עונשין

תוצאת תמונה עבור בעיטת עונשין

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחת התופעות שאני פחות מתחבר אליה בכדורגל העולמי היא בחירת בועטי בעיטת העונשין או בעגה המקובלת 'פנדל'.

על פניו הציפייה צריכה להיות שהבועט הטוב ביותר של הקבוצה יבעט את הפנדל. אך מה שקורה הוא שבעקבות רדיפה אחר סטטיסטיקות, טבלאות ותארים אישיים, פעמים רבות נבחר שחקן אחר.

וכמובן שאפשר להבין את אותם השחקנים. זכייה בתואר מלך השערים (או כל תואר אחר בסגנון) יכולה להיות שווה לא מעט כסף (ישיר ועקיף) וכן יוקרה.

שחקנים כמו ליונל מסי ברמה העולמית או ערן זהבי ברמה המקומית הם הבועטים הקבועים של קבוצותיהם, למרות שהאחוזים שלהם לא מראים על הצטיינות בתחום. (רק דוגמאות, חבל להיתפס אליהן.)

כמובן שאפשר לטעון שאין כל צורך להתערב ואם הקבוצה מוכנה לפגוע בעצמה בשביל הכוכב זו בעיה שלה, אבל נוצר מצב שצריך להילחם באש עם אש וככה כל מתמודד על מלכות השערים חייב להיות הבועט הקבוע של קבוצתו, כדי להשוות את התנאים מהמתחרה.

אני מציע את אחד משני הפתרונות הבאים:

  1. כיבוש פנדל פשוט לא יספר כשער לכובש. ודאי שאי אפשר להתערב בחוזה בין קבוצה לשחקן ואם הקבוצה תרצה לתגמל אותו על זה זו זכותה, אבל אני מעריך שגם החוזים יישרו קו עם העניין מה שייתר לחלוטין את האינסנטיב הקיים לבעיטת פנדל וישאיר את הקבוצה לבחור את הבועט הטוב ביותר.
  2. להשוות את תנאי בעיטת עונשים לזריקת עונשין. הווה אומר שהשחקן עליו בוצעה העבירה או שבעט את הכדור בו נגע שחקן ההגנה בידו יבעט את הפנדל. במקרה כזה יש היגיון רב בהרבה להעניק לו את השער. במקרים חריגים כמו למשל ששחקן הגנה בעט על ידו של חברו לקבוצה תוכל הקבוצה לבחור מי יבעט בדומה לעבירה טכנית בכדורסל. הואיל ומדובר על מספר זעום של מקרים, אני חי עם זה בשלום. בדומה לעבירות טכניות, זה בטל בשישים. בבעיטות חופשיות אני לא מזהה בעיה כזו ולכן לא נדרשת התערבות.

 

מודעות פרסומת

נובחים בירוק (82) + סקר

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נובחים בירוק פרק 82: הפעם אירחנו את מתי סין קרונה. איתו המשכנו לסקור את שחקני מכבי – והפעם את המושאלים. וגם סיכמנו את עונת ההסכת.

האזנה מהנה.

בנוסף, מוזמנים להשיב על הסקר בנוגע להסכת:

https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfdeLsHkqyKOwafMy_hkM49VELjy1clB57JD4tmAp5vIKjVLw/viewform

 

יומן מכבי (43) – סוף עונה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 0:2 על הפועל רעננה:

43 משחקים שיחקה העונה מכבי. 42 מתוכם ראה הבלוג מהיציע ולאחד מהם נבצר ממנו להגיע. ובכל זאת, 43 פרקים ליומן.

גם אני צריך את הפגרה הזו. בעונה הבאה, יומן חדש, בלי נדר.

בקצרה, כי באמת כבר עייפתי, 3 נקודות משמעותיות לקרת הפגרה:

  1. להנמיך ציפיות. כן, זה יכול לעלות בכמות המנויים, אבל, בתקווה, זה יפחית את הלחץ על המערכת, ויסייע בהבראה. צריך לומר במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה: אליפות – הצלחה מסחררת, אירופה – הצלחה, בית עליון – עמידה במטרות, בית תחתון – כישלון חרוץ.
  2. להתחיל מקישור חזק. לפחות 2 שחקנים שמורגשים מאד במרכז הקישור. בעיקר הגנתית. משם לראות כמה כסף נשאר ולהתאים. מכבי קבוצה חולה. היא לא תהיה בית"ר ירושלים או מכבי נתניה שמצליחות עם כדורגל התקפי. לא בשלב הזה בכל אופן. היא צריכה להיות יותר דומה להפועל (די, לא כתבתי את זה, הצלבתי אצבעות מאחורי הגב, לא נחשב).
  3. חסל סדר מהפכות. בעונות האחרונות יש יחס חיובי (לפחות קו המגמה שלו) בין כמות השינויים בסגל ובין ההתדרדרות בעונה העוקבת. יש איכות בסגל. חסר איזון וחסר אופי. לבנות הרכב חזק קודם כל גם אם זה אומר שהשחקן ה-15 ומטה יהיו פחות איכותיים.

יומן מכבי יוצא לפגרה, אבל הבלוג ממשיך וגם נובחים בירוק. המשיכו לעקוב.

שחקן העונה 2018

תוצאת תמונה עבור לואי טאהא

התמונה מאתר ההתאחדות

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין קיים סיכוי תאורטי שהפועל ב"ש לא תזכה באליפות המדינה. הרשו לי להתעלם מהתרחישים בעלי הסיכוי הנמוך מקלוש האלה.

באליפות הזו זכתה הפועל ב"ש בעיקר דרך ההגנה. זה לא שההתקפה היתה רעה, אבל פחות טובה מזו של בית"ר ירושלים. בערך ברמה של מכבי ת"א ומכבי נתניה.

בנוסף, לא היה שחקן התקפה שבלט בצורה משמעותית מעל כולם, כפי שעשה אנתוני וואקמה בעונה שעברה.

שני הבלמים הפותחים של הקבוצה נעדרו ברוב שלבי העונה בעקבות השעיה (שיר צדק) ופציעה (מיגל ויטור). גם בקרב שאר שחקני ההגנה היו לא פעם פציעות שגרמו לחילופים בהרכב (אורן ביטון במקום מיהאי קורהוט) וחוסר יציבות (חאתם עבד אל חמיד).

גיא חיימוב הוא שוער יציב שלא מרבה לטעות, אבל הכישרון והיכולות הפיזיות די מוגבלות.

הקישור האחורי הוא אולי החולייה שחוותה את הירידה המשמעותית ביותר ברמה לעומת שנה שעברה.

לאור כל הנזכר לעיל אני סבור שלואי טאהא הוא שחקן העונה לעונת 2017/2018.

האם לדעתי הוא יזכה? התשובה שלילית. אצל מרבית האוהדים כדורגל משחקים רק בצד אחד של המגרש…

(עריכה: הסבו את תשומת לבי שויטור נבחר בעונה שעברה, מה שפוגע בטיעון האחרון שלי, אבל אני עדיין חושב שזה היוצא מהכלל.)

נובחים בירוק (81)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

בפרק 81 המשכנו לסקור את שחקני מכבי. והפעם: שחקני הבית הצעירים.

האזנה מהנה.

גמרים אזוריים 2018

תוצאת תמונה עבור ‪cleveland VS boston‬‏

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

בשעה טובה? ומוצלחת? (תלוי כנראה את מי שואלים) הגענו לגמרים האזוריים (כיפק היי לכריס פול שעדיין נמצא איתנו).

לאור קוצר סדרות חצאי הגמר האזוריים, התפנה זמן רב אשר את חלקו אנסה למלא במלל לקראת סדרות הגמרים האזוריים.

*

מזרח – אובראצ'בריות

בואו נתחיל דווקא מהמודחות.

מה שטורנטו בהחלט לא צריכה לעשות זה ללכת לבניה מחדש. קבוצה של 59 ניצחונות בעונה לא הולכת לבניה מחדש. קל וחמר אם מדובר על פרנצ'ייז שאינו בדיוק אבן שואבת לשחקנים חופשיים בפרופיל גבוה. טורונטו, כמו וושינגטון למשל, קצת נופלת בין הכיסאות.

מי הם הכיסאות? מצד אחד יש את כס המלכות המזרחי של לברון ג'יימס ומהצד השני את הלפריקונים וזטא גמא פאי. טורנטו לא קבוצה רעה. בשלוש העונות האחרונות היא ניצחה בפלייאוף כל קבוצה שנקרת בדרכה, זולת קליבלנד. בשתיים משלוש העונות האלה קליבלנד היתה פשוט קבוצה טובה יותר. להגיע מולה לששה משחקים בגמר האזורי הוא הישג יפה מאד. נכון, העונה כבר מדובר על כישלון. טורונטו היא המוכשרת מבין השתיים, המאומנת מבין השתיים, הביתית מבין השתיים ולדעתי גם הטובה מבין השתיים. אבל פלייאוף לא בודק מי קבוצה טובה יותר. הוא בודק מי, בנקודת זמן נתונה, מצליחה לנצח 4 משחקים בסדרת הטוב מ-7. זה יכול להיות בגלל פציעות, כושר רגעי, מאצ'-אפ או התפקרות מנטלית. כל אחד יבחר את הסיבה הנכונה מבחינתו. ביקום הדמיוני, הספקולטיבי והחסר קשר למציאות שלי, טורונטו בהחלט יכולה לעבור את בוסטון ופילדלפיה בהחלט יכולה להקשות יותר על קליבלנד.

החלק המשמח מבחינת טורנטו הוא שקליבלנד בכלל ולברון בפרט בדרך למטה. הקטע הפחות משמח הוא שהם נראים הרבה פחות מבטיחים מאשר הכוחות העולים בבוסטון, פילדלפיה ויש גם שיאמרו מילווקי.

נכון, טורנטו כנראה פספסה את חלון ההזדמנויות להגיע לגמר, אם בכלל היה לה כזה, אבל זה לא אומר שהגיע הזמן לפרק את החבילה. לגיטימי לשחק גם בשביל חצי גמר פלייאוף. ואולי, פתאום, איזו הרחקה או פציעה או מריבה ביריבה, והנה, נולדה ההזדמנות לטרוף את הנבלה.

מה שכן, לטורונטו אסור להקים את קו מז'ינו ולתכנן את המלחמה הבאה ברוח המלחמה הקודמת. היא לא צריכה לנסות להשיג לברון סטופר, אלא לחשוב איזה שינויים לא מהותיים מדי היא יכולה לעשות כדי לתת מאבק ראוי לקבוצות הצעירות.

על פילדלפיה אין יותר מדי מה להרחיב. מדובר על קבוצה שהכוכבים שלה הם שחקן בשנתו הראשונה ושחקן בשנתו השניה שהראו המון פוטנציאל. ברור שיש לא מעט מגבלות ועוד מוקדם למשוח אותם בשמן, אולם גם אין שום סיבה לקבור אותם או לחשוב שהם לא הולכים להשתפר משמעותית. צריך גם לזכור את העניין הפעוט של תקרת השכר והיכולת שלהם להתחזק. המשעשע הוא שבכך שבוסטון הדיחה אותם כבר בחצי הגמר האזורי היא נתנה לאי אלו כוכבים יותר לגיטימציה ציבורית לעבור לפילדלפיה, מה שעלול לערער את מעמדה כפוטנציאל הגדול ביותר לאליפות המזרח בשנים הקרובות.

*

עכשיו נעבור לעולות – לדעתי, מדובר על שתי קבוצות אובראצ'יבריות. בוסטון זה די ברור. נכון, בתחילת העונה רבים צפו שהקבוצה תסיים ראשונה באזור והיא סיימה רק שניה, אבל לנוכח הפציעות הרבות של שחקני מפתח, מדובר על הישג לא מבוטל. בפלייאוף זה כבר פלא של ממש שקבוצה בלי שני השחקנים בפרופיל הגבוה ביותר שלה מצליחה לעבור לא סדרת פלייאוף אלא שתיים. ספק אם יש עוד קבוצה בליגה שבלי שני הכוכבים הראשיים שלה היתה מצליחה אפילו לתת מאבק ראוי בסדרת פלייאוף בודדת.

במקרה של קליבלנד אני מדבר בעיקר על הפלייאוף. בעונה הסדירה, למרות כל השינויים והפציעות, הקבוצה השיגה את מה שחזו לה האנליסטים של ESPN מבחינת מאזן. ברם, ברור שהקבוצה לא שכנעה כלל ועיקר. גם בפלייאוף היא עשתה עבודה לא טובה נגד אינדיאנה, אבל בסוף כן הצליחה לעבור. אז למה אובראצ'ברית? כי קבוצה שמסיימת במקום הרביעי עם 50 ניצחונות (שוב, כמצופה) לא אמורה לטאטא קבוצה של 59 ניצחונות שמסיימת במקום הראשון. למעשה, אם אינני טועה, מדובר על הפעם הראשונה בהיסטוריה שדבר כזה קורה. לדעתי, חומר השחקנים של קליבלנד לא שווה יותר מחומר השחקנים של טורנטו. הצוות המקצועי של קליבלנד לא עדיף על זה של טורנטו. ובכל זאת, יש עכשיו מכשפה אחת עצבנית מאד שתאלץ לטוס לעבודה על שואב אבק.

מבחינת מאצ'-אפ בסדרה עצמה, אני חושב שלבוסטון יהיה פחות נוח עם קליבלנד וגם להפך.

נתחיל מהצד הירוק. בוסטון תאלץ לבחור את הרעל לא רק בשיטת המשחק, אלא כבר בחמישייה. ביינס שחקן הגנה נהדר. מאד מוערך בחסר לטעמי האישי. הוא מתמודד היטב עם כל דבר שנכנס לצבע – יהא זה שחקן פנים גדול ושרירי או שחקן חוץ תזזיתי וחתולי. דא עקא שקליבלנד, ככל הנראה, תפתח עם הרכב הקלעים הקבוע שלה. אם ביינס יצא לשמור על לאב בחוץ אז חבל בכלל לשים אותו בחמישייה. זה מעקר את כל המשחק שלו. אבל אם הוא לא יהיה בחמישייה,  הצבע עשוי להיות פתוח מדי לחדירות של לברון. יש קבוצות שיכולות לקחת את הסיכון הזה עם הגבוה שלהן גם אם הוא פחות מתאים לשמור את לאב בחוץ, כיוון שאותו גבוה יודע להעניש בצד השני ולנצל את המיס-מאצ' גם לטובתו. ביינס, אפעס, פחות מוצלח בחלק הזה. כמובן שאפשר להמר מהתחלה על הקליעה של לאב ובהתאם לבצע שינויים בהמשך המשחק/סדרה. רוזיר שהיה נפלא בסדרה נגד פילדלפיה הולך לקבל שומר שיושב עליו יותר טוב ולדעתי הוא יתקשה יותר. לא כל שכן כשלארקין פצוע ואין לו מחליף ראוי.

מבחינת קליבלנד, הניחוש שלי הוא שהסדרה הולכת להיות הרבה יותר דומה לסדרה נגד אינדיאנה. כן, ג'ורג' היל אמור לשחק בכל המשחקים והוא בריא יותר וזה כמובן משמעותי. אבל לקלעים הולך להיות הרבה פחות חופש. בראון, סמארט וטייטום הם שילוב של פומה עם עלוקה. משהו שיכול להוציא קלעי מכליו אחרי ששוב ושוב לא מצליח לקבל את המבטים שהוא רוצה.

למרות זאת, במקום בוסטון לא הייתי מהמר על פרדיגמת "לעצור את האחרים". ראינו שזה פחות עובד בפלייאוף הנוכחי.

קשה מאד לצפות איך יראה המאבק בין הספסלים. הספסל של קליבלנד לא מבריק בפלייאוף בלשון המעטה, וזה של בוסטון, כפי שכתבתי בעבר, כולל משהו כמו עבדל נאדר, גרשון יבוסלה, בורג מהברך של קיירי, את רוח הגרדן ופומפיה.

שאלת השאלות, כמו בכל סדרה נגד קליבלנד, היא לברון. אם הוא מתיימר לנהל את המשחק של קלבילנד מהמסד ועד הטפחות הייתי מתחיל עליו עם סמארט. אבל אם הוא משאיר בהתחלה את העניינים להיל ונכנס פנימה, אז כנראה שצריך להחליף שומר. הייתי הולך שם על מוריס ואולי אפילו הורפורד, כשמוריס על לאב. טייטום ובראון פשוט לא נראים לי שם מהבחינה הפיזית. רק צריך לזכור שהשניים האחרונים אמורים לפגוש מולם את סמית' וקורבר – וזה חתיכת הזדמנות אדירה לשניים האלה להראות שוב כמה הם נהדרים.

***

תוצאת תמונה עבור ‪houston vs golden state‬‏

מערב – הגמר האמיתי?

גם פה נתחיל מהמודחות. ניו אורלינס נתנו פלייאוף שנותן המון תקווה להמשך. לא רק שהוא אמור לגרום להם להאמין בעצמם, אלא שיש סיכוי לא מבוטל שהוא יגרום לדמרקוס קאזינס להאמין בהם. וזה חשוב מאד. כשהוא רואה איך רונדו, הולידיי ומורו תפקדו בפלייאוף הזה, הוא לגמרי יכול לשאול את עצמו "מה אם הייתי בריא?" ניו אורלינס יכולה להציג אחלה חמישייה לקראת העונה הבאה. הבעיה בקבוצה הזו היא העומק. וזאת, גם תחת מגבלות השכר שקיימות בה, הרבה יותר פשוט לשפר מאשר שחקני ליבה. כמו כן, מירוטיץ' כמחליף לגבוהים זו תוספת כוח שהוכיחה את עצמה.

גם יוטה הרשימה. אבל שם ישנה בעיה אחרת. גם אם מיטשל יממש את הפוטנציאל שרבים מקווים שיממש (ולמה לא לקוות שכזה שחקן מלהיב ונפיץ יממש את הפוטנציאל שלו?), הם, בניגוד לניו אורלינס, חסרים כוכב על. לפחות אחד. בעידן בו כוכבים חוברים לכוכבים אחרים כדבר שבשגרה, הרבה יותר קשה להגיע לשלהי האביב עם חומר השחקנים הנוכחי, גם אם מיצוי מלא של הפוטנציאל. סולט לייק סיטי, מה לעשות, אינה מקום מושך ביותר ולא ממש בטוח שיש להם קלפים מספיק חזקים לשוק החליפין. היה יכול להיות מאד מעניין לראות אותם עם גורדון היוורד, אבל אלו מים מתחת לגשר.

*

ועכשיו לקבוצות שישחקו בגמר, והפעם אקצר יותר כי רבות דובר וידובר על המפגש הזה, ולשאלה "האם זה הגמר האמיתי?" ובכן, התשובה היא: כן ולא.

לא, אני לא מחפש להתחכם, אלא שמבחינת גולדן סטייט מדובר על הגמר האמיתי ומבחינת יוסטון לאו. ואני אסביר.

אם למישהו יש סיכוי שאפילו קרוב לקלוש נגד הלוחמים, כל עוד הם בריאים, זה אך ורק ליוסטון. לא משנה מי תעלה מהמזרח, דאבס יפרקו אותם ללא רחם. משחק חמישי בסדרת הגמר בתרחיש כזה יפיל אותי מהספה. קפלה יכול לעשות לא מעט נזק, שחקני הכנף הם שומרים מעולים שיכולים להחליף על דוראנט ולמרר לו את החיים יותר מאשר כל קבוצה אחרת בליגה, לקרי יהיה קשה לשמור על פול או הארדן (פה אין איזה סמית' בשביל להחביא אותו בהגנה) וגם מהספסל יש להם לא מעט מה למכור.

אבל… בניוגד לגולדן סטייט, אם יוסטון עולים לגמר, הוא לא יהיה לפרוטוקול בלבד. מול בוסטון, לצערי, כנראה שכן. אבל קאבס דווקא כן יכולים לאתגר אותם.

שלא יובן לא נכון – יוסטון פיבוריטים ברורים גם מול קליבלנד, אבל גם תרחיש בו קליבלנד מצליחה לנצח אינו דמיוני.

ומדוע? משום שכל משחק ההתקפה של קליבלנד מבוסס על לברון והקבוצה לא ממש מסתדרת כשהוא על הספסל. לברון הוכיח בפלייאוף הזה שלאורך 10-15 דקות הוא יכול לספק הגנה ברמה גבוהה מאד, לרבות על כוכב היריבה. אבל לא מעבר לכך. הוא חייב לשמור כוחות להתקפה. מול גולדן סטייט פשוט אין לו על מי לנוח. תומפסון לא מפסיק לזוז, דוראנט יאכל אותך אם לא תהיה אינטנסיבי מולו ואי אפשר לתת לגרין לנהל חופשי את המשחק וכל חילוף ממנו זה ישר קרי על הפרצוף. והבא נזכור שגם לאב צריך לשמור מישהו שהוא לכאורה אמור להתמודד איתו. ואם תגידו "שישמור את איגואדלה", אז קודם נראה שהאחרון בכלל פותח בחמישייה ולאחר מכן צריך לחשוב את מי בדיוק ישמור קורבר…

מול יוסטון המצב שונה. לברון יכול לשחק חצי כוח בהגנה על אריזה, טאקר או בא א-מוטה. כן, הם יעשו קצת נזק, אבל לא משהו שיכריע את הסדרה ובעיקר לא משהו שיתיש את לברון.

ויש גם את עניין הניסיון, שראינו עד כמה יכול להיות משמעותי בגמר 2015, בו קליבלנד עודפים הצלחה לגרור לששה משחקים קבוצה שפתחה את העונה העוקבת עם למעלה מ-20 ניצחונות ברציפות.

שימו בצד את הרצון של כל אחד לזהות המנצחת – הלוואי שנקבל פה את הסדרה עליה מדברים כל השנה ולא משהו חד צדדי כפי שלצערי אני נאלץ לחזות.

יומן מכבי (42) – ג'ירו דה מכבי

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי התיקו 1:1 עם איחוד בני סכנין:

מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות וקוראי הבלוג הוותיקים ודאי יודע שאני מחבב מאד, בלשון המעטה, את ענף אופני רכיבת הכביש. הג'ירו ד'איטליה הוא אחד משלושת מרוצי האופניים הגדולים ביותר, אשר מכונים גראנד טורס, הואיל ובניגוד לטור סטנדרטי הם כוללים 21 קטעים, בערך פי 3 מהטורים האחרים בסבב.

קשה לי לתאר במילים כמה אני נרגש מהעובדה שמופע ספורטיבי כזה – ביי פאר הגדול ביותר שהגיע לישראל – לא זו בלבד שיקיים 3 קטעים בישראל, אלא שיעבור כ-10 דקות נסיעה מביתי.

ובכל זאת, בחרתי לנסוע למשחק של מכבי על פני צפייה במו עיני, באופן חי וישיר, ברוכבים חולפים בכביש החוף.

כשחבר שאל אותי איך אני מוותר על כזה רגע היסטורי ועוד בשביל משחק חסר חשיבות ספורטיבית, עניתי לו: "אתה לא מוותר על אשתך בשביל לילה עם קייט אפטון."

אני אוהד מגוון ענפי ספורט. את חלקם מאד. אבל את מכבי רגל אני אוהב יותר.

גם אשתי יודעת שכמאמר השיר "כי אותי לימדו אחרת – קודם כל נאמנות."