יומן מכבי (28) – מיס-מאץ'

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 3:1 על בני יהודה תל אביב:

לפני המשחק, חששתי קצת איך נסתדר בלי דולב חזיזה. ניחשתי שאם איסמעילה סורו ישחק (אז עוד טרם התברר מצבו) נשיג, לכל היותר, ניצחון דחוק. אם לא ישחק, זה יהיה פשוט יותר (ניחשתי 3:0, לא הייתי רחוק). זאת אחת הפריבילגיות של תקציב גדול. לא שהסגל של מכבי מספיק עמוק, אבל אין מה להשוות לזה של בני יהודה. המחסור של סורו היה משמעותי עבורם יותר מאשר כל שחקן שיחסר במכבי. אולי חוץ מג'וש כהן, לנוכח הפציעה של גיא חיימוב.

*

לפני המשחק פרסם אורי קופר טור שעסק בדבר שרבים מאוהדי מכבי עוסקים בו והוא הבדלי הרמות בין המחציות וההבדל בין כמות שערי הזכות ביניהן.

ניסיתי לחשוב מה קרה בפעם הקודמת בה השכלנו לכבוש במחצית הראשונה העונה שגם היתה הטובה יותר שלנו באותו משחק. המשחק האחרון שעונה לכל אחד מהקריטריונים הללו, בנפרד וביחד, הוא ניצחון החוץ בקרית שמונה. והדומה בין המשחקים הוא מיס-מאץ' לטובת יאניק ווילדסחוט.

נכון, זה לא היה המשחק היחיד מאז בו הוא זכה ליתרון ברור על המגן, אבל נראה שזה סוג של תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק.

בתקופתו של דיוויד בלאט כמאמן קליבלנד פרשים, הקבוצה נטתה לפטם את קווין לאב בכדורים רבים בלאו פוסט. סגנון שלא המשיכה איתו לאורך כל דקות המשחק, כשככול שנקפו הדקות לברון ג'יימס וקיירי אירווינג נתנו את הטון.

נדמה כאילו מכבי אימצה את הפרדיגמה ובתחילת המשחק מבודדת את ווילדסחוט מול המגן שלו, בדקות שבאופן עקבי המשחק הקבוצתי פחות מצליח לייצר בהן מצבים מסוכנים. ווילדסחוט התעלל בדור אלו. אמנם הסטטיסטיקה מצביעה של 4 כדרורים מוצלחים מתוך 13 ניסיונות – לא משהו להתפאר בו, אבל כל דריבל מוצלח כזה הוביל להתקפה מסוכנת. לא שיש מה להשוות מבחינת התפקיד והמיקום במגרש, אבל 4 כדרורים מוצלחים של ווילדסחוט מייצרים הרבה יותר מאשר 7 כדרורים מוצלחים של נטע לביא מתוך 9 ניסיונות. ולא, אני לא מתעלם מכך שלכדרורים של לביא יש ערך בשבירת הלחץ ומעריך אותו מאד על כך.

*

מי שחשב שהמחצית השניה טובה בכל מקרה ועכשיו רק צריך לדאוג לראשונה התבדה. מחצית שניה כמעט שערורייתית. הן התקפית והן הגנתית. מילא שיעורי החזקה של 43% בלבד היו מתורגמים ליצירת מצבים בהתקפות מעבר, אבל גם זה לא קרה מספיק. אמנם מכבי בעטה יותר לשער במחצית השניה, אבל פחות למסגרת והמצבים היו פחות איכותיים.

מה שכן, יש שחקנים מוכשרים בתקפה מה שהוביל לזה שאפילו במחצית כזו לא היינו רחוקים לסיים עם שלושה שערים.

אני מאד מעריך את מרקו בלבול על העבודה שהוא עושה במכבי, אבל אני חושב שכשהקבוצה כה חלשה, חרף היתרון המבטיח, היה מקום לבצע חילופים בשלב מוקדם יותר של המשחק. קל וחמר כשלפנינו עומס משחקים ויש ערך בלקצר זמן משחק של אי אלו שחקנים בהרכב הפותח.

כמו כן, בצר לי, אני נוטה לחשוב שיש גם שיקולים לא מקצועיים בכל הקשור להתנהלות של בלבול מול ירדן שועה. אני לא אומר שאי אפשר להעביר שחקן סדרת חינוך. אני לא אומר שאסור לקחת בחשבון גם התנהלות של שחקן. אני כן אומר שלדעתי יש פה שיקול לא מקצועי.

לפחות במשחקים האחרונים, בלבול למד מהטעות שלו, ולמרות חילוף התקפי, משאיר על המגרש את ניקיטה רוקביצה, שדווקא כשהקבוצה ביתרון עוד יותר מסוכן, בשל השטחים שהיריבה מאפשרת בעורף.

ואם כבר רוקביצה, השער שלו הזכיר לי למה אליסון דוס סנטוס כבר לא במכבי. לדוס סנטוס של נתונים פיזיים מאד מרשימים ואחד על אחד טוב. הוא גם בסדר באספקטים אחרים כמו סגירה לשטח, גם אם לא מבריק. ברור שיש בעיה קשה עם הטכניקה. ברם, הבעיה הקשה ביותר היא קבלת ההחלטות. דוס סנטוס אמור היה לדעת שדן מורי לא מסוגל להתמודד עם המהירות של רוקביצה. כשהוא עולה לכדור גובה בקו מחצית המגרש הוא צריך להיות בטוח שהוא מנצח במאבק. אחרת מקבלים שער במתפרצת שנועל את המשחק.

למרות שהבלמים של מכבי הרבה פחות מהירים ממנו ולמרות שהם שיחקו גם כן מול התקפה מהירה, הם ידעו מתי לקחת הימור ומתי עדיף להפסיד בקרב ולא במלחמה.

*

חודש פברואר מתחיל בצפיפות משחקים ומסתיים בצפיפות משחקים. האתגר של בלבול בניהול הסגל עולה מדרגה עם הפציעה של חזיזה. נקווה שיאפשר קצת יותר רוטציה רגע לפני שלבי ההכרעה של העונה. וכן, חייבים, פשוט חייבים, להביא קשר נוסף.

יומן מכבי (27) – פרץ וזרח

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:4 על סקצית כדורגל נס ציונה:

שוב רצף של שלושה משחקים בשמונה ימים התחיל היטב והסתיים היטב. והפעם אפילו עם רוטציה. לדעתי היה אפשר יותר (למשל,  איקוום אוטין במקום סאן מנחם בגביע), אבל גם זה בסדר.

מכבי פתחה במערך הרגיל שיש שיכנוהו 3:3:4 ויש שיכנוהו 1:3:2:4. הפעם, לדעתי, זה היה נראה יותר כמו 3:3:4, כשנטע לביא קשר אחורי בודד ויובל אשכנזי וצ'יירון שרי לפניו, פחות או יותר באותו קו רוחב.

בניגוד לציפיות שלי, נס ציונה לא התגוננו עם עשרה שחקני שדה נמוך מאד, אלא רק עם תשעה, כשהם משאירים את מוסא מאזו קרוב יותר לבלמים של מכבי, כנראה כדי להוציא משהו מהתקפות מעבר. אפילו אחרי ההרחקה של שי אליאס, ולמשך לא מעט דקות, הם המשיכו עם הפרדיגמה הזו. בשלב מסוים, כשמכבי הגבירה את הלחץ והקצב, גם הוא ירד לשחק עם ההגנה הנמוכה, שעד ההרחקה עמדה כשלושים מטרים משערה ולאחר מכן אף קרוב יותר.

מצד אחד, זה מעודד שמכבי יודעת להסתדר גם מול הגנות צפופות והיא פורצת המחסומים מספר אחת בליגה. מצד שני, צריך לקחת בחשבון שזה פחות יאפיין בבית העליון. שם החשיבות של ההגנה לעומת ההתקפה גדלה והחולשות של מכבי יגבו מחיר גדול יותר ביחס לתועלת שהחוזקות תשגנה.

*

המשחק היה כנראה החד צדדי ביותר של מכבי העונה. זה לא שמכבי היתה טובה מאד. ממש לא. המחצית הראשונה, כדרכה בקודש, היתה מאד בינונית. אבל ניצול מצבים טוב במחצית השניה הוביל לניצחון בתוצאה גבוהה. המשחק היה חד צדדי, בין ביתר, בשל ההרחקה של אליאס. זה גרם לכך שבכל המשחק היתה לנס ציונה בעיטה אחת לשער. זהו, רק אחת. אמנם מצב די טוב, אבל רק אחד. זאת לעומת 22 בעיטות לשער של מכבי, מהן 9 למסגרת. 8 במחצית השניה. 0:12 בקרנות. 24%/76% בהחזקת הכדור.

בפורומים השונים של אוהדי מכבי ברשתות החברתיות הדגישו את ההבדלים בין המחציות וההבדלים בין השערים (צפוני/דרומי). נראה לי שקיבלנו תשובה לא רעה מה יותר משפיע. הסיבה של כמות השערים לצפוני לעומת הדרומי, ככל הנראה, נובעת מכך שלרוב תוקפים לדרומי במחצית הראשונה. החלופה הרומנטית יותר שההבדל נבע מהשער מאחוריו יושבים ארגוני האוהדים, בינתיים, עדיין טעונה הוכחה.

*

פרץ וזרח היו הבנים של יהודה. בניגוד למה שהיום עשוי להיתפס בעייתי מוסרית, בלשון המעטה, אני לא מוצא בעיה מוסרית בבנים שילדנו מיהודה. שלושתם נהדרים. שלושתם מוכשרים. שלושתם רכש טוב. השער השלישי של מכבי מיובל אשכנזי לדולב חזיזה לירדן שועה הוגן שירשם בחציו לכתומים משכונת התקוה.

אשכנזי וחזיזה עולים על הציפיות. שלי ואני חושב שגם של חלקים גדולים בקהל. זה לא בהכרח אומר שהם באנקר בהרכב ויהי מה. זה כן אומר שרבים לא ציפו מהם לתוצרת כזו בשלב כזה של העונה.

שועה מקרה בעייתי יותר. בינתיים, קשה לטעון שהוא מצדיק את הכסף ששולם עליו. אבל הוא לא פלופ ולא באסט. אני ממש לא חושב שיש פה ראובן עובד או שי בירוק. זה שחקן עם כמות כישרון נדירה לדור הזה של הכדורגל הישראלי, קבוצתי ובלי הרבה מניירות באופן בו הוא משחק. כן, יש בעיות מחוץ לדשא. אני ממש לא מתעלם מהן. אני כן חושב שזה בר שיפור ובר גישור.

*

18/20 במאבקים, 5/5 בכדרורים, 8/9 בתיקולים ו-11 חילוצי כדור. גבירותי ורבותי, נטע לביא! לדעתי, איש המשחק. וזה לא מספר את התרומה החשובה שלו לבניית ההתקפות וכדורי עומק שסייעו ליצירת פוטנציאל להתקפות מסוכנות.

גם סלליך היה טוב, כשהדריבל שלו עבד יפה מול ההגנה הצפופה של נס ציונה. 6 כדרורים מוצלחים מ-8 ניסיונות העמידו לא פעם את ארנסט מאבוקה לבד באגף. חוסר דיוק משווע של האחרון היתה הסיבה המרכזית להתקפה התקועה של מכבי במחצית הראשונה. קצת יותר דיוק והמשחק היה יכול להיות פשוט בהרבה.

במקרה של יאניק ווילדסחוט התמונה שונה. כשהיו לו מרחבים במשחקים הקודמים הוא היה נפלא. הפעם, מול צפיפות, הוא היה פחות יעיל.

לא מן הנמנע שזה צריך להיות אחד השיקולים של בלבול בבחירת ההרכב. היריבה צפויה להסתגר? סלליך בימין וחזיזה בשמאל. היריבה תשחק פתוח? חזיזה בימין וווילדסחוט בשמאל.

באופן אישי, לא הייתי פוסל גם מעבר לשני חלוצים מול יריבות מסתגרות, עם ניקיטה רוקביצה לצד שועה, אבל ברור לי שבשלב הזה מרקו בלבול לא יסטה מהמערך שעובד לו מצוין.

*

כנראה שכלקח מאירועי עפולה, עמיר תורג'מן תדרך את עומרי גלזר שלא להחזיק בכדור יותר מדי זמן. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה שוער יריב מיהר לשחרר את הכדור מידיו, גם במצב של שוויון.

זה כמובן לא מנע בזבוז זמן בביצוע בעיטות שער, אבל זה כבר עניין אחר.

*

אחת הידועות מן הבדיחות הגרועות היא שחתול תמיד נוחת על הרגליים ולחם עם ריבה על הריבה, אז מה יקרה עם יקשרו לגבו של החתול לחם עם ריבה?

באופן הזה, בני יהודה נוטים להסתגר מולנו, אך אלישע לוי לשחק כדורגל פתוח. מה יגבר? האם נגזר עלינו להירטב בבלומפילד? האם הפעם שלישיית האקסים של בני יהודה תתפקד טוב יותר מאשר בסיבוב הראשון? כל זאת ועוד בפרק הבא של הירוקים הסמוראים.

נובחים בירוק (149) – אריק בנדו

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 149 בו היו לנו העונג והכבוד לשוחח עם אריק בנדו על הקריירה שלו כשחקן, תקופתו כמאמן ומכבי הנוכחית. זיכרונות מהרבה רגעים יפים והמון אופטימיות ביחס לכיוון המועדון בעונה הזו ולהמשך.

האזנה מהנה.

יומן מכבי (26) – גג, שבת וגביע

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 1:0 על הפועל אום אל פאחם:

כפי שאני נוהג לעתים אחרי משחקים בפרופיל נמוך, קל וחמר במפעלים בפרופיל נמוך, הפעם לא אסכם את המשחק, אלא אתמקד בשלושה נושאים שקשורים לכדורגל הישראלי ולא למכבי.

הטור נכתב לפני המשחק תחת ה"סיכון המקצועי" שאואשם ב"אם הייתם מנצחים וגו'".

*

גג

רבים נוטים לזלזל בנחיצות של גג באצטדיוני הכדורגל בישראל. אני סברו שבשבת 2020 זה חלק אלמנטרי ממבנה שאמור לארח משחקים בליגת העל.

אני לא אומר שצריך לפסול כל אצטדיון בלי גג לאלתר. אני כן חושב שצריך להכתיב לוח זמנים לשם כך.

נניח, שעוד תחילת עונת 2023/2024 רבע מהכיסאות באצטדיון צריכים להיות מקורים, עד תחילת עונת 2025/2026 חצי, עד תחילת עונת 2027/2028 שלושת רבעי ועד תחילת עונת 2030/2031 כל אצטדיון שמארח משחקים בליגת העל צריך לכלול גג בכל היציעים ועל רובו המוחלט של היציע.

אני באמת לא רוצה להיות ציני, אבל קשה שלא לשים לב שמי שמזלזל בדרישה לגג הם לרוב מי שלא נרטב. החל מאוהדי הכורסה וכלה במאיישי יציע העיתונאים. אלה שמזלזלים בגג, אבל זועקים מרה כשאין להם מרשתת אל חוטית זמינה. בל לא נשכח שהכדורגל בשבילם הרבה לפני שהוא בשבילנו.

הביטו, בוודאי שאני מבין שמדובר על כספי ציבור. ולא מעט מהם. אבל אם כבר הוחלט שמוצדק להשקיע כספים רבים באצטדיון ראוי לליגת העל, צריכות להיות דרישות מינימלית שיש לעמוד בהן, גם אם הדבר דורש תוספת של כ-10% לעלות המתקן.

לא, אין באמת בישראל ששה ימי טפטוף בשנה. יש יותר ימי גשם. ובכלל, גם אם מדובר על ששה, זה מעבר ללא נעים לשהות ביציע במזג אוויר כזה.

ראשית, זה מפחית את האנשים שנכונים להגיע ליציעים ופוגע בהכנסות הקבוצה הביתית, זכיין המזנונים, ההתאחדות לכדורגל וכיו"ב. ואפילו בבעלת המתקן, שלעתים לא מקבלת רק פיקס על משחק, אלא מתוגמלת גם לפי כמות האוהדים באצטדיון.

שנית, עבור אוהד כמוני, גבר, פחות או יותר, בריא, פחות או יותר, בכושר סביר, פחות או יותר, לא שמן מדי, פחות או יותר, בעשור הרביעי לחייו, פחות או יותר, אין מאמץ גדול מאד בכמה שעות עמידה. לא נוח, לא נורא. ברם, מה לגבי ילדים? זקנים? נשים בהריון? נכים (הכוונה לא לכאלה להם מוקצה מקום ייעודי באצטדיון)? כבדי משקל? קחו לדוגמה אדם בגיל שבעים שמגיע לאצטדיון חצי שעה לפני שריקת הפתיחה. למעשה, הוא צריך לעמוד ברציפות קרוב לשעתיים וחצי, כולל מחצית ותוספת זמן. שלא לדבר על לאחוז מטרייה ביד. אפילו בהפסקה, אם הצלחת להימנע מכך שיעשנו עליך ברציפות, אין כמעט אפשרות לרדת ליציע ולתפוס מחסה מהגשם, אלא אם כן יש לך רצון בלתי נשלט להרגיש בתוך מאפרה. לא שאם לא היו מעשנים שם היה היכן לשבת, אבל אפילו את האפשרות של הבטון הקר והמקורה אין למי שפחות מתחבר לסרטן ריאות.

שלישית, אני מאמין גדול בתיאורית החלונות השבורים. אני באמת ובתמים חושב שככל שהיחס לאוהדים יהיה טוב יותר וככל שהמתקנים יהיו ראויים יותר, גם ההתנהגות של האוהדים תשתפר. יעידו על כך כל אותן גדרות שכבר מריחות את הפרחים מלמטה וכל אותם יציעי עמידה וכל אותם מסלולי ריצה בין היציע למגרש וכל אותן משתנות בול-פגיעה.

המוצר שהכדורגל הישראלי מספק כיום לאוהדים נחות. אין דרך אחרת לתאר זאת. אז אם אפשר לעשות עוד צעד לטובתם, הפתרון הוא לדחוף לכיוון ולא לזלזל במי שעזב את המשפחה, הוציא ממיטב כספו, נסע קילומטרים רבים והשקיע זמן לא מבוטל. להפך, אני חושב שהמחויבות של אותם עיתונאים שיושבים מתחת לגג לעודד תרבות ספורט, שחלק ממנה היא התנאים לאוהדים.

לפחות שניה לפני שהם מזילים דמעות על העדר WiFi.

*

שבת

לאחרונה, פורסם שבשל כמות האוהדים הנמוכה שמגיעה למשחקים הבית שלה, בבית"ר ירושלים שוקלים להעתיק את משחקי הקבוצה לאזור גוש דן.

הסיבה המרכזית, לטענת האוהדים ברשתות החברתיות, למיעוט הקהל נעוצה בדרכי הגישה לאצטדיון טדי ובמיעוט החניה בסביבתו.

במשאל שהתקיים בקרב אוהדי כל קבוצות ליגת העל, רוב האוהדים של שלוש עשרה קבוצות העדיפו שמשחקי הקבוצה יתקיימו בשבת. (באופן לא מפתיע, מובילת המגמה היתה איחוד בני סחנין.) אוהדי בית"ר ירושלים היו היחידים שרובם העדיפו שמשחקי הקבוצה יתקיימו שלא בשבת.

זכייני השידור השונים, בין אם משיקול כלכלי קר ובין אם משיקולים אחרים שפחות חשופים לציבור הרחב, מיישרים קו. ואכן, בעונות האחרונות, בית"ר י-ם היא הקבוצה היחידה שלא משחקת בשבת. בית או חוץ.

אינני מעוניין לפתוח את הדיון בנושא השבת במרחב הציבורי בכלל וכדורגל בשבת בפרט. זו לא המטרה ואת דעתי בנושא כבר הבעתי מספר רב של פעמים במגוון פלטפורמות ואכסניות.

מה שאני כן מעוניין לומר הוא שאי אפשר לאחוז את העוגה בשתי קצותיה, לרקוד על שני מקלות או לאכול את החתונה ולהשאירה שלמה (טוב נו, אפשר לקפוץ על שני מקלות, אבל זה לא העניין).

יש השלכות למי שמתעקש לא לשחק בשבת בעיר הכי גדולה בישראל.

אני זוכר היטב משחקים בירושלים ביום שבת. בשבת עצמה או בסמוך למועד יציאתה. הדרך הלוך ארכה פחות משעה. רוצים לנחש כמה היא ארכה בעונה שעברה? מכפר סבא לירושלים לקח לנו לא פחות מ-2:45 שעות! אז כשאני נדרש לעשות זאת פעם או פעמיים בעונה, מילא (אגב, זה גם תקף לעניין הגג, שהעדרו פחות משפיע על אוהדים כמוני שבאצטדיונם הביתי יש גג וצריכים "לנשוך שפתיים" לעתים רחוקות יותר), אבל אני לחלוטין יכול להבין אוהדי י-ם שבוחרים להימנע מכך פעמיים בחודש.

אני מבין שיש פה קהל אוהדים עם צביון מסוים ועם סדר עדיפויות שונה (בהכללה כמובן). המועדון, בשותפות עם נציגי האוהדים, צריך להחליט האם עדיף המצב הנוכחי של מיעוט אוהדים, האם אכן להעביר את המשחקים לאזור גוש דן – מה שגם עשוי לפגוע בצביון של המועדון – או שמא עדיף לארח ביום שבת בתדירות גבוהה יותר. ואפילו לא בשבת עצמה, אלא מיד בצאת השבת. לא בטוח שיהיה רע למועדון לדרוש לשחק יותר במוצ"ש על חשבון ראשון-שני.

כן, זה ימנע מאוהדים מסוימים להגיע, אבל יאפשר להרבה אחרים, וגם לא ימנע מאיש לצפות בטלוויזיה.

*

גביע

שני תיקונים שאני חושב שצריך להכניס בגביע או, ליתר דיוק, בשני שלבים ספציפיים בגביע.

רבע גמר: למרות שלכאורה, בתור אוהד קבוצה גדולה, זה סותר את האינטרס שלי, אני בז לסינון הנוקשה שבצמד משחקים בשלב רבע הגמר. אם היה מדובר על צמד משחקים לאורך כל שלבי התחרות, ניחא. אבל רק בשלב אחד, כשהמטרה ברורה? לא לעניין. מתוך שלא לשמה בא לשמה ותודות להצלחה היחסית של הנבחרת במסגרת ליגת האומות הוחלט לצמצם את שלב רבע הגמר למשחק בודד, כדי לאפשר לנבחרת להתכונן כראוי לשלב הפלייאוף. אני מברך על כך, למרות שאם ללמוד מטבלת ליגת העל הקבוצה אותה אני אוהד היא הקבוצה הטובה ביותר שנותרה במפעל, נכון לכתיבת שורות אלה. מקווה מאד שכך יימשך גם בעונות הבאות, קרי משחק בודד גם בשלב רבע הגמר.

חצי גמר: כנראה שבניגוד לעבר חצי גמר, עבור האוהדים, הוא עוד שלב בדרך אל הגמר ולא איזה יעד רומנטי כפי שהיה משך שנים הרבה. לקחת את אוהדי בני יהודה ת"א ומכבי ת"א לירושלים עבור משחק שלא מספיק מעניין את האוהדים זה מיותר. בעונה שעבה לא היה בלומפילד זמין, אבל תארו לכם שבמקום משחק עם 29,000 צופים מקבלים משחק עם פחות מעשרת אלפים. וזה כמובן לא רק המשחק הזה. האוהדים מצביעים ברגליים. כשמכבי נתניה ובני יהודה נפגשו בגמר באצטדיון 'אבירן', הביאה כל אחת מהקבוצות למעלה מרבבת אוהדים. וזה כאשר שתי הקבוצות לא נמנות על חמש הקבוצות האהודות בישראל. הגמר מעורר עניין. החצי פחות. לפיכך, לדעתי, יש לנהוג כמו ברוב הליגות (וכן, אני יודע שיש יוצאות דופן) ולקבוע גם בשלב חצי הגמר קבוצה ביתית באמצעות הגרלה. זולת מסורת, אני לא מוצא טיעון מספיק משכנע כדי להשאיר את המצב על כנו. ואם בכל זאת מתעקשים, אפשר פתרון ביניים, סטייל ליגת הכדורסל, בו הקבוצה הביתית תבחר באיזה מבין האצטדיונים שמכילים למעלה מ-15,000 מקומות לארח את שלב חצי הגמר.

יומן מכבי (25) – כוחו של הרגל

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 2:0 על מכבי נתניה:

אתחיל מהבהרה לקראת הטור לטובת הנעלבים והנודניקים. בכל פעם בה תופיע התיבה 'נתניה' הכוונה למכבי נתניה ולא לעיר נתניה ולא לכל קבוצות העיר נתניה ולא לנתניהו. והמשחק, מבלי לציין זאת בכל פעם מחדש, התקיים באצטדיון העירוני של נתניה באזור התעשייה. לא בקופסה ולא בקופסל.

*

הדבר הראשון אליו אני צריך להתייחס במשחק הזה, אם להיות הגון, הוא יאניק ווילדסחוט. בדרך כלל, אני נוטה לגלות הרבה מאד סבלנות כלפי שחקנים, קל וחמר זרים, לא כל שכן שלא שיחקו זמן רב ולוקח להם הרבה זמן לחזור לעניינים. במקרה של ווילדסחוט, הייתי נמהר, ובטור שכתבתי על חלון ההעברות ציינתי שלדעתי יש להחליפו בכרים פריי.

אני לא עד כדי כך שחצן לחשוב שווילדסחוט נחשף לטור, אבל בשלושת המשחקים האחרונים הוא גרם לי לאכול את הדף הווירטואלי עליו הוא נכתב. הן בניצחון בק"ש, הן בהפסד לת"א והן בניצחון על נתניה, כשווילדסחוט היה על המגרש, הוא היה שחקן ההתקפה המסוכן ביותר של מכבי ופשוט התעלל במגן שלו. אם במקרה של צעדון עוד אפשר להסביר את זה במגן נחות מאד פיזית מווילדסחוט ובמקרה של ג'ראלדש אפשר לדבר על שחקן רענן מול מגן עייף, אזי שמה שהוא עשה אתמול לכארם ג'אבר זו כבר מגמה. להוסיף לזה שהוא גם מתחיל לנפק מספרים ויש פה לגמרי עם מה לעבוד.

*

אני ממשיך במידה מסוימת את הטור של שבוע שעבר בכשלים שמתגלים במשחק ההגנה של מכבי כתוצאה מהיריבות נגדן היא רגילה לשחק. מכבי כל כך רגילה לשחק מול קבוצות מסתגרות, כשבאה קבוצה שגם כן מנסה להחזיק בכדור ושגם כן מנסה ללחוץ גבוה ושגם כן מנסה לייצר התקפית מעבר ל"בעט ורוץ קדימה כמה שיותר מהר", משחק ההגנה לא מספיק טוב, אם להיות עדין. ואם להיות פחות עדין, אז שוב שחקן אמצע אחד ורביעייה אחורית מופקרים על ידי שאר הקבוצה. ואז מספיק יום לא טוב של שחקן זה או אחר או איזה איבוד חסר אחריות והמצב מחמיר.

למעשה, ההבדל המרכזי מהמחזור הקודם היה היכולת של התקפת נתניה לתרגם חצאי מצבים למצבים ושערים, לעומת ההתקפות של הקבוצות הטובות בליגה.

במחצית הראשונה, היותר שקולה, ואולי אף במשחק כולו, נתניה הגיע ללא פחות חצאי מצבים ממכבי. ההבדל בכישרון האישי של השחקנים הוא מה שגרם בצד אחד לתרגם אותם להזדמנויות מצוינות ובצד השני לבזבז אותם בשלומיאליות.

רק כדי לסבר את העין, במחצית הראשונה נתניה בעטה לשער 6 פעמים לעומת 4 של מכבי, אבל אפילו לא אחת למסגרת, לעומת פעמיים של מכבי שהסיכוי שלהן להיכנס היה מראש גבוה בהרבה. גם במחצית השניה נתניה בעטה יותר לשער ואף לא פחות למסגרת, ברם איכות המצבים שונה בתכלית. מכבי העמידה שחקנים במצבים מצוינים מול שוער ואילו במקרה של נתניה מדובר על שחקן מכוסה שבועט מזווית פחות נוחה.

ועל זה בדיוק כתבתי בשבוע שעבר. מכבי רגילה או שלא מנסים לתקוף אותה או שלא יודעים להעניש אותה. זה ככל הנראה יספיק כדי לסיים במקום השני. זה אפילו עשוי להספיק לזכייה בגביע המדינה. זה בשום פנים ואופן לא יכול להספיק לאליפות.

מכבי צריכה להיות מסוגלת במשחקים נגד קבוצות מסוימות לבצע התאמות כדי להיות פחות חשופה. בין אם מדובר על שינוי פרסונאלי בהרכב, בין אם מדובר על שינוי במערך, בין אם מדובר על שינוי במחויבות של השחקנים למשחק ההגנה ובין אם כל הנזכרים לעיל.

*

נטע לביא הראה שוב כמה הוא משתדרג בכל עונה שחולפת. נכון שהוא איבד הרבה ויכול היה לחלץ יותר (לשם השוואה, יותר מפי שתיים מכמות האבודים של אלמוג כהן ורק חצי מכמות חילוצי הכדור), אבל היכולת שלו לבטל את הקישור היריב בדריבל ולהוציא את הקבוצה להתקפת מעבר שווה לנו שערים. חמישה כדרורים מוצלחים משבעה ניסיונות תרמו הרבה למשחק ההתקפה של מכבי.

*

צ'יירון שרי בתקופה פחות טובה. הוא מאבד הרבה, לא מדויק, פחות מעורב מפסיד ברוב המאבקים, לא מצליח בכדרורים ולא תורם למשחק ההגנה. נראה שהוא צריך מנוחה פיזית ומנטלית כדי לחזור לעצמו. מבחינתי, הוא הראשון להוציא מההרכב לקראת משחק הגביע ביום שלישי.

ואם כבר, אז ההרכב שלי למשחק נגד הפועל אום אל פאחם: ג'וש כהן, ארנסט מאבוקה, עופרי ארד, עיאד חבשי, אייקום אוטין, נטע לביא, מקסים פלקושצ'נקו, יאניק ווילדסחוט, סנטיהו סלליך, מוחמד עוואד וירדן שועה.

רוטציה שגם תיתן מנוחה לאלה שזקוקים לה וגם, כפי שלמדנו מהשלב הקודם בגביע, תיתן במה לשחקנים שרוצים להוכיח את עצמם ולפיכך עולים למשחק בפרופיל נמוך עם מוטיבציה גבוהה.

נובחים בירוק (148)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק (148): עמית פרלה ומתן גילור מסכמים את ההפסד במשחק העונה ומתכוננים לנתניה.
האזנה מהנה.

00:17 אכזבה אבל אנחנו תחרותיים
05:30 נביחות: כרטיסים לנתניה
08:15 נביחות: הכרוז ות"א
10:12 נביחות: הקונפטי ועונשו
13:19 סיכום משחק העונה
42:22 לקראת מכבי נתניה
47:58 הימורים

יומן מכבי (24) – הקבוצה השלוש עשרה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 4:3 למכבי תל אביב:

אתחיל דווקא מהסוף – ככלל, אלא אם כן מכבי בחיסרון מספרי או נחותה משמעותית בכושר הגופני, היא צריכה לחפש לנצח את המשחק אחרי שער שוויון לקראת הסיום. בכל אצטדיון ומול כל יריבה. ולא רק בישראל. זה האתוס ואם יש משהו שמעודד אותי מהמשחק הזה הוא שמכבי הנוכחית, אחרי לא מעט שנים, חזרה לאמץ אותו.

לנסות לנצח את המשחק לא אומר שצריך לשחק רולטה. לנסות לנצח את המשחק לא אומר שמפקירים את ההגנה. זה אומר שממשיכים לנסות לתקוף ולא הולכים אחורה.

מבחינה תפיסתית, מכבי שם. היא לא נשברת. והיא מנסה להשיג ניצחון גם מול קבוצה עדיפה. מבחינת הביצוע, היא רחוקה מאד מהמקום הזה. ובכל זאת, אני מעדיף להפסיד על הביצוע, מאשר לחבק בחדווה תיקו ביתי מול קבוצה ישראלית.

*

בשעות הלא רבות שחלפו מאז המשחק קראתי רבים וטובים שטוענים לכבוד הרב שהמשחק הביא לכדורגל הישראלי. הרשו לי לחלוק על כך. המשחק הזה הראה בדיוק למה הקבוצות הללו נכשלו באירופה ולמה הן תיכשלנה גם בעתיד הקרוב, אולי זולת הבלחה פה ושם. מזלזלים פה בליגת אירופה 2 שעתידה להיפתח. הנציגות הישראלית, אם רוצות שלב בתים באופן עקבי, צריכות לקוות לליגת אירופה 3.

הן כל כך רגילות לשחק מול שתים עשרה קבוצות נחותות מהן, כשכמגיעה יריבה שמאתגרת אותן, בסיס המשחק קורס.

הן כל כך רגילות שהכושר הגופני שלהן ממוטט את היריבה, עד שבפעם היחידה בסיבוב שהן משחקות נגד קבוצה שמשחקת באותו הקצב, באותה האינטנסיביות ובאותה רמת הקרבה פיזית, חצי מהשחקנים מפוצצים ראש מנוע בדקה השבעים.

הן כל כך רגילות שהיריבה מסתפקת בתיקו, עד שכשהן מנסות לנצח את המשחק בתוספת הזמן זה חייב לבוא על חשבון הזדמנות ודאית לכיבוש שער בצד השני.

הן כל כך רגילות לרפיסות מנטלית של היריבה, עד שהן מורידות את הרגל מהגז אחרי כמה דקות של דבקות במטרה.

*

עם כל הכבוד לת"א, אותי יותר מעניינת מכבי, ולכן אמשיך עם הדוגמאות לכשלים מהצד הירוק.

בראיון להסכת 'הפודיום' דיבר דולב חזיזה על כך שבמשחק הנבחרת מול פולין היתה לו בחילה מהקצב הגבוה והאינטנסיביות של המשחק. הוא אמר שבליגה יש זמן קצת לנוח מפם לפעם ואילו הפולנים שיחקו בקצב גבוה וברצף משך דקות ארוכות. ואת זה אומר אחד משחקני ההתקפה שיותר מאופיין בעבודה הקשה שלו ביחס לליגה. אז חזיזה יוצא ללחוץ מקדימה. לחץ שמול הקבוצה השלוש עשרה אינו יעיל בעליל, ואז אין לו כבר אנרגיה לרדת להגנה והוא עוזב את השחקן שלו. ככה מגיעים אנדרה ג'ראלדש ועומר אצילי ליתרון מספרי מול סאן מנחם. ג'אנדו פוקס, כיאה לקשר אחורי, מזהה את הסיטואציה ורץ לסייע באגף. הקבוצה המאומנת של ת"א מזהה את שבירת הסכמה ההגנתית, מעבירה את הכדור לאמצע לאבי ריקן והנה עוד התקפה שצריכה להתנפץ על הבלמים.

אבל רגע? למה ריקן עומד שם באמצע לבד? הוא עומד לבד כי גם יובל אשכנזי, עוד אחד שידוע בשל הקילומטרז' הגבוה שלו, רגיל שמול שתים עשרה קבוצות אפשר ללחוץ מקדימה ואז להתעסק אך ורק בתנועה לעומק כדי לרשום עוד שער לרזומה. עזרה הגנתית באמצע? לא צריך. מול אותן הקבוצות ששה שחקני הגנה יסתדרו עם ששה שחקני התקפה. אולם מול הקבוצה השלוש עשרה זה פשוט לא מספיק.

משום כך אני גם דוחה את הטענה שגם נטע לביא במקום פוקס המשחק היה שונה משמעותית. הוא היה יכול להיות שונה אם לביא ופוקס היו משחקים ביחד. כי מול שתים עשרה קבוצות זה מספיק, אבל מול הקבוצה השלוש עשרה אי אפשר להשאיר שחקן קישור אחד שיתמודד מול שלושה.

אני לא בא לטפול על שחקן זה או אחר. אפשר להמשיך עם דוגמאות גם לגבי שחקנים אחרים, אבל זה לא העניין. העניין הוא שמכבי (וזה נכון גם לת"א) כל כך רגילה לרמה המבישה של הליגה הישראלית, עד שכמות הכשלים והחוליים שמבצבצים להם בשעה וחצי של משחק מול יריבה ראויה לא פרופורציונאליים לכלום.

ואל תספרו לי סיפורים על הכדורגל הפתוח שעוד קבוצות צריכות להעז. זה נחמד כשקבוצה עם תקציב של 120 מיליון ש"ח וקבוצה עם תקציב של 85 מיליון ש"ח (פחות או יותר ולפי פרסומים שלך תדע כמה אמת יש בהם) מנסות לנצח אחת את השניה. לדרוש זאת מרוב הליגה, כשבנוסף לשתי אלה רק עוד שתי קבוצות עוברות תקציב של 30 מיליון ש"ח בשנה, זה בין תמים לחצוף.

מי שרוצה יותר משחקים כאלה צריך לעודד חלוקת משאבים שוויונית יותר. ומי שרוצה להגיע מוכן לאירופה צריך לעודד חלוקת משאבים שוויונית יותר. או להחזיק באחוזי הצלחה מעוררי התפעלות בישראל ולהתרסק מול קבוצות ממדינות עם שליש מכמות האוכלוסייה של ישראל.

*

חשוב להודות. ת"א היתה טובה יותר אתמול. היא בכלל קבוצה טובה יותר. השחקנים שלה טובים יותר, יש לה סגל עמוק בהרבה, למרות העבודה הנהדרת של מרקו בלבול במכבי תהום פעורה בין יכולת האימון שלו לבין זו של ולדימיר איביץ' והיא מנוהלת טוב יותר. לתחושתי, מכבי הצליחה לסגור חלק מהפער. היא סגרה פער ברמת הכושר הגופני, לא מן הנמנע שהיא סוגרת פער ברמת מחלקת הנוער, היא סגרה חלק מהפער בפן המנטלי. ועדיין, הפער גדול.

המשחק הזה לא גומר את העונה של מכבי. ראשית, הוא לא סוגר את סיפור האליפות. כלומר, אם בכלל היה כזה מלכתחילה. שש נקודות בשלב הזה של העונה כשיש עוד שני משחקים בין הקבוצות זה לחלוטין פער סגיר. הבעיה היא לא הפער בצמרת, אלא הפער ברמה.

אבל גם מעבר לזה, למכבי יש עוד מטרות. צריך להבטיח אירופה ויש גביע ובעיקר צריך להמשיך בעונה הטובה על מנת שזו תשמש כר פורה לשלב הבא, שהוא מאבק אליפות אמיתי. ולא כזה שעומד על כרעי תרנגולת.

*

למכבי אסור להסיק מסקנות נמהרות מהמשחק הזה. לא צריך לבצע שינויים בהרכב ובסגל רק כדי להתאים למאצ'-אפ מול ת"א. אין ביניהן סדרת אליפות בסוף העונה. אי אפשר להתכונן לשני משחקים שנותרו על חשבון 17 אחרים. התאמות, אם וכבר, אפשר לעשות לקראת המשחק הבא בין הקבוצות. אבל לא צריך לעבור עכשיו לשחק עם שלישיית אמצע קשוחה מול קבוצות שעומדות עשרים מטרים מהשער שלהן מהדקה העשירית, במקרה הטוב.

*

ולסיום על הקונפטי – איפה התאום בין המועדון לארגון האוהדים? האם לא ידעו מראש שזה מה שיהיה? הלוא בהכנה ראויה היה אפשר לפנות את הנייר מהמגרש תוך שלוש דקות ולהתחיל את המשחק בזמן. במקום זה לקח עשר דקות עד שהביאו שני מפוחי עלים ומטאטא. הכדורגל הישראלי קווים לדמותו.

אם אפרים קישון או מוטי קירשנבאום היו בחיים, ודאי היינו זוכים למערכון של הגשש החיוור.