אנומליה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

באופן לא מפתיע, ה-NBA מזמנת לנו, בפעם השלישית ברציפות לראשונה בהיסטוריה, סדרת גמר בין גולדן סטייט לוחמים לקליבלנד פרשים.

בשל כך, נשמעים קולות רבים המבכים את הרס התחרות בליגה.

המסר שלי במענה לאותם הקולות הוא: נא לעצור סוסים.

חברות יקרות וחברים יקרים, אנחנו עדים לאנומליה שסיכויי ההישנות שלה, לא כל שכן בזמן הקרוב, נמוכים באופן קיצוני.

לא כל יום, לא כל שנה ואף לא כל עשור מתרחש מצב בו באזור אחד משחק אחד מגדולי המשחק, אשר הפרנצ'ייז הרכיב עבורו קבוצה התפורה למידותיו ומדגישה את היתרונות שלו תוך נכונות לעמוד בסנקציה שגורר ריסוק תקרת השכר, כשבאותו הזמן באזור המקביל מספר בחירות דראפט לא מאד גבוהות שכל הכוכבים הסתדרו להן כל אחת בנפרד ובעיקר כולן יחדיו, בשילוב עם ניהול מופתי ועם שכר באופן קיצוני מתחת לשווי שוק של כוכב הקבוצה בעקבות פציעה, וחבירה של שחקן בטופ של הטופ של הליגה רגע אחרי שכל המיזם הזה הגיע לשיאו.

כמות צירופי המקרים שקרתה כאן אינה פרופורציונלית לשום דבר שהכרנו. כמו כן, בהינתן כל זאת עדיין היינו צריכים שטיירון לו ימשוך את דיוויד בלאט או שקווין דוראנט וראסל ווסטברוק יפשלו בדיוק בזמן שקליי תומפסון נותן את משחק הפלייאוף של חייו, כדי שנקבל את ההיסטוריה הזו.

עוד שנתיים לברון כבר לא יוכל להיות כה דומיננטי, ג"ס תאלץ להתגמש אם תרצה לשלם לארבעת הכוכבים משהו קרוב לשכר שישקף את היכולת שלהם, אנדראה איגואדלה כבר לא יהיה שחקן ספסל ברמת חמישיית פלייאוף, סטפן קרי, קווין דוראנט וקיירי אירווינג שחקנים עם נטייה לפציעות וזה בטח לא הולך להשתפר במעלה הגיל. בנוסף, צריך להזכיר שקליבלנד די משכנה חלק נכבד מהעתיד (בצדק – זה הוכיח את עצמו) לא מעט עבור שחקנים שככל הנראה יהיה לא רלוונטיים עוד שנתיים או שחקני קצה רוטציה. כמו כן, בשושלות בלי כוכב על מובהק עלולים להתפתח קרבות אגו. כן, אפילו בחבורה מלוכדת כמו הלוחמים. להזכירכם, הגדולות שבאימפריות התמוטטו מבפנים.

לסיכום, נכון שהמצב בליגה כרגע אינו מרנין, אבל לא מדובר על הליגה הספרדית או הסקוטית בכדורגל. תוך שנתיים-שלוש תהיינה אימפריות אחרות ואני ממש לא רואה את התרחיש של גמר גב אל גב אל גב חוזר על עצמו בעשור הקרוב.

ועוד דבר קטן – עוד לפני הפלייאוף הימרתי על פו פו פו & פו לטובת הלוחמים. בינתיים ההימור הולך לי די טוב ואני דבק בו. תוצאת הגמר, לפי הניחוש שלי, תהיה 0:4 לטובת הדאבס.

נובחים בירוק (39)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

עם עמית פרלה וניר הופמן, והפעם אנחנו מדסקסים באילו עמדות צריך לחזק את הקבוצה, ובמה להתמקד – בישראלים או בזרים. וגם – מה נסגר בעמדת המנהל המקצועי, איך זה משפיע על הקבוצה ועל האוהדים, ומה האוהדים צריכים ויכולים לעשות כדי להציל את המצב?

האזנה מהנה.

יומן מכבי (48) – סוף עונה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

נעשה את זה בקצרה כי את רוב מה שהיה לי לכתוב כתבתי במהלך העונה ובטור הקודם ויש עוד מספר דברים שאני עדיין לא מרגיש בנוח לכתוב. בכל זאת, צריך לשמור תחמושת גם לעונות הבאות.

הטוב:

1. גארי קגלמאכר – אם כשהוא מוקף בחבורה שתפקדה כל כך גרוע הוא מצליח להיראות טוב, הייתי שמח לראות למה הוא מסוגל במועדון מצליח. אני לא נכנס עכשיו לדיון האם גארי המגן הימני הטוב בליגה – בשביל מכבי הוא היה הטוב ביותר. קיבלנו ממנו את הדברים שהכי היינו צריכים, וזה היכולת להתמודד מול כוכבי היריבה בלי עזרה. לא תמיד היו שם 100% הצלחה, אבל לקבוצה במצבנו הוא היה אקוטי. גם בתור בלם הוכיח את עצמו.
2. עמרי גלזר – נקודת האור של העונה הזו מבחינת מבט לעתיד. שוער שבסיטואציה לא דמיונית יכול לשחק עכשיו 10 עונות רצופות בקבוצה.

 

הרע:

1. אלירן עטר – יהיה זה מאד לא הוגן לבחור שחקנים ספציפיים ולהאשים אותם ביכולת המקצועית, כשכמעט כולם נראו איום ונורא. הטענות לעטר, מבחינתי, הרבה מעבר ליכולת, הן בגישה למשחק. היתה הרגשה שעטר משחק בשביל עטר ושלא ממש אכפת לו מהצלחת הקבוצה, להוציא משחקים שמבחינתו היו בפרופיל גבוה, כמו למשל נגד התל אביביות.
2. ביום 26 בדצמבר 2016, לאחר יותר משנתיים בהן מכבי לא הפסידה משחק בו הובילה בכל המסגרות, איחוד בני סכנין ביצעו מהפך באבירן וניצחו את מכבי 2:1. ערב אותו מחזור מכבי מוקמה במקום השלישי צמוד למכבי ת"א במקום השני. יום לאחר מכן הגיע יעקב שחר לאימון הקבוצה ובאותו שבוע קיבלו 7 שחקנים הודעה שהם יכולים לחפש לעצמם קבוצה. שחר חזר להתערב בצורה הבוטה ביותר, השאיר את הצוות המקצועי בלי סגל ראוי ולאחר מכן תלה בהם את האשמה לתוצאות. מבחינתי, חוסר היכולת של שחר לשחרר את הניהול המקצועי במועדון בהחלט ראוי להיכלל תחת קטגוריית 'הרע' גם בעונה הזו.

 

המכוער:

נכון, זה לא בדיוק קשור לעונת הכדורגל, אבל הואיל ומדובר על קהל כדורגל חשוב לציין זאת.

ביום 8 במרץ 2017 יצאתי מאולם מטרוווסט ברעננה לאחר שקבוצת כדורעף הנשים של מכבי זכתה בגביע המדינה. לעברי הושלכו אבנים ואת המוטות ראיתי היטב. לאחר מכן הסתבר שגם היו דקירות לפני כן.

בתחילת החודש נסגר התיק נגד התוקפים במגוון תירוצים החל מחוסר עניין לציבור וכלה בהעדר תשתית ראיית מספיקה.

כל כולי תקווה שמכבי ואוהדיה לא יניחו לעניין עד שרשויות החוק תמצנה את הדין עם התוקפים.

האמינו לי, זה עדיף על האלטרנטיבה בה מבקשי נקם ייקחו את החוק לידיים.

*

ומשהו אישי לסיכום:

יש רק דבר אחד קבוע מהלך כל חיינו והוא האהדה למכבי.

הורינו, לצערנו, לא יכולים לסבא זמן. חברינו מתחלפים, על פי רוב, ואין אנו צמודים אליהם בכל שעל. עבודות מחליפים. את ילדינו אנחנו פוגשים, לכל המוקדם, בעשור השלישי של חיינו.

רק דבר אחד הולך איתנו מרחם ועד הקבר. בכל שניה של כל דקה של כל שעה של כל יום של כל שבוע של כל חודש של כל שנה. זה לא משנה אם זה צבא, עבודה, טיול או לימודים. מכבי תמיד היתה, עודנה ותמיד תהיה חלק מאיתנו.

זכותו של כל אחד לעצב את האהדה שלו, אבל לבקר את אוהדים שהולכים אחרי הקבוצה לכל משחק, בכל מקום, בכל שעה, בכל מזג אוויר ובכל מצב ספורטיבי, רק על עצם הליכתם למשחק, לקרוא להם הבעיה של הקבוצה ואף אויבי המועדון והקהל זה הכי נמוך, הכי מטופש והכי רחוק מהמציאות שיכול להיות.

שנדע עונות טובות יותר.

ירוק עולה ירוק גאה.

יומן מכבי (47) – ירדה מנכסיה

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

זו שהעונה הנוכחית היא הגרועה מזה 30 שנים, לפחות מספרית, זה לא סוד. ברם, רצף העונות החלשות הללו מתחיל לתת אותותיו במקרו. מנהלי מכבי, בדגש על יעקב שחר הצליחו לרסק חלק ניכר מהחשובים שבנכסי מכבי.

להלן פירוט העיקריים שבהם:

1. ביקוש על ידי שחקנים – מכבי, מאז ששחר מנהל את המועדון, היא אבן שואבת לשחקנים ישראלים. היום זה כבר לא כך. נראה שמכבי צריכה לשלם פרמיה נוספת לשחקן שיודע שהוא מגיע למערכת לא הישגית, שלא מתמודדת על תארים, אין לה חשיפה במפעלים האירופאים, מערכת מאד לחוצה שההתנהלות שלה וההישגים שלה מובילים גם ללחץ מצד הקהל, אפילו מוסר התשלומים כבר לא מה שהיה עם מקרים כמו אביחי ידין וחן עזריאל, וכן כל סאגת "המנודים", ובעיקר למערכת בה קשה מאד לשחקן למצות את הפוטנציאל שלו. היום, שחקן יעדיף לא רק את הכסף של מכבי ת"א, אלא את ההישגיות והאווירה של הפועל ב"ש. הווה אומר שכדי להנחית אצלה את טובי הישראלים הזמינים מכבי צריכה לשלם יותר כסף. כסף שהיא לא מוכנה לשלמו.
2. דירוג באירופה – בשנת 2011 מכבי היתה מדורגת לכל אורך שלבי המוקדמות של ליגת האלופות. בשנת 2013 מכבי היתה מדורגת לכל אורך שלבי המוקדמות של הליגה האירופאית. בפעם הבאה שהיא תעפיל לאירופה ספק אם תהיה מדורגת בסיבוב המוקדמות השני של הליגה האירופאית. עוד שנה נוספת בלי אירופה ויהיה מדובר על דירוג זניח.
3. כושר הרתעה – פעם השם "מכבי חיפה" היה משאיר נקודות אצל מכבי. קבוצות היו עולות חסרות ביטחון ולעתים היו מאבדות את המשחק כבר בחדר ההלבשה. היום קבוצות גדולות ראות במשחק נגד מכבי נקודות על הרצפה וקבוצות קטנות עולות עם ביטחון רב לרשום הישג מול מועדון בעל שם.
4. וונריות – נכון, מכבי הפסידה אליפות בדקה ה-92 והעפלה לליגת האלופות בדקה דומה, אבל, ככלל, מכבי היתה מועדון מנצח. לא רק בתוצאות. היתה הרגשה של כלל המערכת שאנחנו הכי טובים, הכי חזקים, הכי מהירים. היום ההרגשה שכל ניצחון על קבוצה גדולה הוא בבחינת נס קטן והפסדים מתקבלים ביותר אדישות מאשר אכזבה. השחקנים חסרי ביטחון וכל המערכת בסחרור שלילי שלא נראה שראשי המועדון יודעים איך לצאת ממנו. אפילו את ההכרזה הקבועה שמכבי הולכת כל עונה על כל התארים כבר מפסיקים להשמיע. הדיבורים לאחרונה הם יותר על בניה ושיקום.
5. מחלקת הנוער – זה נכון שהנוער של מכבי עדיין זוכה בתארים. אולי אפילו יותר מבעבר. אולם אם נסתכל על שחקנים שמכבי גידלה בשנים הסמוכות לאליפות האחרונה נמצא שם שמות כמו ליאור רפאלוב, בירם כיאל, תומר חמד, טאלב טוואטחה ועוד. שחקנים שעשו דבר או שניים בארץ ובאירופה. מאז מחלקת הנוער לא הוציא אף שחקן בקליבר הזה. לדעתי, יש קשר הדוק לכך שלשחקנים הללו אין היכן להתפתח ומהיכן לצאת לאירופה.
6. קהל – הנכס הכי גדול והכי חשוב של מכבי הוא הקהל שלה. קהל כזה שגם ברצף עונות כה עגומות מביא כמויות שאין להן אח ורע בארץ – הן למשחקי הבית והן למשחקי החוץ. רק חשבו על הפוטנציאל שיש להקהל הזה, באצטדיון הזה, בעונות מוצלחות. אם עד העונה נראה היה שהקהל מחכה לאישזהו שינוי, ובתחילת העונה ניתנה ממנו תמיכה בלתי מסוייגת ממה שהיה נראה אותו שינוי, היום הקהל כבר מבין שמדובר על אותה הגברת בשינוי אדרת. מכבי מתחילה לאבד את הקהל שלה. כן, היו משחקים לא חשובים בעיקר בסיומי עונות פחות טובות שהגיעו כמויות נמוכות של אוהדים. זכותו של אוהד לא לבוא כאשר הקבוצה מפסידה ונראית רע. אבל הפעם לא מדובר על זה. בשני המשחקים שהאחרונים של העונה חלקים בקהל לא הגיעו למשחק לא כי לא היה להם חשק, אלא בלב כבד, תוך ניסיון להעביר מסר לקברניטי המועדון. הקהל רוצה את מכבי כמועדון שעושה כל ניסיון כדי להתחרות על תארים ולא כסוכנות שחקנים. הקהל רוצה שאיש מקצוע ינהל את הפן המקצועי ויבחר באופן מקצועי ולא על ידי קשרים אישיים. הקהל מבין שהעונה הידיים היו ידי קרלסן והקול קול יעקב. יותר הקהל לא יקנה הצהרות על בניה ועל צוות מקצועי חדש שצריך לתת לו את הזמן להתאקלם. זה כבר ניתן העונה. העונה הקהל נתן למכבי מרווח טעות אדיר. שמועדון בסדר הגודל הזה יקבל שנה שלמה "לבזבז" הוא דבר בלתי טריוויאלי לחלוטין. חלקים מהקהל מרגישים תחושות קשות כלפי הקבוצות לא רק בגלל העדר הצלחה מקצועית – אפילו לא בעיקר בגללה, אלא בגלל העדר הנכונות לבצע מהלך שלם ואמיתי אשר מנסה להוביל את מכבי לדרך חדשה. לדעתי, לא רכש מפוצץ ולא מנהל מקצועי חדש ולא הצהרות ולא שום דבר אחר בסגנון יעזרו מעכשיו. החל מהעונה הבאה נחזה בקיטון משמעותי בכמות אוהדי מכבי במגרשים. הן משיקולים פסיביים של חוסר רצון לצפות בקבוצה מהיציע והן משיקולים אקטיביים של נקיטת עמדה. מעתה, אחרי שמכבי בזבזה את הקרדיט האדיר שניתן לה, רק הצלחות על הדשא ישיבו את המצב לקדמותו.

מכבי עדיין מועדון גדול בקנה מידה ישראלי. עדיין יש לו קהל עצום ותומך. עדיין יש עוד לא מעט נכסים לאבד. אבל אם מכבי תמשיך בדרך הזו, היא תמצא את עצמה עוד מספר שנים לא גדול כשהיא ירדה מנכסיה.

כמה קטנות על משחק מספר 1 בגמר המזרח 2017

התמונה מעמוד הפייסבוק של ESPN

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

1. העדר דאבל טים – בראד סטיבנס דיבר על זה שהפעם הם לא עשו דאבל טים, אבל אולי יעשו בפעם הבאה. לדעתי, היה הרבה יותר הגיוני לעשות זאת הפוך. הקלעים של קליבלנד הגיעו מעט חלודים ולא לחינם הם זרקו לבנים במחצית הראשונה וחוץ מלאב שנכנס יפה למשחק בגלל תכנית הגנתית לקויה (עוד מעט נגיע לזה) ואחרי זה קלע מעולה מבחוץ במחצית השניה, אף אחד שם לא הבריק מבחוץ. האם כדאי לבנות על המגמה הזו גם במשחק השני? לא נראה לי. כלומר, תלוי על מי. אין טעם בדאבל טים על לברון כי הוא ימצא את הקלעי הפנוי. לפחות שיתעייף בחפירות בשביל להשיג 2 ולא ימצא את סמית'/לאב/קורבר/פריי/שאמפרט לבד על הקשת. על דאבל טים על קיירי או לאב אפשר לדבר. בכל מקרה, במשחק הזה היה הגיוני לפתוח עם דאבל טים וזה לא נעשה. במשחק הבא זה כבר יהיה סיכון גדול בהרבה.
2. קליבלנד ידועים בכך שקווין לאב הוא המוציא לפועל בתחילת המשחק ולברון נכנס לעניינים עם המחליפים בתחילת הרבע השני, אחרי שנח בסוף הרבע הראשון. אז בוסטון נתנו את הדגש על לאב ברבע הראשון וקיבלו 15 נק' מלברון. ואז כבר הפסיקו לרכז מאמץ על לאב, מה שהקל עליו להשיג נקודות ברבע השני.
3. ההימור לא לתת ללברון מטר ולשבת לו על הגופיה הוכיח את עצמו מבחינת הקליעה שלו מבחוץ, כשהוא קלע רק 1/6. אבל אם שומרים אותו קרוב ואין דאבל טים, צריך למצוא איך למנוע ממנו להגיע בקלות לטבעת, כי לשם הוא ממש טייל. הבעיה היא שגם מהקו הוא קלע טוב. לקראת המשחק השני הייתי מהמר על הקליעה שלו. קודם שיוכיח שהקליעה שהיתה שם מול אינדי וטורונטו הגיעה לסדרה. אם לא? מה טוב. אם כן? אז צריך לחשוב איזה רעל פחות קטלני.
4. אני מניח שאף אחד לא היה צריך את לוח נתוני המשחק כדי לדעת שבראון וסמארט היחידים בבוסטון ששיחקו דקות משמעותיות ולא סיימו עם +/- שלילי דו ספרתי. הייתי נותן להם עוד כמה דקות, כי הם באמת שיחקו טוב.
5. לא צריך להזכיר סדרות בהן הפיבוריטית הביסה במשחק הראשון והפסידה את הסדרה, נכון? צריך לבוא למשחק השני כאילו זה משחק 7. ניצחון והלחץ על קליבלנד.

נובחים בירוק (38)

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

עם עמית פרלה, ניר הופמן ומתי סין קרונה. לקראת סיום העונה. ראשית נעבור על השחקנים הישראלים של הקבוצה אחד אחד ונחליט את מי מהם משאירים בקבוצה כשחקן הרכב, את מי כשחקן רוטציה ועל מי אנחנו מוכנים לוותר, וכבונוס מיוחד – גם דעתנו על גיא לוזון. ובחלק השני, מתי מספר על היוזמה שלו – "קבוצת אוהדים תקשורתית" שתציל את מכבי מציפורני תקשורת הספורט החיפאית שכפי שגילינו לאחרונה, בוחשת בקבוצה ועושה בה כבשלה. מה אתם חושבים על היוזמה?

האזנה מהנה.

יומן מכבי (46) – אחרי מחזור 35

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

אחרי ההפסד 0:1 לאיחוד בני סכנין:

באופן רשמי, מכל מיני בחינות סטטיסטיות ובעיקר במבחן המיקום, קרי מקום 6, זוהי העונה הגרועה ביותר של מכבי מזה 30 שנים, עת סיימנו במקום התשיעי בעונת 1986/1987. אולי כדאי שמי שחושב שזו רק תקופה של קפיאה על השמרים יתעורר, כי בניגוד לשנים הרעות בשנות ה-90', נראה שהפעם אין סטגנציה אלא רגרסיה.

אין מה להתעסק יותר מדי במה שהיה על הדשא. באופן די סטנדרטי בעונות האחרונות ובצורה עוד יותר בולטת בתקופה האחרונה, מכבי היתה חלשה מאד ובקושי סכנה את השער, ורק בגלל חולשת היריבה ישנה אשליה של העדר פערים. כמו שהיה נגד ב"ש, כמו שהיה י-ם, כמו שהיה נגד ת"א. הסיבה היחידה שמכבי לא ספגה תבוסות על ימין ועל שמאל במחזורים האחרונים היא הורדת הרגל מהגז/רצון לשמור על התוצאה של יריבותיה באותם המשחקים. כך לפי תחושתי בכל אופן.

לגבי המשחק הזה באמת שאין לי טענות לשחקנים. באווירה כזו אין שום יכולת להצליח. העניין הוא שלא הצלחתי להבין מהמקלסים את הדוקטרינה שלהם. ניסיתי לראות אולי יש הגיון בשיגעון, אבל ניסיונותיי העלו חרס.

מצד אחד מספרים שאלירן עטר ושי בן דוד זה צהוב ולכן חובה לקרוא להם בשמות גנאי, אך מהצד השני משבחים את עומרי גלזר – שחקן בית של מכבי ת"א. מהצד השלישי מבטלים כליל כל טענה לגזענות, אך מהצד הרביעי מכנים את אמו של איאד אבו עביד "מחבלת". ועוד כהנה וכהנה.

אני מחנך את ילדי שתוצאות גרועות וכדורגל חלש לא אמורים לפגוע לנו במוטיבציה לנסוע אחרי מכבי לכל מקום, בכל מזג אוויר וכיו"ב, אבל אתמול הצטערתי שהבאתי את בני הבכור לאצטדיון. אוי לאזנים של ילד שצריכות לשמוע כזה ריכוז של ביטויים. בסדר, אצטדיון כדורגל אינו אולם קונצרטים ו(לצערי)רבים רואים בו מקום לפריקת אגרסיות. אבל פעם שמגיעים מעט אוהדים וביניהם אחוזים גבוהים למקללים, זה עובר את גבול הטעם הטוב. אני אף פעם לא יוצא ממשחק לפני הזמן, אבל אתמול ממש החזקתי את עצמי וכבשתי את יצרי לקום וללכת הביתה כבר אחרי רבע שעה.

אותם אוהדים רוצים שהשחקנים יפחדו מהם. כך אמרו. כיסופיהם לימים ששחקנים פחדו לעבור במנהרה ביציע 10 אחרי תצוגה חלשה. ואני אומר שמעבר לכך שאני רחוק מהם מאד מבחינה עקרונית, הדבר שהכי חסר לשחקנים שלנו בעונות האחרונות הוא ביטחון. נכון, עברו פה לא מעט שחקנים חלשים. ונכון, יש בעיות מקצועיות, מערכתיות ושל איזון בסגל. ברם, הדבר שהכי מפריע לשחקנים לממש את הפוטנציאל הוא חוסר ביטחון. עכשיו, שלא תבינו אותי באופן שגוי. הקהל בהחלט אינו האחראי המרכזי לחוסר הביטחון הזה, אבל נדמה שלאחרונה מתעקשים "לתרום" גם בסוגיה הזו. כשלשחקן יש מניירות, הקהל יכול להוריד אותו לקרקע. כששחקן לא משקיע משום שהוא רואה עצמו עליון בהיררכיה, הקהל יכול להוריד אותו לקרקע. אבל כששחקנים לא רק מתחת לאדמה, אלא בתחתית בו הצואה, לא יעזור לקבור אותם עוד מטר. זה לא יגרום להם לשחק טוב יותר וגם לא למי שיבוא אחריהם, אם אחרי שהוא רואה דברים כאלה הוא בכלל ירצה להגיע, בהינתן אלטרנטיבות כמו הפועל ב"ש או מכבי ת"א. או שנישאר אם אלה שברמה כזו שחלקים (קטנים) בקהל מעדיפים לקלל על פני לעודד.

אבל שימו את כל מה שכתבתי לעיל בצד. לא מצליח להבין איך בן אנוש יוצא מהבית, עושה את הדרך הארוכה, משלם ממיטב כספו ומחליט שהיום כל מה שהוא עושה באצטדיון זה לקלל את השחקנים.

ממש סבלתי פיזית ממה שהתרחש ביציע, עד שהתקשיתי להתרכז במתרחש על כר הדשא.

ואם בא לכם לקרוא על עוד משהו שקרה לי בדוחא, אז קראו את הידיעה הזו – http://www.one.co.il/Article/16-17/1,1,4,0/291428.html?ref=hp.