יומן מכבי (27) – אחרי מחזור 19

Image may contain: one or more people, stadium, crowd and outdoor

צילום: רפי גבאי

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 0:3 לעירוני קרית שמונה:

גארי קגלמאכר, מארק ואליינטה, סאן מנחם, יונתן לוי, נטע לביא, קמיל ואצק, אלירן עטר, פיטים עזמי, אניס אלושי. 9 שחקני סגל. 6-7 שחקני הרכב. כל אלה לא נרשמו למשחק. הווה אומר שמכבי הגיעה למשחק עם חצי סגל ופחות מחצי הרכב. נכון, גם עם חצי סגל מכבי צריכה להיראות טוב יותר. ונכון, גם עם חצי סגל אפשר לא לקבל תבוסה מק"ש. ברם, צריך להודות שהסגל איתו מכבי הופיעה למשחק אינו ברמה של ליגת העל, קל וחמר של פלייאוף עליון. הסגל של ק"ש עדיף. לא כל שכן כשהסגל וההרכב של מכבי לא מתורגלים ביחד. אמנם רוב ההיעדרויות הן יד המקרה ואת חלקן לא היה ניתן לצפות, אבל ההחלטה לדלל את הסגל לאור הסיכונים היא החלטה מודעת. טור קריסטיאן קרלסן הוציא מהסגל לא מעט שחקנים לפני שהיו להם מחליפים. זה לא ממש משנה למה הוא עשה זאת – ייתכן שמדובר על התנהלות של אותם השחקנים, ייתכן שהוא רצה לנסות ליצור חלון כמה שיותר גדול כדי למצוא עבורם קבוצה חליפית ולקבל תמורה מרבית. מה שכן משנה הוא שמכבי נשארה סופר דלילה, לנוכח אותה פעולה. בעשותו זאת, קרלסן הכניס את הקבוצה לחודש של סגל חסר. האם היה ניתן להניח שהדבר יפגע בתוצאות? ובכן, לדעתי היתה זו הנחה סבירה בהחלט. אני מניח שגם טור לקח זאת בחשבון. הוא בעצם החליט שהתועלת משחרור מוקדם תעלה על הנזק במגרש. האם צדק? בדיעבד נראה שלא. הכי קל להיטפל למאמן – וזה לא שאין לכך סיבות מוצדקות. ברוכה השש, יש מספיק גם בגזרה הזו. אבל כדור השלג הזה הוא בעיקר על המנהל המקצועי. ושלא יהיו ספקות – אורך הרוח שלי כלפי אותו מנהל מקצועי לא נפגע כהוא זה, אבל צריך לשים את הקלפים על השולחן ולהודות בפה מלא שבמשחקים האחרונים מכבי לא נתנה למאמנה את הכלים הדרושים כדי לשחזר את ההצלחה היחסית מאמצע הסיבוב הראשון. אז שוב, אני לא פוטר את רנה – לא מהשבלוניות של הקבוצה, לא מהכדורים הארוכים והלא נגמרים של דקל קינן, לא מהעדר המשמעת ולא מרף השבירה הנמוך, אבל גם  אם הייתם לוקחים קבוצות טובות ועמוקות ממכבי, לדגמה את הפועל ב"ש או מכבי ת"א, נותנים להן לשחק עם פחות מחצי הרכב ורק חצי סגל, וזאת אחרי דילול די מסיבי של הסגל, אני ממש לא בטוח שהן היו מנצחות בק"ש.

וזה גם מתחבר מבחינתי לכל אלה שרוצים "לעלות עם הנוער". חברים יקרים, זה שהנוער מפרק את ליגת הנוער בישראל זה מדד חלש מאד ליכולת של השחקנים בו לתפקד בליגת העל. יש דרך וצורה לשלב נוער. כשלוקחים שחקן אחד, נניח נטע לביא, ונותנים לו לרוץ בקבוצה הבוגרת משך חצי עונה ומעלה, אזי שיש לו סיכוי להצליח. כך עשו עם דוידוביץ', כך עם קטן, כך עם רפאלוב, כך עם כיאל, כך עם טוואטחה. אבל כשעולים עם חצי הרכב בגיל 22 ומטה, ועוד כזה שלא מתורגל לשחק ביחד, אז רואים שזה לא כזה פשוט. כל ההצהרות האלה ש"הנוער כבר יותר טובים" או "הנוער ינצחו את הבוגרים" לא מחזיקות מים. מספיק לראות שפתאום כשמול עוואד ניצבים בלמים חזקים הוא קורס פיזית. או כשמול זנטי יש שחקנים קצת יותר מהירים ויש לו חצי שניה פחות לכוון, אז הכדורים הולכים לשומקום. תראו, אני ממש לא אומר לוותר על הנוער. אני כן חושב שיש לנו נוער ראוי ואני כן מוכן לשלם מחיר על מתן הזדמנויות לשחקנים עם פוטנציאל. אולם, זאת כשמדובר על שילוב של אחד או שניים, ולא על שליש סגל.

NBA – סיכום ביניים עונת 2016/2017

תוצאת תמונה עבור 2017 תמונות

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

כמו ישראלים טובים, גם אנחנו, לא זו בלבד שלא נחכה לכביש, אלא שאפילו לא נצא למדרגות, ונספור את הכסף כבר ליד הדלת. להלן בחירות החצי הראשון של העונה:

*

הקבוצה: גולדן סטייט לוחמים – קבוצת הסמסטר לא בהכרח צריכה להיות זו עם המאזן הטוב ביותר, אבל GS באמת היו רמה מעל השאר. הכי הרבה נקודות למשחק, הכי הרבה אסיסטים למשחק, הכי הרבה חטיפות למשחק, הכי הרבה חסימות למשחק ומקום 5 בכדורים החוזרים. זאת כשהיא קולעת בשיעור הכי גבוה מהשדה, עם הדירוג ההתקפי השני בליגה והדירוג ההגנתי הראשון בליגה. קבוצת כוכבים שספק אם היתה כזו ביחס לליגה בה שיחקה.

 

הקבוצה המפתיעה: ממפיס דובים – הם זקנים, הם גמורים, הם מוגבלים, הם משעממים, הם חד גוניים. אפשר להמשיך עם הכינויים שניתנו לממפיס ב(עוד)קיץ. והם בשלהם – פקקים באזניים ומלחמה על הפרקט.

 

הקבוצה המאכזבת: מינסוטה זאבים – כשריכוז כישרון כזה מתחבר עם מאמן מוכח ויכולת התקפיות כאלו מתחברות עם מאמן הגנה, הצפי היה לפלייאוף. במקום זה הקבוצה הפסידה כפול מאשר ניצחה, ולמרות שיש מספר שחקנים שנראים לא רע בכלל, לפרקים ארוכים זה נראה כמו אוסף אקלקטי של שחקנים, ולא כמו קבוצה.

 

המאמן: מייק ד'אנטוני – לקח קבוצה במצב לא טוב, שינה את התפקיד של הכוכב ובנה שיטה שתמקסם את יכולות הכוכב למען הקבוצה ואת יכולת הקבוצה כתוצאה מכך.

 

המאמן המאכזב: טום ת'יבודו – ניצחון על כל שני הפסדים עם כמות הכישרון שיש במינסוטה זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הקבוצה שבירה מנטלית ו(העדר)הרוטציה מביאה את הקבוצה לקריסה בסופי משחקים, לא פעם.

 

MVP: ג'יימס הארדן – 28.7 נקודות, 8.3 כ"ח ו-11.7 אסיסטים. אך יותר מזה, לוקח את יוסטון, לה רבים ניבאו מאבק על פלייאוף, למקום השלישי בצמרת המערב הקשה. כשמסתכלים על ההשוואה בינו לבין המועמד השני בקונצנזוס, ראסל ווסטברוק, המאזן הקבוצתי משפיע מאד. זאת כשערב פתיחת העונה בודדים היו טוענים לעדיפות בצוות המסייע של הארדן, וזאת עוד לפני הפציעה של קלינט קאפלה. כשבוחנים את תפקיד הרכז צריך לבחון, בין היתר, את יכולות ניהול המשחק והמסירה שלו, וגם בזה הארדן עדיף. הוא מוסר יותר אסיסטים וביחס אס'-אב' טוב יותר, וזאת למרות שרבות מהמסירות לשלשות, מה שמוריד את הכמות, על חשבון נקודות פר אסיסט, וכן למרות שזוהי עונתו הראשונה בתפקיד הרכז. בנוסף, הארדן יעיל יותר בייצור הנקודות. לפי ההרגשה שלי, יוסטון מנצלים את היתרונות של הארדן בעוד שאוקלהומה מנסים לחפות על החסרונות של ווסטברוק. אז עם כל הכבוד להישג המאד מרשים של ווסטבוק, שנהנה מהשיטה העשרונית, ג'יימס הארדן הוא השחקן בעל הערך הרב ביותר במחצית הראשונה של העונה.

 

החמישייה:

ג'יימס הארדן – ע"ע MVP לעיל.

ראסל ווסטברוק – 30.7 נקודות (ראשון בליגה), 10.5 כ"ח ו-10.3 אס'. מפלצת. גם ה-PER הגבוה בליגה שייך לו. עושה הכל מהכל, משחק על טורבו ומהנה לצפייה. למרות שלדעתי הארדן ראוי יותר, גם ווסטברוק ראוי, ואם יבחר ל-MVP, לא תרעדנה אמות הסיפים.

לברון ג'יימס – 25.6 נק' ב-51.2%/37.5%/70.3%, 7.8 כ"ח ו-8.1 אס'. מוביל את קליבלנד למקום הראשון במזרח, ותחת ההנחה הסבירה של ניצחון ביתי על פיניקס הלילה, גם לקצב של 60 ניצחונות בעונה. לברון קצת פחות טוב בכל עונה שחולפת, אבל הוא עדיין שווה מקום בחמישיית העונה. כמו כן, שיפר את חולשתו מהעונה שעברה, הקליעה מבחוץ, והחזיר אותה להיות נשק מאיים.

קווין דוראנט – השחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר. קולע 25.8 נק' ב-53.7%/39.4%/86.2% עם 8.6 כ"ח, 4.7 אס' ו-1.7 חסימות. זה לא שהוא היה שחקן הגנה רע, אבל העונה השתפר, עד לרמה ששווה דיון על חמישיית ההגנה השניה.

מארק גאסול – 19.4 נק', 6.1 כ"ח ו-4.2 אס' אינם מספרים גבוהים לשחק ציר, אבל במקרה של גאסול הם רק מתחילים לספר את הסיפור. המנהיג של קבוצה הגנתית אדירה שמוציאה מעצמה הרבה יותר מסך הכישרון הטמון בה. הקבוצה משחקת בצלמו ובדמותו, הקשוחה והבלתי מתפרשת. כל שאר הקבוצות שמבוססות על שחקן ציר כשחקן המרכזי, נאבקות על כניסה לפלייאוף, במקרה הטוב. ממפיס היא היחידה שכבר עכשיו ניתן לומר ברמת וודאות גבוה ביותר שתהיה שם. אין זה דמיוני כלל ועיקר שאף תזכה לביתיות בסיבוב הראשון.

 

החמישייה השניה:

סטפן קרי – 24.6 נק' ב-46.5%/39.8%,92.5%, 4.2 כ"ח ו-6 אס' לקלעי השלשות הטוב בהיסטוריה. קרי בעוד עונה מעולה, גם אם פחות טובה מהשתיים הקודמות.

דמאר דרוזן – 28.2 נק', הקלעי שמוביל את טורונטו למקום השני במזרח זו העונה השניה ברציפות, בלי סופרסטאר אחד לרפואה. להן הוא מוסיף 5.5 כ"ח ו-3.8 אס'.

קוואי לאונרד – 24.8 נק' ב-48.8%/41.5%/90.7%, 5.7 כ"ח, 3.1 אס' ו-1.9 חטיפות. מוביל את הקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה. הלב של הקבוצה התקפית והגנתית.

יאניס אנדטוקומבו – 23.4 נק' ב-53.5% מהשדה, 8.6 כ"ח, 5.6 אס', 1.9 חט' ו-2.1 חס', ליווני המצוין שעושה הכל מהכל, והעונה גם נמצא בתמונת הפלייאוף.

אנתוני דייויס – 29 נק' ב-50% מהשדה, 12 כ"ח ו-2.5 חס'. מוביל סגל מאד מוגבל למאבק על כניסה לפלייאוף (מרחק 2 משחקים, נכון לכתיבת שורות אלה). שני בנקודות למשחק ובמדד PER רק לווסטברוק.

 

החמישייה השלישית:

אייזיאה תומאס – 28.4 נק' ב-45.9%/38.3%/90.7% ו-6.1 אס', לשחקן הכי רותח בליגה. להוביל את בוסטון הנוכחית למקום בשלישי במזרח אינו דבר של מה בכך.

כריס פול – 17.5 נק' ב-47.1%/39.5%/87.6%, 5.3 כ"ח ו-9.7 אס' על 2.4 אב'! הרכז הקלאסי (עדיין) הכי טוב בליגה. מוביל את המפרשיות למקום הרביעי במערב עם מאזן מעולה ו(שוב)בלי בלייק גריפין.

ג'ימי באטלר – 24.8 נק', 6.8 כ"ח ו-4.8 אס' לשחקן שסוחב על גבו את שיקגו המוגבלת.  נכון שהמאזן השלילי מאכזב, אבל צריך לזכור שבניגוד לשחקנים כמו הארדן או לברון, באטלר צריך לחיות בלי קלעי שלשות שירווחו עבורו את המשחק.

דריימונד גרין – 10.7 נק', 8.6 כ"ח, 7.7 אס', 2 חט' ו-1.3 חס'. מנהל המשחק ושר ההגנה של הקבוצה הטובה בליגה. שחקן רווי חוכמת משחק וקשיחות, אם כי לא פעם חורג מגבולות הטעם הטוב.

דמרקוס קאזינס – 28.1 נק' ב-45.2%/37.2%/78%, 10 כ"ח ו-4.2 אס'. מוביל את סקרמנטו הבעייתית מרחק משחק בודד ממקום בפלייאוף.

 

שחקן ההגנה: רודי גובר – מרכז ההגנה הטובה בליגה (ביחד עם זו של הלוחמים). מסוגל להסתדר על כל שחקן פנים ולא קוטל קנים גם כשמקבל שחקני חוץ אחרי חילוף. היכולת שלו למנוע מההגנה להתכווץ היא תמצית ההגנה המופתית של הג'אז.

 

חמישיית ההגנה: כריס פול, אייברי ברדלי, קוואי לאונרד, דריימונד גרין, רודי גובר.

חמישיית ההגנה השניה: פטריק בברלי, טוני אלן, יאניס אנדטוקומבו, פול מיסלאפ, אנתוני דייויס.

 

השחקן המשתפר: יאניס אנדטוקומבו – היה מאבק קשה עם חברו לקבוצה ג'ברי פארקר, אבל השיפור הכולל של הגריק פריק, בהגנה לא פחות מבהתקפה, הכריעו את הכף. שיפור של 6.5 נק' (כולל שיפור ניכר באחוזים מכל הטווחים), 0.9 כ"ח, 1.3 אס', 0.6 חט' ו-0.7 חס'.

 

הרוקי: ג'ואל אמביד – 19.7 נק' ב-46.1%/34.5%/78.6%, 7.7 כ"ח ו-2.4 חס' יש לסנטר האדיר של פילדלפיה, וזאת ב-25.3 דקות בלבד. נכון שתהיה לו בעיה להיות סופרסטאר עם מגבלת דקות שכזו, אבל דיה לצרה בשעתה.

 

חמישיית הרוקיס: מלקום בורגדון, באדי הילד, ברנדון אינגרם, דריו סאריץ', ג'ואל אמביד.

חמישיית רוקיס שניה: ג'אמל מורי, מלקולם דילייני, גיליאן בראון, דומאטס סאבוניס, ג'יזרמו הרננגומס.

נובחים בירוק (21)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

עם עמית פרלה וניר הופמן אחרי ה(עוד)הפסד למכבי פתח תקוה.

האזנה מהנה.

לפרקים הקודמים – HTTP://WWW.ICAST.CO.IL/DEFAULT.ASPX?P=PODCAST&ID=527858

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יומן מכבי (26) – יתרון להתקפה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 2:0 למכבי פתח תקוה:

  1. מנהיגות בקבוצת כדורגל יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, כגון: חניכת שחקנים צעירים, עזרה בקליטת שחקנים חדשים, תמיכה בשחקן אחרי טעות קריטית, וכן גם צעקות בחדר ההלבשה כשצריך. ברם, יש אספקט מנהיגותי במגרש, אשר יכול לבוא לידי ביטוי רק אצל שחקנים עם סט כלים מסוים. זה לא משנה כמה דקל קינן יהיה מנהיג וכמה חזק האופי של גארי קגלמאכר. יניב קטן ויוסי בניון, בעונותיהם האחרונות במכבי, הציגו כדורגל לא מספיק טוב והעדר הצדקה מקצועית לשכר שלהם ואלי אף למקומם בהרכב/סגל. אולם, לא ניתן לערער על היכולת של השניים להניע שחקנים אחרים ברגעי שפל. היו שני מקרים בעונה שעברה בהם מכבי היתה בדרך להיות מובסת – מול מכבי תל אביב ומול בית"ר ירושלים, בחוץ. בשני המקרים מכבי פיגרה 0:2, משני שערים שהגיעו בסמיכות דקות זה לזה. בשני המקרים, היה זה יוסי בניון שאסף את השחקנים וגרם להם להאמין. בשני המקרים, היה זה יוסי בניון שכבש את השער המצמק. בשני המקרים, המשחק הסתיים בהפסד מינימלי, כשמכבי מראה בגרות מנטלית ולא מוותרת עד לשניה האחרונה. הביטו, אינני מצטער כלל ועיקר שבניון עזב את מכבי או שקטן פרש. אבל אני כן מצטער שמכבי לא מצאה להם תחליף בפן המנהיגותי. אני כן מצטער שאין במכבי שחקן שברגעי משבר יודע להרים את הקבוצה. אני כן מצטער שבמכבי אין שחקן שיכול לקחת את הכדור, כשכולם בורחים ממנו, להניע את המשחק קדימה. אני כן מצטער שבמכבי אין שחקן שיש לו את סט היכולות של קטן/בניון וגם את הוונריות שלהם. היכולת הזו לגרום לאחרים לשאת אליך עיניהם ולהאמין שתוכל להוביל אותם ברגעים הקשים היא תמצית המנהיגות הווינרית. תהא התוצאה הסופית אשר תהא. בהפסד האחרון, העדר המנהיג בלט בצורה ניכרת. היה נראה שבמקום להתנפל על המשחק, במצב של פיגור בן שני שערים, השחקנים הרימו ידיים. מנהיגים יכולים להיות מכל מיני סוגים ובכל מיני תפקידים במגרש, אבל, בפן הכה חשוב הזה, יש יתרון ברור להתקפה. וכל מי שבנה על נטע לביא – מסתבר שהוא עדיין לא שם. הכרטיס האדום שקיבל הוא תולדה של הוצאת תסכול. מעשה פחדני ולוזרי, בו שחקן משאיר את חבריו לבד, דווקא כשקשה. לא לחינם קטן סיים את קריירת הכדורגל שלו עם אפס אדומים. ואם מה שנאמר לי נכון והוא אכן סירב לענוד את סרט הקפטן, הדבר תקף על אחת כמה וכמה.
  2. לפי העדויות שהגיעו אלי, הקריאות נגד אייאד אבו עביד התחילו על ידי חברי ארגון האינפרנו ורדה וכללו, בין היתר, קריאות בעל גוון גזעני. מכבי היא מועדון שחרט על דגלו לאורך השנים את שילוב כל המגזרים, דו קיום ועיוורון צבעים. אם אכן היו קריאות מסוג זה, מכבי חייבת לטפל באוהדים שעשו זאת. החל משלילת מנויים וכלה בהגשת תלונה למשטרת ישראל. מכבי מצהירה שכל כיסא באצטדיון מצולם – אולי הגיע הזמן לממש את האיום המרומז. עם זאת, חובה ציין לשבח את אותם אוהדים שכקונטרה מחאו כפיים בכל נגיעה שלו בכדור.
  3. למרות זאת, שחקן חייב להתעלות מעל קריאות הקהל. אסור היה לאבו עביד להגיב לקהל. זה מעולם לא נגמר טוב ורק מקים עליו אוהדים נוספים, שתוקפים אותו בגלל התגובה לקהל, מה שגורם לתגובת שרשרת.
  4. אני מודע לעובדה שאיסמעיל ריאן לא הוכיח את עצמו בתקופה האחרונה במכבי, אבל לדעתי קצת מיהרו להיפטר ממנו. השחקן טרם מצא קבוצה חלופית והוא עדיין שחקן של מכבי. גארי קגלמאכר, הולמר אוילפסון ומארק ואליינטה יכולים להיות שלישיית בלמים, שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, יעשו למכבי מה שעושה ליובנטוס שלישיית הבלמים הכוללת את קייליני, בונוצ'י וברצאלי. ריאן, עם קצת אמון והרבה אימון יכול להיות יופי של מגן ימני, במערך של שלושה בלמים. הואיל וכבר תקופה ארוכה שהקישור האחורי לא מוכיח את עצמו ביכולת למנוע את התקפות היריב, שמגיעות בנקל לבלמים, אולי הגיע הזמן לשים יהבנו על מרכז ההגנה, לרכז בו את השלישייה הזו, ולשחק עם שני קיצוניים. עם זאת, הסתייגות אחת – אם ניפויו מהסגל נובע מעניינים שאינם מקצועיים, קרי התנהגותיים או משמעתיים, אזי שבמקרה כזה אין הרהורי כפירה והוא צריך לעזוב.

יומן מכבי (25) – מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

20170110_212751

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אני רגיל לא ליהנות ממכבי בעונות האחרונות, אבל תקופות פחות טובות ופחות מהנות נלקחות בחשבון כחלק מאהדת קבוצת כדורגל. קל וחמר לאדם בעשור הרביעי לחייו שכבר הספיק לחוות תקופות פחות טובות. ולמרות שגם העונה אינני נהנה מהקבוצה, אין לי תלונות רבות. בניגוד לעונות הקודמות, מכבי לא מכרה אשליות לאף אחד. לזכותו של רוני לוי יאמר שגם הוא, בעונה הקודמת, לא מכר אשליות. הוא הציב את אירופה כמטרה והגיע אליה. כל מי שקנה מנוי/כרטיס לא יכל לבוא בטענות לגבי התוצאות במצרפי. לגבי הדרך וודאי שכן. העונה הוגדרה מראש כעונת בניה. כל רוכש מנוי/כרטיס יודע זאת. אף אחד לא הולך שולל. ובכל זאת, זה לא נעים לראות גן סגור או קבוצה בינונית. אבל אני סוטה מהנושא אליו כיוונתי. והנושא הוא שלמרות שאינני נהנה ממכבי ברוב המשחקים, אני לחלוטין נהנה מהחוויה שמכבי מספקת. לא תמיד מהמתקן, לא תמיד מהמעטפת, אבל תמיד אני נרגש ובשבילי זה יום חג לראות אותה עולה אל המגרש.

ברם, מחוויית המשחק האחרון לא נהניתי. וזה בלשון המעטה.

אז הפעם לא אכתוב על כדורגל – הפעם אכתוב על החוויה האישית שלי.

*

החוויה השלילית החלה על כביש העפר מצפון לאצטדיון טוטו-טרנר, בפקקי תנועה שמקורם לא היה ברור. בדיעבד התברר שהפקקים נוצרו לא מהעדר מקום בחניון – כזה לא היה חסר כלל ועיקר – אלא בשל אותם מאות נהגים שהחליטו לחנות לצד הדרך, כדי לזרז לעצמם את היציאה. האם אני יכול להאשים את אותם נהגים שרק רוצים לחזור הביתה ומה אכפת להם שאחרים יפסידו את שריקת הפתיחה? האם אני יכול להאשים את המשטרה שרק רוצה לדאוג לבטיחות האנשים ולכל השדים הסדר במרחב הציבורי?

אולם זה היה רק קצה הקרחון. התור לקופות איסוף הכרטיסים לא היה ארוך, אבל קצב ההתקדמות היה מפסיד במירוץ אפילו אם הצב – ולא רק הארנב – היה עוצר לנוח. ומדוע? כיוון שמצד אחד מכבי הקצתה רק 3 צוהרים לצורך החלוקה ומצד שני המאבטחים לא אפשרו לאנשים להיכנס כשתור מספרי אשראי מסוים היה עמוס והאחר פנוי. האם אני יכול להאשים את מכבי שלא רוצה לשלם לעובד נוסף חצי יום עבודה + נסיעות? האם אני יכול להאשים את המאבטחים שרק רוצים למנוע פציעות וכמו שאמר אחד מהם: "לי לא אכפת מתי תכנסו, אותי כדורגל לא מעניין."?

מפה ממשיכים לבידוק הביטחוני. רק עם הישמע שריקת הפתיחה הקצין הממונה נזכר שגם לו מותר לבצע בידוק, דבר אשר זירז את הכניסה. האם אני יכול להאשים אותו שלא הגדיל ראש קודם, כשזה לא הגדרת התפקיד הדווקנית שלו?

וכאן הגיע הביזיון הגדול ביותר שפגע באופן האקוטי ביותר בחוויה שלי. כשעברתי את הבידוק, ממש צמוד לקרוסלה האלקטרונית, עומדים להם הספסרים, שכל אוהד של מכבי, שמגיע למספר משחקי חוץ בעונה, מכיר, ופשוט עושים שוק, במובן הרע של המילה. אחד מהם פשוט חטף לי את הכרטיס מהיד, דחף אותי עם מישהו אחר לתוך הקרוסלה ורצה למכור את הכרטיס שלי מחדש בחוץ. מי שמכיר אותי יודע שאני אינני נכנע לבריונות, לעתים, גם אם יש בכך סכנה. דרשתי מהספסר את הכרטיס שלי בחזרה. חברו ניסה לדחוף לי כרטיס אחר, אבל כפי שהוא לקח את הכרטיס ממני בכוח, השבתי לו באותו האופן ואף הטחתי בהם שהם גנבים, ממש בזו הלשון. אז נכון שעלי הם לא יכלו להריץ את הפארטיה, אבל אני מניח שעל אוהדים רבים אחרים זה כן עובד. רק ללמדכם שהנתונים לגבי קהל החוץ של מכבי לא פעם משקרים. מספר הצופים גבוה בלא מעט ממספר המדווח, לפי הספירה האלקטרונית. האם אני יכול להאשים אותם שהם רק רוצים להתפרנס ואולי אף לאפשר ליותר אוהדי מכבי להיכנס? האם אני יכול להאשים את קצין המשטרה שהדבר קורה מטר וחצי מאפו הזב ורק רוצה לסמן וי, לסיים את המשמרת ולחזור הביתה? האם אני יכול להאשים את התעשייה שרק רוצה להראות יציעים עמוסים ולעזאזל הצפיפות? האם אני יכול להאשים את עובדי רשות המסים שיכולים לשים קץ לתופעת הספסרות בנקל, אבל לא מוכנים להסתכן מול העולם התחתון? האם אני יכול להאשים אותם שהם מנהלים, באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשני פנים, את השוק הכי גדול במדינה (וכל מי שמייצג נישומים מול רשויות המס יודע בדיוק על מה אני מדבר)?

*

תחילתה של החוויה המתקנת היא הקהל. משך דקות ארוכות, לאחר סיומו של עוד הפסד בעוד עונה בינונית, עמדו כאלף אוהדי מכבי ולא חדלו לעודד את הקבוצה בגרון ניחר. הביטו, לדבר יש שני היבטים. הראשון הוא שהשחקנים אמנם לא שיחקו טוב, אבל היה ניכר שהם ממש השתדלו, ממש השקיעו וכיבוד את החולצה והסמל. על כך הגיעה להם הוקרת תודה. כי לא בכל יום אפשר לשחק טוב, אבל השקעה היא בהחלט עניין של החלטה. ההיבט השני הוא תפיסת הקהל של מכבי את עצמו. אני לא מדבר על הקהל הרחב, למרות שהוא זה שמכתיב את סדר היום או יותר נכון ניזון מהתקשורת שמכתיבה את סדר היום. אני מדבר על הקהל שמגיע לאצטדיון באופן קבוע. לדידי, אותם אוהדים רואים בקהל חלק אינטגרלי ממכבי. למחזיקי זכויות הניהול יש את חלקם, למנהלים יש את חלקם, לצוות המקצועי יש את חלקו, לשחקנים יש את חלקם ולקהל יש את חלקו. וחלק זה של הקהל, לדעתי, הוא הגדול ביותר. ועם הזכויות שמגיעות עם החלק הגדול ביותר מגיעות גם חובות. ואינני מדבר עכשיו על חובה פרסונלית. זכותה של כל ברייה לצאת מהמשחק טרם סיומו, לשרוק בוז או לקלל. אבל לקהל של מכבי, כקולקטיב, יש חובה לכבד את המועדון ואת הסמל. ואם הציפייה מהשחקנים היא שהם יכבדו את הסמל על חולצתם, כיוון שזוהי החולצה של מכבי, בלי קשר לשכר אותו הם מקבלים, אזי שגם מהקהל מצופה אותו הדבר. לפיכך, כשעומדים אחרי משחק ומעודדים את הקבוצה, אין זה אומר שבהכרח מרוצים מהאופן בו שאר חלקי המועדון מתנהלים, אלא שהקהל עומד בחובתו גם הוא לכבד את הסמל והמועדון.

במשך 90 דקות הקהל עודד את השחקנים בעצמה רבה וללא הרף. מי שהיה באצטדיון יודע שהחל משריקת הסיום, יותר משהקהל הודה לשחקנים על השקעתם שכיבדה את המועדון והסמל, היו אלה השחקנים שעודדו את הקהל והוקירו לו תודה על ההשקעה וכיבוד המועדון והסמל.

*

סופה של החוויה המתקנת הגיע מספר שעות לאחר מכן. סבי עליו השלום החל לאוהד את מכבי לפני כשמונים שנים. ארבע שעות אחרי שחזרנו לבית סבתי מהלווייתו נשמעה השריקה לדרבי בו היינו נוכחים. אתמול התחלפו היוצרות וארבע שעות אחרי שחזרתי לביתי מהמשחק בבאר שבע, אחזתי בידי את בני השלישי – עוד נצר ודור רביעי לשושלת אוהדי מכבי – עופרי גילור.

והטיב לתאר זאת ביל שנקלי כשאמר: "יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מזה."

יומן מכבי (24) – צפויים

תוצאת תמונה עבור תמונות של גנבים

קרדיט ל-XOOX.CO.IL

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

באופן די צפוי יש לומר, מספר גנבי דעת מחזיקי תעודת עיתונאי מספרים היום שהעונה של מכבי נגמרה.

בואו נניח לרגע לבניית שלד לעונה הבאה. בואו נשים בצד הטמעת שיטה. בואו נתעלם מציאת היררכיה. בואו לא נתייחס לעוד היכרות של הצוות החדש עם המערכת. בואו נשכח מעוד ניסיון לשחקנים צעירים ובחינת התאמתם לקבוצה.

אחרי שכל אלה כלל אינם על הפרק, האם למכבי נגמרו המטרות לעונה? האם מכבי לא צריך להבטיח פלייאוף עליון? האם מכבי לא משחק על מקום במוקדמות הליגה האירופאית – שלהזכירכם הובטחו בעונה שעברה רק במחזור ה-35?

ברם, איזו כותרת מושכת יותר קליקים: "העונה של מכבי נגמרה" או "מכבי לא תתמודד על תואר, אך בהמשך העונה צפויים לה מאבקים על פלייאוף עליון ואירופה"? ואידך זיל גמור.

*

ועוד דבר לכל מי שממהר לערוף ראשים – אלישע לוי סיים את עונתו הראשונה בהפועל באר שבע בפלייאוף התחתון. את העונה השניה הוא סיים במקום השני, שיא עבור הקבוצה מאז שנות ה-70' של המאה הקודמת, אאל"ט. ללמדכם, שכאשר יש איש מקצוע שהמערכת מאמינה בו, לפעמים כדאי לה לסנן רעשי רקע ולתת לו לעבוד משך תקופה מספיק ארוכה כדי להשיג תוצאות.

*

ואיך שני הדברים האלה קשורים? כי אותם גנבי דעת שלחו את מכבי לים. וביום שלישי מכבי בכלל תהיה בבאר שבע. וכמי שגר בבאר שבע למעלה 5 שנים, הריני לדווח לכם שבבאר שבע אין ים.

יומן מכבי (23) – חלון העברות

img_20170107_173022

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 2:0 למכבי פתח תקוה בסיבוב ח' של גביע המדינה:

משחק בסיבוב ח' בגביע המדינה לא מצדיק סיכום, אבל הוא בהחלט מצדיק שיר.

***

אין זרים שמדברים עברית

אין שחקנים שלא פורשים

חפש בחלון העברות

 

אין בלם שיניע כדור

אין קשר יצירתי

אין גולר בהתקפה

חפש בחלון העברות

 

מכבי היא אור הולך ובא

אלך איתך תמיד לנצח, חפש בחלון העברות

ואני עומד ביציע

אוהד, אוהב אותך לנצח, חפש בחלון העברות

 

את אומרת שנשתפר

זה בינוני, זה לא מספיק לי

אולי לא תהיה אירופה

חפש בחלון העברות

 

מכבי היא אור הולך ובא

אלך איתך תמיד לנצח, חפש בחלון העברות

ואני עומד ביציע

אוהד, אוהב אותך לנצח, חפש בחלון העברות