יומן מכבי (43) – הלב חלק א'

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 1:2 על הפועל באר שבע:

הפרק הספורטיבי של העונה הסתיים. מכבי לא תיקח אליפות ולא תרד למקום השלישי. המקום השני, נחמה פורתא, הובטח. וכפי שוודאי מרמזת כותרת הטור, הגיע הזמן לעסוק בעתידו של מאמן הקבוצה, מרקו בלבול.

להלן נמנה את היתרונות העיקריים של בלבול (ללא סדר פנימי מסוים) כמאמן בכלל ובמכבי בפרט. ואם שכחתי משהו אני בטוח שהקוראים היקרים ידאגו להזכיר לי אותו. לא, אין שום צורך להזכיר לי בתגובות את החסרונות. היום דנים על היתרונות. באחד הטורים הבאים נדון על החסרונות ונכריע בשאלה האם בלבול צריך להישאר המאמן של מכבי גם בעונה הבאה.

*

  1. תוצאות: שיעורי ההצלחה של מכבי העונה מרשימים ואפילו היו עשויים להספיק לאליפות בעונות כאלה ואחרות (ספקולציה כמובן, כיוון שיש עוד משתנים). במכבי הנוכחית שום דבר לא טריוויאלי ולסיים במקום השני זה גם משהו. ולהבטיח אירופה מעשית עוד לפני הבית העליון ותיאורטית מספר מחזורים לסיום העונה זה גם משהו. וזה משהו שלא נעשה מאז המעבר לאצטדיון 'אבירן' וקצת לפניו.
  2. המערכת: בלבול עושה מה שעושה במערכת בעייתית, בלשון המעטה. מערכת בה קשה למאמנים לשרוד, לא כל שכן לתפקד. להשיג את ההישגים שמניתי לעיל במערכת כזו זה לא דבר של מה בכך.
  3. מומנטום: בלבול הגיע לקבוצה במשבר ולמועדון בשפל. קיבל קבוצה שנושקת לקו האדום (אם כי גם לא רחוקה מבית עליון – הכול היה צפוף מאד). הוא הצליח גם לבלום את ההתרסקות וגם החזיר את הקבוצה להיות קבוצה מנצחת, גם אם לא אלופה. וודאי שאני לא מסתפק ברק מנצחת ולא אלופה, אבל יש דברים שלא תלויים רק בבלבול, וביחס למקום בו קיבל את הקבוצה וביחס לתנאים, המקום בו היא עומדת כיום ראוי לשבחים.
  4. שיטתי: בלבול מאמן שיטתי ביחס לביצה המקומית. גם אם לעתים מבקרים את ההכנה למשחק ספציפי, את ההרכב או את ניהול המשחק, אי אפשר להתעלם מכך שלמכבי יש שיטה. גם הגנתית ובעיקר התקפית. והשיטה ההתקפית הזו עובדת. בניגוד לחלק מהשנים הקודמות, רואים שהשחקנים מבינים מה נדרש מהם ומה הם צריכים לעשות עם הכדור ובלעדיו. לא תמיד זה עובד. ולפעמים האשמה לא רק בהם, אלא גם במאמן, אבל שיטה קיימת וניכר שעובדים עליה רבות באימונים.
  5. אסתטיקה/אטרקטיביות: אני לא מאמין במושג הזה "DNA של מועדון" אבל בהחלט מאמין באתוס של מועדון. וחלק מהאתוס של מכבי זה המשחק ההתקפי והססגוני. לעתים אף על חשבון תוצאות. אז נכון שקל לצחוק ולזלזל בו ונכון שהכי קל להפנות את המצלמה הצידה, לעתים בדמגוגיות, אבל כשבלבול אומר (או מתכוון לומר) שמכבי משחקת את הכדורגל הכי יפה בישראל, הוא צודק. כן, מכבי ת"א קבוצה טובה יותר וכן היא ראויה יותר ממכבי לתואר האליפות, אולם מכבי משחקת יותר אטרקטיבי. בסדר, אפשר תמיד להשוות לליגות אחרות או לשנים אחרות כאילו שזה רלוונטי לעניין. העונה, בליגה שלנו, אין אטרקטיבית ממכבי ואף כמכבי. הן במבחן העין והן במבחן הסטטיסטי של שערים, שערים צפויים, איומים וכיו"ב. או כמו שכתב לי אוהד מכבי ת"א: "אין בישראל קבוצה שמשחקת כדורגל אטרקטיבי, אבל מכבי חיפה היחידה שחושבת קודם כל על איך לכבוש ולא על קודם כל על איך לא לספוג שערים". וזה בדיוק האתוס של מכבי עליו אני מדבר. כן, אני מעדיף אליפות אפורה על מקום שני צבעוני (גם ביחס ללבנט), אבל כשהתוצאות אינן ידועות מראש ובהיבט של עונה שלמה, אני אוהב את ההימור לבנות קבוצה ששמה את הדגש על התקפה וכיבוש שערים.
  6. אלטרנטיבה: יש מאמנים טובים יותר מבלבול שריאלי להביא למכבי. בזר לא הייתי נוגע, כי בלאו הכי לא יתנו לו לעבוד. אבוקסיס מאמן נפלא, אבל לא התרשמתי מעבודתו בקבוצות יוזמות (או שהיו יוזמות לפניו). לא רואה את מכבי מצליחה כקבוצה מגיבה. אולי פה ושם במשחק אד הוק או במפעל גביע, אבל לא על פני עונה שלמה. שלא לדבר על האופן בו הדבר יתקבל בקהל. אם ננקה כאלה שבתכלס כבר אינם מאמנים פעילים/עדיין לא במקום לאמן במועדון בסדר הגודל של מכבי, נשארנו, בגדול, עם ברק בכר, סלוברדה ורב"ש. כן, שיפור, אבל בכל זאת לא תהומי (נו, זה מה שאנחנו יודעים לייצר פה בכדורגל המקומי) וכשהחלופות אינן הבדל אקוטי, חובה לקחת בחשבון את הסעיף הבא.
  7. קורונה: לנוכח משבר הקורונה, ואם להאמין לאמצעי המדיה השונים, מכבי תבצע בקיץ הקרוב מספר שינויי מוגבל מאד והתקציב שיוקצה למטרה זו גם כן יהיה מוגבל ביחס לשנים עברו. כלומר, מאמן אחר יצטרך להתמודד עם הסגל של בלבול. סגל שלא בהכרח מתאים לפילוסופית המשחק של אותו מאמן. כמו כן, הפגרה הקצרה שנכפתה עלינו תשאיר פחות זמן להתאקלמות, הטמעת שיטה, יצירת כימיה וקשרים בין אישיים.
  8. יציבות: מכבי היא תחנת רכבת למאמנים, בשנים האחרונות. עונה פה זה הישג נהדר עבור מאמן. במקום בו "תהליך" הוא מושא ללעג תקשורתי במקרה הטוב ומילה גסה במקרה הפחות טוב, יש יתרון למאמן שיחל עוד עונה אחרי שנה וחצי בתפקיד, עם סגל שהיה מעורב בבנייתו, כשהוא מכיר את השחקנים והם אותו, את השיטה שלו, דרכי ההתנהלות שלו ופילוסופיית המשחק.
  9. בן בית: כמובן שזו לא סיבה מרכזית ואולי אפילו לא סיבה בכלל, אבל זה בונוס שראוי לציון.
  10. אישיות: לכל אחד, וגם לבלבול, יש שלדים בארון ואירועי עבר שלא מטיבים עם תדמיתו, בלשון המעטה. עם זאת, בסופו של דבר, בקדנציה הנוכחית במכבי, מדובר על אדם נוח לבריות, שמתבטא בצורה קורקטית, שאמנם לפעמים קצת יבשה, אבל לא מבישה. בלבול, בראיונותיו, לא זורק שחקנים מתחת לגלגלי האוטובוס ולא משפילם. לא תראו את בלבול מקלקל או מאבד את העשתונות. קל וחמר לא תוקף מאמן/שחקן יריב. זה אמנם אמור להיות דבר סטנדרטי ביותר, אבל כפי שאנחנו נוכחים כל מחזור או שניים מחדש, בישראל זה לא ממש. או יותר נכון ממש לא.

לסיכום, אני מזכיר שטרם הכרעתי כאן בשאלה האם בלבול צריך להישאר אם לאו, אבל ההתחלה היא להכיר ביתרונות שלו, בדגש על המהפכה – לא פחות – שעשה בקבוצה עת קיבל אותה בשפל. גם אם בלבול יחזיר את מפתחות הקבוצה בסיום העונה, הוא יעשה זאת כשהיא במצב טוב לאין ערוך מהמקום בו קיבל אותם.

יומן מכבי (42) – מיסקונספציה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 3:1 על הפועל תל אביב:

עת אני מתיישב ביציע, התדהמה מכה. שלא כהרגלו מרקו בלבול הפנים את צפיפות המשחקים, הכושר הגופני שאינו בשיאו, הצורך במנוחה פיזית ומנטלית לחלק מהשחקנים, הצורך לבחון שחקנים לקראת העונה הבאה וכך שלא מדובר על משחק מטרה, זנח את הפרדיגמה שמאפיינת אותו ונקט ברוטציה קיצונית שכללה החלפת שחקן שלם בהרכב. כן, כן, חברות וחברים. לא שינוי במערך, לא שינוי בגישה ולא חצי שחקן – ממש שחקן שלם החליף שחקן אחר בהרכב. בלבול נהיה פרוגרסיבי מבית מדרשו של רפאל בניטז.

ואיזה יופי של בול פגיעה של בלבול כבר בדקה השלישית. מסתבר שרוטציה היא באמת לא דבר עד כדי כך נורא…

באמת שלא כחלק מאיזו עקיצה לאוהדי התל אביביות, אבל אפילו יציע העיתונאים באצטדיון בחיפה עדיף על זה ביפו (אם כי חובה לציין שהגישה בבלומפילד נוחה יותר וכך גם הדרך אל הטבע).

אני בהחלט חושב שלקבוצות התל אביביות ולאוהדיהן מגיע אצטדיון טוב יותר. ואני באמת חושב שכשהעירייה העשירה בארץ פוגשת לא פחות משלוש קבוצות בליגת העל ראוי להפיק תנאים טובים יותר ליושבי האצטדיון. זאת לפני שאני נוגע גם באירועים יוקרתיים יותר כגון משחקי הסיום של גביע המדינה ומשחקי נבחרת ישראל.

אני מבין את המקריות שבאהדת כדורגל. אם הייתי דור שלישי לאוהדי הפועל תל אביב, אז סביר להניח שהיום הייתי יושב בצד השני של היציע וכותב יומן הפועל (כך – באופן מתמיה, מבלבל ומטלטל – הם נוהגים לכנות את קבוצתם). ואם הייתי בכובע שלהם, או יותר נכון בכיסא שלהם, הייתי שמח, לכל הפחות, לאצטדיון עם גג.

*

בקצרה על הארכת החוזה של ארנסט מאבוקה: כתב לי פעם אחד מידידי ברשת החברתית שעם כל ההתלהבות מהיכולת ההתקפית של מאבוקה, הוא יעלה למכבי יותר שערים מאשר יתרום לה. ראשית, אין ספק שהוא צדק. שנית, גם אין ספק שהדבר נכון לגבי כמעט כול שחקן הגנה ברחבי תבל.

האם מאבוקה הוא חלומי הירוק לעמדת המגן הימני? לא ממש. יותר נכון, ממש לא. אני אפילו חושב שקודמו בתפקיד, גארי קגלמאכר, עדיף עליו. ובכל זאת, מאבוקה, על שלל היתרונות והחסרונות, שחקן טוב לליגה שלנו. התרומה ההתקפית שלו קריטית לקבוצה שמשחקת את מרבית משחקיה מול יריבות מתגוננות. הוא כבר מכיר את ישראל ואת שחקנים. ולא פחות חשוב, אין צורך בדמי העברה, אותם, כך לפי הפרסומים השונים, שחר אינו מתעתד לפזר ברוחב לב בקיץ הנוכחי.

לסיכום, בהינתן התנאים הנוכחיים והחלופות המקומיות, אני בהחלט מרוצה מהארכת החוזה הזו. יותר דחוף לי למצוא פתרון לצד השני.

*

זו הפעם השניה במהלך משחקי הבית העליון שרוב תוספת הזמן מתבזבזת על בדיקת שופטי המסך ואז של השופט עצמו את אותו האירוע – במשחק הזה אירועים – ועוד במשחקים חסרי חשיבות ספורטיבית. פארסה. שלא לדבר על כך שכצפוי הזמן האבוד לא הוחזר בתוספת נוספת.

זה מחזיר אותי לטור שכתבתי בעבר לגבי שיפוט המסך ואני רוצה לשתף אותו שנית עם הקוראים:

זו גם הזדמנות מצוינת לדון בשינוי החוקה החושב ביותר שלדעתי יש לבצע בחוקת הכדורגל.

השינוי הוא להיפטר מהקונספציה, שנהפכה באבחת מערכת וידאו אחת למיסקונספציה, לפיה השופט הראשי בתחומי המגרש הוא גם השופט הראשי בהתמודדות.

לעניות דעתי, התפיסה צריכה להשתנות באופן שהקוונים והשופט הרביעי ימשיכו להיות כפופים לשופט הראשי, אבל שהוא יהיה כפוף לשופטי המסך.

אפרט את הסיבות להלן:

  1. על פי רוב, שופטים מסיימים את תפקידם בשל מגבלת גיל, שבאה לפתור מצוקה פיזית. בניגוד לרוב רובם של ענפי הספורט, שיפוט כדורגל הוא מאמץ פיזי לא מבוטל. על סף העצים. בחדר הבקרה אפשר להושיב שופטים מנוסים מהשופט הראשי. הם אמנם לא יכולים להתרוצץ אחרי הכדור, אבל הסיכוי שלהם לקבל את ההחלטה הנכונה, בעיקר במקרים אשר דורשים שיקול דעת, גבוה יותר.
  2. ואם כבר נגענו במאמץ שנדרש מהשופט, אזי שהוא נדרש לקבל ההחלטות בדופק גבוה ואף בעייפות, אשר עשויים לפגוע בהכרעתו. שופטי המסך פחות או יותר באותו מצב פיזי נינוח לאורך כל המשחק.
  3. ועוד יתרון שיש להם הוא שאין בינם לבין השחקנים והקהל שום אינטראקציה. לא השגיחו במשלח יד אמם, לא השליכו לעברם ממיטב פירות העונה ואף בעיטה של שחקן פלוני לא סיכנה את יכולתם להעמיד דור המשך. זה הופך אותם להרבה יותר שקולים ומסוגלים לקבל החלטות בשום שכל.
  4. אולם, עם כל הכבוד לסיבות החשובות שפורטו לעיל, הסיבה החשובה ביותר היא שמירה על שטף המשחק. אחת הסיבות שכדורגל הוא – בהפרש עצום – ענף הספורט הפופולרי בעולם, היא שטף המשחק. בלי פסקי זמן ופרסומות והמוני חילופים. מתוך 90 דקות זמן משחק נטו הוא של כ-60 דקות. כמובן שאפשר לשפר את הנתון הזה, אבל הוא סביר. שיפוט המסך, עם כל הטוב שבו, פוגע באלמנט הזה. שינוי התפיסה לפיה השופט הראשי יקבל החלטה משופטי המסך מבלי לצפות במקרה בעצמו תזרז עניינים בצורה משמעותית. כעת, הם צריכים לצפות במקרה, להחליט שהוא מצדיק איתות לשופט (מה שאומר שלעתים הם נזקקים למספר צפיות), השופט הולך לצפות בעצמו וחוזר עם החלטה. ממש מיותר לטעמי. עיכוב בן 5 דקות לא זו בלבד שפוגע בשטף המשחק, אלא שיש פה גם פן פיזי. מגרש כדורגל הוא מתקן שנתון לפגעי מזג האוויר. 5 דקות בהן שחקנים עומדים ומחכים בקור עלולות לגרום להם נזק ולהגביר סיכוי לפציעה.

לסיכום, כפי שהשימוש בטכנולוגיה הוא שחר של יום חדש כך צריך להיות גם עבור היררכית השיפוט. באופן זה תתקבלנה החלטות טובות יותר ומהירות יותר.

ועוד דבר קטן לסיום – אם כבר שילבו טכנולוגיה, אין שום סיבה בעולם שמה שרואים במוניטור ורואה כל צופה על הכורסה בבית לא יוכל לראות אוהד מהיציע. הגיע הזמן לשדר את רגעי המחלוקת גם על מסכי האצטדיונים.

נובחים בירוק (171)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 171 של נובחים בירוק. אירחנו את עידן קוקה ונבחנו יחד על מחלקת הנוער, הניצחון מול ב"ש והמטרות של הסיבוב השני בבית העליון. גם אפרים קישון המנוח נקרא לסייע.

האזנה מהנה.

00:00:58 נביחות

00:11:21 האם מכבי היתה טובה או שב"ש היתה גרועה?

00:14:40 האם מכבי חזרה?

00:20:15 האם תהיה רוטציה?

00:24:41 השחקנים הבולטים בשבת 00:27:19 מה יותר חשוב, דרבי או מכבי ת"א?

00:43:06 מטרות נוספות לעונה

00:51:32 לקראת הפועל ת"א – הרכב

00:56:30 הימורים

יומן מכבי (41) – חוזרים לנצח

התמונה באדיבות האתר הרשמי של מכבי חיפה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 1:0 על הפועל באר שבע:

סוף כל סוף, אחרי שבמהלך העונה הסדירה מכבי היתה היחידה בליגה שלא סיימה שני משחקים רצוף עם אבדן נקודות, היא חוזרת לנצח. בהחלט ניתן לזהות את אותו שיפור זוחל עליו כבר דיברתי. ממשחק נפל שערורייתי נגד הפועל ת"א, ל"סתם" משחק גרוע נגד מכבי ת"א, לעדיפות לא משכנעת נגד הפועל וירושלים ועד לדומיננטיות מוחלטת (אם כי ברמת ביצוע נמוכה) נגד ב"ש.

כמובן שיש להדגיש, חזור והדגש, שב"ש עלתה עם עשרת שחקני השדה על טהרת הישראלים. ב"ש טהורה (ל)עד המחזור הבא.

היסטוריה שאולי היתה במשחק היא שמדובר על מפגש רביעי בין הקבוצות העונה בארבעה אצטדיונים שונים. לא זכור לי דבר כזה. והאבסורד הוא שהמשחק היחיד שמכבי לא ניצחה היה דווקא באצטדיונה הביתי.

*

בדרך כלל, כשמכבי מגיעה לטרנר, באופן נדיר, היא זו שנאלצת להתגונן. הפעם, הן בשל זהות המאמן, הן בשל הרוטציה הבאר-שבעית, הן בשל העתקת המשחק לאשדוד והן בשל העדר הקהל, היה מאד נוח להם לתת למכבי את הכדור. מה שעבד ליוסי אבוקסיס בגביע, בניגוד לליגה, בה ניסה להיות דומיננטי וחטף ארבעה. זאת למרות שספורטיבית המשחק חשוב יותר לב"ש, שכן הסיכוי שמכבי לא תעפיל לאירופה כבר ערב המשחק היה נמוך מאד, ואילו ב"ש שמה את כל הביצים בסל של גמר הגביע. מספיקה החלקה אחת כדי לחרב עונה שלמה כשכולה נשענת על משחק בודד.

השוני מהגביע, גם הוא כנראה תלוי בהרכב השחקנים וברוח המפקד, היתה ביכולת של ב"ש להשתחרר מהלחץ הגבוה של מכבי. או יותר נכון בחוסר היכולת הזו, שהיא, ככל הנראה, הגורם העיקרי להבדל הגדול בין הקבוצות במשחק הזה.

התוצאה משקרת לרעת מכבי ולא במעט. מבחינת מדד השערים הצפויים ההפרש בין הקבוצות עמד על שניים וחצי. לא דבר של מה בכך. גם שאר המדדים הסטטיסטיים חד משמעיים לטובת מכבי. וכמובן שכל זוג עיניים בריא שצפה במשחק היה לומד זאת בנקל. מכבי חזרה למשחק ההתקפי שאפיין אותה במהלך העונה, זולת הדיוק מול השער שהיה חסר מאד. אבל אפשר להתעודד מכמות נכבדה של מצבים איכותיים ומנטרול היריבה.

מה שאי אפשר הוא להוציא את המשחק מפרופורציות. המתנגד לא שש עלי קרב לחרף גופו על מזבח המשחק הזה ואם מכבי תמשיך לשחק בצורה הזו, היא אולי תחזור לייצר כמות נכבדה של מצבי הבקעה, אבל היא תשלם על האמצע הדליל. נטע לביא נראה טוב מאד מול ההרכב הזה של ב"ש. אני מזכיר שכשעומדת מולו שלישייה איתנה זה נראה קצת (הרבה) פחות טוב.

אפשר ורצוי להחמיא לשחקנים. למשל לסינטאיהו סלליך שהציג דקות טובות מזה זמן רב והתכבד לחגוג את יום הולדתו העשרים ותשע עם שער הניצחון. ואני באמת מקווה שזה יחזיר להם מהביטחון. אבל גם חשוב להבין את ההקשר של כל המשתנים במשחק.

*

אז מה נשאר למכבי לעשות העונה:

  1. לנצח את הדרבי: כרגע זו המטרה החשובה ביותר בהפרש עצום מכל אחת אחרת.
  2. להעפיל לאירופה:99% שמכבי שם. צריך לקרות תרחיש בלתי סביר בעליל כדי שמכבי לא תסיים, לכל הפחות, במקום השלישי. מספיקה נקודה בודדת לשם כך, או, לחלופין, אבדן של נקודה בודדת של ב"ש.
  3. לשמור על מומנטום חיובי: לא לחזור לכדור השלג השלילי של העונות הקודמות. לסיים את העונה בטעם טוב. זה לא חייב להיות רצף ניצחונות מוחצים, אבל כן משהו בכיוון חיובי ובלי רצף הפסדים.
  4. רוטציה: הן כדי לתת לשחקנים לנוח לפני פגרה קצרה, הן כדי לשמור על כשירות השחקנים ברצף משחקים חסר חשיבות ספורטיבית והן כדי לבחון מי משחקני הספסל והסגל הרחב מתאים להמשיך בעונה הבאה, מי להשאלה ולמי לאחל הצלחה בהמשך דרכו. עם זאת, כשבשבוע עם שלושה משחקים מרקו בלבול בוחר לא לנצל את כל החילופים וגם את אלה שהוא כן מבצע הוא שומר לדקות מתקדמות במשחק, אני מודה שאני סקפטי לגבי הסעיף הזה.

נובחים בירוק (170)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 170. נבחנו ושוחחנו עם זיו להבי הנהדר על מכבי מול בית"ר ירושלים, על המאמנים והאפשרויות שלהם במשחק הזה; ועל מכבי של העונה הסדירה מול הנפילה בפלייאוף; נגענו קצת בהמשך וסחטנו התחייבות לסייע בבניית הסגל לעונה הבאה.

האזנה מהנה.

00:01:01 נביחות
00:11:23 סיכום התיקו המאופס – למה לא נכבשו שערים?
00:22:41 זיו על המכונה ההתקפית של מכבי חיפה העונה ומה התקלקל בה
00:27:55 האם היה כדאי לשלב את פוקס ושועה?
00:30:21 איזה סוג של מאמן כדאי להביא?
00:30:53 על ההבדל בין רינן לסיינסבורי
00:32:08 האם כדאי לשחק עד סוף העונה כהכנה לעונה הבאה?
00:36:22 האם ניתן להתרשם משחקנים על פי המשחקים בתקופה הזו?
00:37:17 התנדנדות כסאות המאמנים והשפעתם על התיקו
00:39:28 לקראת ב"ש – איך אבוקסיס השפיע
00:44:15 האם ב"ש תשמור על הרגליים לקראת הגביע?
00:47:26 הימורים

https://storage.pinecast.net/podcasts/5035b955-75ce-4822-af1a-320685cfa1fd/audio/9f7b7cac-990c-4eea-b148-3adf1c22b3e5/170.mp3?optLTE

יומן מכבי (40) – קבוצה משפחתית

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 0:0 עם בית"ר ירושלים:

בשנים האחרונות, תודות לרשתות החברתיות והפורומים השונים במרשתת, נחשפתי פה ושם לטענה שמכבי חיפה היא חברה משפחתית, אך הואיל ולא היו לכך כל תימוכין, לא השגחתי בסוגיה. אל דאגה. תכף נבין מה הכוונה והמשמעות של התיוג הזה.

לאחרונה, החל ד"ר משה טלסניק להקליט הסכת, בו הוא מדבר על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במומחים בכדורגל ונכתבה על מכבי של השנים 1992-2006. במהלך ההסכת הוא חושף ציטוטים מראיונות ופרוטוקולים, בהם עקב שחר טוען שמכבי חיפה היא חברה משפחתית, ולפיכך להכנסת גורם נוסף לבעלות, לרבות האוהדים, תהיה משמעות כלכלית שלילית עבורו.

רק כדי להבין את הרקע עבור אלה שלא עוקבים אחרי הבלוג שלי בשנים האחרונות או לא ממש זוכרים, חברת קשר ספורט בע"מ (להלן: "קשר ספורט") מחזיקה בזכויות הניהול של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. בהון המניות של קשר ספורט מחזיקים יעקב שחר וישראל קז. כל אחד מהם בשיעור של 50%. הווה אומר שכשאומרים שמכבי חיפה היא חברה משפחתית, הכוונה שקשר ספורט היא חברה משפחתית.

וכשאומרים "חברה משפחתית" מתכוונים לחברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה.

וזה נוסח הסעיף: "הכנסה חייבת, לרבות שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין (בסעיף זה – הכנסה חייבת) והפסדים של חברה שחבריה הם קרובים לפי פסקאות (1) או (2) להגדרה "קרוב" בסעיף 88 (הלהן – חברה משפחתית) ייחשבו מיום התאגדותה, לפי בקשתה שתומצא לפקיד השומה בתוך שלושה חודשים לאחר התאגדותה, כהכנסתו או הפסדו של החברה שהוא בעל הזכות לחלק הגדול ביותר ברווחים בחברה או של החבר שהחברה ציינה בבקשתה שהוא אחד מבעלי הזכויות לחלקים השווים והגדולים ביותר ברווחים בה ואשר הסכמתו בכתב צורפה לבקשה (בסעיף זה – הנישום)."

לפני שנתרגם לעברית את הסעיף מהפקודה, אם שמתם לב, הסעיף אפשרי רק עבור חברה שחבריה הם קרובים. אז בואו קודם כל נבדוק האם בעלי המניות של קשר ספורט קרובים.

לשם כך, הסעיף מפנה אותנו לסעיף 88 לפקודה, כשבאחרון כתוב בזו הלשון:

""קרוב" – כל אחד מאלה: בן זוג, אח, אחות, הורה, הורה הורה, צאצא וצאצא של בן הזוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה."

בואו נבחן את הסוגיה. יעקב שחר נשוי לנילי שחר. היא כמובן קרובתו. אך בשום מקום לא נכתב בסעיף שקרוב נחשב אח של בן הזוג. אז איך זה שקשר ספורט בכל זאת חברה משפחתית? אנחנו רגילים להסתכל על מכבי, או קשר ספורט לעניינינו, בעיניים של יעקב שחר. ברם, לקשר ספורט בעל מניות נוסף והוא ישראל קז. ונילי היא אחותו של ישראל. ובסעיף בהחלט נכתב שקרובו של אדם הוא בן זוגו של האחות. מכאן אנו למדים שבעלי מניות של החברה קרובים, כיוון שאין כל מניעה לבחון את הגדרת קרוב דווקא מכובעו של ישראל קז, ולכן יש ממש במענה חיובי לבקשתם לסיווג כחברה משפחתית.

אז הבנו שקשר ספורט חברה משתחתית. אבל מה בכלל זה אומר? זה אומר שהחברה שקופה למס. כל רווחיה או הפסדיה לצורך נזקפים לנישום המייצג. נניח, לצורך העניין, שקשר ספורט הגישה את שמו את יעקב שחר לפקיד השומה ולא את שמו של ישראל קז.

*

ועכשיו למשמעות הכלכלית – כשקשר ספורט מרוויחה, יעקב שחר נדרש לשלם מס על רווחיה כאילו היו אלה רווחים שלו במישור האישי. וכשהיא מפסידה? פה קבור הכלב, משום כשהיא מפסידה שחר מקזז הפסדים אלה מהרווחים שיש לו במישור האישי. וברור לכולנו שזולת מקרי קצה פה ושם, מועדוני הכדורגל המקצועניים בישראל, קל וחמר אלה שמתיימרים להיות תחרותיים, הפסדיים.

בואו נתעלם לרגע מההבדל החשבונאי בין בסיס צבירה לבסיס מזומן, כיוון שהוא לא מסייע לנו להבנת ההטבה שטמונה פה.

נניח שלקשר ספורט יש הכנסות ויש הוצאות ואת ההבדל שחר נדרש לממן מכיסו בסוג של הלוואת בעלים. סביר להניח הונית.

לצורך הדוגמה, נניח מספרים שנראים די מציאותיים: הכנסות של 50 מיליוני ש"ח והוצאות של 70 מיליוני ש"ח. הווה אומר ששחר נדרש להשלים מכיסו 20 מיליוני ש"ח.

אז האם שחר באמת "בזבז" על מכבי 20 מיליוני ש"ח? משום שמדובר על חברה משפחתית, לא ממש. או יותר נכון לומר – ממש לא!

כיוון שההפסד שרשמה קשר ספורט עובר לשחר לקיזוז כנגד הכנסתו החייבת. ואם נניח ששחר מרוויח קצת יותר מכם או ממני ושהכנסתו השולית נמצאת במדרגת המס הגבוהה ביותר, אזי שהוא מקזז הפסד זה על הכנסות בגינן הוא היה אמור לשלם מס בשיעור של 47% (נכון לשנת 2020) ועוד מס יסף בשיעור 3%. 50% במצטבר, ככל שחוקי האריתמטיקה ידועים לי. כלומר, שעל אותם 20 מיליוני ש"ח שהפסידה קשר ספורט, יעקב שחר חסך מס בסך של 10 מיליוני ש"ח.

אז כמובן שבסופו של יום הוא עדיין הפסיד 10 מיליוני ש"ח (ההפסד של קשר ספורט בקיזוז החיסכון במס במישור האישי) וכמובן שאין לזלזל בסכום הזה, אולם, בו בזמן, חשוב להבהיר את הנתונים. וכשמאן דהוא טוען ששחר השקיע במכבי אי אלו סכומים זכרו שיש לקפד 25% מראשם ועוד 25% מזנבם.

ולחולמים באספמיא שבינינו: יעקב שחר לעולם לא ינפיק מניות לאוהדים. זה לא נובע אך ורק מהרצון לנהל את המועדון ללא מטרד אוהדים כבעלי מניות וכל מיני בקרות ממשל תאגידי למיניהן וזה לא נובע אך ורק מהרצון שלו לשמור על עמימות הנתונים וזה לא נובע אך ורק מהמירוק לתדמית ולאגו של נשיאנו, אלא זה נובע גם מאינטרס כלכלי. אלא אם כן האוהדים יספגו, לכל הפחות, 50% מהפסדי הקבוצה, זה פשוט הפסדי בשביל שחר לצרף אותם כבעלי מניות. ואם הם סופגים 50% מההפסדים, הם צריכים לקבל גם 50% מהון המניות. וזה, חברים יקרים, אומר להעביר את השליטה במועדון. משום מה, אני אקח את ההימור המושכל שזה פשוט לא עומד לקרות.

נובחים בירוק (169)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק פרק 169: עמית פרלה ומתן גילור מסכמים את הדרבי ומתכוננים לבית"ר ירושלים.
האזנה מהנה.
00:00:35 נביחות
00:08:09 הדרבי: האם יש שיפור במכבי?
00:15:24 ניתוח הדרבי
00:20:02 שבחים לוילדסחוט ולרוקאביציה
00:23:35 הרכב למשחק הבא
00:26:52 לירן סרדל?
00:29:23 סיינסבורי, כן או לא?
00:37:12 לקראת בית"ר
00:47:37 הימורים

יומן מכבי (39) – שיפור זוחל

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 2:2 עם הפועל חיפה:

מכבי המשיכה בסדרת התוצאות הגרועות ורושמת הפסד שלישי ברציפות מאז תחילת הבית העליון עם נקודה בודדת מתשע אפשרויות, למרות שבאותם שלושה משחקים אירחה את שתי הקבוצות שעל הנייר נחשבות לחלשות ביותר.

לא נחמה פורתא, אך ראוי לציון, שמכבי השתפרה ממשחק למשחק. בעוד שהמשחק נגד הפועל ת"א היה אולי החלש ביותר העונה והמשחק נגד מכבי ת"א סתם היה גרוע, הפעם מכבי היתה שווה ניצחון. זאת למרות שרמת המשחקים, ככל הנראה, הן בשל הפגרה והן בשל הצפיפות, נמוכה אפילו ביחס לרמה שהתרגלנו לראות בישראל. לכל הפחות, מזג האוויר עדין סביר. לא מן הנמנע שבסיבוב השני של הבית העליון הוא כבר יהפוך לגורם שמשפיע לא מעט על המשחק.

*

הפעם מרקו בלבול זנח את מערך ה-4:3:3 ופתח ב-4:2:3:1. כרגיל, ללא שימוש בשחקני נוער, חרף הסגל החסר, בעיקר במרכז המגרש. האם בלבול פחדן שלא מוכן לקחת את הסיכון עם שחקני נוער או אמיץ שעולה עם הרכב סופר התקפי? כנראה שתלוי את מי שואלים.

הואיל ומרכז הקישור של מכבי היה מורכב מקשר מרכזי בעל נטייה התקפית, מקסים פלקושצ'נקו, וקשר התקפי, צ'ירון שרי, והואיל ודולב חזיזה, הדריבליסט המוביל של הקבוצה, חזר להרכב, והואיל ומכבי פתחה עם שני חלוצים, ניקיטה רוקביצה בשפיץ וירדן שועה מאחוריו, לראשונה בעידן הקורונה ראינו את מכבי מסוכנת. הקבוצה, כנראה גם בעזרתה האדיבה של ההגנה הלא מספיק טובה של הפועל, יצרה לא מעט הזדמנויות איכותיות. לא לחינם מדד השערים הצפויים התקרב ל-2, אחרי שנגד מכבי ת"א היה נמוך מחצי.

אז מצד אחד ההרכב ההתקפי שכלל כלים רבים הוביל לשיפור ניכר במשחק ההתקפה, אבל הוא גם גרם נזק כבד למשחק ההגנה. לית מאן דפליג שההתקפה של הפועל חלשה מזו של מכבי ת"א. ובכל זאת, הפועל יצרה כמעט שער שלם צפוי יותר מאשר מכבי ת"א. האמצע היה כה פרוץ, עד שיותר מדי התקפות התנפצו על מרכז ההגנה הלא מספיק טוב של מכבי. ואפרופו מרכז ההגנה, מעניין מדוע בלבול החליט לא לפתוח עם הבלם הטוב בסגל, עופרי ארד, ולהמשיך עם אעיד חבשי, שדווקא אחרי פגרה היה בעומס שלא הכיר העונה. הפציעה שלו לא הפתיעה. לכל הפחות, בניגוד לעונה שעברה, הפעם לא שילמנו עליה בספיגת שער.

*

לירדן שועה יש ים של כדורגל ברגליים וצורך דחוף בשיפור קבלת ההחלטות. להגנתו, חובה לומר שהוא נבואה שמגשימה את עצמה. עונה שלמה לא נותנים לשחקן להיכנס לעניינים (ייתכן שבצדק). בוודאי שעל רגליו תתפתח חלודה, בואך קורוזיה. כל העונה מצמצמים ברוטציה ואז כשהמחליפים, שלא קיבלו מספיק דקות כדי לשמור על הכושר, לא נותנים את התוצרת, אומרים: "הנה, ראיתם? הם לא ברמה ולכן לא ניתן היה לבצע רוטציה."

ראויים לציון בשני הצדדים יאניק ווילדסחוט, ששוב הוכיח את הדריבל האיכותי שלו והפעם צרף עזרה משמעותית למשחק ההגנה המחורר, כשחילץ הכי הרבה בקבוצה, ולירן סרדל, שאמנם הרבה לאבד, אבל היה המסוכן מבין שחקני הפועל וגם תרם רבות למשחק ההגנה.

*

מפה ואילך לבלבול ישנה התלבטות לא פשוטה. מצד אחד, הפועל ב"ש ובית"ר י-ם משיגות, גם הן, נקודות בקצב נמוך, מה שאמור להשאיר את מכבי במקום שמוביל לאירופה, ככל שהמפעלים האירופאיים יתקיימו בעונה הבאה. זה אומר שניתן כבר להתחיל ולחשוב על העונה הבאה, כולל מתן דקות רבות יותר לשחקני נוער והעמקת הרוטציה, לפני פגרת הקיץ שצפויה להיות קצרה מהרגיל. מצד שני, בלבול קיבל קבוצה ומועדון במומנטום שלילי חריף. הן קצר טווח והן ארוך טווח. הוא הצליח להוציא את הקבוצה מהמשבר והחזיר אותה להיות קבוצת צמרת. סיום עונה חלש עלול לתת דחיפה לא רצויה לכדור השלג במדרון השלילי שיהיה לא פשוט לבלום בתחילת העונה הבאה. גם כאן לפגרה הקצרה יש משקל גדול.

*

לסיום, חבל מאד שבפעם המי-יודע-כמה כמה עשרות או מאות אוהדים של הקבוצות המובילות בארץ מוציאים שם רע לאוהדי הכדורגל בישראל. בהתגודדויות, פריצה לאצטדיונים ועכשיו גם קטטות. מיותר מאד ולצערי נראה לי שזה רק יקשה את לבם של מקבלי ההחלטות בכל הנוגע לחזרת קהל לאצטדיונים.

נובחים בירוק (168)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 168 של נובחים בירוק. אירחנו את מתן בכור, איתו סיכמנו את ההפסד בבלומפילד והסתכלנו קדימה לטווח הקצר (דרבי בראשון) ולטווח הארוך יותר (כולל שאלת המאמן). בתקווה להמשך מוצלח יותר בפלייאוף. האזנה ערבה.

00:01:11 נביחות

00:07:29 סיכום המשחק נגד מכבי ת"א

00:20:28 מה היה אפשר לעשות אחרת?

00:25:22 יש עוד על מה להתחרות העונה?

00:31:33 מחשבות על העונה הבאה

00:36:38 האם התוצאות השבוע מקריות או משקפות את הרמה של מכבי?

00:44:00 לקראת הדרבי

00:53:22 הימורים

יומן מכבי (38) – על הספה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 0:2 למכבי תל אביב:

לראשונה השנה, בפעם השניה העונה ולראשונה מאז המשחק של מכבי בשטרסבורג, צפיתי במשחק בתבטת. זה הוריד את מפלס ההתרגשות שמראש היה נמוך מאד, לפני משחק על כלום בשביל אף אחד. אני שוב חוזר על העניין הזה – אני מבין שצריך לסיים את העונה וזה בסדר. ברם תהיה זו שערורייה גדולה מבחינתי אם תיפתח אחת נוספת ללא קהל. אם עושים זאת, עדיף כבר שישווקו את ליגת העל כ"כדורגל בשביל המהמרים".

*

מרקו בלבול קיבל מספר החלטות במאקרו לגבי המשחק: הוא דבק במערך של 4:3:3 – סימטרי פחות או יותר – שהוביל את מכבי למקום השני עם שיעורי ההצלחה הטובים ביותר מאז עונת האליפות בתחילת העשור, הוא יתאים לכל עמדה את השחקן הכי מתאים מבחינתו בסגל, הוא יעשה זאת במינימום שינויים מההרכב שהוא תופס כאידאלי בסגל מלא והוא לא יפתח עם שחקני נוער.

בין אם אני מסכים עם אותן ההחלטות ובין אם לאו, יש בהן היגיון.

לפיכך, גם אם טרנט סיינסבורי שיחק כבלם ימני רוב הקריירה ובמכבי מאכזב כבלם שמאלי וגם אם במקרה של עאיד חבשי לא מורגש הבדל משמעותי בין הצדדים, סיינסבורי פתח בשמאל וחבשי בימין.

מקסים פלקושצ'נקו הנייח שובץ בקישור, בו לא תרם מספיק התקפית והגנתית עשה יותר נזק מתועלת, כשבניגוד לשחקנים שלא מנסים לתרום להגנה, הוא כן היה שם הגנתית בנקודות מסוכנות וכשל.

התקפית, בלבול רצה שחקן לאגף ימין. ירדן שועה לא ממש מוצלח באגף והסיכוי שהיה רודף אחרי אנריק סבוריט לא גבוה, בלשון המעטה, וסינטיהו סלליך היה החלש במגרש בהפסד להפועל ת"א. פה, פחות או יותר, נגמרו לבלבול האפשרויות, זולת מוחמד עוואד, שגם אם לא מוצלח בתפקיד, יודע לשחק אותו, זכר לתקופתו של פרד רוטן במועדון.

*

אמנם ת"א היו טובים יותר ומסוכנים יותר במחצית הראשונה, אך לא היה זכר להתנפלות שהיינו רגילים לראות לא פעם כבר מהפתיחה בשנים האחרונות. אני מניח שזה נובע מכושר גופני לקוי אחרי הפגרה, עומס משחקים והעדר קהל. בכל מקרה, היתרון בהפסקה לגמרי הגיע להם.

באופן ממש לא מפתיע, המאצ'-אפ המכריע והחד צדדי ביותר, היה במרכז המגרש. אחרי המשחק הקודם בין הקבוצות שאל אוהד מכבי ת"א ברשת חברתית כלשהי מה היה קורה אילו נטע לביא היה משחק במקומו של ז'אנדו פוקס. עניתי שהיה קורה בדיוק אותו הדבר. הוא היה מופקר לבדו מול שלושה שחקנים, צריך לתמרן בין סגירות באמצע לעזרה בצדדים ותופס מרובה לא תופס. זו דרישה לא סבירה מכל שחקן בליגה הישראלית, ולא משנה כמה מוצלחת העונה שלו עד כה. לא שזה קורה יותר מדי, אבל מסתבר שצדקתי. זו גם בדיוק הסיבה מדוע חשבתי לפני המשחק שיש לפתוח עם שלושה בלמים. בלאו הכי היה ברור שלביא לבד ילך לאיבוד במרכז המגרש, אז לפחות היה לכל מגן בלם שיכול לסייע. כן, גם אם זה על חשבון שחקן התקפה או שחקן קישור. הרכש הראשון לקראת העונה הבאה חייב להיות קשר אחורי, כשלביא ישחק לצדו כקשר מרכזי.

אבל לא רק צדקתי, אלא גם טעיתי. והטעות שלי היתה שחשבתי שמכבי צריכה לפתוח ללא יאניק ווילדסחוט. כעת, אני מודה במקלדת מלאה, הוא היה היחיד במכבי שהיה טוב במחצית הראשונה והזכיר לאנדרה ז'ראלדש את הסיוטים מהמפגש הקודם ביניהם. מדוע זה החזיק מחצית אחת בלבד? אני מניח ששילוב בין עייפות של ווילדסחוט לכך שבמחצית השניה ת"א הלכה אחורה והשאירה לו פחות שטחים מתים.

*

ואם כבר מחצית שניה, אז זה משחק שלישי ברציפות (ועוד שניים בעונה שעברה) שמכבי טובה מת"א במחצית השניה ביניהן. אם אפשר מההתחלה זה יכול להיות נחמד. יש שיאמרו אפילו תחרותי…

במחצית השניה מכבי שלטה לחלוטין במשחק, החזיקה בכדור והכתיבה את הקצב. קצב נמוך כמובן. שום זכר למשחק הקודם בין הקבוצות. הפעם שתיהן לא חיכו לדקה ה-70 כדי לקרוס פיזית. זה הגיע בשלב הרבה יותר מוקדם.

אולם, למרות השליטה, מכבי לא היתה מסוכנת. ההרחקה של נטע לביא ריסקה את המומנטום ושמה חותמת סופית על זהות המנצחת. לצערי, אני חושב שהיא גם ריסקה את סיכויי הניצחון בדרבי הקרוב.

*

מספר קטנות לסיום:

  1. המשחק החלש ביותר של ג'וש כהן במכבי. מאד לא אופייני לו.
  2. באמת איביץ'? אפודה בחודש יוני בישראל בגוש דן? היה לי חם רק מלהסתכל על זה.
  3. קולות הקהל ברקע מגוחכים ולא קשורים למה שקורה על הדשא (בוז כשהקבוצה הביתית עם הכדור, העדר עצמה לפי מומנטום וכיו"ב). כשהמשחק ללא קהל, לגמרי מעדיף לשמוע את השחקנים בלי רעשי רקע. ואם אפשר גם בלי שדר ופרשן, עוד יותר טוב.
  4. אנחנו צריכים להסתכל פנימה על עצמנו. בניגוד למה שחשבתי בעבר, כיום אני משוכנע שהם מתעסקים בנו הרבה יותר מאשר אנחנו מתעסקים בהם. ברשתות החברתיות, בבלוגים בכלל. בלוגרים ירוקים לא מעטים כמוני מרגישים שלעתים יש להם יותר מגיבים צהובים מאשר ירוקים. הם מתעסקים לנו בטרמינולוגיה, באתוס, בנראטיב ומה לא. זה לא אומר שצריך להשיב להם באותו המטבע. אז הם שרו חיזבאללה? ביג דיל. זה לא מכשיר מבחינתי את שרץ ה"גרמנים" על נגזרותיו. אנחנו צריכים להפסיק עם זה בשבילנו וללא קשר לאופן בו הם מכנים אותנו. ובטח שהמועדון שלנו לא צריך להתעסק בזה. שישירו השחקנים שלהם מה שהם רוצים. המועדון צריך להתעסק באיך – אחרי שנים הרבה – נותנים להם תשובה עקבית על המגרש.