היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
- בצעד יוצא דופן, החליט לאחרונה מועדון כדורגל מכבי חיפה לשלול את המנוי של אוהד הקבוצה ולא לאפשר את כניסתו למשחקי הקבוצה. לטענת הקבוצה, האוהד ביצע אי אלו מעשים שמבחינתה עברו את הקו אדום ואילו האוהד טוען שלהד"מ. אבל בואו נשים בצד את המקרה הספציפי, שייתכן ויתברר בבית המשפט, כפי שטוען האוהד. השאלה היא האם ומתי מותר לקבוצה להרחיק אוהד ממשחקיה, כשצריך לקחת בחשבון שהיא איננה הריבון. בואו ננדוד לרגע לשני הקצוות. הקצה הראשון הוא מצב בו פלוני עסק בפעילות לא חוקית במסגרת אירוע של הקבוצה או בקשר אליה. למשל קרא קריאות גזעניות, ספסר בכרטיסי הקבוצה, פרץ לכר הדשא וכיו"ב. נראה לי שבמצב זה, גם אם לא תהיה הסכמה מוחלטת, הקונצנזוס הוא שזכותה של הקבוצה לנהוג כך. אינני עו"ד ולא מתיימר להיות כזה, אבל הניחוש שלי הוא שבמקרים מסוג זה בית המשפט יגבה את הקבוצה. בקצה השני עומד אירוע פרטי. כשאלמוני עורך אירוע פרטי זכותו לא לאפשר השתתפות לכל מי שלדעתו לא מתנהג באופן ראוי בין אם התנהגות זו עומדת בקנה אחד עם חוקיה של מדינת ישראל ובין אם לאו. קבוצת כדורגל, כפי שקבע בית המשפט, היא גוף דו מהותי. לפיכך, משחק כדורגל רשמי אותו מקיימת הקבוצה הוא אירוע בעל אופי ציבורי וודאי שלא פרטי כמו מסיבה אותה היה עורך מאן דהוא. נשאלת השאלה – האם באירועים בעלי אופי ציבורי הרף הוא חוקי מדינת ישראל וכל מה שעומד תחת הזכות של חופש הביטוי מותר? לא בטוח. נראה לי שכולנו מבינים שאם נבוא לתאטרון ציבורי ונרבה בקריאות ביניים נורחק מן האולם. מצד שני ברור שאי אפשר להגיע למצב בו כל צחקוק או לחשוש יגרמו להרחקה לאלתר. כמו בדברים אחרים בחיים חשובים האיזונים והבלמים. הביטו, מגרש ספורט אינו מופע תאטרון ולא היינו רוצים שייהפך לכזה, אבל זה לא אומר שמארגן האירוע חייב לקבל מה שלדעתו היא פריקת כל עול. אני חושב שמותר שיהיה גבול מחמיר מגבולות חוקי מדינת ישראל. אבל… הגבול חייב להיות: א. סביר (כן, זה נתון לפרשנות. מבחן האדם הסביר הוא מבחן נפוץ מאד בסוגיות קצת יותר מהותיות מצפייה באירוע ספורט). ב. ברור, שקוף ולמפרע. המועדון / האיגוד / משרד הספורט, אם ברצונם להציב גבול מחמיר מחוקי מדינת ישראל, חייבים לפרסם קווים מנחים. ברור שאי אפשר לחלק את מילון אברהם אבן שושן למותר ואסור, אבל בהחלט אפשר לנסח קוד התנהגות שבר דעת יבין. לסיכום, כשרוצים לייצר נורמה, צריך לשים לב שהיא סבירה, מובנת ובגבולות הטעם הטוב, וכן שאינה גובה שעירים לעזאזל.
- שחקן הפנים של מכבי תל אביב בכדורסל, איתי שגב, סירב להשתתף באימון הנבחרת האולימפית. לטענתו של השחקן וד' אמותיו הכיסוי הביטוחי אותו מספק איגוד הכדורסל אינו מספיק, והוא לא מוכן לסכן את יכולת ההתפרנסות העתידית שלו, ללא רשת ביטחון ראויה. השחקן הושעה מהנבחרת. טענת איגוד הכדורסל היא שהכיסוי הביטוחי מספיק. לראיה, טוען האיגוד, שחקנים בעלי פרופיל נוכחי גבוה מזה של שגב משתתפים בפעילות הנבחרת תחת אותו כיסוי ביטוחי. אני לא אומר שאין טעם בטענה זו. וודאי שיש בה טעם. ברם, היא ניתנת לסתירה. זו שהושרש נוהג מסוים לא אומר שבהכרח שהוא תקין, וזה שכולם משתפים פעולה עם משהו לא הופך אותו בהכרח לראוי, קל וחמר כשהחשש מסנקציה הוכיח עצמו. עם זאת, ממש לא בטוח שיש ממש בטענות של שגב וייתכן שדרישתו הינה דרקונית. אני חושב שהפתרון הטוב ביותר הוא שאיגוד הכדורסל בשיתוף עם ארגון השחקנים יפרסם מרכז לפירמה המתמחה בנושא, שתבצע את תחשיביה ותגיש המלצה למהו הכיסוי הביטוחי הראוי עבור שחקן אקראי בנבחרת ישראל בכדורסל. כמובן שצריך להחליט מראש שהמלצותיה מקובלות על שני הצדדים.
הבלוג של מתן גילור 