רוח צה"ל הינו מסמך המכיל מספר ערכים לפיהם חייל, ואולי גם אדם, צריך להתנהל.
כל ערכי רוח צה"ל שווים בחשיבותם, אך הערך 'דבקות במטרה וחתירה לנצחון' הוא ראשון בין שווים. כלומר, כאשר ערך נוסף מתנגש איתו ולא ניתן להכריע ביניהם, יש להכריע לטובת ערך זה.
לא כל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה מתו בשדה הקרב בכלל או תוך ביצוע מעשי גבורה בפרט, אך כולם נהרגו תוך דבקות במטרה של קיום מדינה דמוקרטית ויהודית בארץ ישראל.
כל השנה שומעים את הימין והשמאל הרדיקאלי מתנגדים לעקרונות הללו.
זה היום שלנו לאמר להם, אנחנו דבקים במטרה וחותרים לנצחון. לעולם, לעולמי עולמייא ולנצח נצחים, תהי מדינת ישראל דמוקרטית ויהודית.
יהי זכרם של כל הנופלים ברוך!
***
אחרי החלק הרציני של יום הזכרון, נעבור לחלק ההיטולי של יום העצמאות, או הניסיון שלי לעצבן אתכם (נא להתייחס במידת הרצינות (או ההומור) הראויה):
קרניבור יקר שלי, אל חשש. לא אבקש ממך להיות צמחוני ולו ליום אחד ולא אספר לך שקרים על כך שאתה אוכל את הוסת של התרנגולת (מי הנוכל שבוחר לספר לאנשים שלעופות יש וסת, למרות שאינם יונקים?). אבל רגע, שנייה לפני שאתה מתחיל לנפנף, תן לי הזדמנות.
*
אני קרניבור גאה (טוב נו, האמת שאני אומניבור, אבל זה לא באמת משנה לצורך הטיעון).
אני משתדל לאכול בשר כל יום ונדיר שזה לא קורה. (בשר, לרבות דג, עוף, צאן, בקר או בקיצור חיות מתות.)
זה לא שאני לא אוהב חיות. אני אוהב לא מעט סוגי יונקים, חלקם אפילו מאד, אבל אותי אני אוהב יותר.
בואו נאמר שהייתי חי יותר טוב עם עצמי, אם כל הבשר שהייתי אוכל וכל החלב ומוצרי החלב שהייתי שותה ואוכל, היה מיוצר מחיות אשר מסתובבות להן חופשי באחו ונהנות מהחיים.
ברם אין המציאות כזו. אי לכך, אני משתדל לאכול כמות אשר מסתכמת למנה אחת ביום, הואיל ואני מתנגד לכל גרימת סבל לכל חיות אותן נוהגים לאכול (בואו נניח מעכשיו שאני מדבר גם על תעשיית החלב). כמו כן, אני משתדל לקנות מוצרים שפוגעים כמה שפחות בשאר החיות והסביבה (למשל טונה שהציד שלה לא פוגע בדולפינים).
*
בת דודתי הביולוגית (הכוונה לא לקשר הדם בינינו, אלא למקצוע שלה) טוענת שכנראה שיש סיבה טובה לכך שיש לנו ניבים וקיבה שמסוגלת לאכל בשר. אני, בין אם מהסכמה שנובעת מהגיון בריא ובין אם מנוחות, נוטה להסכים איתה.
*
אז הבנתם – אין לי בעיה עם אוכלי בשר. אני אפילו אחד כזה בעצמי.
איפה, בכל זאת, מתחילה הבעיה שלי? הבעיה שלי מתחילה, במקום בו אנשים מפסיקים לאכול בשר ומתחילים להאביס עצמם בגרגרנות מכל הבא ליד.
משום מה, כל שנה, כאשר מגיע יום העצמאות, מאות אלפי אזרחי מדינת ישראל מכניסים לגופם בשר בכמויות אדירות. לא רק יותר ממה שגופם צריך, אלא הרבה יותר ממה שהם מסוגלים.
אז נכון, זה טעים. אפילו מאד. ונכון זה מאד מצ'ואיסטי ועושה רושם עם בירה ביד אחת ושיפוד בשניה, אבל קחו כמה נשימות לפני שאתה "תוקעים" עוד סטייק עין אחרי שהקיבה כבר מלאה ומבקשת די.
*
מדריך יום העצמאות לקרניבור המצפוני:
- אכול ארוחת בוקר, עדיף פחממתית.
- קצת לפני הארוחה, הרווה עצמך בנוזלים לרוב (לא אלכוהולים או קפאינים).
- בתחילת הארוחה, אכול סלט גדול ודחוף פיתה שלמה עם חומוס.
- הגענו לשלב הבשר:
א. אין צורך לאכול מנה שלמה מכל סוג. לרוב רוצים לטעום מהכול וזה לגיטימי.
עם זאת, מותר להתחלק עם שאר הסועדים ולאכול רק שליש שיפוד.
ב. לאחר שטעמת מהכל, קח מנה שלמה של הבשר שהכי אהבת.
5. שבע? כנראה שכן. עדיין לא? הפיתות והפלאפל מחכים רק לך.
6. סלט פירות לקינוח יהיה מצויין. (כן, כן, עכשיו יקפצו כל אלה שיגידו שלא בריא פירות אחרי האוכל.
חמודה, גם לדחוף חצי חבילת שוקולד לבן זה לא בריא.)
*
ואם כל זה לא שכנע אותך, אז קורניבור יקר שלי, שניה לפני שאתה תוקע עוד שיפוד, בוא נשתף פעולה. תניח אותו בצד והנה דפקנו עוד טייקון של רשתות שיווק.
הבלוג של מתן גילור 