יומן מכבי (44) – סולידריות

No description available.

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:2 על מועדון ספורט עירוני אשדוד:

כרגיל, ניתוח טקטי של המשחק ומעבר בפרק הקרוב של ההסכת 'נובחים בירוק'.

הפעם אני רוצה לדבר על הדרישה לביטול משחקי ליגת העל ו\או איסור על הגעת קהל לאצטדיונים מטעמי סולידריות, במהלך מבצע "שומר החומות".

על זה, מספר נקודות:

  1. הנקודה הראשונה שלי נוגעת לעקביות. עוד לפני שאני משגיח בשאלה האם יש להפסיק את המשחקים\לאסור כניסת קהל אם לאו, אני רוצה לדבר על עקביות. אם יש להזדהות עם תושבי ישראל שמותקפים בירי תלול מסלול (ונניח שאני מתעלם מבלוני חבלה ותבערה וכטב"מים ומנהרות לכיו"ב), אזי שיש להזדהות עימם ללא הבדלי מקום מגורים, קרבה למרכז הארץ ושיעור מהאוכלוסייה. הלא יש פה עיקרון. ואם אנחנו מניחים שכאשר יורים על תושבי מדינת ישראל אין לקיים משחקים או לאפשר כניסת קהל, אזי שיש לנקוט באותה הגישה לא רק בעת ירי על גוש דן, אלא גם בעת ירי על ב"ש ואשקלון. ואפילו גם בעת ירי על מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית שער הנגב ושדרות, אם לתת מספר דוגמאות רלוונטיות. ואם אכן נקפיד על העיקרון הזה, אזי שלא יצליחו לשחק כאן כדורגל סביר משך מספר עשורים או לכל הפחות לא תתאפר כניסת קהל למרבית משחקי העונה. אז מי שחושב שצריך לנקוט בצעד הזה גם בעת ירי על כרם שלום וכפר עזה, צריך לקחת בחשבון שהוא מוותר על כדורגל מקצועני בישראל, שלכל הפחות לא יכול להתקיים לאורך זמן ללא קהל ביציעים במרבית המשחקים. ומי שחושב שצריך לנקוט בצעד הזה רק בעת ירי על גוש דן הוא סתם צבוע.
  2. הנקודה הבאה שלי מתייחסת לתפיסת הכדורגל. מי שמבקש לעצור את הכדורגל מטעמי סולידריות ואפילו רק את כניסת הקהל ליציעים, לא מבין את החשיבות של הדבר לגרעין הקשה של האוהדים. מבחינתם, וגם מבחינתי כחלק מאותו גרעין קשה, מדובר על דת לכל דבר ועניין. האם מישהו היה דורש מאדם דתי לא להגיע לבית התפילה בעת מערכה ביטחונית מטעמי סולידריות? יתרה מזאת, האם מישהו דורש שבשל אותה סולידריות אנשים יפסיקו לקחת את ילדיהם לגני השעשועים למשל? או שיפסיקו לפקוד מסעדות? איך זה שהדבר הראשון – וכנראה היחידי – שתמיד מבקשים לעצור כדי להראות שעושים משהו זה הספורט?
  3. יש ערך גם לשמירה על שגרה בימי משבר זה או אחר ככל שניתן וישנם לא מעט מחקרים על ההשפעות הפסיכולוגיות של העניין, ככל שלי יצא לקרוא וככל שלי יצא לחוות.
  4. ומי בכלל שמכם לדבר בשמו של הציבור? בתור תושב עוטף עזה לשעבר שחווה על בשרו שנים לא מעטות של ירי תלול מסלול ושאר מרעין בישין, המשחקים של מכבי היו שיא האסקפיזם מבחינתי. הן בנסיעה אליהם והן בצפייה מהמרחב המוגן. ולא רק מכבי, אלא שאר אירועי ספורט. וכמובן שלא ציפיתי אפילו לרגע קט שכאות סולידריות איתי ידחו את קיום המשחק או לא יאפשרו כניסת קהל אליו.
  5. וכמובן שקיים ההיבט הבינלאומי. אם אנחנו נשבית את הליגה מה לנו כי נלין כשהגויים יסרבו להגיע לכאן? זה פשוט לתת להם קרדום לחפור בו כדי להימנע מהגעה לישראל בשל כל פצמ"ר על העוטף.
  6. הנקודה האחרונה היא החשובה ביותר מבחינתי ולא לחינם שמרתי אותה לסוף. יותר מדי פעמים ביטויים אמורפיים כמו "סולידריות" או "צביון" או "חוסן לאומי" משמשות כלי שרת בידי הממסד כדי לפגוע בפרט ובזכויותיו. מי שרוצה לגלות סולידריות שישב בבית. איזו מן דרישה זו להכריח את השאר? בדיוק כמו בעניין של תחבורה ציבורית בשבת למשל. כל אחד שלא מתאים לו משהו ישר רוצה לכפות על כולם את אותה המגבלה. אז לא. שכל אחד יעשה מה שמתאים לו כל עוד הוא לא פוגע בזכויותיהם של האחרים. הלאה כפייה והלאה פגיעה בזכויות הפרטים בשל "טובת הכלל" וקל וחמר בשל "רגשות הכלל".

לסיכום, כל עוד מדובר על מגבלה "אובייקטיבית", קשיחה, כגון חשש לשלום המשתתפים (מבלי להיכנס לתפיסה של המדינה את עצמה כאפוטרופוס העליון של כלל אזרחיה) או העדר יכולת להקצות כוחות שיטור ואבטחה, זה עניין אחד שלעתים ניתן להצדיק. אבל דחיית אירועי ספורט או איסור על כניסת קהל בשל סולידריות? לא ולא. זה כבר עובר את הגבול.

מחשבה אחת על “יומן מכבי (44) – סולידריות

  1. לגבי הנקודה הראשונה- אני מסכים שאם סוגרים רק בגלל ירי על גוש דן זו צביעות. למרות שלפחות מחצית מתושבי המדינה גרים בין ראשון לציון להרצליה, ואפקט האזעקה משפיע כמותית, אין הבדל איכותי לעומת צבע אדום בשדרות. אם כבר, ותהרגו אותי איך אנשים מתמודדים עם זה, בעוטף יש 10-20 שניות להיכנס לממ"ד. בהנחה שיש לך אחד. אז זו אכן צביעות.
    מה כן- אולי אם אכן היינו סוגרים את כל אירועי התרבות ומקומות הבילוי על כל מרגמה שנורית משטח הרצועה, יכול להיות שהפגנת סולידריות שכזו הייתה מביאה את הקודקודים שלנו למנוע ירי שכזה. עצם העובדה שכבר מעל 20 שנה יורים שם כל שנה מלמד משהו על הערבות ההדדית והסולידריות שלנו. כשהזרת של הרגל היחפה שלי נתקעת ברגל של שולחן, זה כואב לי בכל הגוף. האם אנחנו כחברה כואבים מספיק את תושבי העוטף?

    קיצר, אני מסכים שלא מוסרי להשבית רק על פגיעה בחלק מהמקומות. אני כן הייתי רוצה שאנחנו כחברה לא נוכל להמשיך בשיגרה כשדברים כאלה קורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s