היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
עמית פרלה ומתן גילור מסכמים את המשחק נגד ת"א ומתכוננים לגמר בנתניה בשבת.
האזנה מהנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי התיקו 1:1 עם מכבי תל אביב:
תיקו שלמעשה הוא כמו הפסד. וככה זה גם הרגיש באצטדיון. לרמת המשחק עוד נגיע, אבל קודם צריך לדבר על המשמעויות הפרקטיות.
לא מנחם אותי שמנענו סוויפ עונתי של מכבי ת"א עלינו, לא מנחם אותי ששמרנו על השיא חסר המשמעות של הקבוצה עם שיעורי ההצלחה הגבוהים בליגה מקום המדינה (עונת 2009/2010 בה אפילו לא זכינו באליפות), ובטח לא מנחם אותי שתודות לתיקו הזה ישנו תרחיש קצה בו מכבי יכולה להפסיד ועדיין למצוא עצמה במקום השלישי שמוביל לאירופה. אם למישהו ישנה האשליה, שלא לומר הפנטזיה, שהפועל באר שבע תפסיד בהפרש של שלושה שערים יותר מאשר ההפרש בו מכבי תפסיד לנתניה, אשרהו. זה פשוט לא עומד לקרות. ב"ש לא תפסיד לת"א, בבית, במשחק שהרבה יותר חשוב עבורה, כשהיריבה בסגל חסר ואין לא ממש על מה לשחק, בהפרש של ארבעה שערים או למעלה מכך.
הווה אומר שאין שום הבדל בין התיקו של מכבי להפסד. ולכן מאד לא ברורה האמרה של מרקו בלבול במסיבת העיתונאים לפיה "השגנו נקודה יקרה מאד." אפשר לדבר על איזושהי תרומה מורלית. אבל "יקרה מאד"? האם האיש מכיר את טבלת ליגת העל?
מה שעודד אותי אתמול, צריך להודות, הוא יותר ההפסד של מכבי נתניה לבני יהודה תל אביב, שמאפשר למכבי לסיים בתיקו במחזור האחרון כדי לסיים, לכל הפחות, במקום השלישי. כמו כן, עידוד מסוים שאבתי מכך שאתמול נקבע שאם מכבי תעפיל למוקדמות ליגת אירופה היא תהיה מדורגת בסיבוב המוקדמות הראשון. האמור נכון גם לגבי מכבי נתניה. אבל על זה נאמר "עוד חזון למועד".
ולא, אל תקנו סיפורים על "חגיגת התיקו" שמופצים על ידי בעלי אינטרסים ושאר שונאים. רוב אוהדי מכבי יצאו אתמול מאוכזבים מהאצטדיון. הן מהתוצאה והן מהדרך. אנוכי, ועוד רבים כמוני ביציעי האצטדיון, הקדישו שניה וחצי "לחגוג" את השער ומיד התפנו לדרבן את השחקנים לרוץ לעבר מרכז המגרש, על מנת לחדש את המשחק.
*
על הנייר, המשחק היה אמור להיות (יחסית) נוח בשביל מכבי, הואיל והיריבה בסגל חסר וכבר זכתה באליפות. ברם, מראיון שקיים יקיר הבלוג גיל שלי עם שרן ייני עולה, באופן לא מפתיע, שכדורגלנים מקצוענים שואפים הכי גבוה. הם מכירים את השיאים ורוצים לעשות היסטוריה. גם הם ידעו ששני ניצחונות במחזורי הסיום משמעותם שבירת שיא שיעורי ההצלחה בליגה העליונה מאז קום המדינה. יתר על כן, מי שחושב שלשחקני מכבי ת"א ואוהדיה לא חשוב להרוס למכבי, אשרהו. הם אמנם טוענים שמבחינתם אנחנו "אשדוד עם תארים" ,אבל מספיק לראות את היחס שלהם כמועדון, את מגוון השירים של הקהל לעברנו ואת העיסוק הבלתי פוסק ברשתות החברתיות. ולא, אני ממש לא דו פרצופי פה. אין לי ספק שהדבר פועל גם לצד השני. במצב הפוך השחקנים שלנו והאוהדים שלנו היו שמחים להרוס להם. זה לא אומר שהמוטיבציה שלהם היתה כמו בגמר גביע. זה כן אומר שהיא היתה הרבה יותר גבוה מאשר נגד הפועל חדרה למשל.
ובאמת ככה נראתה פתיחת המשחק. קבוצה אחת שהמשחק חשוב לה יותר מול קבוצה שניה שהיא טובה בהרבה. (במאמר מוסגר יצוין שהפעם אין את תירוץ הבדלי הכישרון. אני לא משוכנע שההרכב של ת"א אתמול היה מוכשר יותר. הוא כן היה מתואם יותר, מאומן יותר, מאוזן יותר. כל הדברים שלהם אחראית המערכת.) ולכן, המשחק היה פחות או יותר שקול. עד הפציעה של עאיד חבשי. מאותו רגע מכבי התפרקה. בסדר, חבשי חסר אחריות כשביקש להישאר על המגרש למרות שהיה ברור לכל יושבי האצטדיון וכנראה גם לצופים בבית שהוא לא יכול להמשיך לשחק וכל דקה שלו על המגרש מקרבת את הטעות שלו שתוביל לפיגור. בלבול החליט שהוא זורם עם התחושה של השחקן. לגיטימי. אבל אתה רואה שהוא טועה פעם אחת, ואז פעם שניה. בשביל מה לחכות לפעם השלישית? מי מקבל פה את ההחלטות, השחקנים או המאמן? בלבול כבר אחרי הטעות הראשונה של חבשי, שבנקל היה ניתן לראות שנובעת ממגבלה פיזית, היה חייב להחליף אותו. ת"א זיהתה את מצבו והפעילה לחץ שבצורה מאד לא מפתיעה אכן הוביל לשער יתרון.
לא זו אף זו, עצם זה שבלבול ביצע את החילוף באיחור גרם לזה שמכבי נאלצה לזנוח את הסכמה הקבוצתית והכניס קשר במקום בלם, הואיל והקבוצה היתה בפיגור. אם הוא מבצע את החילוף בזמן, מכבי נותרת עם חמישה בהגנה. אחרי החילוף מכבי המשיכה להיראות רע, פשוט כי לא משחקים טוב במערך של ארבעה בהגנה. מספיק לראות שבמחצית השניה, כשנטע לביא הועבר לשחק כבלם, פתאום ארנסט מאבוקה כאילו שתה ממעיין הנעורים. מי שרוצה להוציא ממאובקה, אחד היתרונות המשמעותיים של מכבי, את המרב, צריך לתת לו חיפוי.
בסופו של דבר נוצר מצב שמכבי נאלצה לחזור לקו של 5 בהגנה, מה שאכן הפסיק את צבר ההזדמנויות של ת"א, אבל במחיר של ויתור על הקשר האחורי, מה שהחליש את האמצע. אני מבין שבלבול רצה להכניס עוד כלי התקפי, אבל אם הוא רצה להשאיר לעצמו גמישות, קרי להעביר את אחד הקשרים בעלי האוריינטציה ההגנתית לקו ההגנה, אזי שהיה עדיף להכניס את מוחמד אבו פאני שהוא שחקן פיזי בהרבה ממקסים פלקושצ'נקו וגם קשוח ממנו. ובכלל, פלקושצ'נקו משחק רע. אני חס וחלילה לא סותם עליו את הגולל. ברור שמדובר על שחקן מוכשר ואני מקווה ומאמין שאחרי מחנה אימונים עם הקבוצה הוא יהיה טוב יותר. אולם, כרגע, אבו פאני עדיף.
בכל אופן, מפה ועד לחילוף של שון וייסמן בירדן שועה, התנהל משחק בו ת"א לא מאד רוצה ומכבי לא ממש יכולה. אחרי החילוף המומנטום השתנה ומכבי השתלטה על המשחק. גם אותו לחץ של ת"א לאורך המשחק נתן את אותותיו ובאופן לא אופייני שחקניה היו עייפים משמעותית מאלה של מכבי. על פניו ניתן לשאול מדוע בלבול לא ביצע את החילוף מוקדם יותר. אבל אני חושב שהתשובה די ברורה. אחרי שני חילופים מאולצים בשל פציעות, אין ברירה אלא להשהות את החילוף השלישי.
*
שימו לב שבכל הסיבוב האחרון בבית התחתון, וכן בכמה משחקים בסיבוב הראשון, מכבי מתחילה את המשחק בפיגור. זה טוב ויפה שהקבוצה לא נשברת והיא יודעת לחזור ממנו, זה פחות טוב ויפה שהיא לא מגיעה מוכנה למשחקים. הן מקצועית והן מנטלית. מרקו בלבול לא מנהל משחק גדול, בלשון המעטה. הכנה טובה שלו ודבקות במערך מסוים הוציאו את הקבוצה מהבוץ. מאז הוא מזגזג ומכין את הקבוצה פחות טוב. במצב כזה, הוא לא מביא ערך מוסף לעומת מאמני ליגה אחרים. אני לא שופט מאמן על סמך משחק זה או אחר, אבל כל התפקוד של מכבי בבית העליון גיבש אצלי דעה שבלבול לא יהיה המאמן שייקח את מכבי לשלב הבא. לפיכך, לדעתי, צריך להחליפו. דרך אגב, טענתי אותו הדבר לגבי אריק בנדו אחרי שהוביל אותנו מהתחתית לצמרת. טענה שהוכיחה את עצמה.
*
מכבי צריכה תיקו מול קבוצה במומנטום שלילי חריף. איך אומרת הקלישאה? אם את זה לא נשיג, אנחנו לא ראויים לאירופה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
מטרות לעונה שהסתיימה:
לחזור לפלייאוף לראשונה מאז עונת 2012/2013.
עמידה במטרות:
לא סתם העפלה לפלייאוף, אלא מקום שני במערב ואפילו מעבר סיבוב. הדחה במשחק 7 של חצי הגמר האזורי בשביל הקבוצה חסרת הניסיון הזו והצעירה הזו זה הישג מרשים.
מטרות לקיץ:
כאמור, מדובר על קבוצה חסרת ניסיון וצעירה. לפיכך, מה שחסר לה יותר מאשר שינוי זה או אחר בסגל זה פשוט עוד ניסיון. בעיקר ניסיון פלייאוף חשוב שהם צברו העונה.
כמובן שאם יהיה אפשר לגייס כוכב בשוק החופשי, אז למה לא, אבל הואיל והכוכבים לא נוהרים לקולורדו, נצא מנקודת הנחה שיבוא רציני יעשה באמצעות עסקאות.
בעמדת הרכז הקבוצה מסודרת עם ג'אמל מורי שעשה עוד התקדמות קטנה העונה. אחד הדברים המהותיים שמאפיינים כוכב זו היכולת הגבוהה והיכולת להציג את היכולת הגבוהה באופן עקבי. האם עדיף לקבל משחקן יכולת גבוהה וחוסר יציבות או יכולת נמוכה יותר אך עקבית? תלוי סיטואציה כמובן. בסיטואציה של מורי, אני חושב שאין ספק שהאפשרות הראשונה היא הנכונה. בגילו, מספר משחקי שיא שמראים על פוטנציאל נפיץ יותר חשובים מאשר הימנעות ממשחקי נפל. היציבות תגיע עם הניסיון והגיל. מונטה מוריס אחלה רכז מחליף. לקבל כאלה מספרים בכזו יעילות ותרומה לניהול המשחק משחקן ספסל צעיר וזול זה נפלא. לא הייתי מעז לחשוב להביא לשניים האלה מישהו על הראש. רק שימשיכו להתפתח. על איזייאה תומאס בהחלט אפשר לוותר.
בעמדת הקלעי השאלה הגדולה היא האם גארי האריס יוכל לחזור לעצמו מלפני הפציעה. הוא חווה ירידה רצינית העונה וגם הפלייאוף היה סולידי מבחינתו, למרות שאנחנו יודעים שהוא מסוגל ליותר מזה. גם הוא עדיין צעיר ואמור להשתפר וללא ללכת אחורה. מאמין שיגיע לעונה הבאה מוכן פיזית וגם שיתרגל לשחק עם המשקל של חוזה יותר כבד על הכתפיים. גם וויל בארטון חווה ירידה העונה וגם אותה אפשר להסביר בפציעה. עוד סיבה אפשרית לירידה ברמה היא שהוא שיחק לא פעם כסמול פורוורד, למרות שהוא הרבה יותר מתאים לשחק כקלעי. מה שאין לו זו הנחה הגיל. הוא צריך להיות יציב יותר. אם הקבוצה תרצה לאיים על האליפות היא צריכה סמול פורוורד ובשביל זה היא כנראה תאלץ להיפרד מאחד מהשניים. מן הסתם שלנוכח ציר הזמן הגיוני יותר להטריד את ברטון. וגם בלי ברטון יש לה מחליף מספיק טוב לעמדה, הלוא הוא מאליק ביזלי. גם הוא, כמו רבים מהחברים שהוזכרו לעיל, צעיר וזול. אני רואה בבחור הזה חתיכת גאנר רציני שיכול להתפתח למשהו בסגנון של ג'יי ג'יי רדיק או קייל קורבר.
והנה הגענו לבור היחסי של הקבוצה. עמדת הסמול פורוורד. טרוי קרייד לא מספק את הסחורה. יכול להיות סוג של קולבויניק מהספסל או נכס לטרייד. לא ראיתי מספיק את מייקל פורטר, אבל ממה שכן ראיתי הוא יותר מתאים לעמדת הפאוואר פורוורד, בטח בכדורסל המודרני ה"קטן" יותר ושדורש קליעה. ברור שבאין ציפור שיר וגו', אבל אני חושב שכן אפשר להשיג סמול פורוורד ראוי בטרייד.
בעמדת הפאוואר פורוורד יש לקבוצה עומק גדול. מיסלאפ טוב ויציב ובעיקר שחקן הגנה מצוין, אבל אין שום סיבה שקבוצה שמבוססת על צעירים תשלם לו 30 מיליון דולרים לעונה. אני חושב שלא כדאי לדנבר לממש את האופציה. כן כדאי להם לנסות ולהשאיר אותו בשכר נמוך יותר ולתת לו שנתיים. אני בכלל לא בטוח שהוא יסרב לזה וגם אם יסרב זה לא הכי נורא. יתפנה מקום אולי כן להצליח לפתות כוכב להצטרף. בשכר כזה אני מאמין שאפשר להביא מישהו סטייל טוביאס האריס, אם יסכים לחוזה די קצר, כל עוד הצעירים על חוזי רוקי. על פורטר דיברנו. כנראה יהיה מחליף בהתחלה. חואן הרננגומז יוסיף עומק ואולי גם טריי ליילס אם יסכים לחוזה הגיוני. הוא שחקן טוב ומתאים בציר הזמן, אבל אסור לתת לו חוזה שיסתום לקבוצה אפשרויות בעתיד.
בעמדת הסנטר הכל זורם על מי מנוחות עם ניקולה יוקיץ' האדיר ומייסון פלאמלי הנהדר.
מייק מלון אחד המועמדים למאמן העונה מבחינתי וברור שהוא חייב להישאר.
מטרות לעונה הבאה:
אני באמת ובתמים מאמין שעם עוד ניסיון, מיצוי הפוטנציאל של השחקנים הללו וסמול פורוורד טוב (לא חייב מהשורה הראשונה) הקבוצה הזו יכולה עוד שתיים או שלוש עונות לאיים על האליפות.
אבל זה לא יקרה בעונה הבאה. הם עדיין לא שם. מה שכן עם כזו כמות כישרון עוד שלב אחד למעלה, קרי גמר מערב, זו מטרה ראלית. ביתיות בוודאי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
מטרות לעונה שהסתיימה:
אחרי שהודחה בחצי גמר המזרח על ידי בוסטון נטולת קיירי אירווינג וגורדון הייורד, היה די ברור שפילדלפיה עדיין לא בשלה לאליפות המזרח, חרף השיפור המתבקש אצל כוכבי הקבוצה, ג'ואל אמביד ובן סימונס, לאור מיקומם בציר הזמן.
הנ"ל יפה עד לחורף 2019 בו ביצעה הקבוצה עסקה אגרסיבית לכיוון של "נצח כעת". אחרי הטרייד שייבא את ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, היה נראה שגמר כללי זו מטרה ראלית, כשגם גמר מזרח סביר.
עמידה במטרות:
הקבוצה לא עמדה במטרתה. קשה להאמין שאחרי הטרייד מישהו היה חותם שם על חצי גמר מזרח. עם זאת, העונה הם נתנו אתגר רציני בהרבה בחצי גמר המזרח לקבוצה חזקה יותר מזו שהדיחה אותם בחמישה משחקים בעונה שעברה. הפעם הם היו בצד הכואב של הבאזר ביטר הראשון בהיסטוריה במשחק 7, ככל שהמידע אליו נחשפתי נכון.
מטרות לקיץ:
פילי היא כנראה הקבוצה שהכי קשה לנתח לקראת הקיץ. יש לה טווח בלתי נגמר של אפשרויות ראליות. החל מניסיון להשאיר את באטלר והאריס, עבור בוויתור עליהם וניסיון לדוג כוכבים אחרים בשוק החופשי וכלה בטרייד על בן סימונס.
הדרך היחיד שנראה בטוח בקבוצה הוא ג'ואל אמביד. את זה אפשר להבין כמובן. ככל הנראה, מדובר על שחקן הציר הדו-צדדי הטוב בעולם.
בשל מגוון האפשרויות העצום, לא אכנס יותר מדי לפרטים, כי זה נראה לי חסר טעם.
אבל כן מספר עקרונות שכדאי לציין:
אני, באופן אישי, לא לגמרי מבין מה הם מוצאים בברט בראון, אבל שיהיה להם לבריאות.
מטרות לעונה הבאה:
לכאורה, בשל מגוון האפשרויות, קשה להציב מטרות בשלב הזה. ברם, זה נכון רק אם אתם לא מאד תופסים מאמביד. ואני כן תופס ממנו.
ראיתי מישהו שהגדיר את הרגע בו הוא בכה על כתפו של מארק גאסול כרגע בו הוא הפך מילד שטותניק ללוחם אלוף. מאד התחברתי למשפט הזה. אני חושב שאמביד הולך לבוא לעונה הבאנה בגישה שונה לחלוטין. ובין אם יהיו אלה בטאלר והאריס או כוכבים אחרים, אני חושב שפילי כן תצליח להעמיד סגל חזק, לפחות באותה המידה כמו העונה.
אני תולה בהם תקוות רבות, ולכן המטרה לעונה הבאה צריכה להיות גמר מזרח. משם, מול מילווקי, זה כבר קשה יותר לנחש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
עמית פרלה ומתן גילור מסכמים את המשחקים נגד באר שבע וחדרה ומתכוננים למכבי ת"א.
האזנה מהנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי ההפסד 0:2 להפועל חדרה:
ההפסד הזה לא רק מרגיז, ככל הפסד, אלא מעט מדאיג. לא שהייתי מרוצה מנקודה נגד קבוצה חלשה ממכבי שסיימה את הפן ההישגי של העונה, אולם נקודה בודדת היתה מספיקה לנו להבטיח מקום באירופה ביום רביעי, אם נתניה תזכה בגביע המדינה.
נכון שגם כעת מרבית הסיכויים שמכבי תהיה באירופה בעונה הבאה, אבל אין זה תרחיש דמיוני או תרחיש קיצון שהיא לא תהיה.
אם בני יהודה זוכה בגביע אין בכלל שאלה. מכבי בסכנה מיידית. אני לגמרי רואה אותה יורדת למקום הרביעי כבר במחזור הבא ולאחר מכן לא מצליחה לנצח בנתניה.
ברם, לא ניתן לפסול גם תרחיש בו נתניה זוכה בגביע המדינה ובני יהודה מנצחת את שני המשחקים הנותרים שלה בעוד מכבי מפסידה את אלה שלה עם כל הלחץ.
לסיכום העניין: צריך לקוות שנתניה תזכה בגביע וגם אז להפנים ששום דבר אינו סגור.
*
אני מבין מדוע בחר מרקו בלבול לפתוח עם מוחמד עוואד בתור קשר בצד ימין (או יותר מדויק ימין-אמצע). לנוכח הפציעה של רז מאיר, עוואד הוא כנראה היחיד בסגל שהתנסה העונה בתפקיד, במספר משחקים לא מבוטל. גם היותו שמאלי, כלומר הנטייה להיכנס לאמצע, מפנה את הקו לארנסט מאבוקה. בדיוק כפי שכרים פריי הימני משחק בקו שמאל ומפנה את הדרך לסאן מנחם. עם סייג שפריי יכול ללכת גם לקו ולייצר משם התקפות מסוכנות ואילו עוואד לא יודע להוביל כדור ברגל ימין, לא כל שכן להכניס איתה כדורים איכותיים לרחבה.
איפה, בכל זאת, היתה הטעות של בלבול, לדעתי? אני סבור שבלבול טעה בארבעה היבטים:
*
כמה קטנות לסיום:
היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
מטרות לעונה שהסתיימה:
אמנם בעונה שעברה הקבוצה סיימה במקום הראשון במערב ואמנם בעונה שעברה היא הגיעה עם האלופה למשחק 7, בגמר המערב, בבית, כשהיא מובילה בתוך המחצית השניה. ברם, העזיבה של טרבור אריזה ולוק מבה א מוטה החלישו את הקבוצה בכלל ובמאץ'-אפ מול גולדן סטייט בפרט.
לפיכך, מטרה של מקומות 2-3 במערב וגמר אזורי היתה סבירה.
עמידה במטרות:
בעונה הסדירה הם כמעט היו שם, אבל מעידה במחזורים האחרונים דרדרה אותם למקום הרביעי. לכאורה, מדובר על כישלון ביחס למטרות ולציפיות, אולם, לדעתי, זה היה מצב עדיף עבורם, כיוון שהאינטרס שלהם היה לפגוש את גולדן סטייט מוקדם ככל האפשר. יתר על כן, הסדרה הקצרה (יחסית) שלהם מול יוטה והארוכה (יחסית) של הדאבס מול הקליפרס הביאה אותם לסדרה במצב אופטימלי. שוויון 2:2 אחרי 4 משחקים, כשכולם צמודים, עוררו הערכה רבה ליוסטון. אחרי הפציעה של דוראנט היתה תחושה שהם יכולים להתעלות על הציפיות ואולי אף לזכות באליפות.
את הסיום של משחק 5 ואת משחק 6 אין דרך אחרת להגדיר, זולת כישלון.
לסיכום, למרות ההדחה ה(לכאורה)סבירה מול גולדן סטייט, יוסטון מסיימת את העונה עם תחושות שליליות.
מטרות לקיץ:
השאלות שיוסטון צריכה לשאול את עצמה הן: האם באמת היה חסר לנו הגרוש ללירה ויש סיכוי שנשיג אותו בפעם הבאה? האם אחד הכוכבים עומד לעזוב את גולדן סטייט והאליפות תהיה מבחינתנו על הרצפה? האם שווה להמשיך עם הסגל הזה ולהסתכן ששוב כריס פול יפצע ברגע האמת?
לפי התשובות לשאלות הנ"ל, יוסטון צריכה להחליט האם היא ממשיכה פחות או יותר עם אותו הסגל או שהיא הולכת לכיוון של בניה מחדש.
נתחיל דווקא מהאפשרות השניה. אם היא הולכת לכיוון של בניה מחדש, אז המהלך הראשון הוא כמובן עסקה שתכלול את ג'יימס הארדן. יותר ממה שהם יקבלו עליו הקיץ הם לא יקבלו בעתיד. יתרה מזאת, יש אולי סיכוי שתמצא קבוצה שתהיה מוכנה לספוג עבורו גם את החוזה הגבוה מדי של קלינט קאפלה. קשה לי להאמין שתמצא הקבוצה שתהיה מוכנה לגעת בחוזה של כריס פול.
אם הולכים על האפשרות הזו, אז אין טעם להציע חוזה חדש לכל הבאים: אוסטין ריברס, ג'רלד גרין, אימן שאמפרט וקנת פריד.
את החוזים של פי.ג'יי טאקר, אריק גורדון ואולי אפילו ננה אפשר לנסות לממש.
בקיצור, לתת לכריס פול לחנוך קבוצה צעירה ולהתחזק דרך הדראפט ובאמצעות אותם פרוספקטים צעירים שאולי אפשר לשאוב מקבוצות שייקחו חבילה של הארדן ונספחים.
נעבור עכשיו לאפשרות הראשונה. בכזה מצב נשארים בקו האחורי גם פול, הארדן וגורדון. מאמין שלא תהיה בעיה להחתים את גרין על עוד חוזה קטן ואת ריברס על חוזה נמוך משמעותית. אולי גם את שאמפרט. סך הכל מדובר על שחקנים שמתאימים לסגנון של הקבוצה ובעיקר יודעים את מקומם.
פי.ג'יי. טאקר מבוגר, אבל בינתיים מראה עמידות וסוגר את עמדת הפאוואר פורוורד בחמישייה. מה שחסר לו זה מחליף. הוא שר ההגנה של הקבוצה הזו ובגילו זה לא הגיוני לשחוט אותו עם 45 דקות בפלייאוף.
בעמדת הסנטר הם לא מציאות, אבל הואיל ויש עמדות חשובות יותר הקבוצה תמשיך להסתדר עם קאפלה וננה ושגם חוזה קטן לפריד בא בחשבון.
הבעיה הגדולה של הקבוצה היא עמדת הסמול פורוורד. לא תמיד מתאים לפתוח עם 3 גארדים וזה גם מסבך את הרוטציה בעמדות הגארד מה שמכריח להחזיק יותר מדי עומק בעמדות הללו על חשבון עמדות אחרות. דנואל האוס על מינימום יכול להיות בסדר מהספסל.
לסיכום: צריכים סמול פורוורד לחמישייה ופאוואר פורוורד מחליף. יצטרכו לוותר פה ושם בשביל להשיג אותם.
לגבי המאמן: עם ממשיכים לנסות לקחת אליפות עונה נוספת, אז אין טעם לעשות שינוי בעמדה. לסגל השחקנים הזה אני חושב שהוא המאמן הטוב ביותר וייקח זמן להטמיע שיטה חדשה. ברם, אם מחליטים על בניה, אז ד'אנתוני הוא לא המאמן לשם כך.
מטרות לעונה הבאה:
שוב נפצל לפי שתי האפשרויות:
משאירים פחות או יותר את אותו הסגל – גמר אזורי בהינתן גולדן סטייט שומרת על הליגה ואליפות בהינתן כוכב עוזב את הלוחמים.
הולכים לבניה מחדש – הכשרת ליבה עתידית ואולי אפילו טנקינג.
