נובחים בירוק (65)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

בפרק מספר 65 אירחנו את יוחאי שטנצלר מאתר הזווית. איתו דיברנו על שיטת המשחק של מכבי, ההבדל בין הנוער לבוגרים, מינוי מאמן, קרדיט לאלאך ולקראת המשחק נגד אשדוד בשבת.
האזנה מהנה.

מודעות פרסומת

יומן מכבי (24) – אחרי מחזור 18

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 3:1 למכבי תל אביב:

אחרי הניצחון על רעננה כתבתי על כך שלמכבי אסור לחזור על הטעות של רעננה וצריך לשחק נגד ת"א כמו קבוצת חלק תחתון של הטבלה, שזה מה שמכבי.

למותר לציין שמכבי לא שיחקה כך, אלא ניסתה ליזום והיתה חשופה למתפרצות.

לנוכח השער המהיר שמכבי ספגה, לא היתה הרבה ברירה לשחק באופן הזה ובאמת אי אפשר לדעת בוודאות איך מכבי היתה משחק אלמלא אותו שער, אבל תמהיל השחקנים שפתחו בהרכב עושה רושם שמראש מכבי באה כדי ליזום ולא כדי להגיב.

אם מכבי תפסיד בשבת באשדוד היא קבוצת תחתית לכל דבר ועניין. וצריך לדעת לשחק כמו קבוצת תחתית. כן, גם אם זה אומר ביקורת מהקהל על משחק נסוג. אפשר לומר שעדיף מקום חמישי עם כדורגל אטרקטיבי על פני מקום שלישי עם כדורגל ציני. אבל לא נראה לי שמישהו יעדיף לרדת ליגה עם כדורגל יוזם מאשר להישאר בה עם כדורגל מגיב.

בחלק השני של עונת 2015/2016 מכבי שיחקה כדורגל מגיב עם ריכוז גדול של קשרים באמצע (רומאריו פירס, נטע לביא, לודוביק אוברניאק, יוסי בניון). לצפות במשחקים היה קשה לא רק בגלל הרמה הנמוכה – על הרמה הנמוכה מכבי שומרת כבר שנים לא מעטות – אלא גם בגלל סגנון המשחק. אבל מהעונה ההיא יצאנו עם אירופה דרך הליגה (וגביע). אז שוב, לא אומר שצריך לשחק אך ורק כדורגל אופורטוניסטי, אבל יש מצבי קיצון, כמו סכנת ירידה, בהם צריך להתפשר. וזה נוגע גם לאדון הנכבד מוחמד אלאך. אני מבין שאלאך רוצה להטמיע במועדון צורת חשיבה של מועדון יוזם. ואם ננצח באשדוד מה שלמעשה, להערכתי, יסיים את הסיכוי הראלי שלנו לירידת ליגה (על פלייאוף עליון אין מה לדבר), אז באמת אפשר להטמיע שיטה. אבל אם נפסיד? רק אופורטוניזם. לחשוב כאן ועכשיו להוציא נקודות ולא על השיטה שתניב פירות בעתיד.

מה שהיה מת. לפני המשחק חשבתי ששלומי אזולאי צריך לפתוח, כשיש לו גיבוי על הספסל בדמותו של גאורגי קוסטדינוב. אבל אלה מים מתחת לגשר. מה שחשוב הוא ללמוד מזה לעתיד. מכבי חייבת, פשוט חייבת, לפתוח עם שלישיית קשרי אמצע שתורמים להגנה. כלומר שנים מתוך: גל אלברמן, גאורגי קוסטדינוב, נטע לביא, שלומי אזולאי ורועי קהת. כמובן שככל שהיריבה מאיימת יותר יש להעדיף את השחקנים בעלי האוריינטציה ההגנתית, ולהפך.

האם הייתם באים בטענות לשחקן בגובה 190 ס"מ שלא מתפקד היטב כשחקן ציר? כנראה שלא, נכון? אז אולי כדאי להוריד את הטונים לגבי מספר שחקנים שלא משובצים בתפקיד שסט היכולת שלהם מתאים אליו. כן, חלק מאותם שחקנים חלשים מאד בתקופה האחרונה, אבל למה ציפיתם כשהם נדרשים לעשות דברים מחוץ לסקיילס שלהם?

וזה גם מחבר אותי לנקודה הבאה. למכבי יש בעיה בעמדת המגן השמאלי. איש לא יטען שמדובר על בעיה חדשה. מי שחשב שעומרי בן הרוש זה הפתרון השלה את עצמו. טענתי זאת לפני העונה ואני טוען זאת עכשיו. בן הרוש יכול להיות גיבוי סביר מהספסל לעמדת המגן השמאלי או הבלם השמאלי. בדיוק המשבצת אותה אמורים למלא יונתן לוי ושי בן דוד. שלושה שחקנים שבמקרה הטוב יכולים להוות גיבוי לצמד העמדות הללו. הביטו, לא ראיתי מספיק את יהב גורפינקל. ייתכן שהעונה הוא רע מאד. באמת שאין לי מושג ובאמת שזה לא משנה. מה שמשנה זה העיקרון. והעיקרון הוא שאם יש לך שלושה שחקנים בסגל באותו סגנון, כשלגבי שניים מהם היה ברור לחלוטין שלא מיועדים להרכב (בן דוד ולוי), אז למה לא להשאיר בסגל את גורפינקל שהוא אשכרה מגן שמאלי? אין לי בעיה עם מרווח טעות לשחקנים צעירים. בעיקר בעונות כאלה שנקודה לפה או לשם או אפילו 10 נקודות לפה או לשם לא היו הבדל אסטרונומי בהיבט של עונה שלמה, אבל הייתי מעדיף שמרווח הטעות ינוצל כדי לתת לשחקנים שמאמינים בהם בעמדתם (כמו למשל מוחמד עוואד או נטע לביא או עומרי גלזר) ולא לסתמי חורים שהסיכוי שיפתחו קריירה בתפקיד החדש נמוך מאד.

שימו לב מה גרם השיבוץ של בלם כמגן – קרויף יודע שלוי לא מהווה שום איום התקפי והנחה את מיכה כל הזמן להיכנס למרכז, כך שלא זאת בלבד שמראש הקישור הת"א היה עדיף, אלא שכל כניסה כזו של מיכה יצרה יתרון מספרי. היתרון הזה בצירוף במשחק מבוקר ואחראי של דור פרץ שחררו את גולסה ואבי ריקן לעשות צרות מהאמצע. דווקא מהאגפים, למרות ששם לכאורה החולשה של מכבי, ת"א לא עשו יותר מדי.

אנחנו כבר רגילים שהביטחון של שחקני מכבי ברצפה, אבל אתמול צמד הבלמים שבר את השיא. אחרי 14 שניות כל הביטחון שלהם התרסק ובמשך דקות ארוכות כל מה שת"א היתה צריכה לעשות כדי לסכן את השער הוא לשלוח כדור ארוך לעבר וידאר קיארטנסון וניק בלקמן שגברו על רמי גרשון ואליסון דוס סנטוס כמעט בכל מאבק פיזי. או איך אמר מי שישב לידי? "זה נראה כאילו כל הרביעייה האחורית שלנו עלתה לאחרונה מהנוער.

אופיר דוידזאדה ניפק תצוגה הגנתית ברמה גבוהה מאד. חיסל את סנטיהו סלליך.

אמנם המדגם קטן, אבל שלומי אזולאי גורם לתנועה של ניקיטה רוקביצה להיראות הרבה יותר מסוכנת. יש ניצני אופטימיות מהשילוב הזה.

משפט על אייל גולסה, שלדעתי היה אחד משני השחקנים הטובים ביותר אתמול, אם לא הטוב על המגרש – איך קרה שמי שעוד לפני גיל 20 היה בין הבועטים הטובים בליגה איבד כל זכר לטכניקת הבעיטה שאפיינה אותו? ממש מוזר בעיני.

ולסיום משפט על חלק מהשירים של אוהדי מכבי לעניין מכבי ת"א – חופש הביטוי הוא מהחשובות שבאושיות הדמוקרטיה. זה לא אומר שחובה לנצלו עד תום.

 

NBA – סיכום ביניים עונת 2017/2018

תמונה קשורה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

כדרכי בקודש, זו השנה הרביעית ברציפות, להלן חלוקת תעודות סמסטר א'. נקודת האמצע, כידוע, היא 41 משחקים. נכון לכתיבת שורות אלה, הקבוצות שיחקו בין 39 ל-44 משחקים. סביר לעניין. כל הנתונים בטור נכונים ליום שישי 12 בינואר 2018.

(הערה: נא להתעלם מהסימן (א) שמופיע בטור. תפקידו הוא לגרום לוורדפרס למחול על השילוב בין האותיות הלועזיות והעבריות.)

*

המאמן: בראד סטיבנס – הקבוצה שינתה את פניה ואיבדה את אחד מכוכביה בדקות הראשונות של העונה. בחמישייה משחקים רוקי ושחקן שנה שניה. למרות כל אלה הקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה, רק חצי משחק מהלוחמים, כשהיא מובילה את המזרח בגאון. כל זאת כשעומס המשחקים עליה היה הגדול בליגה. הקבוצה גם רשמה את רצף הניצחונות הגדול ביותר. בוסטון קבוצת הגנה מצוינת וגם אם פה ושם ההתקפה נתקעת, סטיבנס יודע למצוא את הפתרונות. ייתכן שההכנה למשחקים אינה מושלמת ולא פעם בוסטון נקלעים לפיגור גדול, אבל ניהול משחק מבריק בתוספת התנהלות שמוסיפה רבות לביטחון השחקנים מאפשרים ביצוע מהפך לא פעם. הקבוצה הספיקה לגבור על כל הקונטנדריות האחרות.

 

MVP: ג'יימס הארדן.

המספרים מספרים: 32.3 נקודות למשחק (מקום ראשון בהפרש) ב-54.9 eFG% ו-62.7 TS%(א). פשוט נפלא. הארדן מוסיף 5 כדורים חוזרים ו-9.1 אסיסטים, 1.8 חטיפות ו-0.9 חסימות למשחק.

סטטיסטיקות מתקדמות לזכותו: ראשון ב-RPM, ראשון ב-RPM WINS, ראשון ב-ORPM, שלישי ב-PIE, ראשון ב-PER, שלישי ב-VA, שלישי ב-EWA, ראשון ב-WS, ראשון ב-WS/48, ראשון ב-OWS, שלישי ב-VORP, שני ב-BPM, שני ב-OBPM.

כללי: הארדן הוא שחקן ההתקפה הטוב ביותר העונה. נכון, הוא לא מצטיין הגנתית, אבל הוא נותן לקבוצה מה שהיא צריכה ממנו ומזיז נפלא את כל מערכת הטילים. ואת כל זה הוא עושה כשהקבוצה סבלה מלא מעט פציעות של שחקני מפתח, בדגש על כריס פול. כמו כן, להארדן חלק בשילוב המצוין של פול בקבוצה. אם לסכם – להארדן יש חלק ביותר ניצחונות מכל שחקן אחר בליגה העונה והוא מביא ערך בשפיץ של הליגה לקבוצה אובראצ'יברית. הסיכוי שלו לזכות בתואר בסיום העונה תלוי לא מעט בכמות המשחקים מהם ייעדר עקב הפציעה.

 

החמישייה:

ג'יימס הארדן – ע"ע MVP לעיל.

סטפן קרי.

המספרים מספרים: 27.9 נק' ב-60.8 eFG% ו-67.1 TS% (שני בליגה, ראשון מבין אלה שמשחקים מעל 11 דק'), 5.2 כ"ח, 6.4 אס', 1.7 חט', 0.1 חס'.

סטטיסטיקות מתקדמות לזכותו: רביעי ב-PER, שני ב-RPM, שני ב-ORPM, עשירי ב-WS, שני ב-WS/48, שביעי ב-OWS, עשירי ב-VORP, שלישי ב-BPM, ראשון ב-OBPM.

כללי: קרי הוא מרכז ההתקפה של הקבוצה הטובה בליגה. הוא לב השיטה שמניעה את המכונה המופלאה. הוא קולע כמות נקודות גדולה מאד באחוזי יעילות מטורפים. כמו הארדן גם לו יש חסך הגנתי. לקרי יורדות נקודות על מספר משחקים נמוך ועל מנוחות יזומות שמיפות מעט את המספרים באותו האופן בו קנסנו שחקנים אחרים באופן דומה בעונות הקודמות. הקייס של קרי לתואר האישי, ככל הנראה, יהיה תלוי במספר המשחקים שלו בהמשך העונה. ככל הנראה מדובר על השחקן שמשפיע יותר מכל על המספרים של חבריו לקבוצה גם ברגעים בהם הוא רחוק מהכדור. האם זה עומד לזכותו או לחובתו שהקבוצה תפקדה היטב גם בלעדיו? כנראה שכל אחד יכריע לפי האג'נדה שלו.

לברון ג'יימס.

המספרים מספרים: 27.1 נק' ב-60.8 eFG% ו-64.2 TS% (שני בין הכוכבים), 8 כ"ח, 8.8 אס', 1.7 חט', 1.1 חס'.

סטטיסטיקות מתקדמות לזכותו: שלישי ב-RPM, שלישי ב-ORPM, שני ב-RPM WINS, שלישי ב-PER, ראשון ב-VA, ראשון ב-EWA, שני ב-WS, חמישי ב-WS/48, ראשון ב-VORP, ראשון ב-BPM, שלישי ב-OBPM, שני ב-PIE.

כללי: לברון ג'יימס בעונה אישית מבהילה. לברון שיחק את כל משחקי קבוצתו ומחזיק בלא פחות ניצחונות מכל אחד אחר בחמישייה הראשונה שלי. הוא עושה את כל זה תחת מכת פציעות חריפה מאד של חברי קבוצתו, בדגש על עמדות בעייתיות ושחקנים באותה העמדה. בדומה להארדן וקרי, גם לחובת לברון עומדת ההגנה. הוא שחקן הגנה טוב מהם, אבל לא אותו שחקן שהיה בעבר. באופן ממוצע מדובר על שחקן הגנה בינוני. לזכותו עומדת העובדה שבקווצ'ים ההגנתיים שהוא עושה הוא בטופ של הליגה. יצא לו לשמור היטב בקלאץ' על פורזינגיס, אנדטוקומבו, וול, שרודר, גריפין ועוד. בודדים השחקנים שמסוגלים לעשות זאת. היה עושה זאת לדקות ארוכות ובהחלט ייתכן ששמו היה מעטר את התואר האישי המרכזי. אבל הוא לא. וגם ביצועי הקבוצה שלו חרף הפציעות, אינם מספקי טובים.

יאניס אנדטוקומבו.

המספרים מספרים: 28.7 נק' ב-56.7 eFG% ו-62.2 TS%(א). 10 כ"ח, 4.6 אס', 1.6 חט', 1.3 חס'.

סטטיסטיקות מתקדמות לזכותו: שני ב-PER, שני ב-VA, שני ב-EWA, שישי ב-RPM, חמישי ב-RPM WINS, שלישי ב-WS, רביעי ב-WS/48, שישי ב-BPM, שביעי ב-OBPM, רביעי ב-VORP, ראשון ב-PIE.

כללי: יאניס מוכיח העונה שהוא בטופ ההתקפי וההגנתי של הליגה. מבחינת יכולת אישית הוא לגמרי שם, למרות החסך בקליעה מבחוץ. לי בכל אופן הוא עדיין לא נותן את התחושה שהוא יכול לקחת את הקבוצה על עצמו מספיק רחוק, כפי שעולה גם מהמאזן הקבוצתי.

דמרקוס קאזינס.

המספרים מספרים: 25.9 נק' ב-54.3 eFG% ו-59.4 TS%(א), 12.4 כ"ח, 5 אס', 1.5 חט', 1.5 חס'.

סטטיסטיקות מתקדמות לזכותו: שמיני ב-VA, שמיני ב-EWA, שביעי ב-RPM, שישי ב-RPM WINS, שישי ב-DWS, שלושה עשר ב-BPM, תשיעי ב-DBPM, תשיעי ב-VORP.

כללי: קאזינס מוביל את הקו הקדמי הטוב בליגה. הוא בולט הן התקפית והן הגנתית. וכן, הוא מרוויח בגדול מחולשת העמדה. הכדורסל המודרני גרם לזה שדור (כמעט) שלם של שחקני ציר הפכו לשחקנים משלימים. בין היתר הואיל והתחנכו על ברכי סגנון משחק מסוים והשינוי היה לא פשוט עבורם. לאחרונה החלו לבלוט שחקני ציר שמותאמים יותר לשינויים בליגה ונראה שימים בהם שחקנים דוגמת דיאנדרה ג'ורדן משתחלים לחמישייה הראשונה לא יחזרו בקרוב.

 

החמישייה השניה:

קיירי אירווינג.

המספרים מספרים: 24 נק' ב-54.6 eFG% ו-58.9 TS%(א), 3.5 כ"ח, 5 אס', 1.2 חט', 0.3 חס'.

כללי: אירווינג עבר הקיץ שינוי גדול. ככל הנראה הגדול ביותר בשלוש החמישיות. הגנתית יש לו קבוצה שתפורה למידותיו. בכל עמדה יש שחקן הגנה מצוין והמערכת מתפקדת הגנתית נפלא. אירווינג עדיין שחקן הגנה לא טוב, אבל ההגנה של בוסטון יודעת להחביא אותו והשיפור שבכל זאת מורגש אצלו מסייע לה לעשות כן. אבל אירווינג פה לא בגלל ההגנה, אלא בגלל ההתקפה. ישנו עיתונאי ישראלי שמגדיר שחקן שמכריח שמירה כפולה כ"שחקן שגורם להגנה לקרוס". לבוסטון יש שחקני התקפה לא רעים, אבל רק אירווינג גורם להגנה לקרוס. וכשאתה שחקן היחיד בקבוצה שעושה זאת, וכשאתה נדרש לעשות זאת באופן בלעדי לראשונה בקבוצה תחרותית, זה קשה. והוא עומד במשימה בהצלחה רבה. כמו כן, לא מעט ספקות הוסרו לגבי כישורי המנהיגות שלו.

דמאר דרוזן.

המספרים מספרים: 25 נק' ב-51.2 eFG% ו-57.9 TS%(א), 4.2 כ"ח, 5.1 אס', 1.2 חט', 0.3 חס'.

כללי: פני טורונטו כפני הדרוזנוזאוס. פחות בידודים, יותר שלשות. דרוזן אולי לא תמיד השחקן המהנה ביותר לצפייה, אבל מה שהוא עושה עובד. ועובד טוב. טוב מספיק בשביל מקום שני במזרח, טוב מספיק בשביל מקום שלישי בליגה, טוב מספיק גם כשחברו לקו האחורי נעדר.

קווין דוראנט.

המספרים מספרים: 26.3 נק' ב-57.7 eFG% ו-62.7 TS%(א), 7.3 כ"ח, 5.4 אס', 0.8 חט', 2.3 חס' (רביעי בליגה).

כללי: דוראנט פחות בולט סטטיסטית, אבל הוא בטופ של הליגה בשני צדי המגרש. דוראנט נהדר בהגנה והמטרייה האווירית שלו יושבת בראש של כל מי שנכנס לצבע של הלוחמים. לזכות דוראנט עומדת העובדה שהוביל את הקבוצה לניצחונות רבים ללא שחקני מפתח בכלל וקרי בפרט, גם אם הוא לא משחק בדיוק לפי הפרדיגמה של קר. לחובתו (לעומת הפורוורדים בחמישייה הראשוה) עומדים המשחקים שהחסיר.

אל הורפורד.

המספרים מספרים: 13.4 נק' ב-58.5 eFG% ו-60 TS%(א), 7.9 כ"ח, 5.3 אס', 0.6 חט', 1 חס'.

כללי: את הסיפור של הורפורד לא תראו במספרים האישיים. שר ההגנה של קבוצת ההגנה הטובה בליגה עד כה, מנהיג את בוסטון בצורה שקטה, חלק משמעותי בניהול ההתקפות, מייצר נקודות בצורה יעילה ועושה את כל הדברים הקטנים האלה שעושה מנהיג שקט ושחקן הגנה מצוין. אם יש איש על הפרקט שאחראי למאזן של בוסטון זה קודם כל הורפורד. [במאמר מוסגר אציין שבמקור נכנס כסנטר לחמישייה הראשונה, אבל ראיתי שברוב המקומות מתויג העונה כפאוור פורווד (הגיוני, באמת שם מבלה את רוב הדקות), ולכן הוסב אחר כבוד לחמישייה השניה.]

ג'ואל אמביד.

המספרים מספרים: 23.5 נק' ב-51.1 eFG% ו-58 TS%(א), 10.8 כ"ח, 3.4 אס', 0.6 חט', 2 חס'.

כללי: המספרים של אמביד יפים מאד, אבל לא בשמים. בניגוד לשאר הנבחרים עד כה, הקבוצה שלו, כרגע, לא בפלייאוף. אבל אמביד הוא השחקן המרכזי לצד שחקנים שהם או מבוגרים מדי או צעירים מדי או שחקנים משלימים. אין לצידו שחקן בפרופיל גבוה בגיל שמתקרב לשיא הקריירה. ולמרות זאת הוא מציג עונה טובה מאד. הוא טוב בהתקפה וטוב מאד בהגנה. ואם את קרי ו-28 משחקיו הכנסנו לחמישייה הראשונה, גם אמביד וה-30 שלו יכולים להיכנס לשניה.

 

החמישייה השלישית:

ראסל ווסטברוק.

המספרים מספרים: 25.1 נק' ב-47.2 eFG% ו-51.5 TS%(א), 9.6 כ"ח, 10 אס', 2 חט', 0.2 חס'.

כללי: אפשר להפחית מערכם של מספרים רק עד גבול מסוים. והגבול במקרה של ווסטברוק הוא החמישייה השלישית. עוד עונה סטטיסטית מרשימה של הצ'יטה, כשניכר שיפור אסטרונומי בהגנה (כנראה תודות גם לשאר הקבוצה) שגם מכניסה אותו לפה. הקבוצה במקום השישי במערב. לא מספיק טוב עבור פרופיל שחקנים שכזה וקבוצה עם מעט פציעות של שחקני מפתח, אבל גם לא קטסטרופה עבור קבוצה חדשה.

ג'ימי באטלר.

המספרים מספרים: 21.6 נק' ב-50.9 eFG% ו-58.6 TS%(א), 5.4 כ"ח, 5.2 אס', 2 חט', 0.3 חס'.

כללי: לנוכח שחקני ההגנה שסביבו, באטלר נדרש לעשות הגנה עבור 2.5 שחקנים ועומד במשימה בהצלחה. הוא גם נותן יופי של תוצרת התקפית בהתחשב בשחקנים שלצדו, שלא תמיד משתפים פעולה ורוצים לדאוג למספרים האישיים. באטלר הוא חתיכת הפאזל החסרה מחבורה מוכשרת לקבוצת ביתיות בפלייאוף.

אנתוני דיוויס.

המספרים מספרים: 25.8 נק' ב-58.2 eFG% ו-64 TS%(א), 10.3 כ"ח, 2.4 אס', 1.1 חט', 2.1 חס'.

כללי: דיוויס "נפגע" מהעובדה שהוא משחק כפורוורד ולא כסנטר לעניין הבחירות. מבחינת כדורסל אני חושב שזה עובד לטובתו. מדובר על שחקן התקפה מצוין ושחקן הגנה עילאי. הבעיה היא שלמרות שלצידו משחק הסנטר הטוב בליגה, הם עדיין בקושי מגרדים את הפלייאוף. לא באשמתם כמובן, אבל שחקנים גדולים יותר ידעו לקחת קבוצות מוגבלות גבוה יותר.

למרקוס אולדריג'.

המספרים מספרים: 22.6 נק' ב-50.9 eFG% ו-56.2 TS%(א), 8.6 כ"ח, 1.9 אס', 0.5 חט', 1.1 חס'.

כללי: בהעדרו של קוואי לאונרד (שעוד לא ממש חזר לעניינים) אולדריג' מוביל חבורה של שחקנים לא יותר מדי מוכשרים או מאד מוכשרים אך בשלהי הקריירה למקום השלישי במערב. כן, יש לצדו את מערכת הספורט הטובה בעולם. אבל אי אפשר להתעלם ממה שהוא עושה. תפוקה בשני צדי המגרש ושיפור ניכר מאז שהדרים.

אנדרה דראמונד.

המספרים מספרים: 14.4 נק' ב-53.8 eFG% ו-56.7 TS%(א) (62.7 FT%)(א), 15 כ"ח, 3.8 אס', 1.4 חט', 1.2 חס'.

כללי: לא רק שהדראמונד שקצת נעלם לנו חזר, אלא שהוא חזר עם קליעה מהקו ועם הגנה מפלצתית. דראמונד מוביל קבוצה לפלייאוף. וזה כשהשחקן היוצר החשוב ביותר של הקבוצה נעדר.

 

שחקן ההגנה: אל הורפורד.

שר ההגנה של קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה. מתמודד היטב עם כל סוגי השחקנים בחילופים, מכוון את שאר השחקנים ונותן ביטחון ודרור לחרגולים הצעירים לקחת סיכונים.

 

חמישיית ההגנה: ג'ימי באטלר, אנדרה רוברסון, דריימונד גרין, אל הורפורד, אנדרה דראמונד.

חמישיית ההגנה השניה: מרקוס סמארט, ג'יליאן בראון, קווין דוראנט, אנתוני דיוויס, ג'ואל אמביד.

 

השחקן המשתפר: ויקטור אולדיפו.

המספרים מספרים (בסוגריים השיפור לעומת העונה שעברה): 24.6 נק' (15.9) ב-56.3 eFG% (51) ו-60.2 TS%(א) (53.4), 5.3 כ"ח (4.3), 4.1 אס' (2.6), 1.9 חט' (1.2), 0.9 חס' (0.3).

כללי: אולדיפו לא רק שהקפיץ את המספרים שלו ולא רק שהקפיץ את ההתקפה שלו ולא רק שהקפיץ את ההגנה שלו, אלא שעבר מניצב בכלוב החתולים הגדולים לפרנצ'ייז פלייר של קבוצת פלייאוף. וזה שיפור יותר מכל מה שמספר זה או אחר יראו.

 

הרוקי: ג'ייסון טייטום.

המספרים מספרים: 13.9 נק' ב-57.2 eFG% ו-62.5 TS%(א), 5.5 כ"ח, 1.3 אס', 1 חט', 0.8 חס'.

כללי: הדבר הכי חשוב הוא שטייטום לא רק מתקיף פנטסטי בשביל רוקי ולא רק מגן פנטסטי בשביל רוקי ולא רק שחקן בוגר וחכם ולא רק מתעלה ברגעי ההכרעה, אלא שטייטום שחקן חמישייה של 31 דקות בקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה. נכון, יש שחקני שנה ראשונה שיותר מרכזיים ממנו בקבוצה ומציגים מספרים מרשימים יותר, אבל בניגוד אליהם ממנו מצפים לנצח. לו אין את אותו מרווח טעות. ובכל זאת הוא מצטיין.

 

חמישיית הרוקיס:

בן סימונס.

המספרים מספרים: 16.9 נק' ב-51.3 eFG% ו-52.9 TS%(א), 8.2 כ"ח, 7.3 אס', 1.9 חט', 0.9 חס'.

כללי: האם צריך יותר מהמספרים המופלאים הללו? אם כן, אז מדובר על השחקן היוצר של קבוצתו שמציג יכולת מרשימה להגיע קרוב לטבעת ועל מגן מצוין. פלייאוף ויש לו קייס חזק מאד לתואר האישי.

דונובן מיטשל.

המספרים מספרים: 18.4 נק' ב-50.7 eFG% ו-54.1 TS%(א), 3.3 כ"ח, 3.4 אס', 1.5 חט', 0.5 חס'.

כללי: מספרים מעולים, הרבה דקות, קבוצה הרבה פחות גרועה ממה שציפו, קל וחמר לנוכח הפציעות. ומעבר לכל זה, לי ישנה ההרגשה שמדובר על ה- GO TO GUYשל הקבוצה.

ג'ייסון טייטום – ע"ע רוקי העונה לעיל.

קייל קוזמה.

המספרים מספרים: 16.7 נק' ב-53.1 eFG% ו-55.8 TS%(א), 6.3 כ"ח, 1.8 אס', 0.5 חט', 0.5 חס'.

כללי: למרות שהמערכת מצידו לא ממש פורחת מצד אחד וכן נותנת במה לשחקנים צעירים מצד שני, אי אפשר להתעלם מהיכולת המרשימה של קוזמה.

לאורי מרקאנן.

המספרים מספרים: 15.4 נק' ב-52.2 eFG% ו-55.4 TS%(א), 7.6 כ"ח, 1.3 אס', 0.5 חט', 0.5 חס'.

כללי: אחד הגורמים המרכזיים לכך שהקבוצה שרבים הימרו עליה כגרועה בליגה אינה כזו בכלל ולאחרונה אפילו לא נראית כקבוצת טנקינג.

 

חמישיית רוקיס שניה: לונזו בול, דניס סמית' ג'וניור, בוגדן בוגדנוביץ', ג'ון קולינס, או.ג'י. אנונובי.

 

השחקן השישי: לואיס ווליאמס.

המספרים מספרים: 23.1 נק' ב-53.9 eFG%, 60.8 TS%(א), 2.6 כ"ח, 5 אס', 0.8 חט', 0.2 חס'.

כללי: מדובר על מספרים נהדרים שכמעט כל שחקן חמישייה היה מרוצה מהם מאד. כשהוא על המגרש הוא לא רק יצרן נקודות, אלא יודע גם ליצור לאחרים. למרות הכלים המוגבלים של קליפרס והפציעות, מדובר על קבוצת סף פלייאוף לא מעט בגללו.

נובחים בירוק (64)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

בפרק 64 אירחנו את עופר פרוסנר מהצד הירוק וטל בן יהודה מהצד הצהוב. איתם דיברנו על התביעה של מכבי נגד הצייצן, עד כמה צריך מנהל קבוצה להרחיק לכת בשביל הניצחון ומה השינוי שגרם לקבוצות לשפר תוצאות לאחרונה.
האזנה מהנה.

יומן מכבי (23) – טעויות של אחרים

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 3:0 על הפועל רעננה:

בשעה טובה ומוצלחת מכבי עם ניצחון חוץ ראשון העונה ולראשונה מזה סיבוב שלם גם כובשת שלושה שערים ולראשונה מאז פגרת נובמבר גם מנצחת וגם לא סופגת.

ראשית, אני חייב להודות שטעיתי בהערכתי לגבי היכולת של השחקנים לתפקד אחרי 120 דקות בתוספת בעיטות הכרעה, במשחק הגביע ביום ראשון. מכבי פתחה בהרכב (כמעט) זהה ובכל זאת לא ניכרה חולשה פיזית של השחקנים. ניתן להניח שהיריבה סייעה בעניין. שאלת היציבות אל מול חלוקת העומסים היא חבל דק שלא פשוט לנווט עליו. הפעם ההימור של הצוות המקצועי צלח.

המורה שלי לפיזיקה בתיכון היה אומר ש"חכם לומד גם מטעויות של אחרים. טיפש לומד רק מטעויות של עצמו." מכבי צריכה לאמץ את ההגיג הזה לקראת המשחק מול מכבי תל אביב ביום שני. רעננה הגיעו למחשק בגישה של שווים מול שווים. קרב תחתית בין שתי קבוצות שנאבקות על הירידה. אותה גישה בה היא מגיעה למשחקים נגד אשדוד, עכו ואשקלון. בניגוד למשחקיה האחרונים של מכבי מול יריבות נחותות, הפעם רעננה באה לשחק את המשחק שלה ולא לנסות בעיקר לנטרל את זה של מכבי. התודות למנחם קורצקי. גם בתקופה כזו נוראית של מכבי, הכישרון של שחקניה עולה עשרות מונים על זה של רעננה. כשנותנים לכל קבוצה לשלוף את התותחים הכבדים, אז אולי במקרה של מכבי זה מקסימום מא"ג, אבל לרעננה אין אפילו גליל. עוזי, במקרה הטוב.

מכבי צריכה ללמוד מהטעות הזו של רעננה ולא לחזור עליה מול ת"א. כפי שאנחנו עליונים על רעננה בדו קרב אקדוחנים לאור יום בשדרה הראשית של העיירה, כך ת"א עליונים עלינו. מכבי צריכה לנסות לנטרל את נקודות החוזק של ת"א ולנסות לנצל את נקודות החולשה. אסור לה לבוא בגישה של "אנחנו נשחק את הכדורגל שלנו וזה יותר טוב ממה שהיריב יכול להציג". הגישה הזו, בהינתן הכישרון שבסגל, אם הקבוצה היתה במומנטום חיובי, יכלה להספיק מול קבוצות מולן היא לא הספיקה העונה, כמו בני יהודה, נתניה או הפועל. היא לא יכולה להספיק מול ת"א.

מה שעוד צריך לומר הוא שבעקבות הניצחון הזה 3 נקודות משני המשחקים הקרובים, ככל הנראה יחתמו את הישארותה של מכבי בליגה, זולת קטסטרופה לא ראלית (וכן, זה עצוב שצריך לדון בזאת, אך זה המצב). מה שאומר שהסיכוי שיגיע העונה חיזוק משמעותי ירד בצורה דרסטית. גם הבהילות של מינוי מאמן פחתה.

למכבי אסור, פשוט אסור, להסתכל למעלה לפני המשחק הקרוב. צריך להירגע שהתרחקנו מהתחתית ולא לחשוב על הפלייאוף העליון. אם נחשוב על פלייאוף עליון בגלל מה שעלול להתברר כהבלחה בודדת, נאכל מרורים. צריך להסתכל אך ורק על המשחק הזה ולא בפריזמה רחבה יותר. מבט למעלה יגרום לניפוח חזה קל אחרי השבוע האחרון בתוספת לחץ. בדיוק שני הדברים האחרונים שחסרים עכשיו למערכת.

ראינו את ההבדל בין המחצית הראשונה בה השחקנים עלו עם המשקולות הרגילות על הרגליים לבין המחצית השניה בה הם התחילו להרגיש שמשהו מתחבר להם והשתחררו.

כולנו רוצים "להדליק" את השחקנים לפני משחק כה יוקרתי. ברם, במצבם הנוכחי הייתי פועל הפוך. נותן להם את ההרגשה שמכבי ת"א היא קבוצת צמרת וזה לא הקרב שלנו. לא יקרה אסון עם נפסיד. זה לא משחק מטרה. לתת הכל? בהחלט. סוף העולם אם נפסיד? ממש לא. יותר מכל השחקנים צריכים עכשיו ביטחון. המוטיבציה פחות מדאיגה אותי.

*

כמה קטנות לגבי כמה שחקנים:

ניקיטה רוקביצה וסנטיהו סלליך – להלן סדר כובשי השערים מאז הפגרה (ליגה וגביע): סינטיהו סלליך, ניקיטה רוקביצה (נפסל בשלא בצדק), ניקיטה רוקביצה, ניקיטה רוקביצה, סינטיהו סלליך, סינטיהו סלליך, ניקיטה רוקביצה. לפחות במשחקים הקרובים הייתי ממסמר את הצמד הזה להרכב. האם הם מספיק טובים? לא בטוח. האם יש לנו כרגע משהו טוב יותר? בטוח שלא. בעצם, מאז המשחק נגד נתניה, כל השערים נכבשו על ידי רוקביצה או הגיעו כתוצאה ממהלך שלו. לרוקביצה יש תנועה מעולה בתוספת יציאה חזקה מהמקום ומהירות חריגה לליגה שלנו. השאלה אם יודעים איך להשתמש בו. מהבחינה הזו סלליך ורוקביצה שני הפכים. סלליך שחקן שמורגש לאורך כל דקות המשחק, אבל לא תמיד יעשה מהלך משמעותי. רוקביצה שחקן שכמעט ולא מורגש, אבל אם יודעים להשתמש בו נכון הוא יכול לגרום להגנה לקרוס (או לפרק את קו ההגנה אם הסמנטיקה מציקה לכם) 3-4 פעמים במשחק. האם משתלם להחזיק שחקן כזה? זו שאלה כללית מדי. עבור קבוצה שמתקשה לייצר מצבים ומתקשה לכבוש ויש לה מספיק שחקנים מהסוג שמעורב במשחק, אבל לא מספיק שחקנים מהסוג שמבצע מהלכי הכרעה, אני נוטה לחשוב שרוקביצה משתלם.

קאיו אלבס – במידה מסוימת, קאיו קצת מסנדל את מכבי. בהינתן מגן שמאלי חלש (לא משנה מי מהם) ובהינתן קישור אחורי לא מספיק טוב שלא מסוגל לסייע היטב לאגפים, השיבוץ של קאיו בשמאל הופך למאד בעייתי. נראה שהאפשרות היחידה לשימוש יעיל בוא היא מתחת לחלוץ במערך של 4:2:3:1. בכל מקרה, זה נחמד מאד שמי שהגיע כרכש הנוצץ ביותר של הקיץ שיחק היטב למשך דקות ארוכות.

ארנסט מאבוקה ורז מאיר – להבנתי, לטענתה של מכבי, העדפתו של מאיר על פני מאבוקה בהרכב נעשתה משיקולים מקצועיים בלבד. אשמח למי שיוכל לפתוח את עיני ולהסביר לי מדוע מאיר עדיף.

4 שחקני בית בהרכב + 2 שחקני בית מחליפים. נחמד מאד.

נובחים בירוק (63)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

בפרק 63 אירחנו את עדי אבני. איתו סיכמנו את משחק הגביע ודיברנו על אלימות בקהל. דרכים להתמודדות עם הבעיה והאחריות של המועדונים.
האזנה מהנה.

יומן מכבי (22) – תכנית בטווח הקצר

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי הניצחון 3:5 בפנדלים (1:1) על הפועל תל אביב:

מי שהאזין לפרק האחרון של נובחים בירוק, שמע שלדעתי למוחמד אלאך אין מדיניות לטווח הקצר, אלא רק מדיניות לטווח הבינוני ולטווח הארוך. הווה אומר ששני הדברים שאלאך עוסק בהם הם העונה הבאה ותשתית אסטרטגית. כלומר, תחת ההנחה שהוא עושה משהו אלה הם הדברים שסביר להניח שבהם מתעסק, כיוון שעל העונה הנוכחית הוא ויתר.

כל הניתוח הוא כמובן לדעתי. אינני בוחן כליות ולב.

אני טוען זאת מהסיבות הבאות:

  1. אלאך מתמהמה במינוי מאמן. הוא רוצה את המאמן שלדעתו יתאים בצורה ממיטבית או, לכל הפחות, באופן שיניח את דעתו. הוא מוכן לספוג תוצאות פחות טובות ואיכות כדורגל פחות טובה, על כל השלכותיהן, לרבות הכלכליות והתדמיתיות, כדי להשיא תוצאות בטווחים הארוכים יותר.
  2. אלאך מתמהמה בשינויים בסגל. אם לאלאך היו מטרות להעונה הזו, בשניה בו חלון ההערות נפתח, היו נוחתים על שולחן מזכירות הרשות לבקרת תקציבים החוזים של מגן שמאלי וקשר אחורי. לכל הפחות. אבל שוב, אלאך לא מוכן להתפשר ולא רוצה ניסויים למיניהם. אם אין לו את השחקן שהוא רוצה, הוא מעדיף לתת לצעירים להשתפשף. אולי יצא מהם משהו.
  3. אלאך מעדיף לשדר יציבות בהרכב גם במחיר של אבדן נקודות. את השחקן שיטעה היום שוב ושוב הוא רוצה להרוויח בעתיד. שכל שחקן ידע שאם מצא את דרכו להרכב, אין חרב על צווארו. נכון, לא לעולם חוסן, אבל כן יש הזדמנות אמיתית. חלוץ כמו מוחמד עוואד עד שלא יפתח 7-8 משחקים ברציפות, אי אפשר אפילו להתחיל לחוות דעה שלילית לגביו.

אתמול לאלך היו 2 בשורות מהבחינה הזו – אחת טובה ואחת רעה.

הטובה היא הגרלת שמינית גמר גביע המדינה. אם ההגרלה היתה מזמנת למכבי יריבה נחותה משמעותית, אזי שהתקוות והציפיות לגבי העונה היו מביאים ללחצים (מתוך המערכת ומחוצה לה) לשיפור ניכר בטווח הקצר, שלא לומר המידי. עכשיו איש ייפול מכיסאו אם מכבי לא תשכיל לעבור את מכבי ת"א. עם כל הצער שבדבר.

הרעה היא שמכבי נגררה ל-120 דקות משחק, מה שעלול לעלות לה בהפסד נגד הפועל רעננה, ביום רביעי. בכזה מצב לא תהיה ברירה, אלא להכריז על מאבק הישרדות. במקרה כזה מכבי לא תוכל להמשיך ולשייט לקראת העונה הבאה. המשחק הזה הוא לא רק משחק על 6 נקודות, אלא משחק על האפשרות של אלאך להמשיך במדיניות הנוכחית. הפסד ואלאך יהיה חייב להתחיל להתייחס גם לטווח הזמן הקצר.

האם זה אומר בהכרח לשנות את המדיניות לטווח הבינוני והארוך? אני לא בטוח. יש כמה מאמנים ישראלים שבהחלט יכולים להיות אספלנית עד לסיום העונה אבל רק כשברור להם שהם באים כדי להשאיר את הקבוצה בליגה ושניה אחרי שריקת הסיום למחזור ה-33, הם מפנים את הארונית, אורזים את החפצים ועוזבים את המתחם בלי הביט אחור.

אותו כנ"ל לגבי מגן שמאלי. מישהו סולידי, לא יקר מדי שאפשר לשאול לחצי עונה. נניח חן דילמוני שבלאו הכי לא רואה מגרש. מגן שאתה יודע שלא תקבל ממנו הרבה, אבל אחד שייתן לך יותר מאשר קספר רוח הרפאים הידידותית.

אני חושב שבלי להגדיל את התקציב משמעותית ואפילו להקטין אותו מעט תוך שחרור מספר שחקנים חלשים מדי או בעמדות עמוסות מדי, אפשר להביא מאמן ו-2 שחקנים שייתנו שקט וירחיקו אותנו ממאבקי התחתית, שעלולים להיות מאד מסוכנים לקבוצה שלא בנויה לסוג כזה של משחקים ולא מצליחה להתמודד עם הלחץ הנוכחי שקטן בהרבה מהצפוי כשהחרב על הצוואר.

לאור הנכתב לעיל, המשחקים נגד רעננה ואשדוד קריטיים ביותר. אם נצלח אותם עם תוצאות טובות (על המשחק נגד מכבי ת"א אני בכלל לא מדבר), אלאך יוכל לחסוך למכבי גרוש או שניים ולספור את השניות עד סוף האביב. אחרת הוא יהיה חייב להזיז את הגבינה ולצאת מהשבלונה.

*

לגבי המשחק – שוב ראינו את החשיבות הגדולה של שלומי אזולאי, כשבשלושים הדקות בהן היה לו כוח (ואלה שלושים הדקות הראשונות אחרי חזרה מפציעה), מכבי היתה עדיפה. לאחר מכן חזרנו להיראות כמו בשבועות האחרונים. אף אחד לא ראוי לחוות דעת חיובית. כולם היו חלשים. ציון לגנאי מקבל רועי קהת שעזב את הקורה שלו בחוסר אחריות משווע בקרן וכמעט עלה לנו בעליה לשלב הבא.

אני מאד מקווה שבעלי התפקידים במכבי, למרות הרצון לשמור על יציבות ההרכב, כן יבצעו רוטציה נרחבת לקראת המשחק הקרוב. הן כדי למנוע עייפות והן כדי למנוע פציעות.

*

לסיום, אי אפשר שלא להתייחס לתגרה המכוערת בין ארגוני האוהדים ביציע. ההבדל הגדול בין מכבי הנוכחית למכבי ת"א של שלהי עידן לוני הרציקוביץ' הוא שאת מכבי הקהל הרחב טרם נטש. עדיין הכמויות גדולות ומכובדות. אבל דברים מסוג זה, קל וחמר לנוכח התוצאות ורמת הכדורגל, יכולים בנקל לשמש כקש ששבר את גב הירוק ולגרום להמונים להדיר רגליים מהמשחקים. כולי תקווה שכל הגורמים הרלוונטיים ידעו לטפל בבעיה ושראשי ארגוני האוהדים ייקחו אחריות ויפעלו על מנת שהדבר לא ישנה, כיוון שבסופו של דבר הנפגעים הגדולים הם הקהל של מכבי והקבוצה.