היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי התיקו 0:0 עם מכבי תל אביב:
נתחיל מהמובן מאליו. מכבי היתה חלשה מאד. המחצית הראשונה היתה ברובה מביכה. ת"א היתה עדיפה בהרבה ומכבי צריכה לחגוג שאין מגיע בספורט. עם זאת, כדאי לציין שלמרות מחצית כה קודרת טל בן חיים נאלץ להכשיל פעמיים את חלוצי מכבי כדי למנוע מצב שלהם מול שוער. ואלו הם בדיוק שני השחקנים – עומר דמארי וניקיטה רוקביצה – שאתה רוצה למצוא באחד על אחד מול שוער. אני כמובן לא מנסה להקטין את גודל הביזיון מהמשחק של מכבי, אבל בכל זאת כשמדברים (בצדק) על כך שת"א היתה מסוכנת יותר ואף פגשה פעמיים את הקורה, אי אפשר להתעלם משתי הזדמנויות ודאיות להבקעת שער שנמנעו ממכבי באמצעות עבירות. אחת מהן אף ייתכן והצילה למכבי נקודה. כמובן שלעולם לא נדע מה היה מביא יותר תועלת – ההרחקה של טב"ח או רוקביצה לבד מול שוער.
אם לפני המשחק, אף על פי שהימרתי על הפסד, הייתי מתאכזב מתיקו, אזי שעד ההרחקה של טב"ח, לפי איך שהתפתחו הדברים במחצית הראשונה, הייתי יוצא מרוצה גם עם נקודה בודדת (מהתוצאה בלבד כמובן). ברור שאחרי שלא השכלנו לכבוש ואף לסכן יתר על המידה את שערה של ת"א משך אותן 35 דקות בהן שיחקנו ביתרון מספרי, למרות היכולת החלשה, נשארת תחושת החמצה.
אני חייב להודות שצר לי על יעקב שחר. נראה היה במהלך הקיץ ששחר מגלה גמישות וויתור על עקרונות כפי שלא עשה משך שנים הרבה. כתבתי בעבר מה הציפיות שלי מראש המערכת במכבי ולמה לדעתי שחר לא עומד באותן ציפיות, אבל לא ניכנס לזה שוב. אי אפשר להתעלם מכך ששחר חזר להיאבק על בכירי השחקנים הישראלים ואף היה מוכן לשחרר יותר בגזרה המקצועית, מה שבסופו של דבר לא יצא לפועל (כמובן שהוא היה נשאר ראש המערכת, אבל סביר להניח שלטוני מוניוס היו יותר סמכויות מאשר כל בעל מקצוע אחר במכבי בשנים האחרונות). אבל כל הוויתורים האלה לא שווים הרבה כשהקבוצה כל כך לא מאומנת. ברור שהטענות עצמן צריכות להיות קודם כל לשחר על שבחר להשאיר את גיא לוזון בתפקיד. ובכל זאת יש משהו מצער איך החלטה אחת שלדעתי שגויה פוגעת ברצף החלטות בכיוון הנכון (גם אם יש בעיית איזון בבניית הסגל).
בנוגע לגיא לוזון נתחיל קודם עם טיעוני ההגנה:
- הפציעה של שלומי אזולאי, שהוכיח בקצת ששיחק במכבי כמה הוא קריטי הן בהיבט של ההתקפות המסודרות והן בהיבט של הכדורים הארוכים בהתקפות מעבר, שיבשה, לכאורה, חלק לא מבוטל מתכנית המשחק של מכבי.
- אם היה יודע מראש שאזולאי יפצע סביר להניח שהיה משאיר את גילי ורמוט בסגל, שכן הוא ממלא את החלק של ניהול משחק ויכולת טכנית באמצע יותר טוב מכל אחד אחר בסגל הרחב שאינו אזולאי. בהחלט ייתכן שאחרת היה מעדיף להשאיר את קאיו אלבס או רז מאיר ביציע.
- דקל קינן לא היה כשיר במאת האחוזים מה שחייב להשאיר את שי בן דוד בסגל, כיוון שרמי גרשון אינו כשיר למשחק שלם.
- עם זאת, היה מוצדק להשאיר את רמי גרשון בסגל למקרה בו נדרש ממנו למחצית ואז הוא עדיף על בן דוד.
- היה נדמה כי לוזון בנה על כך שאחד משני החלוצים המהירים שלו ינצל טעות בהגנת מכבי ת"א באופן שיכול לשנות את המשחק וזה אכן קרה.
- לוזון זיהה בשלב כלשהו שמערך של 4:3:3 נראה רע מאד בלי אזולאי, ניסה להחליף צדדים בין סולליך לרוקביצה, וכשגם זה לא עבד, עשה בשכל כשעבר ל-4:4:2 עם רוקביצה ליד דמארי, עד ההרחקה.
אבל כל אלה לחלוטין מתגמדים לנוכח טיעוני התביעה. בגדול, שזה החלק החשוב ביותר, מכבי נראתה זוועה. לא היתה מספיק מסוכנת ומאורגנת מחד גיסא וגם לא מנעה ממכבי ת"א להגיע למצבים מאידך גיסא. ביותר קטן, אני שם בצד את חכמת הבדיעבד. גם אני לא אהבתי את ההצבה של עומר דמארי בהרכב אבל כן חשבתי שנטע לביא היה צריך להחליף את שלומי אזולאי. שני הנ"ל לא ממש הצליחו. אבל יש דברים מהם לא ניתן להתעלם:
- דמארי כבר לא עושה תנועה כבעבר ולא לוחץ את ההגנה כבעבר. אבל הוא עדיין מהיר. זה כמובן לא רלוונטי כשכמעט כל הכדורים הגיעו לכיוונו בגובה. הסיכוי של דמארי לנצח את בן חיים בקרב גובה דומה לסיכוי של מכון שיזוף באמצע מדבר סהרה בחודש אוגוסט למשוך לקוחות.
- היה נדמה שלא נעשתה כל פעולה של הכרת היריב לפני המשחק. מכבי עוד לא קרובה לשלב בו היא יכולה לבוא למשחק חוץ מול מכבי ת"א, לשחק את "המשחק שלה" ולנצח. לא בטוח שזה יספיק אפילו מול נמושות הליגה, אבל מול הגדולות חובה לבצע התאמות טקטיות. נכון, אנחנו רוצים את רוקביצה בעמדה הגנתית ממנה הוא יכול להגיע מהר להתקפה, אבל לא ייתכן שהוא יישאר עם יובל שפונגין שלא מהווה סיכון התקפי ויאפשר לעומר אצילי להתעלל בעומרי בן הרוש (רואה לוזון – זו הכרת היריב. אין לי ספק שקרויף הורה לאצילי ללכת על בן הרוש ולאלירן עטר ונצל את הפריצות של אופיר דוידזאדה ולא לנסות יותר מדי פעמים דריבל מול ארנסט מאבוקה). כשהגיע לבן הרוש עזרה מהאמצע נוצרה שם דלילות מסוכנת. בצדק זה לא קרה יותר מדי. אם יש מקום בו מכבי הצליחה לעצור את ת"א זה האמצע. האמצע המעובה ובעל האוריינטציה ההגנתית הוכיח עצמו מהבחינה הזו. אבל לא רק בצד שמאל של ההגנה היו למכבי בעיות. לוזון לא הכין את סנטיהו סולליך ומאבוקה לפריצות של דוידזאדה ות"א יצרה משם יותר מדי מהלכים מסוכנים רק כי מכבי לא האמינה שעטר ימסור (מחקרים מוכיחים שהחלפת צבע חולצה יכולה לשנות מוטיבציה של שחקן מהצלחתו האישית להצלחת הקבוצה). בנוסף, מכבי בקושי שיחקה על מאבוקה. היה ברור שיש יתרון גדול למכבי בצד ימין של ההתקפה כשעטר לא משתתף באופן אפקטיבי במשחק הגנה. אבל, בניגוד למשחקים הקודמים, מאבוקה כלל לא נוצל ואף הצטרף פחות להתקפה. ועוד דבר בנושא הזה – כל הליגה כבר מכירה את התנועה של וידאר קיארטנסון לכיוון הקורה הימנית של התקפת ת"א כששחקן פורץ באגף ואז עצירה, קבלת כדור אחורה וסיום בצד הקרוב – איך ייתכן שהמצב הטוב ביותר שלו היה בדיוק כזה? אני לא בטוח מה יותר גרוע – מצב בו לוזון לא הכין את השחקנים ליריבה או מצב בו הוא הכין אותה ליריבה והם פשוט לא ביצעו את הוראותיו.
- לסיכום, לוזון תכנן את המלחמה הנוכחית ברוח המלחמה הקודמת. הוא ראה איך ת"א פירקה אותנו במרכז עונה אחרי עונה והחליט שהפעם זה לא יקרה. אבל ת"א שינתה את פניה ובשלב זה היא חזקה באגפים לאין ערוך מאשר במרכז המגרש.
- וענין אחרון שמפריע לי מתחילת העונה ואני לא זוכר האם כתבתי עליו אם לאו, אז אעשה זאת עכשיו – מכבי חייבת להשאיר שחקן התקפה קרוב לחצי בקרנות של היריב. זה מאפשר לשחרר את הלחץ, זה מחייב את הגנת היריב ללכת אחורה עד החצי וזה פותח אפשרות להתקפת מעבר. מילא מול ת"א ב-11 שחקנים עוד אפשר להבין שכולם משתתפים בהגנה בבעיטת קרן, אבל מול קבוצות קטנות או מול קבוצה בחיסרון מספרי? מגוחך.
במשחק הבא, כמו במשחק הקודם, קיבלנו יריבה בהזמנה. אוי לנו אם נסתבך נגד אשדוד.
