היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
מתן גילור ויואב בורוביץ' – כמה רחוק ילכו פורטלנד, הלייקרס, יוסטון, בוסטון ופילדלפיה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
עמית פרלה, מתן גילור ורונן "פראליה" על המינוי של גוטמן, המשחק נגד חדרה, ההתקדמות של נטע לביא ונחיצותו של ריינן.
האזנה מהנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי הניצחון 2:1 על הפועל חדרה:
אלי שלום,
אתה אמנם לא מכיר אותי, לא תכיר אותי ושמי לעולם לא יאמר לך דבר וחצי דבר. גם המכתב הזה לא יגיע לעינייך. ובכל זאת, הואיל ואתה מאמן את הקבוצה שאני אוהד, מה שהופך אותך לאדם בעל משמעות לא מבוטלת בחיי, הרשה לי אלי לשתף אותך בתחושותיי.
בסרט שהפיק קווין קוסטנר ואף כיכב בו, 'עולם המים', ישנו חלק בו "המעשנים", אלה ששולטים בימים, באים בתלונות למנהיגם על כך שלא מצליח להביא אותם ליבשה. המנהיג אומר שהתגלה אליו בחלום חזון וכעת הוא יוביל אותם ליבשה. כשאחד הכפופים לו שואל אותו לפשר הדבר, המנהיג עונה שעכשיו הם יחתרו חודש שלם לפני ששוב יבואו בתלונות.
אלי מכובדי, זה בדיוק מה שאני חש שעושים לנו במכבי. בכל פעם כשאנחנו מתלוננים מביאים לנו מאמן אחר שינסוך בנו תקווה חדשה, עד שיתברר שגם הפעם ל"מנהיג" אין שום מושג איך מגיעים ליבשה. על אף שקבוצתנו מעיר נמל, לא יורדי ים אנחנו, כי אם אנשי יבשה. מחלת המים דבקה בנו ואת תכולת קיבתנו מזמן שפכנו למים. נמאס לנו אלי. לא ימכרו לנו עוד חזיונות שווא רק כדי שנמשיך לחתור בקצב ובשקט.
אלי יקירי, לא נרצה עוד לשמוע סיפורי מעשיות על כך שמישהו אחר בנה את הסגל ושצריך זמן וסבלנות ושקט. אין יותר שקט. אם תהיינה הצלחות, אזי שיהיה רעש חיובי שידחוף את הקבוצה למקומה הראוי. אך אם הכישלונות ימשכו, אלי היקר, הרעש יהיה שלילי ומחריש אוזניים. או יותר גרוע – נישאר באצטדיון, אתה, אני ועוד כמה מסכנים בדממה שתקרע לנו את עור התוף. ואלי, הצלחות זה רק דבר אחד – ניצחונות. לא תהליך ולא כדורגל חיובי ולא שילוב צעירים ולא שחקני בית ולא רוח הקודש. ניצחונות!
סליחה אלי, עכשיו נזכרתי ששכחתי לשאול אותך מה שלומך.
אז אלי, מה שלומך בימים אלה? איך הבריאות?
לא, אין פה חטטנות או אפילו סקרנות. אני מסתכל על המועדונים הגדולים אותם אימנת: אירוע לב בירושלים, אירוע לב בתל אביב. אלי, פה זה לא הנבחרת. אין מרווח גדול בין משחקים שנותן את הזמן להתאושש ולהירגע. אמנם 60 זה רק אמצע החיים, אבל זה כבר שלהי הקריירה.
ווואלה אלי, אני מודאג בגלל זה. גם חרד לבריאותך כמובן, אבל, וסלח לי בבקשה על לב האבן שלי, אני בעיקר חרד למכבי. אלי, מה בעצם מבטיח לי שלא תקרוס כמו בקדנציה האחרונה בהפועל ת"א, כשהיה קצת קשה נטשת את כס המאמן? ועוד דווקא לפני המשחק הכי חשוב והכי קשה. ואלי, שתדע לך, ואתה בעצם יודע מפסגת הקריירה שלך אי שם בעונה בה לא חולקה בישראל אליפות, שבמים מחכים כמה סרדינים רעבים שחושבים שהם כרישים בדיוק לתרחיש כזה. כי יש לקחת אחריות אלי ויש להפקיר.
אלי סחטיין, הבנת שזעזוע בהרכב לפני הפגרה זה דבר מיותר ונשארת עם אותם השחקנים פחות או יותר. אבל גם הבנת שהבעיה שלנו היא ניצול המצבים, אז שנית שיטה. שמת את שני הסקוררים הכי טובים בסגל, מוחמד עוואד וניקיטה רוקביצה, ביחד מקדימה וקיבלת מכל אחד מהם שער. אז נכון, הגענו לפחות מצבים, אבל כשיודעים לנצל זה פחות חשוב.
אלי תקשיב, עדיין יש לנו בעיה מנטלית קשה. שוב אנחנו משחקים אחלה במחצית הראשונה, התקפית והגנתית, ופשוט לא מופיעים לשניה. בין אם יידרש מינוי פסיכולוג ספורט ובין אם תצליח לעשות זאת בעצמך, זה משהו שנהיה חייבים לפתור. זה נכון שרצף ניצחונות יכול לעשות זאת, אבל אם נמשיך בקו הזה יהיה קשה מאד לייצר את אותו הרצף.
אלי זכית, רצית להגיב יותר מאשר ליזום וקיבלת קבוצה שגם באה ליזום ולהיות דומיננטית וגם הסגל שלה נחות משמעותית. לא תקבל את זה לאורך זמן. הרוב יבואו להגיב נגדנו ומי שיבוא ליזום לרוב איכותי יותר. הפעם זה עבד וטוב שכך. היה חשוב לפתוח ברגל ימין. אבל אל תבנה על הפרדיגמה הזו לאורך זמן. מכבי היא לא הפועל ת"א. קבוצות רואות את השם הזה ויושבות מאחורה.
אלי חכה רגע, יש לנו אחלה בלמים. עאיד חבשי ואליסון דוס סנטוס משחקים טוב. רק כשהם ביחד זה פחות עובד. אטיין ריינן הבלם היחיד בסגל שיודע להניע כדור ולצאת איתו קדימה. אל תעשה את הטעות של לוזון שרק רצה לזרוק כל שחקן שהיה מזוהה עם קודמיו הזרים.
אלי לסיום, אתה מכיר יותר טוב ממני את הדינמיקה בחדר ההלבשה ובין השחקנים. ובכל זאת, הייתי משאיר את סרט הקפטן על זרועו של נטע לביא גם אם וכאשר שלומי אזולאי יחזור להרכב.
כשהתמנית למאמן הנבחרת, דיברת על הרצון שלך שנבחרת ישראל תהיה כמו הנאציונל מאנשאפט. מאחל לך את כל ההצלחה וטוב שבעולם. לא יהיה מאושר ממני אם תצליח להחזיר אותנו לאכול בצלחת ואולי גם לשתות מגביע. רק אלי, דבר קטן אחרון: אנחנו כבר בשנת 2018 – אל תעשה מאיתנו נאציונל מאנשאפט, עשה מאיתנו טריקולור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
פרק 95 הוקדש לקינה על אבדן הדרך, על ההפסד הצפוי לבית"ר ירושלים, אי חגיגות השער שהפכה לנורמה ולקראת חדרה.
האזנה מהנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי ההפסד 2:1 לבית"ר ירושלים:
למרות שהפרק ביומן נכתב, כדרכי בקודש, פוסט משחק של מכבי, הוא לא יעסוק במשחק. אני ממשיך בפרדיגמה המוכרת לעוקבים הלא חדשים שכל עוד נשמרת המדיניות הנוכחית בבית"ר ירושלים, אני נמנע לדרוש במשחקי מכבי כשהיא היריבה, בבלוג. הואיל והמחויבות שלי לשאר חברי פאנל 'נובחים בירוק' גדולה מהמחויבות שלי לעקרון זה, תוכלי להאזין לדעתי לגבי המשחק בהסכת.
לפיכך, זו גם הזדמנות להתעסק שוב בנשיא המועדון, יעקב (שוב קפץ לו ה) שחר ובדעתי לגבי המאמן הבא.
*
מספר פעמים בעבר כתבתי שלדעתי הדרך בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר של מכבי לצאת מהשפל היא במינוי איש מקצוע שהנהלת המועדון מאמינה בו ומתן אמצעים מספקים, מנדט מלא (או כמעט מלא) על הפן המקצועי וזמן, לאותו איש מקצוע.
קוותי שהפעם זה יהיה אחרת ושחר באמת ישחרר לאלך את הניהול המקצועי מן המסד ועד הטפחות, ייתן לו את האמצעים הדרושים כדי להצליח ובעיקר את הזמן הדרוש לשם כך. וכפי שכתבתי בעבר, הזמן הזה הוא לפחות עד לסיום העונה הנוכחית.
אם בכל משברון מכבי תחליף את אנשי המקצוע בגלל קפריזות של מי מבין חברי ההנהלה או כניעה לקפריזות של מי מבין האוהדים, יהיה קשה מאד לצאת ממנו.
באיזה שלב אלאך הולך בסופו של דבר הביתה? בתחילת עונה בה מכבי רחוקה נקודה בודדת ממה שהוגדרה כמטרה שלה. ואני חושב שזה היה נכון מאד להגדיר יעד כה נמוך. ככה באמת היה אפשר לנסות להבריא את המועדון, לנקות חוזים כבדים ולהכין את הקרקע לקליטת כוכבים ומטרות שאפתניות יותר בעונה הבאה.
זה שלחלק מהאוהדים כבר אין סבלנות ויתקפו את הצוות המקצועי למן השניה הראשונה זה היה לי ברור. ואי אפשר לבוא אליהם בטענות. כל פעם מוכרים שקר כלשהו לגבי תהליך שבסופו של דבר מוכיח עצמו כעוד ניסיון קצר מועד. גם הפעם הדבר הוכח, כך שהסבלנות של האוהדים תהיה קצרה יותר כלפי כל ניסיון להשיג משהו שאינו כאן ועכשיו. והיכולת של מכבי להשיג משהו כאן ועכשיו קטנה מאד עד קלושה.
מענה לשתי טענות לגבי הצוות ההולנדי:
(*) אני ממליץ לקחת בערבון מוגבל כל מי שחושב שהוא יודע כמה שחר התערב ומתי. אני לא יודע, ומודה שאני לא יודע, אבל כן מעריך לפי העבר ולפי ניתוח שלי את המצב. ואלא אם מישהו נכח בפגישות בין שחר לאלאך, אני ממליץ לכם להיות מאד ספקנים לגבי דבריו. אני חלילה לא אומר שאותו אדם משקר לכם, אלא שכלל לא בטוח שהמידע שברשותו מתיישר עם המציאות. אנשים ניזונים מחבריהם בתקשורת, שבמקרה הטוב מדייקת, אם ניקח את דבריו של דקל קינן, מדייקת בפחות מ-10% ממה שכותבת, מעבר לתאריך ולתוצאה.
ולגבי אנשים מקורבים לגורמים במועדון – לא מזמן דיברתי עם שני גורמים במועדון – לא זוטרים – לגבי איזה עניין. הם אמרו לי דבר והיפוכו. אם הראשון אמר שחור השני השיב לבן. הראשון אמר יום והשני לילה. ממש כך. אז או שמישהו משקר או שהם פשוט לא יודעים, אבל לא נעים להם להגיד. או שהם בכלל לא יודעים שהם לא יודעים כי יש מי שידאג שהם לא ידעו. ואם מישהו חושב שאני ממציא את זה, אז מוזמנים לתבוע אותי מהמועדון. אני מאד דיסקרטי ולא אגלה על מה או על מי מדובר, אבל הכל מתועד ואין לי שום בעיה להוכיח זאת, אם אהיה עם הגב לקיר.
נחזור לעניינינו – על רוטן אני יכול לחוות דעת ואת דעתי לגביו אתם כבר מכירים. על אלאך אני פשוט לא יכול לחוות דעה. הוא לא קיבל את הזמן המינימלי שאני חושב שנדרש כדי לחוות דעה על מנהל מקצועי. וגם הטענות לגבי החלטות ספציפיות שלו, לדעתי, הן צ'רי פיקינג. אצל כל אחד אפשר למצוא טעויות. ברם, מנהל מקצועי אינו שחקן. אתה לא שופט אותו על איבד כדור או החמצה. אתה שופט אותו במאקרו. אולי אנשי תרבות האינסטנט יותר מוכשרים ממני, אבל אני לא מסוגל לשפוט אותו כשאני חושב שהוא לא קיבל את הזמן, המנדט והאמצעים כדי להצליח.
שחר בגילו כבר לא ישתנה. לפחות 20 שנים שהוא ראש המערכת המקצועית במועדון, אם לא למעלה מכך. לפיכך, אני חושב שזה יהיה מיותר לחלוטין להביא מנהל מקצועי או אפילו מאמן זר. בלאו הכי לא יינתנו להם המנדט, הזמן והאמצעים כדי להצליח. והאנשים היחידים שיהיו מוכנים לתפקד כמאמן תחת פיקודו המקצועי של שחר, הם, ככל הנראה, לא ברמה יותר גבוהה ממאמנים ישראלים.
ובבקשה אל תתחילו אם "אבל גולדהאר הביא לקרויף מאמן על הראש." זה קרה אחרי ארבע וחצי עונות בהן המנדט של קרויף היה עצום וחרג רק מהפן המקצועי. לפי חברי בצהוב, קרויף קבע החל מלמי מותר לצפות באיזה חלק מאימון ומהיכן וכלה בסטנדרט לגבי עובדי המועדון. אז אחרי שנים לא מעטות בהן קרויף היה האיש המשפיע במועדון, כשהוא החליט לפטר מאמן ובינתיים לאייש את העמדה בעצמו ולא היה לו זמן להתעסק בחיפוש מאמן, גולדהאר מינה מאמן תחתיו? מילא. בלאו הכי לאחר מכן הוא כבר עבר לתפקד כמאמנה הקבוע של הקבוצה. מידת החפיפה בין המקרים אפסית.
*
בואו נעבור לדבר על המאמן הבא:
כפי שכתבתי, אני לא חושב שיש טעם להביא מאמן זר. כלומר, ברמת העיקרון בוודאי שכן. כל עוד שחר מנהל את המועדון, זה מיותר.
שני המאמנים שאני חושב שהכי מתאימים למכבי הם ברק בכר וסלובודן דראפיץ'. שניהם הוכיחו שהם מסוגלים להביא תוצאות עם כדורגל יוזם ודומיננטי, אפילו בנחיתות תקציבית. אני גם מאמין שלפחות אחד מהם יהיה זמין לנו הקיץ, אם נתעקש מספיק.
במקרה של דראפיץ', אני מאמין שהוא ירצה ושמכבי נתניה לא תעמוד בדרכו. חבילה פיננסית יפה בשילוב צעירים יכולה להספיק.
במקרה של בכר זה קצת יותר מורכב, אבל לא מן הנמנע שהוא ירגיש מיצוי בב"ש. ואם לא יקבל הצעה מאירופה, מכבי יכולה להיות יעד אטרקטיבי עבורו. קל וחמר כאוהד הקבוצה מילדות.
אבל שני אלה רלוונטיים רק מהקיץ. אז מה עכשיו?
את יוסי אבוקסיס, שגם כן זמין רק מהקיץ, לא הייתי מביא עד שלא יוכיח שמסוגל לנצח בכדורגל שמתאים למכבי. מכבי, במצבה הנוכחי, לא יכולה לשמש כחוות ניסויים. סיכויי ההצלחה של זה נמוכים וסיכויי ההתרסקות גבוהים.
מבין השמות שעלו בתקשורת, קרי רוני לוי, אלי גוטמן ורן בן שמעון, אני מעדיף את האחרון.
לוי לא התחיל וסיים עונה מחוץ למכבי באותה הקבוצה מעולם. כלומר, או התחיל או סיים. לא שניהם. נכון, ייתכן שיש פה קשר קסום ומיוחד בין מאמן למועדון. אני נוטה לחשוב שהוא פשוט לא מספיק טוב.
גוטמן, לדעתי, כבר סיים את קריירת האימון. אני חושב שהגוף שלו כבר לא יכול לעמוד בזה. מזכיר איך מהר מאד הוא פינה את התפקיד בהפועל ת"א. הלחץ מכריע אותו.
בן שמעון האופציה הטובה ביותר לטעמי. נכון שהוא לא המועדף עלי מבין המאמנים הישראלים, אבל מבין השלושה הנוכחיים אני חושב שיש לו את הסיכוי הגבוה ביותר להוציא משהו מהעונה הזו, למרותש במועדונים עם לחץ לא ממש הלך לו. די נכשל במכבי ת"א והצליח חלקית בלבד בהפועל ת"א. אך בנוסף, היותו מאמן נבחרת קפריסין מגדיל, להערכתי, את הסיכוי שיסכים לחתום עד לסוף העונה, בלבד.
לא שאני כזה אופטימי, אבל שילוב של בן שמעון עכשיו ובכר/דראפיץ' בקיץ ייתן לי עוד קצת תקווה שתוכל להתפורר בכישלון הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
המצב של לוס אנג'לס אגמים בפתיחת העונה לא מזהיר. חלק ניכר מהסיבות היו כתובות על הקיר עוד לפני כדור הביניים הראשון.
בואו נרחיב עליהן:
העדר קליעה מבחוץ: קחו ניחוש – עד לפתיחת העונה הנוכחית, כמה שחקנים מהסגל של הלייקרס סיימו עונה עם לפחות 40% מטווח שלוש הנקודות? התשובה היא אחת. לברון ג'יימס בעונת 2012/2013. וזהו. אם נשווה לקבוצתו הקודמת של כוכב הקבוצה, אזי שבקליבנד פרשים היו שניים כאלה. הכוונה שניים כאלה רק בעונה שעברה. אם מסתכלים על הקריירה מדובר על מספר דו ספרתי של עונות.
אבל בואו נשים את הרף של 40% בצד, כי הוא שרירותי ואני משתמש בו רק בגלל השיטה העשרונית. האגמים דורגו בעונה שעברה במקום ה-29 בשיעור הדיוק מבחוץ. וזה לא שבקיץ הצטרף איזה קלעי מדופלם. ראז'ון רונדו קלע בעונה שעברה 0.8 שלשות ב-33.3%. לאנס סטיבנסון 0.8 שלשות ב-28.9%. לברון ג'יימס 1.8 שלשות ב-36.7%. יפה אבל לא בעל השפעה מהותית ברמת הקבוצה, ובלאו הכי לברון מושך אש ואת השלשות שלו, על פי רוב, יוצר לעצמו, ככה שאין פה משהו שמשנה את הפרדיגמה ההתקפית של הקבוצה. מייקל ביזלי 0.5 שלשות ב-39.5%. שיעור דיוק יפה, נפח קטן מכדי להשפיע.
העדר משחק פנים: עם כל הכבוד לג'בייל מגי, הוא לא יכול להחזיק לבד קו קדמי של קבוצה עם שאיפות פלייאוף. הפעם האחרונה שהוא שיחק למעלה מ-20 דקות היתה בעונת 2011/2012. מאז עונת 2014/2015 כולל הוא משחק פחות מ-12 דקות למשחק. אני לא מזלזל במגי כלל ועיקר. יש לו כמה יתרונות שאסור להתעלם מהם. אבל הוא בטח לא שחקן ציר מוביל ויש גם כמה חסרונות משמעותיים. בנוסף, הוא שחקן שניזון מתנועה, מיקום ונבלות. לא מדובר על שחקן שיכול לקבל כדור בפנים ולאלתר. על משחק עם גב לסל הס מלהזכיר. ברם, הבעיה אינה במגי עצמו, אלא במה שיש, או יותר נכון במה שאין בקבוצה זולת מגי.
שחקן כמו איבצה זובאק זה קצה סגל חביב ולא מעבר. מוריץ ואגנר רוקי שנבחר מאוחר ולא סומן להיות שחקן מרכזי. ג'ונתן וויליאמס על חוזה דו כיווני ובלאו הכי הוא בחוסר גודל משמעותי לעמדה, גם אם מתפקד בה בהרכבים נמוכים.
קצב: זו בעצם תוצאה של העדר קליעה מבחוץ והעדר משחק פנים. אולי שני הכלים הכי משמעותיים במשחק עומד. מעבר למשמעות הישירה של חוסר נקודות, ישנה המשמעות העקיפה שהעדר משחק פנים מונע כיווץ של ההגנה ומקשה על הקלעים והעדר קליעה מבחוץ מונע ריווח ומקשה על יצירת נקודות מבפנים, לרבות חדירות לצבע. בגדול, מה שנשאר ללייקרס זה בעיקר משחק הריצה או התקפות מעבר אם תרצו. לא לחינם היא מדורגת רביעית בקצב המשחק, זורקת מהשדה הכי הרבה בליגה ושלישית בכמות הנקודות למשחק.
בפתרון הזה של קצב גבוה יש שלוש בעיות עיקריות:
הגנה: כנזכר לעיל, הדירוג ההגנתי של האגמים הינו ה-23 בליגה. הרבה יותר מדי נמוך לקבוצה עם שאיפות פלייאוף, קל וחמר במערב הנוכחי.
בעיית שחקן הפנים עליה דיברנו באה לידי ביטוי גם בהגנה. נוצר מצב שכל אימת שמגי לא על המגרש, ולפעמים גם כשהאו כן על המגרש, כל דצריך עם כמה סנטימטרים עודפים בציר המאונך מרגיש בבופה קלע כפי יכולתך, או שההגנה מתכווצת עליו ואז קלעי היריבה נכנסים ל-BMW שחורה ומרגישים חופשיים ומאושרים.
זאת ועוד, ללייקרס יש בעיית שחקנים בעלי יכולת הגנתית גם מעבר לאיזון הקבוצתי. בין אם מדובר על ההגנה האישית או המרחבית. לברון מסוגל להבליח פה ושם וללאוס את כוכב היריבה, אבל ככל שהשעון הביולוגי מתקתק וככל שמספר דקות המשחק לא פוחת משמעותית, הזמן שהוא מעוניין להקדיש לכך או אפילו מסוגל להקדיש לכך, צונח. על ההגנה שראינו ממנו במהלך כל המשחק, עד וכולל עונת 2013/2014, אין מה לדבר. לאנס סטיבנסון יכול להוציא שחקנים מדעתם, אבל לא מדובר פה על איזה סטופר נעלה. גם הצעירים לא מבריקים בתחום. היחיד שמשחק ההגנה שלו באמת מהנה לצפייה ומענה את התוקף הוא לונזו בול עם אחלה הגנה אישית ומקום לשיפור בהגנה המרחבית. מגי נותן הגנה די טובה על הטבעת, אבל מתקשה באספקטים אחרים.
וכשמחברים את בעיית חוסר הסדר שנובעת מהקצב הגבוה ובעיית העדר שחקן הפנים ובעיית העדר יכולת הגנתית אישית של שחקנים ומוסיפים להן קבוצה שנראית בהגנה לא מספיק מאומנת (סביר לשלב הזה של העונה) ולא מספיק מחויבת (לא סביר לשלב הזה של העונה), אפשר לחפש את סטיב קארל, כי מתחיל מבול של צרות.
העייף: באחד מבתי העסק בהם אני מקבל שירות מדי פעם נכתב על שלט בכניסה: "אנחנו מספקים שירות איכותי ומהיר, איכותי וזול או מהיר וזול. אי אפשר לקבל את שלושתם."
במקרה של לברון ג'יימס, בגילו, זה די עובד אותו הדבר. אפשר לקבל ממנו הרבה דקות וקצב גבוה, הרבה דקות והגנה מעולה לפרקים או קצב גבוה והגנה הגנה מעולה לפרקים. אי אפשר לקבל את שלושתם. (הגנה מעולה למשחק שלם, כפי שכבר כתבתי, לא רלוונטית אצלו בעונות האחרונות.)
כפי שהסברתי לעיל, לנוכח הסגל של הקבוצה, ללוק וולטון אין ברירה אלא לבחור בקצב המהיר. עכשיו עולה השאלה – מה עדיף, יותר דקות של לברון על המגרש או קווצ'ים הגנתיים שלו?
כשמביאים לקבוצה שחקן בפרופיל של לברון ג'יימס ועם האופי של לברון ג'יימס ברור לכל שחובה להתחשב גם בדעתו. ובהחלט ייתכן שלברון בעצמו מעדיף להיות על המגרש יותר דקות. בין אם הוא חושב שזה מגביר את סיכויי הקבוצה לנצח ובין אם הוא דואג למורשת שלו כפי שתשתקף ממיקומו בשלל טבלאות, סטטיסטיות יותר או פחות.
עם זאת, אי אפשר לשלול שוולטון בעצמו מבין שהקבוצה שלו ברמת כישרון התקפי בינונית לכל היותר ורוצה את לברון על המגרש משך דקות כמה שיותר ארוכות חרף המחיר ההגנתי שהעניין גובה.
מה שכן חשוב לציין הוא שבינתיים אחוזי השימוש של לברון הנמוכים בקריירה זולת עונת הבכורה. לפחות בינתיים, לברון מוכן לשחרר יותר מאשר בעבר. לדעתי, זה מראה שעוד כוכב בהחלט יכול להוריד ממנו חלק מהנטל ההתקפי מה שיאפשר הן הפחתה מסוימת בדקות (גם אם לא יותר מדי, מהסיבות שפורטו לעיל) והן שמירת כוחות התקפיים שיוכלו לבוא לידי ביטוי בהגנה.
בכל מקרה, במצב הנוכחי, נראה שהקבוצה צריכה את לברון על המגרש בהתקפה, אבל גם צריכה אותו יותר טרי בהגנה. לוולטון הפתרונים.
מומנטום: הקבוצה פתחה את העונה במאזן לא מחמיא של שלושה ניצחונות לצד חמישה הפסדים. לא מן הנמנע שאחרי המשחקים בימים הקרובים גב אל גב מול פורטלנד פורצי הדרך בחוץ וטורונטו דינוזאורים בבית האגמים יעמדו על מאזן של 7:3. במערב הצפוף ייתכן שיהיה מי שירגיש שהפלייאוף חומק בין הידיים, למרות הסייגים שאפרט בהמשך. וכמו שאומר יודה גרסת הכדורסל: מומנטום שלילי מביא לחץ ולחץ פוגע בשיקול הדעת. וגם התקשורת לא טומנת ידה בצלחת ומפיצה שמועות שלפעמים הן בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. חלק מהצעירים כבר בשלב בקריירה ובגיל בהם מצפים מהם להתחיל ולהגיע לפרקם. ללברון ודאי שאין זמן רב לבזבז ואם כבר להקריב עונת התמודדות על האליפות, אז לפחות שאותם צעירים יצברו ניסיון פלייאוף.
הציפיות, ביחד עם מאמן צעיר ודי חסר ניסיון, ביחד עם שחקני ליבה צעירים וביחד עם הפאסיב-אגרסיב של לברון, לנוכח הפתיחה החלשה, עלולים ליצור סחרור שלילי שלקבוצה יהיה לא פשוט להתאושש ממנו. אולי אפילו עד שרכבת הפלייאוף הראלית תצא מהתחנה.
לאור לוח המשחקים של הקבוצה אי אפשר לומר שהדבר לא היה צפוי.
*
סייגים: ישנם מספר סייגים אשר חובה להזכיר לגבי הטור הזה.
*
לסיכום, יהיה מגוחך להתנבא כעת, אבל מגוחך לא אמור למנוע ממני לעשות זאת.
אני רואה את הלייקרס מסיימים במקומות 8-10. התקרה של הקבוצה הזו, למרות הסיכוי לטרייד משמעותי, לדעתי, היא הדחה בסיבוב הראשון. לכל הפחות בעונה הנוכחית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
עופר פרוסנר, עמית פרלה ומתן גילור דנים על סיום עבודתו של אלאך במכבי, עמדת המאמן לקראת ההמשך, סיכום המשחק נגד הפועל ת"א ולקראת המשחק נגד בית"ר ירושלים.
האזנה מהנה.
