יומן מכבי (9) – אחרי מחזור 5

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 0:0 עם מכבי תל אביב:

נתחיל מהמובן מאליו. מכבי היתה חלשה מאד. המחצית הראשונה היתה ברובה מביכה. ת"א היתה עדיפה בהרבה ומכבי צריכה לחגוג שאין מגיע בספורט. עם זאת, כדאי לציין שלמרות מחצית כה קודרת טל בן חיים נאלץ להכשיל פעמיים את חלוצי מכבי כדי למנוע מצב שלהם מול שוער. ואלו הם בדיוק שני השחקנים – עומר דמארי וניקיטה רוקביצה – שאתה רוצה למצוא באחד על אחד מול שוער. אני כמובן לא מנסה להקטין את גודל הביזיון מהמשחק של מכבי, אבל בכל זאת כשמדברים (בצדק) על כך שת"א היתה מסוכנת יותר ואף פגשה פעמיים את הקורה, אי אפשר להתעלם משתי הזדמנויות ודאיות להבקעת שער שנמנעו ממכבי באמצעות עבירות. אחת מהן אף ייתכן והצילה למכבי נקודה. כמובן שלעולם לא נדע מה היה מביא יותר תועלת – ההרחקה של טב"ח או רוקביצה לבד מול שוער.

אם לפני המשחק, אף על פי שהימרתי על הפסד, הייתי מתאכזב מתיקו, אזי שעד ההרחקה של טב"ח, לפי איך שהתפתחו הדברים במחצית הראשונה, הייתי יוצא מרוצה גם עם נקודה בודדת (מהתוצאה בלבד כמובן). ברור שאחרי שלא השכלנו לכבוש ואף לסכן יתר על המידה את שערה של ת"א משך אותן 35 דקות בהן שיחקנו ביתרון מספרי, למרות היכולת החלשה, נשארת תחושת החמצה.

אני חייב להודות שצר לי על יעקב שחר. נראה היה במהלך הקיץ ששחר מגלה גמישות וויתור על עקרונות כפי שלא עשה משך שנים הרבה. כתבתי בעבר מה הציפיות שלי מראש המערכת במכבי ולמה לדעתי שחר לא עומד באותן ציפיות, אבל לא ניכנס לזה שוב. אי אפשר להתעלם מכך ששחר חזר להיאבק על בכירי השחקנים הישראלים ואף היה מוכן לשחרר יותר בגזרה המקצועית, מה שבסופו של דבר לא יצא לפועל (כמובן שהוא היה נשאר ראש המערכת, אבל סביר להניח שלטוני מוניוס היו יותר סמכויות מאשר כל בעל מקצוע אחר במכבי בשנים האחרונות). אבל כל הוויתורים האלה לא שווים הרבה כשהקבוצה כל כך לא מאומנת. ברור שהטענות עצמן צריכות להיות קודם כל לשחר על שבחר להשאיר את גיא לוזון בתפקיד. ובכל זאת יש משהו מצער איך החלטה אחת שלדעתי שגויה פוגעת ברצף החלטות בכיוון הנכון (גם אם יש בעיית איזון בבניית הסגל).

בנוגע לגיא לוזון נתחיל קודם עם טיעוני ההגנה:

  • הפציעה של שלומי אזולאי, שהוכיח בקצת ששיחק במכבי כמה הוא קריטי הן בהיבט של ההתקפות המסודרות והן בהיבט של הכדורים הארוכים בהתקפות מעבר, שיבשה, לכאורה, חלק לא מבוטל מתכנית המשחק של מכבי.
  • אם היה יודע מראש שאזולאי יפצע סביר להניח שהיה משאיר את גילי ורמוט בסגל, שכן הוא ממלא את החלק של ניהול משחק ויכולת טכנית באמצע יותר טוב מכל אחד אחר בסגל הרחב שאינו אזולאי. בהחלט ייתכן שאחרת היה מעדיף להשאיר את קאיו אלבס או רז מאיר ביציע.
  • דקל קינן לא היה כשיר במאת האחוזים מה שחייב להשאיר את שי בן דוד בסגל, כיוון שרמי גרשון אינו כשיר למשחק שלם.
  • עם זאת, היה מוצדק להשאיר את רמי גרשון בסגל למקרה בו נדרש ממנו למחצית ואז הוא עדיף על בן דוד.
  • היה נדמה כי לוזון בנה על כך שאחד משני החלוצים המהירים שלו ינצל טעות בהגנת מכבי ת"א באופן שיכול לשנות את המשחק וזה אכן קרה.
  • לוזון זיהה בשלב כלשהו שמערך של 4:3:3 נראה רע מאד בלי אזולאי, ניסה להחליף צדדים בין סולליך לרוקביצה, וכשגם זה לא עבד, עשה בשכל כשעבר ל-4:4:2 עם רוקביצה ליד דמארי, עד ההרחקה.

אבל כל אלה לחלוטין מתגמדים לנוכח טיעוני התביעה. בגדול, שזה החלק החשוב ביותר, מכבי נראתה זוועה. לא היתה מספיק מסוכנת ומאורגנת מחד גיסא וגם לא מנעה ממכבי ת"א להגיע למצבים מאידך גיסא. ביותר קטן, אני שם בצד את חכמת הבדיעבד. גם אני לא אהבתי את ההצבה של עומר דמארי בהרכב אבל כן חשבתי שנטע לביא היה צריך להחליף את שלומי אזולאי. שני הנ"ל לא ממש הצליחו. אבל יש דברים מהם לא ניתן להתעלם:

  • דמארי כבר לא עושה תנועה כבעבר ולא לוחץ את ההגנה כבעבר. אבל הוא עדיין מהיר. זה כמובן לא רלוונטי כשכמעט כל הכדורים הגיעו לכיוונו בגובה. הסיכוי של דמארי לנצח את בן חיים בקרב גובה דומה לסיכוי של מכון שיזוף באמצע מדבר סהרה בחודש אוגוסט למשוך לקוחות.
  • היה נדמה שלא נעשתה כל פעולה של הכרת היריב לפני המשחק. מכבי עוד לא קרובה לשלב בו היא יכולה לבוא למשחק חוץ מול מכבי ת"א, לשחק את "המשחק שלה" ולנצח. לא בטוח שזה יספיק אפילו מול נמושות הליגה, אבל מול הגדולות חובה לבצע התאמות טקטיות. נכון, אנחנו רוצים את רוקביצה בעמדה הגנתית ממנה הוא יכול להגיע מהר להתקפה, אבל לא ייתכן שהוא יישאר עם יובל שפונגין שלא מהווה סיכון התקפי ויאפשר לעומר אצילי להתעלל בעומרי בן הרוש (רואה לוזון – זו הכרת היריב. אין לי ספק שקרויף הורה לאצילי ללכת על בן הרוש ולאלירן עטר ונצל את הפריצות של אופיר דוידזאדה ולא לנסות יותר מדי פעמים דריבל מול ארנסט מאבוקה). כשהגיע לבן הרוש עזרה מהאמצע נוצרה שם דלילות מסוכנת. בצדק זה לא קרה יותר מדי. אם יש מקום בו מכבי הצליחה לעצור את ת"א זה האמצע. האמצע המעובה ובעל האוריינטציה ההגנתית הוכיח עצמו מהבחינה הזו. אבל לא רק בצד שמאל של ההגנה היו למכבי בעיות. לוזון לא הכין את סנטיהו סולליך ומאבוקה לפריצות של דוידזאדה ות"א יצרה משם יותר מדי מהלכים מסוכנים רק כי מכבי לא האמינה שעטר ימסור (מחקרים מוכיחים שהחלפת צבע חולצה יכולה לשנות מוטיבציה של שחקן מהצלחתו האישית להצלחת הקבוצה). בנוסף, מכבי בקושי שיחקה על מאבוקה. היה ברור שיש יתרון גדול למכבי בצד ימין של ההתקפה כשעטר לא משתתף באופן אפקטיבי במשחק הגנה. אבל, בניגוד למשחקים הקודמים, מאבוקה כלל לא נוצל ואף הצטרף פחות להתקפה. ועוד דבר בנושא הזה – כל הליגה כבר מכירה את התנועה של וידאר קיארטנסון לכיוון הקורה הימנית של התקפת ת"א כששחקן פורץ באגף ואז עצירה, קבלת כדור אחורה וסיום בצד הקרוב – איך ייתכן שהמצב הטוב ביותר שלו היה בדיוק כזה? אני לא בטוח מה יותר גרוע – מצב בו לוזון לא הכין את השחקנים ליריבה או מצב בו הוא הכין אותה ליריבה והם פשוט לא ביצעו את הוראותיו.
  • לסיכום, לוזון תכנן את המלחמה הנוכחית ברוח המלחמה הקודמת. הוא ראה איך ת"א פירקה אותנו במרכז עונה אחרי עונה והחליט שהפעם זה לא יקרה. אבל ת"א שינתה את פניה ובשלב זה היא חזקה באגפים לאין ערוך מאשר במרכז המגרש.
  • וענין אחרון שמפריע לי מתחילת העונה ואני לא זוכר האם כתבתי עליו אם לאו, אז אעשה זאת עכשיו – מכבי חייבת להשאיר שחקן התקפה קרוב לחצי בקרנות של היריב. זה מאפשר לשחרר את הלחץ, זה מחייב את הגנת היריב ללכת אחורה עד החצי וזה פותח אפשרות להתקפת מעבר. מילא מול ת"א ב-11 שחקנים עוד אפשר להבין שכולם משתתפים בהגנה בבעיטת קרן, אבל מול קבוצות קטנות או מול קבוצה בחיסרון מספרי? מגוחך.

במשחק הבא, כמו במשחק הקודם, קיבלנו יריבה בהזמנה. אוי לנו אם נסתבך נגד אשדוד.

מודעות פרסומת

נובחים בירוק (47)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 47 בו עמדנו על מפתחות הניצחון מול רעננה ואירחנו את שגב בן נון, אוהד היריבה, שעזר לנו להתבונן ולהתכונן למשחק הגדול שיפתח את השנה החדשה. האזנה נעימה ושנה טובה לכל המאזינים.

יומן מכבי (8) – קבוצה בהזמנה

השמש שקעה, מכבי עדיין לא.

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 2:4 על הפועל רעננה:

מכבי, ובעיקר מאמנה גיא לוזון, קיבלו יריבה בהזמנה.

מכבי היתה צריכה להשלים 3 מטרות במשחק אחד:

  1. לנצח – אחרי ההפסד לעכו כל תוצאה אחרת לא באה בחשבון.
  2. לחדול מהרוטציה המוגברת – לוזון ספג ביקורת קשה על האובר רוטציה שביצע אחרי המשחק מול ב"ש ורצה הרכב איתו יוכל לרוץ גם במשחקים הבאים.
  3. הכנה למכבי ת"א – לוזון מבין שעם כל הכבוד לרעננה, משחק המטרה מבחינתו הוא נגד מכבי ת"א. ייתכן שהיה ניתן להעמיד הרכב יותר מתאים למשחק האחרון, אבל לוזון רצה הרכב שגם ינצח (סעיף 1), גם יהיה אפשר להתמיד בו נגד רוב קבוצות הליגה ללא שינוי ניכר (סעיף 2) ושגם יוכל לפתוח נגד מכבי ת"א.

מעבר לכל הנ"ל נראה שללוזון היה חשוב מאד לא לספוג שערים. אז נכון שמכבי ספגה, אבל זה כבר היה בזמן הזבל. כל עוד המשחק היה חי ואליסון דוס סנטוס שיחק (ולא שי בן דוד) רעננה לא סיכנה את השער של מכבי.

רעננה היא יריבה בהזמנה כי היא גם חלשה מבחינת חומר השחקנים, גם חלשה בתפקודה כקבוצה בפתיחת העונה, גם נמצאת במומנטום שלילי וגם מאמנה עודכן עוד טרם המשחק על מגעים עם מאמן שאמור להתמנות במקומו.

מה שכן, גם אם ההרכב לא ישתנה לקראת המשחק הבא, אני מאמין שנראה שינוי במערך. קשה לי להאמין שגיאורגי קוסטדינוב ישחק בעמדה כה קדמית. הרבה יותר סביר שנראה אותו קרוב יותר לגל אלברמן ואת שלומי אזולאי לפניהם ולא את אלברמן מאחורי שלומי אזולאי ואת קוסטדינוב מצטרף כל הזמן בכניסות לעומק כשעמדת המוצא שלו בין סנטיהו סולליך לניקיטה רוקביצה.

מצד אחד, יש היגיון בכך שקוסטה משך כל הזמן לשמאל. ארנסט מאבוקה וסנטי הסתדרו מצוין באגף ימין, בעוד שעומרי בן הרוש מיעט לתקוף. כלומר, היה היגיון בעזרה לרוקביצה. מצד שני, הוא משך איתו שחקן הגנה או שניים שמאלה וכך נוטרל היתרון הגדול ביותר של רוקביצה שהוא תנועה לשטח מת.

אפרופו סולליך שהיה מצוין, עבד נפלא עם מאבוקה, נכנס נהדר לאמצע, כבש יפה והרשים בדריבל, בזריזות החתולית, במהירות הפנתרית, בכושר הגופני ובשליטה בכדור, רק חובה לשפר את הכנסות לכדור לרחבה. שחקן שמגיע כל כך הרבה פעמים לעמדה הזו ובכזו קלות חייב לעמוד על אחוזים גבוהים בהרבה, כי לרוב תהיינה פחות הזדמנויות. ניתן לראות בנקל את ההבדל בינו לבין מאבוקה מהבחינה הזו.

ואם כבר הרחבנו על סולליך, איזה כיף לראות שלשה שחקני בית בהרכב. שניים מהם גם הצטיינו במשחק נראה שיש להם סיכוי לא רע בכלל למקום של קבע בהרכב. לגבי הקפטן, דקל קינן, אני מניח שבשלב כלשהו רמי גרשון יכנס להרכב ובהחלט ייתכן שזה יהיה על חשבונו.

הביטו, הזמנים השתנו. מי שחושב שקבוצה ישראלית עם שאיפות תוכל להתבסס על שחקני בית בעידן אינסטנט וששה זרים, כנראה משלה את עצמו. אבל שאיפה לשני שחקני בית בהרכב, עוד אחד על הספסל ועוד אחד או שניים בסגל הרחב היא דרישה סבירה לחלוטין. אם נצליח לשמר כזה מצב, אזי שלדעתי מחלקת הנוער שלנו עומדת ביעודה. כן, אפילו אם בין היציאה ממחלקת הנוער וכניסה להרכב הקריירה כוללת שיטוט ונדידה בין אי אלו קבוצות אחרות וליגות אחרות.

דיברתי לא מעט על הצורך שלנו בשחקן שינהל את ההתקפות. נכון, שלומי אזלואי בישל 4 שערים וזה דבר שטרם התרחש בהיסטוריה של מכבי, לא כל שכן בהופעת הבכורה בהרכב, אבל לא פחות מכך מעודד אותי שיש מי שיכול לשבור את הלחץ של היריבה ולנווט את המשחק באופן שיקשה על היריבות להתגונן קרוב לשערן. כשלא תהיה להן ברירה לצאת וללחוץ אותו גבוה, לשחקנים בחלק הקדמי יוותרו יותר שטחים.

קאיו אלבס, גילי ורמוט ועומר דמארי לא שותפו במשחק. לדעתי מדובר כאן על שיקול משולב:

  • כנזכר לעיל, המשחק היה, בין היתר, הכנה לקראת המשחק הבא, אליו הם פחות מתאימים.
  • מסר שמי שלא עובד על המגרש מספיק קשה פשוט לא יהיה עליו.

כן, זה מה שיגרום לעומרי להיות מדויק יותר ושופע ביטחון – שריקות בוז… אוי כמה מיותר ומטופש.

הבלוג מאחל חתימה טובה ושנה טובה, מתוקה וירוקה לכל קוראיו ועוקביו.

המדרגה (75) – 15/09/2017

תוצאת תמונה עבור תמונות של מדרגות

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

דירוג הליגות

הואיל ומספר הנציגות והסיבוב בו יתחילו את השתתפותן בעונה הבאה כבר נקבע, נתמקד בדירוג לעונת 2019/2020.

להלן המצב נכון לכתיבת שורות אלה – אחרי המחזור הראשון בשלב הבתים בליגת האלופות האלופות ובליגה האירופאית: (עמודת המשתתפות מציגה כמה נציגות יש במקור וכמה טרם הודחו.)

דירוג מדינה 13/14 14/15 15/16 16/17 17/18 מצטבר משתתפות
15 שוויץ 7.200 6.900 5.300 4.300 1.500 25.200 3/5
16 קרואטיה 4.375 6.875 4.500 5.125 3.875 24.750 1/4
17 דנמרק 3.800 2.900 5.500 8.500 3.750 24.450 1/4
18 ישראל 5.750 1.375 2.250 6.750 4.625 20.750 2/4
18 קפריסין 2.750 3.300 3.000 5.500 6.000 20.550 2/4
20 פולין 3.125 4.750 5.500 3.875 2.875 20.125 0/4
21 רומניה 6.875 5.215 2.250 3.300 1.500 19.050 1/5

כפי שציינו בטורים הקודמים, היעד הוא המקום ה-18, אשר בסבירות גבוהה יאפשר לאלופה להתחיל מסיבוב המוקדמות השני (במקום הראשון) בליגת האלופות ו/או למחזיקת הגביע בסיבוב המוקדמות השלישי (במקום השני) ולסגנית האלופה בסיבוב המוקדמות השני (במקום הראשון) בליגה האירופאית. הכל בתנאי שאלופת/אלופות המפעלים תגענה מהליגות הבכירות ותעפלנה למפעלים גם דרך ההקצאה שניצנה לליגה שלהן.

*

להלן הישגי הנציגות הישראליות בעונת 2017/2018:

קבוצה סיבוב מוקדמות 1 סיבוב מוקדמות 2 סיבוב מוקדמות 3 פלייאוף בתים סך נקודות העונה
הפועל ב"ש 2 ניצחונות ניצחון+הפסד ניצחון+הפסד ניצחון 6
בנ"ד ת"א ניצחון+תיקו ניצחון+הפסד 2.5
מכבי ת"א 2 ניצחונות 2 ניצחונות 2 ניצחונות ניצחון+תיקו הפסד 7.5
בית"ר י-ם 2 ניצחונות תיקו+הפסד 2.5
סה"כ       18.5

מהטבלה לעיל ניתן ללמוד שישראל השיגה בעונת 2017/2018, 4.625=18.5/4 נקודות וסה"כ צברה 20.750 על פני 5 שנים.

נכון למועד זה, הליגה הישראלית מדורגת במקום ה-18. צמודה מאחוריה ונאבקת איתה על המקום היא הליגה של קפריסין.

להלן סקירתה:

קפריסין: קפריסין, נכון לכתיבת שורות אלה, 20.550 נקודות (0.200 נקודות דירוג מתחת לישראל). 2 מתוך 4 נציגותיה טרם הודחו.

ליגת האלופות:

  1. אפואל ניקוסיה – הפסד חוץ 0:3 לריאל מדריד (ספרד). במחזור הבא תפגוש למשחק בית את טוטנהאם הוטספר (אנגליה).

ליגת אירופה:

  1. אפולון לימסול – תיקו בית 1:1 עם אולימפיק ליון (צרפת). במחזור הבא תפגוש למשחק חוץ את אברטון (אנגליה).

*

דירוג הקבוצות

הפועל באר שבע:

ניצחון בית 1:2 על לוגאנו (שוויץ). במחזור הבא תפגוש למשחק חוץ את ויקטוריה פלזן (צ'כיה).

נכון לכתיבת שורות אלה, הניקוד של הפועל ב"ש, בסיום העונה, יהיה, לכל הפחות, 9.000, מה שמעלה אותה – נכון להיום – למקום 121, עליה של 29 מקומות ביחס למקום 150, בו סיימה את העונה שעברה.

 

מכבי תל אביב:

הפסד חוץ 0:1 לסלביה פראג (צ'כיה). במחזור הבא תפגוש למשחק בית את ויאריאל (ספרד).

נכון לכתיבת שורות אלה, הניקוד של מכבי ת"א, בסיום העונה, יהיה, לכל הפחות, 21.500, מה שמעלה אותה – נכון להיום – למקום 61, עליה של 27 מקומות ביחס למקום 88, בו סיימה את העונה שעברה.

*

עדכון נוסף יפורסם לאחר המחזור השני בשלב הבתים בליגת האלופות ובליגה האירופאית.

נובחים בירוק (46)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

פרק 46 ובו צללנו יחד עם זיו להבי המצוין לנתונים המרכיבים את המפלה בעכו; מה צריך לעשות מול רעננה כדי לשבור את הדפוס הבעייתי מול קבוצות מתגוננות והאם הסגל הלא מאוזן יוכל להפוך את המגמה. תשובות בפרק ובשבת.

האזנה מהנה.

יומן מכבי (7) – היסטוריה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 0:2 להפועל עכו:

כל המערכת של מכבי – החל מההנהלה, דרך הצוות המקצועי וכלה בשחקנים – יכולים להיות גאים בעצמם. הם עשו היסטוריה. לא כל יום קבוצה עושה היסטוריה. לא לראשונה מזה כך וכך שנים. ממש לראשונה בהיסטוריה. אז אתמול, לראשונה בהיסטוריה, מכבי הפסידה משחק ליגה עליונה להפועל עכו. ההפסד האחרון לעכו, דרך אגב, היה אי שם בשנת 1979, בליגה הארצית (אז השניה).

טוב, בואו נשים את הציניות והמרירות בצד וננסה להיות ענייניים.

אבל רגע לפני, מספר הערות:

  • עומסי התנועה בדרך למשחק הם עוד סיבה (מתוך רבות, חשובות וטובות) למה כדורגל צריך לשחק בשבת.
  • כל הכבוד למכבי שהקצתה תור נפרד לאוהדי חוץ. עם זאת, אפשר לבקש קצת יעילות. כשמנוי חוץ רוכש כרטיס נוסף, מומלץ לאחד אותם לאותה מעטפה ולא לגרום לו לעמוד בשני תורים נפרדים.
  • כרגיל חוסר אכיפה בנושא העישון. זולת 2-3 אצטדיונים מדובר על אות מתה.
  • בנו חמד של אצטדיון בעכו. אך מה הועילו חכמים בתקנתם, אם אין מספיק מקומות חניה?
  • יש מספר מצומצם של אוהדי מכבי בזויים שמשום מה החליטו להתחיל במסכת נהמות מאז תחילת העונה. במקום להתעסק באוהדים שצועקים "יענקל'ך" הגיע הזמן שיטפלו בחלאות הגזעניות הללו.

*

ככל שחומרי הגלם יהיו איכותיים יותר, לבעל המלאכה יש סיכוי גבוה יותר להפיק תוצר סופי טוב יותר. אבל גם אם תביאו לעבדכם הנאמן את מיטב המצרכים, לא אדע להכין ביצת פברז'ה במילוי קרם פטיסייר.

למכבי, לדעתי, יש את הסגל האיכותי ביותר מאז האליפות האחרונה, אי שם בעונת 2010/2011. נכון, הסגל אינו מושלם. עדין יש נקודות תרפה. עדיין יש עומס גדול בעמדות מסוימות לצד דלילות בעמדות אחרות, לעתים חשובות יותר. אבל, ככלל, מדובר על קיץ מצוין מבחינת שדרוג הסגל. וכשעושים כאלה שינויים צריך זמן. מי שחושב שרוב הסגל יוחלף, לרבות כל הזרים, והקבוצה תראה טוב כבר מההתחלה משלה את עצמו.

ואחרי שכל זה נכתב, ולמרות שאני מהמתנגדים הגדולים ביותר לעריפות ראשים ואני מאד סבלני עם אנשי מקצוע (הפעם היחידה שטענתי שמכבי חייבת לפטר את המאמן היתה בשלהי עידן גיורא שפיגל), לדעתי (וכמוכם גם אני לא נביא ורק מביע דעה), גיא לוזון לא האיש לממש את הפוטנציאל של הסגל הזה.

יעקב שחר, ויש לי ביקורת רבה עליו הרבה מעבר לתחום המקצועי וגם בתחום המקצועי בתור ראש המערכת המקצועית (כפי שאסף בן דב הודה שהוא), ראוי לשבחים על המהלכים שהתבצעו הקיץ. אבל מה זה עוזר שנבנה יופי של סגל, אם אין מי שיכול להשתמש בו כראוי? נותנים מטוס קונקורד למי שמצליב ידיים, כאילו כל הצלבת ידיים היא סימן מקובל להנחתת מטוסים.

הלוואי ואני טועה. הלוואי וגיא לוזון ידחוף לי את הכופיי'ה עמוק בגרון.

אחת המיומנויות החשובות ביותר למשקיע, בלעדיה כמעט בלתי אפשרי להיות משקיע טוב, היא לדעת מתי לממש הפסד ולא להיאחז בקרנות המזבח. שחר הוכיח עצמו כאיש עסקים ממולח. כולי תקווה שבמקרה הצורך לא יגרור את העניין יתר על המידה.

*

כמה הערות לגבי המשחק:

  1. לוזון הציב הרכב שמתוכנן להתמודד עם מבצור (בונקר). כשהכל מאחורה צפוף, אין מקום לפתח מהירות והרבה יותר קשה לאתר שטחים מתים. במקרה כזה אני מצליח להבין את ההיגיון לפתוח עם שחקנים יותר יצירתיים שצריכים כדור לרגל על פני שחקנים שמשחקים לשטח. גם שימוש במגנים כקיצוניים (גיאורגי קוסטדינוב ירד לא פעם לשחק מעין בלם שלישי ואפשר לשני המגנים לעלות בו זמנית) סביר לעניין. אלא מאי? כנראה ששלומי דורה קורא גם הוא אתרי ספורט וידע מהו המערך המתוכנן של מכבי. (עוד אחד מנזקי ההדלפות…) עכו, במקום לשבת מאחור, שיחקה הגנה גבוהה. בשליש האחרון של המגרש היו המון שטחים מתים ולמכבי פשוט לא היו השחקנים שיודעים לנצל זאת. מצב שני השחקנים הטכניים נתקעו רחוק מדי מהשער וקיבלו שמירות כפולות באזור הרחבה. ולמה לא בעצם? כשאין שחקן מהיר שעושה תנועה לשטח מת, אין בכך כל סכנה. במצבה של מכבי אני מבין את ההיגיון להחליף הרכב מנצח ולהציב לכל משחק את ההרכב המתאים ביותר אד הוק. קצת פחות מבין את ההיגיון לשבור לשחקנים שצריכים את הביטחון מומנטום חיובי. אבל העקשנות הזו לדבוק בשיטת המשחק ובמערך למרות שהם לחלוטין לא מתאימים למהלך המשחק לא ברורה לי כלל ועיקר. אי אפשר להחליט שמשחקים נגד מבצור ויהי מה, אפילו שהיריבה לא משחקת באופן הזה. ומה קרה אחרי השער של עכו? אז הם באמת ירדו לשחק הגנה נמוכה ואז לוזון הכניס את סנטיהו סולליך וניקיטה רוקביצה. שחקנים מהירים, שיודעים לשחק לשטח והאפקטיביות שלהם צונחת מול כזה מערך. אם לסולליך עוד יש דריבל והוא יכול לקבל כדור לרגל, עבור רוקביצה הדבר לא רלוונטי. רוקביצה צריך לשחק באמצע רק כשיש הרבה שטחים מתים. אחרת, רק בצד. שם הוא יכול לברוח להגנה. אבל מי שמקדש את ה-4:4:2 יותר מאשר את התוצאה יחזור מעכו עם הפנים בין הידיים.
  2. שלומי אזולאי – לראשונה העונה ראינו דקות בהן שחקן אשכרה מנווט את המשחק ומנהל את ההתקפות. הגיע הזמן.
  3. גילי ורמוט – הו כמה נוח לבוא אחורה ולקבל את הכדור 40 מטרים מהשער במקום בו איבודים הם נדירים יותר. אמהמה? הדריבל פחת יעיל ואי אפשר להכניס כדור לחלוצים במגוון דרכים. המהלכים הכי מסוכנים שלנו במחצית הראשונה החלו מפעולות של ורמוט על סף הרחבה. שם, ורק שם, הוא צריך לשחק. אין לו מה לחפש כל כך רחוק מהשער בהתקפה מסודרת של מכבי.
  4. שי בן דוד – ביקרתי את השחקן הזה לא מעט ואני איתן בדעתי שהוא לא ברמה הדרושה משחקן של מכבי, אבל צריך לדעת גם לפרגן. היה היחיד אצלנו שהציג יכולת שניתן להגדירה כמניחה את הדעת.
  5. שאפו לבן אז'ובל ופייסל מוליץ'. שערים נפלאים.

מילואים של ספורטאים

תוצאת תמונה עבור ערן זהבי זורק את סרט הקפטן

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

מבחינה חוקית, אם אינני טועה, כדורגלן במעמד של ספורטאי מצטיין יכול להשתחרר בבקו"ם (או איפה שלא משתחררים היום) ומשם להמשיך למשרדי ההתאחדות לכדורגל אשר באצטדיון רמת גן ולהגיש מכתב פרישה מהנבחרת בלי שום סנקציה.

ישנה שאלה עקרונית – האם צריכה להיות דרישה מספורטאי מצטיין חלף שירותו הצבאי ושירות מילואים? האם מדינת ישראל צריכה להחמיר על דיני פיפ"א ולומר לשחקן: "בזמן שבני המחזור שלך טחנו שמירות, שהו במארבים ובילו בטנק, אתה קידמת את הקריירה שלך. בזמן שהם יעזבו את העבודה, המשפחה ושאר עיסוקי החיים וילכו למילואים אתה תמשיך לקדם את הקריירה שלך. לכל הפחות אנחנו מכריחים אותך להיות זמין לנבחרת ואם לא תעשה כן צפויות לך סנקציות."?

ואם החלטנו שכן, מתי שחקן יהיה זכאי לפרוש בלי סנקציה:  גיל תום המילואים? פרישה ממשחק פעיל? רף מינימלי של מספר הופעות?

באופן אישי אני חושב שאם אכן ערן זהבי יפרוש מנבחרת ישראל (חשוב להדגיש שנכון לכתיבת שורות אלה הוא רק הודיע שיפרוש, אך טרם פרש באופן רשמי), צריך להניח לו. הבחור כבר בעשור הרביעי לחייו ורשם מספר הופעות בנבחרת ישראל אף מעל גילו בשנים. ברם, אני כן חושב שהדבר שווה דיון עקרוני, שכן אני, למרות שבניגוד לזהבי לא קיבלתי הקלות בדרישות המדינה ממני, עדיין צריך לעשות מילואים בגיל זה.

אשמח לדעתכם, האם צריך להחמיר מעבר לדיני פיפ"א ומתי לשחקן יהיה מותר לפרוש.