הטוב:
- דקל קינן – כהרגלו מול חלוצים מסיביים, אך ללא יכולות טכניות בולטות או מהירות יוצאת דופן, התמודד איתם בקלות. ללא אף שגיאה הגנתית. ראשון לכל כדור במרכז ההגנה ברגל ובראש.
כבר כתבתי את הנקודה להלן בעונה שעברה, אך אני מרגיש צורך לחזור אליה, הואיל והיא אינה ידועה לצופי הטלוויזיה. האקט המסכם של החימום הוא בעיטות מחוץ לרחבה. השחקנים אוהבים את זה, כיוון שזה לא דורש כמעט מאמץ וכן זוכה לתשואות מהקהל.
בניגוד לשחקנים אחרים, קינן מבין שהסבירות שיסכן את השער מחוץ לרחבה קלוש. על כן, בזמן ששאר השחקנים מתאמנים ב"איך לבעוט טוב בחימום ואז לא ליישם במשחק" קינן מתמקם במרכז הרחבה וגורם כלשהו מהצוות המקצועי מרים אליו כדורים, שהוא מיירט עם הראש. אין כל ספק שזו פעולה שהוא נדרש לעשות לא פעם במשחק והמיומנות בה חשובה בהרבה מטכניקת הבעיטה שלו. - גוסטאבו בוקולי – אני עדיין חושב שכאשר ידין כשיר הוא עדיף, ברם בוקולי מנצל כמעט 100% מהפוטנציאל שלו בעמדה זו. כאשר קטן וראיוס על המגרש, יכול להתרכז רק במלאכת ההגנה. במהלך המחצית הראשונה, בה ראיוס נשמר אישית, בוקולי הניע את הכדור ואף סיפק מספר מסירות ארוכות מדויקות. כמות הכדורים שהרוויח בצד ההגנתי לא היתה מביישת כמה מגדולי הגרזנים ששיחקו במכבי.
*
הרע:
- חן עזרא – לא ברור אן אופן המשחק ה"אריאן רובני" שלו הוא האשם או אריק בנאדו שפשוט לא רואה זאת. הכניסה שלו לאמצע יעילה, כאשר השחקן נאלץ להתלבט האם לסגור את האמצע או הצד. כאשר רק פעם אחת בכל מחצית הוא הולך לרגל שמאל וגם אז מעיף את הכדור על עיוור לשומקום, אין למגן אינטרס לסגור את הקו. את החלק השני והמוצלח של העונה הקודמת הוא בילה בימין – יוחזר לשם לאלתר!
אבל הכי גרוע במיקומו היא העובדה שהוא גורם לטוואטחה לשחק לרוחב וחוסם לו את הקו. כאשר תורג'מן משחק בשמאל הוא נכנס לאמצע ומשאיר לטאלב את הקו פנוי. - שמעון אבוחצירא – אבוחצירא מיעט בתנועה שמאפיינת אותו ולא יצר אופציות מסירה. גם כאשר קיבל את הכדור היה מבולבל. דווקא לאחר שתורג'מן הוחלף הוא החל לבצע תנועה לצדדים, אך זאת כאשר אין מי שיכנס במקומו לאמצע. כאשר הוא חלוץ בודד הוא צריך לשחק "קיר". את השטחים המתים הוא צריך לחפש בין הבלמים ולא בין הבלם למגן, כפי שנדרש כאשר יש חלוץ נוסף.
תצוין לטובה טכניקת הבעיטה הגבוהה שלו. כמעט ולא מחטיא את המסגרת.
*
המכוער:
כר הדשא היה איום ונורא. חבל שאין סטנדרט למשחקים בזירה הבינלאומית. בכל מקרה, אני חושב שמכבי שיחקו נכון על דשא שכזה. המסירות הקצרות היו בכדי לשלוט בקצב המשחק האיטי, בעוד שבניגוד לבד"כ נמסרו כדורים ארוכים רבים לאגפים, תוך ניצול המהירות של הקיצוניים (המגנים והקשרים).
*
דרך אגב, תחזית ה-1-2-3 שלי (אותה ציינתי בתגובה לפוסט על ההגרלה של מכבי ת"א נגד באזל) חיה ובועטת.
אני עדיין בשלי – 3 קבוצות בשלב הבתים, 2 ב-1/16 ו-1 בשמינית.
אל אל ישראל!
וזה השיר שבחר רועי טנג'י ונראה לי מאד מתאים:
הבלוג של מתן גילור 