נובחים בירוק (147)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק (147): עמית פרלה ומתן גילור מארחים את מתן שקרוב. ביחד סיכמנו את הניצחון בק"ש והתכוננו למשחק העונה נגד ת"א.
האזנה מהנה.

יומן מכבי (23) – חלון ההעברות

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 2:1 על עירוני קרית שמונה:

ניצחון חשוב מאד במשחק שהיה מוקש.

מוקש מקצועי – מול הקבוצה ברצף הניצחונות הארוך בלידה.

מוקש פיזי – משחק שביעי החודש ושלישי בשבוע.

מוקש מנטלי – קשה לגייס את מלוא תשומת הלב למשחק בין הדרבי למשחק העונה.

מוקש סביבתי – אמנם במהלך המשחק בקושי ירד גשם, אבל לשחק אחרי מספר ימי גשם בק"ש זה לא פשוט (למרות שחובה לציין שהמשטח לא היה נוראי בכלל).

לא שאין מה לדבר מקצועית על המשחק – יש והרבה. אולם זו ההזדמנות האחרונה לדבר על מה שצפוי לנו מיד אחרי המשחק נגד מכבי ת"א.

*

ולכן בואו נדבר לקראת חלון ההעברות הממשמש ובא.

יש כמה הנחות שאני מניח כשאני עושה הדמיה לסגל כזה:

  • מצד אחד אי אפשר להשתולל עם הכסף בלי מגבלות. מצד שני, כבר שנים הרבה שלא היינו בצמרת הגבוהה בחלון ההעברות החורפי, ולכן שחר כן יאפשר הוצאה כספית לא מבוטלת. קל וחמר לאור נוכחות האוהדים המרשימה במשחקי הבית של הקבוצה (סולד אאוט בשלושה מתוך ארבעת משחקי הבית של הקבוצה החל מתחילת נובמבר וכלה בתחילת ינואר).
  • אין לקבוצה עכשיו מחנה אימונים ולשחקנים לוקח זמן להתגבש ולהיכנס לעניינים תוך כדי עונה. לפיכך, ניסיתי לצמצם את מספר השינויים ככל האפשר. ואם אפשר, ללכת על המוכר והידוע ופחות על הלא נודע.

*

שוער: ג'וש כהן, גיא חיימוב, גיל אופק.

בעמדה הזו מיותר לבצע שינויים. כהן, בינתיים, ממש אחלה. אולי הוא לא השוער הווירטואוז ביותר, אבל הוא שולט בגובה, מציג משחק רגל טוב, משחרר את הכדור מהר, משרה רוגע על ההגנה ובעיקר ממעט בטעויות קריטיות. אני מעדיף שוער סולידי שאולי לא יציל פצצה לחיבור אבל גם לא יבשל שערים לטובת היריבה.

חיימוב זה שוער מצוין ביחס למחליף. בטוח שמבין השוערים המחליפים הוא טופ 3 בליגה. כל עוד הוא לא עושה קונצים ומוכן לקבל על עצמו את התפקיד, אז מכבי מסודרת.

למרות הפציעה של חיימוב כרגע ולאור צפי החזרה, כפי שפורסם בתקשורת, אני לא משקיע בשוער שלישי אחר ונשאר עם אופק.

*

מגן ימני: ארנסט מאבוקה, ג'יאנדו פוקס.

מאבוקה שיפר משמעותית את משחק ההגנה שלו העונה וכמובן שהוא המגן הימני הפותח מבחינתי. לכאורה, רז מאיר המיועד כמחליף לעמדה, אבל הוא גמר את העונה. בקושי יצא לי לראות את פוקס בתור מגן ימני, אבל באמצע יש פתרונות אחרים, למקרה בו יצטרך לשחק בהגנה. מאבוקה לא מועד לפציעות וכבר "שרף" העונה פעם אחת של צבירת כרטיסים צהובים. בשביל משחק בסיבוב אני חי בשלום עם פוקס כממלא המקום.

*

מגן שמאלי: סאן מנחם, רמי גרשון.

לפני שאגע במי כן, רוצה לדבר על מי לא. והתשובה היא איקוום אוטין. הבחור צעיר ונחשב פוטנציאל לא קטן. כרגע, במכבי, הוא סתם מתקלקל. חייב לצאת להשאלה בקבוצה בה יקבל דקות.

רמי גרשון אינו המגן השמאלי האולטימטיבי, אבל כמחליף הוא בסדר. ובלאו הכי יהיה קשה בינואר למצוא מי שתקלוט שחקן יקר מאד שזה עתה חזר מפציעה שגם היא חלק מרצף פציעות צפוף מדי.

אם לנוכח (העדר) הכשירות של רמי גרשון לאורך זמן מכבי תרצה לצרף מחליף אחר, אני כמובן חי עם זה בשלום. נניח, הצרחה של אוטין עם יהב גורפינקל. חדרה ניזונה ממכבי לא מעט ואני מניח שהיא לא תסרב לבקשה כזו. זה גם יכול לבוא עם עוד מושאל (נגיע לזה), מה שעוד יותר יעודד אותם להסכים.

משפט לגבי מנחם. לפני מספר עונות, עמדתי במשחק באצטדיון המושבה לצד עו"ד פלילי מוכר בקרב אוהדי מכבי. מכר שלו עמד לידנו. במשך כל דקות המשחק הבחור התעסק בדבר אחד – לקלל את סאן מנחם. זה לא משנה אם מנחם היה קרוב או רחוק. זה לא משנה אם מכבי היתה בהתקפה או בהגנה. הבחור הגיע חדור מטרה. כאילו מנחם, אם בכלל היה לא טוב, בחר להיות לא טוב. כאילו אפשר להאשים אותו בחוסר השקעה. אז על אפו וחמתו של אותו הבחור, מנחם, לדעתי, העונה, המגן השמאלי הישראלי הטוב בליגה. כמובן שאני משאיר אותו בתור המגן השמאלי הפותח של מכבי.

*

בלם: טרנט סיינסבורי, עופרי ארד, עאיד חבשי, רמי גרשון.

שוב נתחיל ממי שלא: שי בן דוד – תודה רבה, בהצלחה בקבוצתך החדשה. עדיף למכור. אפשר גם להשאיל. נניח, לאותה חדרה שהזכרתי קודם לכן.

למכבי יש שלושה בלמים שאני מרוצה מהם העונה. כרגע, השילוב בין סיינסבורי לארד נראה המוצלח ביותר. ברם, רוטציה והרחקות ופציעות ואפילו התאמה ליריבה ספציפית. לחבשי יש מספיק מה לתרום בעמדה הזו.

גרשון כבלם רביעי זה בסדר גמור מבחינתי.

*

קשר אחורי/מרכזי: נטע לביא, ג'יאנדו פוקס, יובל אשכנזי, מקסים פלקושצ'נקו.

להגיד שהשחקנים לעיל הם חלומי הרטוב? כנראה שלא. אבל הם כן טובים. לביא ואשכנזי עושים עובדה טובה. אפילו טובה מאד. פוקס, בקצת שראיתי אותו, הרשים אותי. חושב שבהחלט יש לו מקום לקבל יותר דקות. מילא, כשרוצים להכניס כלי התקפי, אני מבין מדוע פלקושצ'נקו מועדף על פניו. אבל כשרוצים לסגור את המשחק, כשרוצים החזקת כדור, כשרוצים לעבות את האמצע, בכל אלה אני מעדיף את פוקס. פולקושצ'קו הוא אכזבת הסיבוב הראשון מבחינתי, אבל טרם התייאשתי ממנו.

מה שכן, אם יתאפשר למכבי להחזיר את בירם כיאל – שכבר התבטא שאינו פוסל חזרה – במחיר שפוי, הייתי עושה זאת. בגילו מושיע הוא לא יהיה, אבל זו תוספת כוח משמעותית לאמצע.

*

קשר קדמי/קיצוני: צ'ירון שרי, דולב חזיזה, סינטאיהו סלליך, קרים פריי.

יאניק ווילדסחוט קיבל מספיק קרדיט וכנראה שזה לא זה. הוא לא שחקן גרוע, אבל משהו שם פשוט לא מתחבר. ההבדל בין מה שראינו מפריי בעונה שעברה למה שאנחנו מקבלים מווילדסחוט העונה גדול מאד. וזאת כשפריי הגיע לקבוצת מרכז טבלה ואילו לווילדסחוט הפריבילגיה לשחק בקבוצה טובה בהרבה. מה עוד שפריי מתאים יותר לפרוץ מערכים צפופים וגם יכול להחליף את שרי מתחת לחלוץ, כשנבצר מהאחרון לשחק או משיקולי רוטציה. בנוסף, לפריי גישה מצוינת למשחק. הוא משקיען ותורם למשחק ההגנה הרבה יותר מווילדסחוט. פריי הוא אחד מהשניים (שלושה עם כיאל) עבורם הייתי משחרר תקציב לא מבוטל.

מהשלושה האחרים אני מאד מרוצה. שרי וחזיזה מצוינים וסלליך חזר היטב מהפציעה. לפחות מהתרשמותי עד כה.

*

חלוצים: ניקיטה רוקביצה, ירדן שועה, חלוץ קיר (מוחמד עוואד).

נתחיל דווקא מהסוף. מכבי צריכה חלוץ קיר. חלוץ מטרה קלאסי. שיודע לעבוד עם הגב. שמסוגל להפעיל לחץ פיזי על הגנת היריבה. שיוכל לשתף פעולה לפעמים הן עם רוקביצה והן עם שועה. תומר חמד הוא בהחלט אפשרות, אבל גם זר במקום אוטין לגמרי בא בחשבון. חלוץ קיר הוא השחקן השני לעניין שחרור התקציב.

מרוקביצה אני מאד מרוצה, אבל צריך חלוץ שיביא גם אלמנטים אחרים.

על שועה עדיין לא ויתרתי ואני מאמין שמכבי והוא יצליחו למצוא איך להסתדר ביחד כדי ששני הצדדים ייהנו. אני חושב שמדובר על שחקן בעל יכולות גבוהות מאד ביחס לליגה שלנו.

בהינתן שנביא חלוץ מטרה, אני משאיל את מוחמד עוואד (אפשרות כחלק מעסקת אוטין-גורפינקל, כנזכר לעיל). אם לא יגיע חלוץ נוסף, אז משאיר אותו. שניים זה לא מספיק.

אני לא בטוח ששלושה חלוצים בסגל זה מספיק. אבל על סתיו נחמני מדברים גדולות ונצורות. כחלוץ רביעי בסגל אני מעדיף אותו על פני עוואד. הוא משחק בנוער ושומר על כושר משחק וכמובן לא יעשה פרצופים וישמח על כל דקה שיקבל. אני באמת חושב שעוואד חלוץ מוכשר. אני גם כן חושב שבשלב הזה של הקריירה עדיף לו לעבור לקבוצה שתיתן לו תפקיד מרכזי, תשחק עבורו ותאפשר לו מרווח טעות גדול יותר.

*

לסיכום: פריי במקום וולידסחוט, חלוץ מטרה (חמד?) ואולי כיאל. להשאלה את אוטין (אופציה להצרחה עם גורפינקל) ועוואד. למכור את בן דוד.

נובחים בירוק (146)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק (146): מתן גילור מארח את ניסים חליבה, סקאוט ואנליסט. סיכמנו את הדרבי, ענינו על שאלות אוהדים והתכוננו לק"ש.
האזנה מהנה.

יומן מכבי (22) – איך זה לקבל צהוב?

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:3 על הפועל חיפה:

אוי כמה שהתקופה הזו היתה קשה. קשה ומעליבה ומתישה. אך אתמול באו לסיומן למעלה משלוש שנים וחצי של הפסדים בדרבי. כולל גביע. אפילו במשחק האחרון בגביע הטוטו הם חזרו מולנו מפיגור כשהם בחיסרון מספרי. רק בפנדלים עברנו.

אז אתמול כל זה נגמר. זה לא חדש שכולם יודעים שחיפה ירוקה, אבל אין כמו להצהיר את זה על המגרש. עדיף מול אצטדיון מלא, לרבות למעלה מעשרים וחמישה אלף אוהדים ירוקים.

האם אתם מכירים את זה שרוקי (לא חשוב המספר) מגיע לקרב על אליפות העולם ובאיזשהו שלב המאמן שלו חושב על הכרעה בסיבוב האחרון ואומר "לא, צריך לגמור את זה הרבה קודם"? זו היתה תחושתי לקראת המשחק. שמכבי תגיע עייפה אחרי הגביע ואם היא תרצה לנצח, היא לא תוכל לחכות למחצית השניה. היא תצטרך לגמור את זה הרבה קודם.

טעיתי. לשמחתי הרבה טעיתי. כי במחצית הייתי מאד מודאג. הן מהעייפות המצטברת והן המרמה החלשה אותה הציגה מכבי כבר משחק שלישי ברציפות.

ברם, כפי שבלבול ידע לעשות לא פעם העונה, גם בדרבי השחקנים יצאו מחדר ההלבשה כמו מלוע של תותח, כמאמר הקלישאה, ותוך 10 דקות ריסקו את הפועל לרסיסים.

*

רגע, קפצתי קצת קדימה, באו בכל זאת נחזור למחצית הראשונה.

מכבי פתחה בהרכב הרגיל ובמערך הרגיל. הפועל התאימה את עצמה ופתחה במערך של 1:4:5 הגנתי.

מבחינה התקפית, הפועל די ויתרה על המשחק בשלב הזה. ייתכן שהמחשבה היתה לנצל את העייפות של מכבי. קרי, להצליח לשרוד כשעת משחק (ברוטו) ואז להכניס את גילי ורמוט ולנסות לעקוץ. לצערם ולשמחתנו אי היה אפשר לבחון איך הם היו מגיבים לתוצאת תיקו בשליש האחרון של המשחק.

מבחינה הגנתית, כפי שקבוצות נאלצות לעשות לא פעם נגד יריב עדיף, הפועל נדרשו לבחור את הרעל. והרעל שהם בחרו הוא האגפים. הפועל סתמה את האמצע וריכזה בו מאמץ. מכבי ידעה לנסות ולפרוץ מהאגפים, אך ההוצאה לפועל לא הניחה את הדעת. הדבר אמור בעיקר כלפי ארנסט מאבוקה, שזכה למנוחה בגביע. אני ניחשתי שהואיל והאגפים פנויים יותר והואיל והוא טרי ביחס למרבית שחקני שתי הקבוצות, הוא יהיה השחקן המסוכן ביותר של מכבי. אז בסדר, גם למאבוקה מותר שיהיה לו משחק התקפי פחות טוב. את המצב היחיד בחצי הראשון ייצר, מהאגף כמובן, דווקא יאניק ווילדסחוט, שהיה חלש אף מהרגלו. כנראה השפעת המחלה, אשר גרמה לו להעדר מהאימון ערב הדרבי.

*

או אז הגיעה המחצית השניה ואיתה החילוף שהכריע את המשחק.

שמעתי כבר שהיה מי שמנסה להפחית מהקרדיט שמגיע למרקו בלבול עליו, כיוון שייתכן שווילדסחוט הוחלף בשביל אי כשירות פיזית.

בואו נניח לרגע שזה אכן המצב. במקרה כזה, אפשר להפחית מעצמת הקרדיט לבלבול בסעיף היוזמה, אולם אי אפשר לקחת ממנו את הקרדיט בבחירה להכניס את סלליך.

על פניו הכי טריוויאלי, נכון? קיצוני מחליף קיצוני. לא כך היא. אחרי החילוף אמר לי מישהו שיושב בשורה שלי ביציע ש"בלבול לא מבין שהבעיה אינה בשחקנים אלא במערך." אז מסתבר שבלבול מבין יותר טוב ממנו. וכמובן גם ממני. והוא דווקא לא חשב שהבעיה במערך. והוא צדק. ועוד איך צדק. כי היו אלה עשר דקות של קונצרט כדורגל ככתבו וכלשונו. כדת וכדין. מאמן אחר היה משנה את המערך. ספק מכניס עוד חלוץ. ספק מחזק את האמצע מול פרנסיסקו ג'וניור וגל אראל. אבל לא בלבול. בלבול האמין וזכה.

זאת ועוד, בלבול ביצע את הצעד המתבקש, ולמרות שנראה שדולב חזיזה מרגיש טבעי יותר בצד ימין, הוא משחק בסדר גמור גם בשמאל. לעומתו, אצל סלליך הפערים גדולים יותר. הבחירה להכניס את סלליך ימינה ולהעביר את חזיזה לשמאל היתה מהמוצדקות.

כן, לסלליך היה חלק בכל שלושת השערים. כן, גם לנטע לביא היה חלק בכל שלושת השערים. ובכל זאת, איש המשחק הוא מרקו בלבול. שאמנם לא עבד לו בהתחלה, אבל ידע לבצע את השינויים הנכונים. לעתים הוא מאחר בתגובה. הפעם יזם. המעז מנצח.

ומנצח גם מי שביתרון לא ממהר להוציא את ניקיטה רוקביצה. ככל שיש יותר שטח רוקביצה נהיה שחקן יותר מסוכן. זה אולי משפט נכון כמעט לכל חלוץ, רק שבמקרה של רוקביצה פונקציית השיפור אינה לינארית, אלא מעריכית.

קצת חבל לי שכשירדן שועה נכנס והפועל עברו למערך של ארבעה בהגנה, מכבי לא שיחקה עם צמד חלוצים באמצע ורוקביצה שיחק קיצוני שמאלי, אבל זה כבר בקטנה.

מה שאותי לא פחות ממדהים הוא שלמרות הביצורים האדומים, שלושת השערים הגיעו דווקא מהאמצע. הקרדיט הן לסלליך, שכשהוא משחק בימין יודע הן ללכת לקו והן לכיוון האמצע, מה שגם מקשה על ההגנה לצפות אותו, והן ליובל אשכנזי. יש לי לא מעט השגחות על המשחק של אשכנזי. הוא נוגע יותר מדי בכדור, הוא לא מסייע מספקי בבניית ההתקפות. אבל הכניסות שלו לעומק נעדרות תחליף. זה מכריע משחקים. ועלם החמודות הזה נותן מספרים מעוררי השתאות בשביל קשר מרכזי.

*

פה מגיעה גם מילת ביקורת קטנה לבלבול. אינני מסיר את האחריות מלביא. הוא ידע שהוא מרחק צהוב מלהפסיד את משחק העונה. הוא ידע שמכבי מובילה בהפרש של שלושה שערים. הוא ידע שהסיכוי של הפועל לחזור קלושים ובכל זאת עשה את השטות. אבל בלבול הוא המבוגר האחראי. הוא לא בדופק גבוה ועייפות מצטברת. בשניה שהכדור של רוקביצה פגש את הרשת ולוח התוצאות הראה שלוש, הוא היה חייב להחליף את לביא. מיידית. כל האצטדיון ידע זאת. איבדנו את אחד השחקנים החשובים ביותר לקראת משחק שאמנם לא יכריע את העונה, אך עלול לגרום נזק רב.

מעבר לצהוב, אני לא מצליח להבין את לביא. הרי כולם, כולל הוא, ידעו על הסכנה. עכשיו הוא קיבל צהוב. מה אתה הולך לבלבול ושואל אותו האם לקבל את הצהוב השני? מה חשבת שהוא יגיד לך כשכולם שומעים? הלוא ברור שהוא לא יכול להגיד ללביא לקבל את הצהוב השני וברור שאם היה אומר לו לקבל לביא היה סופג עונש ומורחק מהמשחק נגד ת"א בלאו הכי.

בצבא לומדים כבר בגיל 18-19 להכין מקרים ותגובות. ולביא היה חייב לדעת מראש איך הוא מתנהל כשהוא מקבל צהוב. כן, כולל למתי לתזמן את הצהוב השני.

במקום להמשיך ולכתוש את הפועל עם הרביעי והחמישי היתה באצטדיון הרגשה כאילו קיבלנו 3:3. הקבוצה כבתה, הקהל כבה. משם היתה תחושה שהמשחק פחות מעניין וכולם מחכים לראות האם לביא ישכיל לקבל את הצהוב השני אם לאו.

הצהוב הראשון הוא חץ בלב. אי קבל הצהוב השני הוא חץ במוח.

*

חשבו על קריאת ספר. העמוד האחרון הכניס אתכם למתח מטורף. עכשיו אתם הופכים את הדף ומגלים תמונה לקראת העמוד הבא. כמה תתרכזו בה? כנראה שלא יותר מדי.

וזה בדיוק מה שקרה למכבי נגד רעננה. אחרי ניצחון במשחק בפרופיל גבוה ולקראת משחק בפרופיל גבוה.

עכשיו זו בעיקר עבודה מנטלית של הצוות המקצועי להוריד את השחקנים לקרקע ולמקד אותם במשחק נגד ק"ש. לפי תחזית מזג האוויר לימים הקרובים, צפויים בצפון לא מעט משקעים. ובביצה של ק"ש – ככל הנראה המגרש שמגיב הכי פחות טוב לגשם בליגה – מנצחים הרבה יותר עם נחישות מאשר עם כדורגל.

נובחים בירוק (145) – מאמן רובי שפירא

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק (145): מתן גילור מארח את עודד קוטר, מאמן מועדון ספורט רובי שפירא.
ביחד דיברנו על משחקי הליגה והגביע האחרונים, שמענו סקירה על הקבוצה שעודד מאמן והתכוננו לדרבי.
האזנה מהנה.

0:00:44 נביחות
0:03:12 הפועל חיפה – הפועל כפר סבא
0:05:20 מכבי חיפה – הפועל רעננה
0:08:09 פלקושצ'נקו, וילדסחוט, חזיזה
0:10:20 כושר – ישראל לעומת אירופה
0:11:50 מכבי חיפה החדשה והמצב בצמרת
0:15:02 הפועל חיפה בגביע
0:16:41 הדרבי לאורך השנים
0:18:19 מכבי חיפה – נס ציונה
0:19:24 העייפות והסגל הקצר
0:24:56 הפועל רובי שפירא
0:29:18 הפועל ואיצטדיון אבי רן
0:33:18 לקראת הדרבי
0:43:49 הימורים וסיום

יומן מכבי (21) – רגשות מעורבים

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 1:3 בהארכה על סקציה נס ציונה:

אני יוצא מהניצחון הזה ברגשות מעורבים. אפילו הייתי אומר בסוג של אכזבה בואך באסה.

ולא, זה כלל לא קשור ליכולת. אני יכול להסביר באריכות למה אני חושב שבליגה יש יותר משמעות ליכולת מאשר לגביע, אך לא אלאה. בכל מקרה, בגביע היכולת לא מעניינת. וגם לא הפרש השערים. חשוב לעבור שלב ותו לאו.

אז למה בכל זאת אני מאוכזב? כיוון שמבחינתי הדרבי הוא המשחק החשוב ביותר בעולם. לא של מכבי. בכלל בעולם. אין משחק יותר חשוב מהדרבי החיפאי. וזאת למרות שבליגת העל משתתפת רק קבוצה חיפאית אחת. פרדוקס הדרבי עליו כתבתי בעבר.

דרבי זה משחק עם הרבה אמוציות. עם הרבה עצבים. משחק שמנצחים בשיניים ובציפורניים. כבר זמן רב שלא גילינו בדרבי יכולת גבוהה. והואיל ולא הפגנו גם מספיק דבקות במטרה וחתירה לניצחון, יצאנו כשידנו על התחתונה.

להגיע למשחק כזה כשלהפועל יש אקסטרה יום מנוחה ואחרי שהם יצאו לטיול בפארק ואילו אנחנו הזענו 120 דקות זה ההפך מאופטימלי (פסימלי?).

*

עוד אגע בקצרה בדרבי בהמשך, אבל בינתיים בואו נעבור לדבר על המשחק.

מכבי לא רק שיחקה גרוע, אלא שכמחצית משחקי ההרכב עשו טובה שהם משחקים. לא לחינם ניכר שהמוטיבציה הגבוהה ביותר נצפתה בקרב ממלאי המקום, קרי אעיד חבשי, ז'אנדו פוקס וסינטיהו סלליך. במחצית השניה, ועוד יותר מכך בהארכה, הואילו בטובם גם דולב חזיזה וסאן מנחם להצטרף לחגיגה. יובל אשכנזי היה פחות אחוז טירוף מבדרך כלל, נטע לביא לא ממש הסתדר עם עמדת המגן הימני, ניקיטה רוקביצה היה נראה עייף ולא מעורב וצ'ירון שרי היה נראה כאילו הוא פשוט לא רוצה להיות על המגרש. זה לא שהוא לא הועיל, אלא שהוא גרם נזק. ארבעה איבודי כדור באזורים מסוכנים רק במחצית הראשונה.

*

הואיל ומדובר בגביע לא נכביר במילים, אבל בכל זאת כמה קטנות:

  1. פוקס הרשים אותי. מבין את תפקיד הקשר האחורי ולא מתפתה לצאת ללחץ גבוה. מאד מעניין אותי לראות אותו משחק לצד נטע לביא. חושב שזה יהיה אמצע קשוח מאד.
  2. יאניק ווילדסחוט ריסק את הגנת נס ציונה בהארכה. מצד אחד, צריך לזכור שמדובר על קבוצה חלשה ועייפה שגם ביצעה רוטציה. מצד שני, זה עשוי לתת לו את הביטחון שנדמה שכה חסר לו במשחקי הליגה.
  3. חבשי היה מצוין. ובכל זאת, לפחות בדרבי, הייתי חוזר לעופרי ארד. שם חשובה הטכניקה וגם חוסר ההתאמה של חבשי מול גילי ורמוט מדאיגה אותי. עם זאת, הייתי מאפשר רוטציה בעמדה. חבשי בהחלטה יכול לשחק בקרית שמונה בשבת. גם טרנט סיינסבורי צריך לנוח מדי פעם.
  4. כשחזרתי הביתה צפיתי בתקציר. היה קטע ששחקן נס ציונה פגע לסאן מנחם מתחת למרכז הכובד, כשהאחרון ניתר. מנחם הגיב בצורה לא ראויה, אך לא הייתי מכנה אותה אלימה. יונתן כהן (שאני מאד מעריך) אמר שאם היה VAR מנחם היה מקבל אדום. כפי שאומר הקוף לפרפר: "לא, לא, לא!" פגיעה בשחקן באוויר מתחת למרכז הכובד היא אחת העבירות הכי מסוכנות שיש בספורט. היא יכולה לגמור לשחקן קריירה ואף להשאיר אותו נכה. זו עבירה שאסור בתכלית האיסור לקבל או אפילו לתייג אותה כ"משחק מסוכן". זו עבירה הרבה יותר חמורה מגלישה עם שתי רגליים קדימה. בהחלט היה מקום לאדום, אך לא למנחם.

*

והערה אחרונה לסיום לקראת הדרבי:

יש שלושה שחקנים עם ארבעה כרטיסים צבורים העונה, שצהוב שלהם בדרבי יגרום להם לפספס את המשחק מול ת"א, והם נטע לביא, סאן מנחם ודולב חזיזה.

לגבי האחרון אני פחות דואג. בעמדה שלו אין בעיה לשמור על עצמך.

על שני האחרים אני פחות סומך. הם נוטים לספוג צהובים פזיזים ומיותרים. לפיכך, וביחד עם שיקולי ניהול עומסים, הייתי פותח עם פוקס במקום לביא ועם אוטין במקום מנחם. כל השאר משאיר כמו במשחקי הליגה האחרונים.

*

ואיזה כיף זה כדורגל בשבת בצוהוריים!!!

יומן מכבי (20) – לשחק שני

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 0:0 עם הפועל רעננה:

אחד המכשולים במאבקי צמרת נובע מהלחץ המנטלי על השחקנים אחרי היוודע תוצאת משחק היריבה לאותו מאבק. לפיכך, זולת מקרים בהם ישנה חשיבות להפרש שערים או שצריך לדעת האם תיקו מספיק אם לאו, עדיף לשחק ראשון.

קבוצה שמתיימרת להיאבק על האליפות צריכה לדעת לנצח באופן עקבי חרף הלחץ המנטלי. כשאתה רודף, לא פעם הלחץ עולה דווקא כשהיריבה מועדת ולפתע רף הציפיות עולה.

האם אפשר לומר שבמחזור שעבר מכבי עמדה בנטל המנטלי, הפעם זה פחות הצליח?

לכאורה, זה הסבר מאד פשטני. הלוא יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות. ויש יריבות שמשחקות בסגנון אחר. וכמובן, בספורט בכלל ובכדורגל בכלל, יש גם לא מעט מקריות במשחק ספציפי.

אני, בכל אופן, חושב שהיה משקל לפן המנטלי בשני המשחקים ולא רק באחרון. גם נגד ב"ש מכבי שיחקה פחות טוב, היתה פחות מדויקת ופחות מסוכנת לעומת מרבית המחזורים הקודמים. אבל בעיטה אחת טובה מרחוק והתקפת מעבר אחת שהעמידה את שרי בעמדה טובה הספיקו.

*

נגד רעננה מכבי ניפקה את אחד ממשחקי ההתקפה הכי חלשים שלה העונה. מעט מאד מצבים ובקושי מצבים מסוכנים. מכבי היתה חסרת דיוק, חלק מהשחקנים באו פחות לקבל את הכדור והיו פחות אסרטיביים מבדרך כלל.

בצד החיובי, משחק ההגנה הקבוצתי היה מצוין. לרעננה לא היו מצבים וגם חצאי המצבים הגיעו כתוצאה מאבדן כדורים של שחקני ההגנה, שזה למעשה כשל במשחק ההתקפה.

כמובן שחבל מאד שלא ידענו לקחת את מלוא הנקודות מול קבוצה שנמצאת מתחת לקו האדום, אך זה לא אסון הואיל וגם מכבי ת"א איבדה נקודות מול קבוצה מתחת לקו האדום וכך נשמר הסטטוס קוו בצמרת, רגע לפני דרבי מוקש לשתי הקבוצות.

הדרבי יותר מוקש למכבי מאשר לת"א ממספר סיבות, אך העיקריות שבהן הן משחק גביע מול קבוצה מליגת העל לעומת מול קבוצה מליגה לאומית, מה שמאפשר יותר רוטציה, וכן סגל עמוק בהרבה. הן בימים כתיקונם וקל וחמר בעת הנוכחית, כשלמכבי אין על הספסל ולו שחקן התקפה אחד שמסוגל להוות כלי התקפי משמעותי לאורך דקות משמעותיות.

*

מכבי עלתה למחצית הראשונה בגישה שלא מאפיינת אותה. השחקנים נראו עייפים וחסרי חשק. בדקות הראשונות – ולאחר מכן לפרקים – רעננה לחצה גבוה ומכבי התקשתה לשבור את הלחץ. המחצית הראשונה, אוי אברוך, היתה די שקולה, כששתי הקבוצות מנטרלות אחת את השניה ומציגות רמה מאד נמוכה של כדורגל ישראלי.

מכבי עלתה למחצית השניה עם תחושת דחיפות הרבה יותר גדולה והשתלטה לחלוטין על המשחק. רעננה ירדה למבצור וחצי מגרש היה להשכרה.

לדעתי, ההחלטה של אביטן לשחק במחצית הראשונה התקפי יותר ובשניה סגור יותר הוכיחה את עצמה. לא פעם מאמנים בוחרים לנקוט בגישה הפוכה, מתוך מחשבה שבמחצית השניה הקבוצה הגדולה תאלץ לשלוח יותר כלים קדימה, תשאיר יותר שטחים מתים בחלק האחורי ותתעייף, מה שיקשה על ירידה יעילה להגנה. מכבי משחקת העונה הרבה יותר טוב במחצית השניה ומפגינה כושר גופני עדיף על יריבותיה. מספר קבוצות כבר הספיקו העונה להוביל על מכבי במחצית הראשונה, כולל רעננה בעצמה. הרבה יותר הגיוני ללכת ראש בראש עם מכבי מהפתיחה ובמחצית השניה לנסות לסגור את המשחק.

*

עכשיו מרקו בלבול צריך להחליט כמה הוא מאמין שקבוצה הזו יכולה לזכות באליפות. כי אם הוא באמת מאמין, אז המשחק הבא מבחינתו זה הדרבי. לגביע לעלות עם ההרכב השני. כשההרכב הראשון שחוק והספסל דל, בשל ריבוי פציעות וקצת שונות, חובה לאפשר מנוחה.

ברם, אם בלבול פחות מאמין, אזי שצריך ללכת בכל הכוח על הגביע, שכן את הכרטיס לאירופה דרך הליגה נשיג גם אם פציעה או שתיים (או הרחקה או שתיים) יגרמו לנו לאבדן נקודות עד לחלון ההעברות בחודש הבא.