היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי הניצחון 3:1 על בני יהודה תל אביב:
לפני המשחק, חששתי קצת איך נסתדר בלי דולב חזיזה. ניחשתי שאם איסמעילה סורו ישחק (אז עוד טרם התברר מצבו) נשיג, לכל היותר, ניצחון דחוק. אם לא ישחק, זה יהיה פשוט יותר (ניחשתי 3:0, לא הייתי רחוק). זאת אחת הפריבילגיות של תקציב גדול. לא שהסגל של מכבי מספיק עמוק, אבל אין מה להשוות לזה של בני יהודה. המחסור של סורו היה משמעותי עבורם יותר מאשר כל שחקן שיחסר במכבי. אולי חוץ מג'וש כהן, לנוכח הפציעה של גיא חיימוב.
*
לפני המשחק פרסם אורי קופר טור שעסק בדבר שרבים מאוהדי מכבי עוסקים בו והוא הבדלי הרמות בין המחציות וההבדל בין כמות שערי הזכות ביניהן.
ניסיתי לחשוב מה קרה בפעם הקודמת בה השכלנו לכבוש במחצית הראשונה העונה שגם היתה הטובה יותר שלנו באותו משחק. המשחק האחרון שעונה לכל אחד מהקריטריונים הללו, בנפרד וביחד, הוא ניצחון החוץ בקרית שמונה. והדומה בין המשחקים הוא מיס-מאץ' לטובת יאניק ווילדסחוט.
נכון, זה לא היה המשחק היחיד מאז בו הוא זכה ליתרון ברור על המגן, אבל נראה שזה סוג של תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק.
בתקופתו של דיוויד בלאט כמאמן קליבלנד פרשים, הקבוצה נטתה לפטם את קווין לאב בכדורים רבים בלאו פוסט. סגנון שלא המשיכה איתו לאורך כל דקות המשחק, כשככול שנקפו הדקות לברון ג'יימס וקיירי אירווינג נתנו את הטון.
נדמה כאילו מכבי אימצה את הפרדיגמה ובתחילת המשחק מבודדת את ווילדסחוט מול המגן שלו, בדקות שבאופן עקבי המשחק הקבוצתי פחות מצליח לייצר בהן מצבים מסוכנים. ווילדסחוט התעלל בדור אלו. אמנם הסטטיסטיקה מצביעה של 4 כדרורים מוצלחים מתוך 13 ניסיונות – לא משהו להתפאר בו, אבל כל דריבל מוצלח כזה הוביל להתקפה מסוכנת. לא שיש מה להשוות מבחינת התפקיד והמיקום במגרש, אבל 4 כדרורים מוצלחים של ווילדסחוט מייצרים הרבה יותר מאשר 7 כדרורים מוצלחים של נטע לביא מתוך 9 ניסיונות. ולא, אני לא מתעלם מכך שלכדרורים של לביא יש ערך בשבירת הלחץ ומעריך אותו מאד על כך.
*
מי שחשב שהמחצית השניה טובה בכל מקרה ועכשיו רק צריך לדאוג לראשונה התבדה. מחצית שניה כמעט שערורייתית. הן התקפית והן הגנתית. מילא שיעורי החזקה של 43% בלבד היו מתורגמים ליצירת מצבים בהתקפות מעבר, אבל גם זה לא קרה מספיק. אמנם מכבי בעטה יותר לשער במחצית השניה, אבל פחות למסגרת והמצבים היו פחות איכותיים.
מה שכן, יש שחקנים מוכשרים בתקפה מה שהוביל לזה שאפילו במחצית כזו לא היינו רחוקים לסיים עם שלושה שערים.
אני מאד מעריך את מרקו בלבול על העבודה שהוא עושה במכבי, אבל אני חושב שכשהקבוצה כה חלשה, חרף היתרון המבטיח, היה מקום לבצע חילופים בשלב מוקדם יותר של המשחק. קל וחמר כשלפנינו עומס משחקים ויש ערך בלקצר זמן משחק של אי אלו שחקנים בהרכב הפותח.
כמו כן, בצר לי, אני נוטה לחשוב שיש גם שיקולים לא מקצועיים בכל הקשור להתנהלות של בלבול מול ירדן שועה. אני לא אומר שאי אפשר להעביר שחקן סדרת חינוך. אני לא אומר שאסור לקחת בחשבון גם התנהלות של שחקן. אני כן אומר שלדעתי יש פה שיקול לא מקצועי.
לפחות במשחקים האחרונים, בלבול למד מהטעות שלו, ולמרות חילוף התקפי, משאיר על המגרש את ניקיטה רוקביצה, שדווקא כשהקבוצה ביתרון עוד יותר מסוכן, בשל השטחים שהיריבה מאפשרת בעורף.
ואם כבר רוקביצה, השער שלו הזכיר לי למה אליסון דוס סנטוס כבר לא במכבי. לדוס סנטוס של נתונים פיזיים מאד מרשימים ואחד על אחד טוב. הוא גם בסדר באספקטים אחרים כמו סגירה לשטח, גם אם לא מבריק. ברור שיש בעיה קשה עם הטכניקה. ברם, הבעיה הקשה ביותר היא קבלת ההחלטות. דוס סנטוס אמור היה לדעת שדן מורי לא מסוגל להתמודד עם המהירות של רוקביצה. כשהוא עולה לכדור גובה בקו מחצית המגרש הוא צריך להיות בטוח שהוא מנצח במאבק. אחרת מקבלים שער במתפרצת שנועל את המשחק.
למרות שהבלמים של מכבי הרבה פחות מהירים ממנו ולמרות שהם שיחקו גם כן מול התקפה מהירה, הם ידעו מתי לקחת הימור ומתי עדיף להפסיד בקרב ולא במלחמה.
*
חודש פברואר מתחיל בצפיפות משחקים ומסתיים בצפיפות משחקים. האתגר של בלבול בניהול הסגל עולה מדרגה עם הפציעה של חזיזה. נקווה שיאפשר קצת יותר רוטציה רגע לפני שלבי ההכרעה של העונה. וכן, חייבים, פשוט חייבים, להביא קשר נוסף.
