העתיד ירוק

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

כמה מחשבות בעקבות ההדחה של בוסטון סלטיקס:

  1. זה אמנם מאכזב מעט, כמו כל הדחה, אבל צריך להודות שבמהלך הסדרה אטלנטה היו טובים יותר, ואם יש מגיע בספורט (ואין), אז הגיע לנצים לנסות ולהפיל את המלך מסוסו. אני ממש לא בטוח שאטלנטה קבוצה טובה יותר, אך בסגל הנוכחי, בכושר הנוכחי ובמאצ'-אפ בין הקבוצות יש להם יתרון לא מבוטל.
  2. בוסטון עשתה העונה שיפור ניכר לעומת העונה שעברה. מבחינת נתונים יבשים מדובר על קפיצה של 2 מקומות בטבלת המזרח ועלייה של שני ניצחונות בפלייאוף. לא מן הנמנע שבעונה הבאה הקבוצה תזנק עוד שני מקומות בטבלת המזרח והפעם גם תעבור סיבוב אחד או שניים בפלייאוף. וכי מי תסיים מעליה? בניגוד לבוסטון, שהשחקנים המהווים את ליבת הקבוצה נמצאים במגמת שיפור וחוקי השכר מאפשרים עוד שיפור ניכר, קבוצות כמו מיאמי או שיקגו מבוגרות/בריאות כוכביהן על כרעי תרנגולת, וכן יש להם פחות אפשרות לשפר את הקבוצה. ברור שאם בוסטון תנחית כוכב על כלשהו היא יכולה גם לאיים על המקום השני במזרח ומצד שני יכולה "רק" להיאבק על הביתיות, אבל יש למה לצפות. לדידי, החל המעונה הבאה, גמר מזרח אינו ביטוי גס.
  3. למותר לציין שאין זה דבר פשוט להנחית בקבוצה שחקן מוביל ומוכח. אם הדבר אפשרי, אני בהחלט חושב שכדאי לבוסטון להביא את מייק קונלי. נכון, אייזה תומאס בעונה נהדרת. ייתכן שאפילו יפלס דרכו לאחת מחמישיות העונה (אם כי אני חייב לומר שלדעתי אין לו מקום ובעמדת הרכז היו טובים ממנו: סטפן קרי, כריס פול, ראסל ווסטברוק, קייל לאורי ודמיאן לילארד), ברם, ובהנחה שהדינמיקה הקבוצתית מאפשרת זאת, אני חושב שקונלי יצליח להפיק יותר מהחמישייה הראשונה (קל וחמר אם יהיה כוכב נוסף בעמדות הפנים), ואילו תומאס, שהוא מעט סוליסט יותר, יוכל להפיק מעצמו גם בתור השחקן השישי. אני אחדד – משהו בסגנון של מנואל ג'ינובילי בסן אנטוניו. כלומר, שחקן שלא פותח בחמישייה, אך מבחינת הדקות הוא שחקן מוביל לכל דבר ועניין. אם במקום קונלי, בדקות מסוימות, או יחד איתו, בעמדת הקלעי.

[זז רגע לנפח את הבריכה של הילדים ולמלאה מים וכבר חוזר – ממליץ בחום, תרתי משמע.]

  1. הנפילה של בוסטון בפלייאוף, וזו גם היתה הבעיה לאורך העונה, הגיע בהתקפה. ההגנה של הקבוצה טובה, אבל יש קושי בייצור נקודות, בעיקר בקו הקדמי. יש קו קדמי עמוק, אבל מאד בינוני. הרבה שחקני 4.5 שנעים סביב אותו השטאנץ' – הגנה טובה, קליעה לא רעה מחצי מרחק ומרחק (יחסית לגבוהים), לא מספיק טובים בגזרת הכדורים החוזרים, לא מספיק אתלטיים ונעדרי משחק יעלי עם הגב לסל. אף אחד מהם גם לא שחקן P&R ברמה גבוה. לבוסטון יש מספיק נכסים, לרבות בחירת הדראפט הקרובה של הרשתות, כדי לנסות ולהשתפר בגזרה הזו. לא יודע אם הרעמים יפסלו על הסף שחרור של אנס קנטר בתמורה לשחקנים ו/או בחירות. באוקלהומה הוא שחקן משלים ובבוסטון יוכל להיות מרכז ההתקפה. לא חסר מי שיעשה בשבילו הגנה.
  2. גם בגזרת הצוות המקצועי, בדגש על המאמן הראשי, בראד סטיבנס, הניסיון ישפיע. הסדרה הנוכחית כבר נוהלת טוב יותר מהסדרה בעונה הקודמת נגד הקאבס, ובניגוד לפלייאוף הקודם, בו בוסטון בעיקר חשפו שיניים, ציפורניים וכתף, בפלייאוף הנוכחי כבר היה לא מעט כדורסל.

 

התיבות הנפוצות לתאר צפי אופטימי לעתיד הן "עתיד ורד". כשאני מביט בכדור הבדולח שלי וצופה פני עתיד, אני דווקא רואה עתיד ירוק.

יומן מכבי חיפה (39) – אחרי מחזור 32

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:1 על בית"ר ירושלים:

בשעה טובה ומוצלחת השגנו ניצחון ראשון בפלייאוף העליון.

אני מבין את הביקורת על איך שהקבוצה נראתה – בעיקר בדקות הסיום, כשבית"ר ירושלים בחסרון מספרי, אבל אני דווקא מאד מעריך את השחקנים על הניצחון הזה. זה היה ניצחון של אופי. השחקנים הגיעו גמורים פיזית אחרי 3 משחקים מאד קשים והמשחק היה הרביעי בשבועיים. מדובר על משחקים בפרופיל גבוה, אינטנסיביים מאד ומול קבוצות שעדיפות על מכבי הן מבחינת הכישרון, הן מבחינת המיצוי שלו והן בכושר הגופני. אז למרות נפילת המתח הצפויה מול יריבה שסיימה את העונה, אחרי משחקים חשובים ולפני 2 קרבות ראש בראש על המקום באירופה, עם הפועל רעננה ואיחוד בני סכנין, ולמרות העייפות המצטברת שנובעת בחלקה מצוות מקצועי לא מספיק טוב בתחום הכושר הגופני ו/או חוסר מקצוענות של שחקנים במהלך העונה, מכבי הצליחה לנצח, וזה לא דבר של מה בכך.

חוליית ההגנה ממשיכה להצטיין בזמן שחוליית ההתקפה מעט מזייפת. חלק מהמחיר שמשלמים על קישור אחורי מעובה ועל קיצוני שמאלי שכל תפקידו לסייע למגן. ראויים לציון לשבח דלק קינן, עאייד חבשי, טאלב טוואטחה ונטע לביא, שלטעמי היה המצטיין במשחק, למרות שממשיך לאבד יותר מדי.

אבל שלא יהיה לאף אחד ספק – התוצאות האחרונות הן המשך ישיר של השנים הרעות. שוב סיום עונה סביר שנוטע בחלק מהאוהדים תקוות שווא לעונה הבאה, שיתנפצו עוד לפני תום הקיץ ותחילת הסתיו. גם בעונה הבאה נראה את השלכת בים.

וכמו העונה כך השחקנים. כמו רובן ראיוס שזרח רק כשהמשחקים היו חסרי משמעות, כך גם לודוביק אוברניאק. במכבי חיפה הנוכחית צריך הרבה יותר מרק כישרון – צריך אופי ספציפי ועור של פיל. שחקנים שצריכים מערכת פורחת כדי לבלוט פשוט לא יכולים להצליח בירוק. לעומתם, שחקנים שמסוגלים להרים שחקנים אחרים ולא להיגרר אחרים למטה, דוגמת יוסי בניון או דקל קינן, למרות שהיכולת המקצועית שלהם אינה כתמול-שלשום, הרבה יותר מתאימים למכבי. זה לא רק שמכבי צריכה מנהיגים חזקים שגם טובים מקצועית, אלא שהיא צריכה סוג מאד מסוים של מנהיגים.

אשתף אתכם שמהשער היפיפה של לודו ועד לשריקת המחצית חילקתי את הקשב והריכוז בין הנעשה על כר הדשא לחיפוש הטלפון הנייד וכך גם ד' אמותיי. בסופו של דבר נמצא הטלפון על המתכת בין הכסא של היושב בשורה מתחתי לרצפה וכל עוד הוא ישב לא היה ניתן לראותו. אז אם אתם רוצים חוות דעת על הדקות האלה לא אני האיש המתאים 🙂

ואיזה באסה להיות אוהד בית"ר ירושלים בימים אלה. חוץ מקצת יוקרה או מאבקים סמי-פוליטיים לא נשאר להם על מה לשחק. אפילו אם הם ממש ישתדלו, למקום השני הם לא יעלו ולרביעי לא ירדו. ואחרי כל זה, אין אפילו ים ללכת אליו בירושלים. סתם למשוך עד לסיום העונה. ברור שעדיף היה לו היינו מבטיחים את המקום באירופה, אבל ממש לא הייתי רוצה להיות במקום שלהם שגם לא זכו בשום תואר וגם לא נאבקים על כולם ושום דבר במהלך כל הפלייאוף העליון. בסופו של יום, אנחנו רוצים לראות תחרות. אנחנו באים לאצטדיון, בין היתר, בשביל המתח והעניין.

*

מספרים על נאשם שמגיע לקבל את גזר הדין מהשופט ביום ראשון:

השופט: "בשל פשעייך החמורים אני גוזר עליך גזר דין מוות. ולא זו בלבד, אלא שהוא יבוצע ביום לא ידוע במהלך השבוע הקרוב, כך שכל הזמן תהיה בחרדה שהמוות מעבר לפינה."

הנאשם: "מצוין, אני שמח מאד."

השופט: "מדוע אתה שמח?"

הנאשם: "אם נגיע ליום שבת אדע שההוצאה להורג תתבצע היום, ולכן זה לא יכול להיות שבת, כיוון שהיום חייב להיות לא ידוע."

השופט: "אני מניח שאתה צודק."

הנאשם: "אז אנחנו יודעים ששבת זה לא. ואם הגענו לשישי, אז זה חייב להיות שישי, כי שבת זה לא, אבל אז שוב אדע את המועד, אז שוב אי אפשר יהיה להוציא אותי להורג. וכן הלאה."

בסופו של דבר הנאשם הוצא להורג ביום חמישי מבלי שהיה מוכן לכך.

 

אני יודע שאין לזה שום חשיבות פרקטית ,אבל יש דברים שבעיני יש להם משמעות בתדמית של מועדון – למשל התיקו בבאר שבע, שלכאורה עמד בניגוד לאינטרס שלנו. באותו האופן, לדעתי, יש משמעות לזה שגם בעונות הגרועות אף קבוצה לא מצליחה לעשות עלינו סוויפ של 4 ניצחונות באותה העונה. ומה הקשר לסיפור לעיל? שכל קבוצה, אפילו בעונתה הטובה ביותר ובגרועה ביותר שלנו, מגיעה לכל משחק בידיעה שאולי היום היא תאבד את הנקודות, שכן אי אפשר לנצח אותנו 4 פעמים בעונה אחת.

נורמה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

לאלה מביניכם שלא מכירים את הסיפור, אפרט בקצרה שבמהלך משחק חצי גמר גביע המדינה בכדורגל בין איחוד בני סכנין למכבי תל אביב הוציא השחקן עלי עותמן את הכדור מעבר לקו החוץ, בכוונת מכוון, כיוון שלשיטתו, כאבה לו הרגל, מה שלדעתו הצדיק את הפסקת המשחק.

שחקנה של מכבי ת"א, טל בן חיים, מיהר להוציא את הכדור והחל במהלך שהוביל לשער השוויון של מכבי ת"א 1:1 (החל מדקה 2:30 בתקציר).

עד לפני מספר שנים היה נהוג שכשחקן שרוע על כר הדשא, הקבוצה היריבה, במקרה בו הכדור ברגליה, מוציאה אותו החוצה. בשנים האחרונות חל שינוי בנורמה זו, ועל פי רוב כבר לא מוציאים את הכדור החוצה. (אם כי יש לציין שיש שחקנים, בעיקר ותיקים ומנהיגי קבוצות, שעדיין עושים זאת אף במשחקים קריטיים.) ברם, כשמדובר על מצב בו קבוצה הוציאה כדור במקרה בו שחקן שלה נפצע, הנורמה היא לאפשר טיפול רפואי בשחקן במידת הצורך, וכן להחזיר את הכדור לקבוצה שהוציאה אותו לשם כך.

מהמקרה עולות מספר שאלות:

  1. האם יש להחזיר כדור לקבוצה שהוציאה אותו מתוך הנחה שעל פי הנורמה הוא יוחזר אליה?
  2. האם, בין אם הוחלט להחזיר את הכדור אם לאו, יש להשהות את הוצאת החוץ עד לטיפול בשחקן / הוצאתו מחוץ לגבולות המגרש?
  3. תחת ההנחה שאנחנו חושבים שלא צריך להחזיר את הכדור וכן אין להשהות את הוצאת החוץ, האם בהכירנו את הנורמה אנחנו צריכים לפעול בניגוד אליה דווקא במשחק כזה רגיש? כלומר, האם לא היה נכון לפעול ככה מתחילת העונה והאם ראוי לפעול בצורה מסוימת במהלך כל העונה ולשנות דווקא במשחק כה חשוב שהוא גם משחק נוק-אאוט? הרי, מצד אחד, יש מי שיטען שאין זה ראוי לשנות את הנורמה דווקא במקרה רגיש ואף תהיה זו צביעות. מצד שני, יהיה מי שיטען שדווקא במשחק כזה הדבר ירעיד את אמות הסיפים ויקבל הדים רבים יותר, מה שיובל בעגלא ובזמן קריב לשינוי הנורמה.

במהלך השעות שחלפו מאז סיום המשחק הועלו טענות בקשר למאמן סכנין, יוסי אבוקסיס, בקשר למצבו הרפואי של עלי עותמן וכיו"ב. לדידי, לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם התשובות לשאלות לעיל.

כמו כן, מעניין איך היו מגיבים שחקני מכבי ת"א למהלך דומה מצד יריבה. לאחר שהיו חסידי הנורמה שלא מוציאים כדור במקרה של שחקן פצוע, דבר שהם מתמידים בו מאז הגעתו של יורדי קרויף לעמדת המנהל המקצועי, שוחק משחק בין קבוצות מכבי ת"א ומכבי חיפה בבלומפילד. משחק שכל תוצאה זולת הפסד הבטיחה בו מעשית את האליפות למכבי ת"א. במהלך המשחק, שרן ייני אוחז ברגלו ומניף את ידו. שימו לב – לא נופל על הדשא ולא מוציא את הכדור החוצה. על פניו, לפי הסטנדרט של מכבי ת"א, אין כל סיבה שטאלב טוואטחה, שהחזיק בכדור באותה העת, יעשה דבר זולת לנצל את המצב. וזה בדיוק מה שטוואטחה עושה. איך מגיבים שחקני מכבי ת"א? מתנפלים על טוואטחה ואף יוצרים עמו מגע פיזי (החל מדקה 2:35 בתקציר).

לסיכום, השאלה היא האם ראוי לכבד את הנורמה הזו או שמא יש לשנותה, וכן האם משחק כה רגיש ומשמעותי הוא המקום לעשות זאת?

קושיות ספורטיביות – 2016/יעקב מאיר

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

מכבי תל אביב או הפועל באר שבע? מה תהיה התגובה של הפועל ירושלים בכדורסל למסע הרכש של מכבי ת"א? איך תסתיים העונה המסקרנת בפרמייר ליג? ומה יהיה בפיינל פור היורוליג? 16 שאלות לקראת החודשים הקרובים

 

  1. האם מתישהו יבין יעקב שחר שמשהו אצלו במועדון רקוב בדוגמת מה שהיה במכבי תל אביב לפני שג'ורדי קרויף הגיע או שהוא יעדיף "לעשות ראש קטן", להחליף מאמנים ולהביא שחקני רכש חדשים בכל עונה ולקוות לטוב?
  2. האם עונת הנפל של מכבי תל אביב בכדורסל תגרום לראשי המועדון להבין שצריך לעשות שינוי משמעותי בכל הליך קבלת החלטות ובזהות המחליטים (ספוילר: לא)?
  3. מה תהיה התגובה של אורי אלון והפועל ירושלים למסע הרכש המסתמן של היריבה בצהוב? האם זה יגמר בשחקן חיזוק מפורסם (לדוגמה, ג'רמי פארגו) או שזה יגיע בדמות צוות מקצועי מפוצץ של פיני גרשון, ארז אדלשטיין ושות' שגם יבנו סגל שחקנים איכותי?
  4. האם גם ביורו הקרוב נבחרת ספרד תשלם ביוקר על חוסר הריענון בעמדת המאמן והשארתו של ויסנטה דל בוסקה בתפקיד?
  5. האם סן אנטוניו תצליח לסדר אליפות לטים דאנקן ומאנו ג'ינובילי בעונתם האחרונה (הפעם זה נראה רציני) או שהיא תיעצר כצפוי בגמר המערב מול גולדן סטייט האדירה?
  6. האם מכבי תל אביב בכדורגל תצליח סוף סוף להשאיר מאמן גם לעונה הבאה ובכך תעלה קצת את סיכוייה להצליח יותר במסגרות האירופיות?
  7. מי יהיה המאמן של מנצ'סטר יונייטד בעונה הבאה – האם לואיס ואן חאל יישאר? האם באמת ז'וזה מוריניו יצליח להשיג את הג'וב הנחשק או שמא שחקן העבר ריאן גיגס יקבל את התפקיד?
  8. האם דווקא אנטוניו קונטה שעד כה רשם הצלחה רק בקבוצה אחת, יהיה זה שיחזיר את צ'לסי לימיה היפים?
  9. האם מנצ'סטר סיטי תצליח לסיים את העונה באחד מארבעת המקומות הראשונים בפרמייר ליג ולסדר לפפ גווארדיולה השתתפות בליגת האלופות או שמא המאמן הקטאלוני ייאלץ להתכונן למשחקים בימי חמישי במסגרת הליגה האירופית?
  10. איך בדיוק פיב"א תרד מהעץ הגבוה עליו טיפסה במהלך המאבק המכוער עם יול"ב?
  11. כמה זמן יישאר אריק שיבק כמאמן מכבי ראשון לציון (אתם לא באמת מאמינים שיצחק פרי ייתן לו לסיים את החוזה)?
  12. מתי בהפועל תל אביב בכדורגל יתחילו להתנהל בצורה רצינית גם מקצועית וגם פיננסית ולא ימצאו את עצמם בפני שוקת שבורה כמו בכל עונה בשנים האחרונות?
  13. האם המנהלים של הפועל תל אביב בכדורסל מבינים שהם צריכים מאמן רציני שיעשה את קפיצת המדרגה לה הם מייחלים כבר שנתיים?
  14. האם צסק"א מוסקבה תצליח להסיר את תווית הלוזרית שדבקה בה בשנים האחרונות ותזכה באליפות אירופה לקבוצות או שמא ז'ליקו אוברדוביץ' הגדול יסדר אליפות ראשונה בהיסטוריה לקבוצה טורקית (פנרבחצ'ה)?
  15. אליפות להפועל באר שבע אחרי 40 שנים או אליפות רביעית ברציפות למכבי תל אביב?
  16. האם אתלטיקו מדריד ודייגו סימאונה יחיו את הרומנטיקה ויזכו סוף סוף בליגת האלופות או ששוב אחת מעשירות היבשת תזכה להניף את הגביע בעל האוזניים הגדולות?

יומן מכבי חיפה (38) – אחרי חצי הגמר

ד"ש להאריס מדוניאנין

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 3:1 על הפועל באר שבע:

 

  1. לא הייתי מתרגש יותר מדי מאיך שמכבי נראתה במשחקים האחרונים נגד הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. זה נכון שמרכז מגרש מעובה הוכיח עצמו נגד סוג כזה של כדורגל, קרי התגוננות ויציאה להתקפות מתפרצות, אבל מי שחושב שנצליח לפרוץ הגנות נמוכות באמצעות כזה מערך טועה לדעתי. כמובן שזה טוב לדעת לשחק גם כך – גמישות היא דבר חיובי, אולם במרבית העונה אין הצדקה לשחק עם שני קשרים אחוריים, ושחקן כמו עטאא ג'אבר, שחסרונו לא הורגש במשחקים האחרונים, עדיף בהרבה על שחקן דוגמת רומאריו פירס. מחזיר אתכם למשחק מול הפועל תל אביב, בו עלינו עם שני קשרים אחוריים וג'אבר בתור קשר קדמי – היה חסר מאד עוד קשר יצירתי באותו משחק.
  2. בן ביטון אחלה בחלה של מגן. באמת, בלי שמץ של ציניות. הוא בעונה מצוינת ובצדק קיבל גם זימון לנבחרת הלאומית. הוא מסתדר עם טובי שחקני ההתקפה בצורה מעוררת כבוד. אבל משהו במאצ'-אפ עם טאלב טוואטחה פשוט לא עובד לו. טוואטחה מתעלל בו משחק אחרי משחק. בעיקר התקפית, אך גם הגנתית, כשמסכל בנקל את כל ניסיונות ההתקפה של ביטון.
  3. לגליינור פלט אין משחק ראש טוב, אבל לגובה שלו מספר יתרונות משמעותיים: א. גם ללא משחק ראש טוב הוא מגיע להרבה כדורים עם הראש. ב. הוא משתלט על הרבה כדורים עם מרכז המסה, שנמצאת גבוה יחסית לשאר השחקנים. ג. לא מעט שערים שלו נובעים מאורך הרגליים, שמגיעות לפני הרגליים של שחקני ההגנה.
  4. מדהים שדקל קינן – שחקן שכבר היה ב"קבר" הכדורגלני, הוא אחד ממצטייני העונה (אם יש בכלל משהו כזה בעונה העלובה הזו) והשחקן המצטיין במשחק אתמול.
  5. רוני לוי העמיד את הקבוצה יפה מאד במשחק. עכשיו נראה האם יצליח במשימה לא פחות קלה – להרים את השחקנים לקראת המשך הליגה, בדגש על המשחק הקרוב נגד בית"ר ירושלים.

יומן מכבי חיפה (37) – אחרי מחזור 31

IMG-20160418-WA0001

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 0:0 עם מכבי תל אביב:

לראשונה מאז פתיחת הפלייאוף העליון לא ספגנו, עם זאת סיבוב שלם הסתיים וטרם ניצחנו.

בניגוד למשחק מול הפועל באר שבע, הפעם מכבי עלתה במטרה לשחק כדורגל. נכון, עם הגנה נמוכה ברוב הדקות. נכון, יציאה קדימה למתפרצות עם 3-4 שחקנים ולא יותר. נכון, 4 שחקנים נשארו כל הזמן מאחור (יותר הקשרים האחוריים מאשר המגנים). ברם, בניגוד למשחק בב"ש, הפעם היה הרבה יותר כדורגל מאשר "מסירה ארוכה לשחקן באגף והכנסת כדור לחלוץ / מבצע אישי."

ההצבה של איסמעיל ריאן בשמאל כרגיל סרסה אותו התקפית, אבל הגנתית הוא סייע לטאלב טוואטחה יותר מאשר גילי ורמוט סייע לאייל משומר. אני מניח שהנחת המוצא של רוני לוי היתה שאייל משומר יכול להסתדר באחד על אחד עם טל בן חיים יותר טוב מאשר טוואטחה יסתדר עם דור מיכה / ערן זהבי. אבל טאווטחה הוכיח אחרת. ואולי הוא חשב שריאן המהיר שיתמודד עם דסה המהיר. ובכלל, שני המושמצים הגדולים, המגנים שלנו, היו המצטיינים משחק שני ברציפות, דווקא מול הטוענות לתואר האליפות.  שזה לא מפתיע, כי במשחק בו מכבי מחרבת את האמצע קל להם להתבלט בצדדים.

ניכר כי פטר בוס, אם ראה את המשחק של מכבי נגד ב"ש (ואני מאמין שראה) התמקד בעיקר בב"ש, כי לראשונה מזה זמן רב ניצחנו נגדם את הקרב על מרכז המגרש. הם אולי מזמזו שם את הכדור, אבל מכבי הרוויחה אותו בנקודות מפתח ויצאה למתפרצות טובות. אולי בוס הסתמך על האמצע הרך של מכבי במשחק הקודם בין הקבוצות. רק שהוא לא לקח בחשבון שנטע לביא כבר שחקן טוב יותר עם יותר ביטחון וכן שרומאריו פירס, על אף היותו רחוק מכדורגל מרחק מכבי מאליפות, מגזרן לא רע בכלל. כלומר, הוא פגש אמצע קשוח בהרבה, אך עלה עם קשר אחורי בודד, בניגוד למשחק הקודם, דווקא הפעם. אלברמן, כדרכו בקודש, היה נפלא, אך לא יכל לצמד שמולו. עם כל הכבוד להאריס מדוניאנין, הוא לא זה שיזכה בכדורים באמצעות תיקול.

גם החילופים של רוני לוי היו נכונים. בחילוף הראשון מן הסתם לא היתה לו ברירה. נטע לביא נפל מהרגליים ולהכניס את קובי מואיל הקשוח במקומו היה נכון. גם הרעיון של להחליף את גילי ורמוט העייף באלירן עטר, שיכול ליצור לעצמו, כפי שהוכח בב"ש, הגיוני. ברם, לתת לעטר לשחק בימין, כלומר שהוא לא יכול לעשות תנועה לאמצע זה חסר טעם. היה עדיף כבר את חן עזרא. יובל שפונגין לא ממש תמך בהתקפה ולעטר לא היה שטח לקבל אליו כדור.

כל הנזכר לעיל יפה ל-70 דקות הראשונות. 20 הדקות האחרונות היו מבצור מארץ המבצורים. רק שבניגוד למשחק בב"ש, בו המבצור היה אסטרטגיה למשחק, במקרה זה מדובר על מבצור של העדר כושר גופני. השחקנים פשוט נפלו מהרגליים ולא יכלו לרוץ. המקום בו אתה עומד בכזה מצב הוא 20 מטרים משערך שלך. כורח הנסיבות, באשמתו של הצוות המקצועי, הוביל למצב הזה.

נקווה ששחקני ההגנה וגליינור פלט יתאוששו עד לחצי גמר גביע המדינה, שכן ההבדלים ביניהם למחליפים גדולים. בקישור, האחורי והקדמי, יש עומק מניח את הדעת לרוטציה רחבה.

לדוגמה: אפשר לפתוח עם מואיל, קריאף, ג'אבר, בניון ועטר. במקרה זה אין חשש מעייפות.

ולסיום – דקל קינן לקח את אורלנדו סה בספרינט. ואידך זיל גמור.

מסכמים במספרים (3) – העונה ה-13

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

שלום לכם,

זהו השלישי מתוך מיני-סדרה של שלושה טורים שמטרתה לבחון שלוש סוגיות על העונה האחרונה במספרים בלבד. את הניתוח האיכותי אני משאיר לכם הקוראים. יודגש כי מרבית העבודה היא ריכוז נתונים ותו לאו.

*

העונה, מבחינה מספרית, היתה, ככל הנראה, החלשה ביותר של לברון ג'יימס מאז עונת הרוקי. עם זאת, מעניין אותי לראות את המספרים של שאר 10 הגדולים ביותר, כפי שדירגתי אותם כאן, בעונתם ה-13. להם הוספתי עוד מספר שחקנים שידועים, בין היתר, בסטטיסטיקה המרשימה שלהם.

להלן הצגת הנתונים:

שם השחקן גיל ממוצע נקודות % אפקטיבי מהשדה % מהקו ממוצע כדורים חוזרים (בהתקפה) ממוצע אסיסטים (יחס אס'/איב')
קובי בראיינט 30 26.8 50.2 85.6 5.2 (1.1) 4.9 (1.9)
לברון ג'יימס 31 25.3 55.1 73.1 7.4 (1.5) 6.8 (2.1)
קווין גארנט 31 18.8 53.9 80.1 9.2 (1.9) 3.4 (1.8)
כרמלו אנתוני 31 21.8 47.4 82.9 7.7 (1.4) 4.2 (1.8)
דרק נוביצקי 32 23.0 54.5 89.2 7.0 (0.7) 2.6 (1.4)
שאקיל אוניל 32 22.9 60.1 46.1 10.4 (3.5) 2.7 (1.0)
טים דאנקן 33 17.9 51.9 72.5 10.1 (2.8) 3.2 (1.8)
דווין וויד 34 19.0 45.9 79.3 4.1 (1.1) 4.6 (1.7)
חאקים אלג'ואן 34 23.2 51.2 78.7 9.2 (2.2) 3.0 (0.8)
מייקל ג'ורדן 34 28.7 47.3 78.4 5.8 (1.6) 3.5 (1.5)
קארים עבדול ג'אבר 34 23.9 57.9 70.6 8.7 (2.3) 3.0 (1)
ביל ראסל 34 8.3 43.3 52.6 16.2 4.1
אוסקר רוברטסון 34 15.5 45.4 84.7 4.9 7.5
לארי בירד 35 20.2 50.0 92.6 9.6 (1.0) 6.8 (2.4)
ווילט צ'מברליין 35 14.8 64.9 42.2 19.2 4
מג'יק ג'ונסון 36 14.6 50.3 85.6 5.7 (1.3) 6.9 (2.2)

 

שם השחקן ממוצע חטיפות ממוצע חסימות ניצחונות / הפסדים (שיעורי הצלחה) מדד PER (מקום בליגה) בחירה לחמישיות העונה בחירה לחמישיות ההגנה
קובי בראיינט 1.5 0.5 17/65 (79.3%) 24.46 (6) 1 1
לברון ג'יימס 1.4 0.6 20/56 (73.7%) 27.64 (4) 1
קווין גארנט 1.4 1.3 14/57 (80.3%) 25.42 (4) 1 1
כרמלו אנתוני 0.9 0.5 40/32 (44.4%) 20.38 (37)
דרק נוביצקי 0.5 0.6 18/55 (75.3%) 23.52 (10) 2
שאקיל אוניל 0.5 2.3 20/53 (72.6%) 27.03 (3) 1
טים דאנקן 0.6 1.5 31/42 (57.5%) 24.79 (5) 3 2
דווין וויד 1.1 0.6 31/43 (58.1%) 20.32 (36)
חאקים אלג'ואן 1.2 2.2 24/54 (69.2%) 22.7 (7) 1 2
מייקל ג'ורדן 1.7 0.5 20/62 (75.6%) 25.2 (4) 1 1
קארים עבדול ג'אבר 0.8 2.7 25/51 (67.1%) 23.4 (5)
ביל ראסל חסר חסר 31/46 (59.7%) 15.2 (48) 1
אוסקר רוברטסון חסר חסר 20/53 (72.6%) 17.2 (32)
לארי בירד 0.9 0.7 14/31 (68.9%) 21.0 (17)
ווילט צ'מברליין חסר חסר 13/69 (84.1%) 18.5 (21) 2 1
מג'יק ג'ונסון 0.8 0.4 10/22 (68.8%) 21.1 (20)

*משיקולי עריכה הטבלה פוצלה לשתי טבלאות. עם הקוראים הסליחה.

 

הערות ומסקנות:

  1. כל הממוצעים בטבלה לעיל הם ממוצע למשחק.
  2. הואיל ומדד PER מחושב ביחס לממוצע בליגה, לא מצאתי לנכון לנרמל את שאר הערכים והמדד הוא השוואה מספרית סבירה.
  3. כשעושים השוואה מעין זו ישנה בעיה – יש הבדל גדול בין שחקן בגיל 31 ולבן שחקן בגיל 35. מצד שני זה לא פחות בעייתי לבצע את ההשוואה לעיל עבור גיל 31, הואיל ואין דין שחקן בעונתו השביעית בליגה בגיל 31 ולבין שחקן בעונתו ה-13 באותו גיל. כמו כן, 13 שנים של שחקן שחי על ג'אמפ שוט מחצי מרחק אינן נותנות אותותיהן כמו שנותנות בשחקן שלחם חוקו הוא כניסה עד הטבעת. לא ביצעתי בדיקה מעמיקה כדי להכריע מה יותר מהותי ובאיזה גיל, אך מבדיקה שערכי ראיתי שישנה ירידה די משמעותית במספרים בן העונה ה-13 ועונה ה-14 אצל לא מעט שחקנים, ולכן החלטתי להיצמד לספירת העונות, כדי שבשנה הבאה אוכל להציג טור השוואתי. מי שעניין הפרשי הגילאים חורה לו יתר על המידה, יכול לדמיין שהטבלה מסתיימת אצל טים דאנקן או אפילו שאקיל אוניל. המסקנה תהיה זהה.
  4. חמישיות העונה טרם התפרסמו, אך אני מוכן לקחת את ההימור ולמקום את לברון בחמישיית העונה הראשונה ולא למקום אותו באף לא אחת מחמישיות ההגנה.
  5. המסקנה שעולה מהטבלה לעיל הינה שניתן לתקוף את לברון ג'יימס על ירידה במספרים לעומת העונות הקודמות, אולם כשלוקחים בחשבון שמדובר על העונה ה-13 שלו ורואים מה שחקנים אחרים עשו באותה העונה מבינים שעדיין מדובר על מספרים ברמת הטופ ההיסטורי. רוצה לומר, שמבחינה מספרית מדובר על עונה 13 שמניחה את הדעה, ואף למעלה מכך. אז כמובן שמותר ואף רצוי להצביע על הירידה ביכולתו של השחקן, אז יש גם להכניס את הדברים להקשר. וההקשר הוא שבשביל העונה ה-13 במספר, העונה הנוכחית של לברון ג'יימס, לכל הפחות כפי שמשתקף מן המספרים, ראויה להערכה.

מסכמים במספרים (2) – ROY

לכידה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

שלום לכם,

זהו השני מתוך מיני-סדרה של שלושה טורים שמטרתה לבחון שלוש סוגיות על העונה האחרונה במספרים בלבד. את הניתוח האיכותי אני משאיר לכם הקוראים. יודגש כי מרבית העבודה היא ריכוז נתונים ותו לאו.

*

קארל אנתוני טאוונס סיים בימים אלה את אחת העונות המרשימות ביותר של רוקי, במילניום הנוכחי. הבא נבחן האם הנתונים המספריים תומכים בטענה זו.

להלן הצגת הנתונים:

שם השחקן עונה גיל ממוצע נקודות % אפקטיבי מהשדה % מהקו ממוצע כדורים חוזרים (בהתקפה)
מייק מילר 2000/1 20 11.9 52.3 71.1 4.0 (0.8)
פאו גאסול 2001/2 21 17.6 51.8 70.9 8.9 (2.9)
אמארה סטודמאייר 2002/3 20 13.5 47.3 66.1 8.8 (3.0)
לברון ג'יימס 2003/4 19 20.9 43.8 75.4 5.5 (1.3)
אמקה אוקפור 2004/5 22 15.1 44.7 60.9 10.9 (3.8)
כריס פול 2005/6 20 16.1 45.6 84.7 5.1 (0.8)
ברנדון רוי 2006/7 22 16.8 49.2 83.8 4.4 (1.0)
קווין דוראנט 2007/8 19 20.3 45.1 87.3 4.4 (0.9)
דריק רוז 2008/9 20 16.8 48.2 78.8 3.9 (1.2)
טייריק אוונס 2009/10 20 20.1 47.3 74.8 5.3 (0.9)
בלייק גריפין 2010/11 21 22.5 50.8 64.2 12.1 (3.3)
קיירי אירווינג 2011/12 19 18.5 51.7 87.2 3.7 (0.9)
דמיאן לילארד 2012/13 22 19.0 50.1 84.4 3.1 (0.5)
מייקל קרטר ויליאמס 2013/14 22 16.7 43.1 70.3 6.2 (1.4)
אנדרו ויגינס 2014/15 19 16.9 45.4 76.0 4.6 (1.6)
קארל אנתוני טאוונס 2015/16 20 18.3 55.6 81.1 10.4 (2.8)

 

שם השחקן ממוצע אסיסטים (יחס אס'/איב') ממוצע חטיפות ממוצע חסימות ניצחונות / הפסדים (שיעורי הצלחה) מדד PER (מקום בליגה)
מייק מילר 1.7 (1.4) 0.6 0.2 39/43 (52.4%) 13.2 (191)
פאו גאסול 2.7 (1.0) 0.2 2.1 59/23 (28.0%) 19.5 (31)
אמארה סטודמאייר 1.0 (0.4) 0.8 1.1 37/45 (54.9%) 15.83 (90)
לברון ג'יימס 5.9 (1.7) 1.6 0.7 46/33 (41.8%) 18.30 (48)
אמקה אוקפור 0.9 (0.5) 0.8 1.7 57/16 (21.9) 16.39 (87)
כריס פול 7.8 (3.4) 2.2 0.1 43/35 (55.1%) 22.14 (20)
ברנדון רוי 4.0 (2.0) 1.2 0.2 34/23 (40.4%) 18.08 (60)
קווין דוראנט 2.4 (0.8) 1.0 0.9 61/19 (23.8%) 15.87 (97)
דריק רוז 6.3 (2.5) 0.8 0.2 41/40 (49.4%) 16.05 (103)
טייריק אוונס 5.8 (1.9) 1.5 0.4 49/23 (31.9%) 18.28 (46)
בלייק גריפין 3.8 (1.4) 0.8 0.5 50/32 (39.0%) 21.93 (15)
קיירי אירווינג 5.4 (1.7) 1.1 0.4 34/17 (33.3%) 21.49 (23)
דמיאן לילארד 6.5 (2.2) 0.9 0.2 49/33 (40.2%) 16.45 (102)
מייקל קרטר ויליאמס 6.3 (1.8) 1.9 0.6 52/18 (25.7%) 15.59 (121)
אנדרו ויגינס 2.1 (1.0) 1.0 0.6 66/16 (19.5%) 13.97 (191)
קארל אנתוני טאוונס 2.0 (0.9) 0.7 1.7 53/29 (35.4%) 22.59 (14)

*משיקולי עריכה הנתונים פוצלו לשתי טבלאות נפרדות. עם הקוראים הסליחה.

 

הערות ומסקנות:

  1. כל הממוצעים בטבלה לעיל הם ממוצע למשחק.
  2. הואיל ומדד PER מחושב ביחס לממוצע בליגה, לא מצאתי לנכון לנרמל את שאר הערכים והמדד הוא השוואה מספרית סבירה.
  3. מצאתי לנכון לבצע את ההשוואה רק בין הזוכים בתואר ה-ROY ולא בין אלה שהציגו את הנתונים המספריים המרשימים ביותר, הואיל וחלוקת תואר ה-ROY ביצעה עבורי את החלוקה האיכותית, שאינני מעוניין לבצע בטור זה.
  4. אמנם התואר הרשמי טרם הוענק לקארל אנתוני טאוונס בגין עונת 2015/2016, אך אני מוכן לקחת את הסיכון ולפרסם טור זה טרם זכייתו.
  5. בדומה לטור הקודם על ה-MVP, גם פה אין הכרעה חד משמעית, אבל לטאוונס יש קייס חזק מאד לעונת הרוקי הטובה ביותר במילניום הנוכחי. מדובר על עונה מצוינת. טאוונס ייצר את מדד PER הטוב ביותר (קרי, היה טוב ביותר מספרית ביחס לממוצע הליגה), ייצר נקודות הכי יעיל מהשדה ולא טמן ידו בצלחת בפרמטרים נוספים. בניגוד לטור על ה-MVP, במקרה זה, אני חושב שלמאזן הקבוצתי השפעה פחותה משמעותית על בחינת העונה של רוקי, שכן לא מצפים ממנו להשפעה מהותית על הקבוצה ותוצאותיה, בניגוד לכוכב. יש לציין לטובה גם את העונות של כריס פול, בלייק גריפין וקיירי אירווינג, שהיו מרשימות מאד. בכל מקרה, בין אם מדובר על העונה הטובה ביותר אם לאו, מדובר על עונת רוקי שתיזכר לעוד לא מעט שנים.

מסכמים במספרים (1) – MVP

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

שלום לכם,

זהו הטור הראשון מתוך 3 בו אבחן סוגיה מסוימת לגבי העונה שהסתיימה זה מכבר. הרעיון בטורים אלה הוא לבחון את אותן סוגיות בהיבט מספרי בלבד. את הניתוח האיכותי אני משאיר לכם הקוראים. יודגש כי מרבית העבודה היא ריכוז נתונים ותו לאו.

*

העונה הנוכחית של סטפן קרי הוכתרה כהיסטורית על ידי לא מעט אנשים. במהלך העונה טענתי לא פעם שמדובר על העונה הגדולה ביותר של שחקן במילניום הנוכחי.

בטור זה אבחן האם המספרים תומכים בטענה זו או סותרים אותה.

 

להלן הצגת הנתונים:

עונה שם השחקן ממוצע נקודות % אפקטיבי מהשדה % מהקו ממוצע כדורים חוזרים (בהתקפה) ממוצע אסיסטים (יחס אס'/איב')
2000/1 אלן אייברסון 31.1 44.7 81.4 3.8 (0.7) 4.6 (1.4)
2001/2 טים דאנקן 25.5 50.8 79.9 12.7 (3.3) 3.7 (1.2)
2002/3 טים דאנקן 23.3 51.5 71.0 12.9 (3.2) 3.9 (1.3)
2003/4 קווין גארנט 24.2 50.2 79.1 13.9 (3.0) 5.0 (1.9)
2004/5 סטיב נאש 15.5 55.7 88.7 3.3 (0.8) 11.5 (3.5)
2005/6 סטיב נאש 18.8 58.3 92.1 4.2 (0.6) 10.5 (3.0)
2006/7 דירק נוביצקי 24.6 52.9 90.4 8.9 (1.6) 3.4 (1.6)
2007/8 קובי בראיינט 28.3 50.3 84.0 6.3 (1.1) 5.4 (1.7)
2008/9 לברון ג'יימס 28.4 53.0 78.0 7.6 (1.3) 7.2 (2.4)
2009/10 לברון ג'יימס 29.7 54.5 76.7 7.3 (0.9) 8.6 (2.5)
2010/11 דרק רוז 25.0 48.5 85.8 4.1 (1.0) 7.7 (2.3)
2011/12 לברון ג'יימס 27.1 55.4 77.1 7.9 (1.5) 6.2 (1.8)
2012/13 לברון ג'יימס 26.8 60.3 75.3 8.0 (1.3) 7.3 (2.4)
2013/14 קווין דוראנט 32.0 56.0 87.3 7.4 (0.7) 5.5 (1.6)
2014/15 סטפן קרי 23.8 59.4 91.4 4.3 (0.7) 7.7 (2.5)
2015/16 סטפן קרי 30.1 63.0 90.8 5.4 (0.9) 6.7 (2.0)

 

 

עונה שם השחקן ממוצע חטיפות ממוצע חסימות ניצחונות / הפסדים (שיעורי הצלחה) מדד PER (מקום בליגה) בחירה לחמישיות ההגנה
2000/1 אלן אייברסון 2.5 0.3 21/50 (70.4%) 24.0 (7)
2001/2 טים דאנקן 0.7 2.5 24/58 (70.7%) 27.0 (2) 1
2002/3 טים דאנקן 0.7 2.9 21/60 (73.2%) 26.46 (4-5) 1
2003/4 קווין גארנט 1.5 2.2 24/58 (70.7%) 29.50 (1) 1
2004/5 סטיב נאש 1.0 0.1 15/60 (80.0%) 22.04 (18)
2005/6 סטיב נאש 0.8 0.2 25/54 (68.4%) 23.29 (14)
2006/7 דירק נוביצקי 0.7 0.8 14/64 (82.1%) 27.7 (2)
2007/8 קובי בראיינט 1.8 0.5 25/57 (69.5%) 24.09 (7) 1
2008/9 לברון ג'יימס 1.7 1.1 15/66 (81.5%) 31.76 (1) 1
2009/10 לברון ג'יימס 1.6 1.0 16/60 (78.9%) 31.19 (1) 1
2010/11 דרק רוז 1.0 0.6 19/62 (76.5%) 23.62 (9)
2011/12 לברון ג'יימס 1.9 0.8 17/45 (72.6%) 30.80 (1) 1
2012/13 לברון ג'יימס 1.7 0.9 15/61 (80.3%) 31.67 (1) 1
2013/14 קווין דוראנט 1.3 0.7 23/58 (71.6%) 29.90 (1)
2014/15 סטפן קרי 2.0 0.2 13/67 (83.8%) 28.06 (3)
2015/16 סטפן קרי 2.1 0.2 8/71 (89.9) 31.56 (1)

*משיקולי עריכה הנתונים פוצלו לשתי טבלאות נפרדות. עם הקוראים הסליחה.

 

הערות ומסקנות:

  1. כל הממוצעים בטבלה לעיל הם ממוצע למשחק.
  2. הואיל ומדד PER מחושב ביחס לממוצע בליגה, לא מצאתי לנכון לנרמל את שאר הערכים והמדד הוא השוואה מספרית סבירה.
  3. מצאתי לנכון לבצע את ההשוואה רק בין הזוכים בתואר ה-MVP ולא בין אלה שהציגו את הנתונים המספריים המרשימים ביותר, הואיל וחלוקת תואר ה-MVP ביצעה עבורי את החלוקה האיכותית, שאינני מעוניין לבצע בטור זה.
  4. אמנם התואר הרשמי טרם הוענק לסטפן קרי בגין עונת 2015/2016, אך אני מוכן לקחת את הסיכון ולפרסם טור זה טרם זכייתו.
  5. אמנם טרם הוכרז הזוכה בתואר שחקן ההגנה וכן הבחירות לחמישיות ההגנה, אך אני מוכן לקחת את הסיכון ולפרסם טור זה תחת ההנחה שקרי לא נבחר לאף אחד מהנ"ל.
  6. סוגיית נתונים לדקה – ישנם לא מעט אנשים אשר עושים שימוש במניפולציה של נתונים לדקת משחק. אינני בטוח בהכרח שבהינתן משחק ספציפי הנתונים האבסולוטיים היו גבוהים יותר אם מספר הדקות היה עולה (ואם אתבקש אסביר בתגובות), אבל מוכן לקבל את ההנחה שעל פי רוב זה אכן כך, כלומר הן עבור נתונים חיוביים והן עבור נתונים שליליים. אני אפילו מוכן לקבל בהיבט של תקופה ואף עונה שלמה שסיכוי סביר ששחקן ששיחק 8 דקות ממוצע למשחק היה משיג מספרים אבסולוטיים טובים יותר אילו היה משחק 15 דקות ממוצע למשחק. לעומת זאת, כשמדובר על שחקנים שמשחקים 30 דקות ומעלה, אני כופר לחלוטין בשתי הנחות שגויות לטעמי: א. שמירה על יעילות – על פי רוב, ככל שמספר הדקות גדל היעילות יורדת, ומשום מה נוטים להתעלם מזה. מדובר על תפוקה שולית פוחתת. ב. עונה שלמה – בהיבט של עונה שלמה אין שום סיבה סבירה להניח שהנתונים היו דומים בהינתן ממוצע דקות גבוה יותר. אין לדעת איך היו משפיעות פציעות ו/או עייפות. צריך גם לקחת בחשבון שהגנטיקה של קארים עבדול ג'אבר אינה כמו הגנטיקה של קווין דוראנט, שמועד יותר לפציעות, ולכן אין שום סיבה לנרמל אותם לפי מספר דקות ולהניח שזה משקף משהו שניתן ללמוד ממנו.
  7. העונה של קרי מרשימה בכל קנה מידה. מדובר על עונה פנטסטית והיסטורית. ברם, מבחינה מספרית, לא ניתן לומר באופן חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים שזו העונה הטובה ביותר של שחקן במילניום הנוכחי. העונה הנוכחית של קרי היא אחת מ-5 עונות במילניום הנוכחי שחוצות את רף ה-30 במדד PER. ה-4 האחרות שייכות ללברון ג'יימס. ואם נביט בשתי העונות בהן ג'יימס השיג מדד PER טוב מהנוכחי של קרי, ניווכח שקרי קולע יותר ובאופן יעיל יותר, וכן חוטף יותר, אך ג'יימס משיג יותר כדורים חוזרים – הן בהגנה והן בהתקפה, מוסר יותר אסיסטים ביחס אסיסטים/איבודים טוב יותר וחוסם יותר. קרי השיג מאזן עונתי עדיף, אך לברון, בכל אחת מעונות ה-MVP, גם נבחר לחמישיית ההגנה, ולא ניתן להתעלם מהצטיינות בשני צדי המגרש. לסיכום, מבחינה מספרית, אינני יודע לומר מהי העונה הטובה ביותר במילניום הנוכחי, אך אני יודע לומר שישנו לכל הפחות עוד שחקן אחד עם קייס לא רע בכלל מול קרי, ולא ניתן להכריע ללא כחל ושרק.

שבת שלום.

הבראקט שלי/יעקב מאיר

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

כל התחזיות וההימורים לקראת פתיחת פלייאוף ה-NBA לעונת 2015/16 כולל זהות האלופה הבאה. וגם: המאכזבות הגדולות

 

מערב

רבע הגמר

גולדן סטייט ווריירס – יוסטון רוקטס 0:4

סן אנטוניו ספרס – ממפיס גריזליס 0:4

אוקלהומה סיטי ת'אנדר – דאלאס מאבריקס 1:4

לוס אנג'לס קליפרס – פורטלנד בלייזרס 2:4

 

חצי הגמר

גולדן סטייט ווריירס – לוס אנג'לס קליפרס 1:4

סן אנטוניו ספרס – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 2:4

 

גמר

גולדן סטייט ווריירס – סן אנטוניו ספרס 3:4

 

מזרח

רבע הגמר

קליבלנד קאבלירס – דטרויט פיסטונס 1:4

טורונטו ראפטורס – אינדיאנה פייסרס 2:4

מיאמי היט – שארלוט הורנטס 2:4

אטלנטה הוקס – בוסטון סלטיקס 3:4

 

חצי הגמר

קליבלנד קאבלירס – אטלנטה הוקס 2:4

טורונטו ראפטורס – מיאמי היט 4:2

 

גמר

קליבלנד קאבלירס – מיאמי היט 2:4

הגמר הגדול

גולדן סטייט ווריירס – קליבלנד קאבלירס 1:4