תמונה: באדיבות האתר הרשמי של מכבי
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי הניצחון 1:4 על הפועל חיפה:
אחרי שבפרק הקודם נגענו ביתרונות של מרקו בלבול ובסיבות להשאירו, הפעם ניגע בחסרונות שלו ובסיבות להחליפו. גם הפעם אני בטוח שתמצאו משהו שפספסתי.
בסופו של הטור אביע את דעתי מי צריך להיות מאמן מכבי בעונה הבאה.
*
- תוצאות: בטור הקודם דיברנו על כך שבלבול השיג עם מכבי שיעורי הצלחה טובים והבטיח אירופה הרבה לפני סוף העונה. ברם, לחובתו יש להדגיש שהוא עוד אחד משורת מאמנים שלא הצליחו להתמודד על האליפות. בעבר הסברתי שמבחינתי התמודדות על האליפות זה הגעה לסיבוב השני של הבית העליון במרחק של עד 3 נקודות מהמקום הראשון. במטרה הזו מכבי לא הצליחה לעמוד גם תחת בלבול. ומכבי, כסטנדרט, חייבת להתמודד על האליפות בכל עונה.
- ניהול הסגל: אד הוק אני לא מזלזל בכלל במימרה "הרכב מנצח לא מחליפים". אני גם רואה בהחלט את הערך ביציבות ואורגניות ובמתן ביטחון לשחק בהרכב משך תקופה. עם זאת, צריך להכיר במציאות המודרנית בה הכדורגל קצבי יותר, אינטנסיבי יותר ופיזי יותר. העדר הרוטציה גרמה למספר תופעות שליליות: פציעות – אמנם תמיד ישנן פציעות בספורט מקצועני, אבל לא חסרים מחקרים שמראים את המתאם החיובי והמובהק בין עומס פיזי לפציעות. עייפות – למרות שלקבוצה העונה באמת היה כושר גופני נהדר ביחס לליגה שלנו, נתקלנו גם לא פעם בשחקנים שהעדר מנוחה גורמת להיות פחות יעילים. העייפות היא לא רק פיזית אלא גם מנטלית. זה לא פשוט להחזיק מתח חיובי משך עונה שלמה. ביטחון יתר – כן, זה חשוב שלשחקן יהיה ביטחון במקום שלו ומרווח טעות, אבל זה גם חשוב שהוא ידע שיש לו תחרות ושהוא לא ממוסמר לעמדה, כלומר צריך להמשיך ולהצדיק את המקום שלו. סגל קצר – מראש ישנן עמדות בהן מכבי קצרה מדי, אבל העדר הרוטציה רק החמיר את התופעה. הדוגמה הבולטת ביותר היא ז'אנדו פוקס שדווקא למשחק בו הוא היה נחוץ ביותר, עקב העדרו של נטע לביא, הוא הגיע לא מוכן, אחרי שבקושי קיבל דקות במהלך העונה. מירמור – זה נכון ששחקנים מקצוענים אמורים להיות מוכנים תמיד להיקרא לדגל, אבל אנחנו יודעים שהמציאות שונה. ויש ערך לשמור שחקנים טובים מרוצים גם אם כרגע, נקודתית או שלא, יש מישהו עדיף. זה כמובן לא אומר ששחקן פחות טוב יועדף על פני שחקן טוב יותר, רק כי אחרת הוא יעשה קונצים, אלא זה אומר שאם ישנם שלושה משחקים בשבוע, מעבר לרוטציה המתבקשת, יש גם ערך מוסף לשחקן שאם יקבל באחד המשחקים מקום בהרכב יהיה יותר יעיל כמחליף בשניים האחרים. בנוסף לכל זה צריך לקחת בחשבון שאם התופעה תימשך הבעיות בתחום רק יחריפו כשיהיה מדובר על עונה שניה ברציפות ועל פגרה קצרה.
- חלון ינואר: כמובן שבלבול לא האשם המרכזי בביזיון הכי גדול של העונה הזו, אלא מי שבמוצהר הוא ראש המערכת המקצועית במכבי, קרי יעקב שחר. עם זאת, לא ניתן לפטור את בלבול לחלוטין. לא יכול להיות שפוקס משתחרר ובלבול לא מקים מהומה כדי לקבל מחליף לעמדה. לא יכול להיות שהשחקן הזר שמגיע בחלון ההעברות הוא שחקן לעמדות המגן, כשבכל אחת מהן כבר יש למכבי שחקן זר. לא יכול להיות שזולתו השחקן היחיד שמגיע לסגל הקצר בחלון ההעברות הוא יונתן לוי שחוזר מהשאלה. לא משנה שאינך ראש המערכת – אתה בכל זאת מאמן מכבי חיפה. זה המקום להיעמד על הרגליים האחוריות ולבוא בדרישות. לפעמים שחקן באמת לא אשם שהוא לא קיבל את הכדור כול המשחק, אבל לפעמים הוא יכול היה לשפר את מצבו אם הוא רק היה דורש אותו.
- מקובע: בטור הקודם דיברתי על כך שבלבול מאמן שיטתי והקבוצה תחתיו נראית מאומנת והשחקנים יודעים ומבינים מה רוצים מהם. עם זאת, ישנה הרגשה שזו השיטה היחידה שבלבול מוכן להתנסות בה. בעונה שעברה הוא נצמד כמעט באופן בלעדי למערך של חמישה שחקני הגנה והעונה נראה שהוא כמעט ולא מוכן לוותר על מערך שנע בין 4:3:3 ל-4:2:3:1. בלי קשר למצב הסגל, בלי קשר למומנטום במשחק ולפעמים אף לתוצאה בו. בלי לנסות לגוון ולשנות ולהפתיע קצת את היריבה. כן, זה טוב שיש שיטה מנצחת, אבל גם נדאל לא חובט 100% מהחבטות כף יד עם טופ-ספין בקרוס. לעמים נדמה שבלבול יותר מחויב לשיטה ולמערך מאשר לתוצאת המשחק.
- הססנות: בלבול מתקשה לקבל החלטות קשות וזה עולה למכבי בנקודות. ואין בעיה להביא דוגמאות בהן שחקנים פצועים נשארים על המגרש כי בלבול חושש להוריד את הפטיש. למשל עאיד חבשי נגד מכבי ת"א בעונה שעברה. למשל, גיא חיימוב נגד מכבי ת"א העונה. למשל, רז מאיר נגד מכבי נתניה בעונה שעברה כשסאן מנחם נא הלוך ושוב בין עמדת החילופים ומתחם המתחממים ומאיר שסוחב רגל כמעט עולה לנו באירופה (בדיעבד, ההפסד של ב"ש 4:0 הביטח לנו אירופה בכל מקרה). גם במצב בו הקבוצה נראית קטסטרופה – וזה באמת לא קרה יותר מדי תחת בלבול – זה נראה שהוא קופא. מקבל בלאק-אאוט ופשוט לא מוכן לקבל שום החלטה לשום כיוון.
- משחקי מפתח: בכוונה לא כתבתי משחקים גדולים, כיוון שמכבי בהחלט השיגה כמה תוצאות יפות במשחקים גדולים העונה, כגון הניצחון על הפועל ב"ש בחוץ או על הפועל ת"א ובית"ר י-ם בבית. ברם, בכל פעם שמכבי הגיעה למשחק שעשוי לאתגר תואר היא כשלה. ולמה אני מתכוון? נתחיל מהגביע. עונה שניה ברציפות תחת בלבול שביריבה הראשונה שבאמת מסוגלת לאתגר את מכבי היא מודחת. אפילו נגד נ"צ מכבי נדרשה להארכה והניצחון על אא"פ הושג ביזע רב מדי. לגבי הליגה כמובן שיש לציין את שלוש המשחקים נגד מכבי ת"א. נכון, הם קבוצה טובה יותר, אבל אפס מתשע? זה כבר כישלון. זאת ועוד, בכל פעם שמכבי ת"א מעדה, מכבי לא היתה שם כדי לנצל. איך בכל זאת הפער הצטמצם מדי פעם? פשוט – מכבי שיחקה קודם. כשמכבי שיחקה אחרי שת"א איבדה נקודות היא לא הצליחה לנצח ולו פעם אחת. אולי אחת אם אני מתבלבל, אבל בטוח שלא יותר מכך. ואם הפסד בטדי עוד נסבל, אז תיקו מול רעננה והפסד ביתי לכפ"ס כבר מראים שזו תופעה רחבה יותר. מה החלק של בלבול באשמה אם בכלל? אני לא יודע, אבל למאמן יש אחריות גם לדברים הללו.
- דעיכה: בטור הקודם העירו לי בצדק שמספר שחקנים עשו התקדמות משמעותית תחת בלבול וזה דבר שצריך לעמוד לזכותו. הם צודקים כמובן. מצד שני, ישנם שחקנים שהלכו אחורה. נכון, אפשר להאשים את הגישה של מוחמד עוואד וההתנהגות של ירדן שועה ועוד. אבל מאמן חכם – לא תמיד כי זה גם תלוי בשחקן לא מעט – יודע איך לנטרל מוקשים כאלה ואיך לטפל בשחקנים כאלה. בכל זאת, היה מי שהוציא יותר מאותם השחקנים. המקרה של איקוום אוטין בכלל לא ברור לי. כלפי חוץ, אני לא מזהה בעיית גישה או התנהגות וגם במעט שהוא שיחק הוא לא היה עד כדי כך נורא. קל וחמר ביחס לשחקן חלוד לחלוטין. ובכל זאת, בלבול לא מצא לנכון להמשיך ולקדם אותו או אפילו לתת לו ללכת להשאלה (אם זה בכלל היה תלוי בבלבול). וזה לא שפיטר מסיללה פותח בעמדה הזו ואדורם קייסי מחכה על הספסל, כן? לפעמים זה נראה כאילו מרקו לא רק מחנך או מעניש, אלא מדי פעם אפילו עושה דווקא.
- פחדנות: אמנם בלבול העמיד קבוצה שמשחקת התקפי ואמנם בלבול פותח בהרכב עם חמישה שחקנים בעלי נטייה התקפית, אבל נראה שהוא מתחיל הכי חזק, ובניגוד לקרמבו, הוא לא מוכן להגביר. הסיכוי שבלבול יוסיף עוד כלים התקפיים אפילו בפיגור לא גבוה מדי. במצב של שוויון בתוצאות? אולי פעם בעונה. אולי. וגם אז זה קורה כשהסיכוי לשלם על כך מחיר הוא הגבוה ביותר. ולסעיף הזה אני מוכרח להוסיף את עניין הקרנות. לא ייתכן שמול קבוצה נחותה, בבית, בפיגור וביתרון מספרי מכבי לא תעמיד שחקני על החצי בקרן לטובת היריבה. זה פשוט לא ייתכן. זה לא רק האפשרות לתועלת התקפית, אלא מטריד ומעסיק את הגנת היריבה שלא יכולה לשלוח עוד שחקנים ולהפעיל עוד לחץ על הרחבה של מכבי.
- גורמים חיצוניים: קראתי ושמעתי כבר מספר אוהדי מכבי ת"א שטוענים שהם יהיו מאד מרוצים אם בלבול יישאר המאמן של מכבי. בגזרת ההומור, נציין שזה עומד לחובתו של בלבול שאוהדי מכבי ת"א יהיו מרוצים, ולכן יש להחליפו. בנימה יותר רצינית, זה מזכיר את הפתגם "אורח לרגע רואה כל פגע". בהחלט ייתכן שיש דברים שמי שפחות מושקע רגשית במועדון מסתכל עליהם בצורה אחרת. בהחלט ייתכן שבמכלול הטיעונים הם מצליחים להיות יותר רציונאליים מאשר חלק מאוהדי מכבי.
*
מסקנה: כשאני משקלל את היתרונות והחסרונות, את המקום בו בלבול קיבל את מכבי ואת המקום בו היא נמצאת כרגע, כשאני לוקח בחשבון את הקפיצה שמכבי עשתה בין העונה הראשונה עם בלבול לשניה, כשמכבי מגלה חוסן מנטלי ואיתנות נפשית, כשאני מתחשב בתנאים הקיימים, כשאני מתחשב בפגרה הקצרה ובמיעוט השינויים הצפויים האפשריים בסגל בפגרה הזו, אז למרות שבלבול לא מאמן החלומות שלי ולמרות שיש טובים ממנו ולמרות שבהחלט ייתכן שזה יעלה לנו באפשרות להחתים מאמן מוכח כמו ברק בכר שמי יודע היכן יחתום ולכמה זמן, אם זה היה תלוי בי, הייתי משאיר את בלבול כמאמן מכבי.
זה לא שעכשיו ישנה הזדמנות לאליפות שלא תחזור או משהו בסגנון. להפך, ת"א בשיא כוחה וגם י-ם משתפרת מעונה לעונה. ברצף הכישלונות הנוראי הזה, אני בהחלט מוצא מקום לתת לבלבול את האפשרות לקחת את הקבוצה עוד צעד קדימה ולהיאבק על האליפות. מקסימום יוחלף בקיץ הבא. מכבי לא במצב בו עונה נוספת של מקום באירופה אך במרחק מהאלופה יהיה כישלון ברמה כזו שתרעיד את אמות הסיפים. ולא, אני לא מחבק את הבינוניות, אבל אני בהחלט ער לה ומבין שלפעמים עדיף לזחול למטרה מאשר למעוד בניסיון לרוץ עם רגליים קשורות.
לסיכום, למרות כל חסרונותיו שנמנו לעיל, בשל התנאים המיוחדים ויתרונותיו שפורטו בטור הקודם, אני מקווה שמרקו בלבול יהיה מאמנה של מכבי גם בעונה הבאה.
