים ארוכות, אבל כשחקן רוטציה באמצע. אחד כזה שיכול לפתוח מדי פעם ולחלק עומסים או להחליף פצועים/מורחקים, אבל לא שחקן ליבה.

*

לסיכום, לצאת פעמיים מאותו אצטדיון תוך שלושה ימים עם אותה תוצאה אחרי אבדן יתרון ובאכזבה עצומה.

אוף כמה מתסכל.