(Hit them, LeBron(2 – חלק 3 מתוך 3

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם טוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

חלק 1

חלק 2

***

פרק ד' – סגנון

להתחבר לסגנון משחק של שחקן זה משהו מאד סובייקטיבי. אתה יכול להעריך שחקן ולחשוב שהוא טוב מאחרים, אבל להעדיף לראות אותם על פניו. אם ניקח דוגמא מהכדורגל, באופן אישי אני נהניתי יותר לראות את זינדין זידאן מאשר את דייאגו ארמנדו מראדונה, למרות שהקונצנזוס הוא שהשני ממוקם גבוה יותר ברשימת גדולי כל הזמנים.

לא מעט אנשים מוצאים עצמם סולדים מהסגנון ה"כוחני" של לברון, אשר לטענתם מרבה ככל האפשר להסתמך על יתרונותיו הפיזיים, לעומת שאר השחקנים. זאת ועוד, הם טוענים שעם השנים יפגעו יכולותיו הפיזיות והדבר יפגע ביעילות שלו.

להלן התייחסותי לטענות:

1. מותר כמובן לסלוד מסגנון שמסתמך על יתרונות פיזיים. אבל מי שטוען כך נגד ג'יימס צריך לטעון כך גם נגד שחקנים דוגמת: ווילט צ'מברליין, שאקיל אוניל, בלייק גריפין ואפילו מייקל ג'ורדן בתחילת הקריירה שהיה אתלטי וחזק יותר ממרבית ואולי אף מכל השחקנים בעמדת השוטיג-גארד.
2. ללברון ג'יימס אין יתרון פיזי על שאר הליגה, אלא יתרון פיזי על שחקנים בעמדה שלו, עמדת הסמול-פורוורד. קיימים לא מעט שחקנים בעמדות הפאוור-פורוורד והסנטר גדולים וחזקים ממנו. כל ניסיון לצייר אותו כמפלצת שאף אחד לא יכול "לתת לו גוף" חוטא לאמת ומנסה לגמד מהכישרון הנדיר הטמון בו.
3. לא, לברון ג'יימס ממש לא מסתמך רק על נתוניו הפיזיים ואפילו לא בעיקר. הוא בין המוסרים הטובים בליגה ולא רק מעמדת הלאו-פוסט עם שחקן על הגב, אלא גם המהיי-פוסט. בנוסף, מה הקשר בין כתפיים רחבות ויותר מ-40% מהשלוש או פיידאווי? אני לא אומר שהוא לא משתמש במתת האל ובגנטיקה שלו. אני אפילו מעריך אותו יותר על כך שהוא יודע לנצל את יתרונותיו באופן המיטבי, אבל יש לו עוד סל ענק של קונצים שאינם תלויים בכך.
4. כנזכר לעיל, ג'יימס לא מפסיק להשתפר. כמו חלק ניכר מגדולי כל הזמנים לפניו, גם הוא ידע לשנות את משחקו ולהתאימו ליכולות הפיזיות. ניתן כבר לזהות זאת בכך שהוא פחות מהיר מבעבר אך חזק יותר, ולכן הוא פחות חודר לסל ויותר "חופר" בפנים עם הגב לסל. למי שתולה יהבו בנפילה תלולה של ג'יימס כאשר יעבור את גיל 30 צפויה אכזבה קשה.

לסיכום, סביר בהחלט לא להתחבר לסגנון של לברון ג'יימס, אבל לתרץ את הסלידה ממנו בסגנון כוחני לא מתיישר עם סגנונו של ג'יימס דה פקטו.

***

פרק ה' – סמים

טוב, הגענו לחלק בעייתי…אני לא בא לרגע להגן על ג'יימס. אין לי שמץ של מושג האם הוא משתמש בסטרואידים אנאבוליים (להלן: "סמים"), בדיוק כפי שאין לי מושג לגבי כל ספורטאי אחר בטופ העולמי ובכלל. ובכל זאת, חשוב להגיד כמה דברים לגבי הנקודה הזו:

1. אין קשר בין סמים ובין אחוזי קליעה מהשלוש וחצי מרחק או ראיית משחק ומנהיגות.
2. אין שום יסוד סביר להניח שלברון משתמש יותר או פחות ביחס לשחקנים אחרים בליגה.
3. להזכירכם, הוא נחשב לתופעה פיזית חריגה כבר בחטיבת הביניים ולא נצפה אצלו גידול חריג במסת השריר כמו שנצפה למשל במקרה של בארי בונדס.
4. מה שהסמים מאפשרים הוא זמן שיקום קצר יותר ואימונים ארוכים יותר, כך שלכל הפחות צריך להעריך את אותם זבי חוטם שמשתמשים בהם על הרצון הכה עז לנצח שהם מוכנים לפגוע בעצמם רק בכדי להישאר עוד חצי שעה בחדר הכושר ולהעלות עוד כמה ק"ג במסת השריר. אפשר להגיד עליהם שהם בוחרים בדרך הקלה ואפשר להגיד שהם פשוט מוכנים לעשות הכול בשביל לנצח.

ואחרי שכל זה נאמר, שלא יהיה שום צל של ספק, שימוש בסמים דוחה אותי מכל וכל. מבחינתי כל ספורטאי שנמצא כי השתמש בחומרים אסורים (ולא, רטלין או טיפול נקודתי באסטמה לא פוסלים מבחינתי ספורטאי) מחוק לעולמי עולמיא. אם ג'יימס יורשע בכזה דבר, ראו מאמר זה כבטל ומבוטל. במקרה כזה אני אהיה הראשון לטעון כנגדו. עד אז הוא בחזקת חף מפשע.

למי שחושב שכל הספורטאים משתמשים בסמים יש 2 אפשרויות:

א.      לקבל את זה ולהגיד שאם כולם עושים זאת אז זה בסדר.

ב.      לא לאמין לשום דבר ולא ליהנות מספורט.

אני מתנגד נחרצות לא' ולא מבין למה להמשיך לצפות אם ב'. בהתאם לזאת, אני בוחר בחזקת החפות או לכל הפחות טומן ראשי בחול.

***

פרק ו' – מקום בהיסטוריה

אתחיל בהסתייגות קלה, השוואות בין שחקנים מיותרות, מייגעות ואין להן באמת שום ערך, לא כל שכן כאשר משווים שחקנים בעמדות שונות ששיחקו בתקופות שונות. איך בכלל ניתן להשוות סנטרים ששלטו בליגה התקפית והגנתית בשנות ה-60' לרכז בגובה 2.06 מטרים שבישל סלים בגאוניות בשנות ה-80'? ובכלל, אין כל טעם לעשות השוואות עבור שחקנים שעוד נמצאים בעיצומה של הקריירה.

ובכל זאת…בודדים האנשים שלא ימקמו את ג'יימס, לכל הפחות, בחמישייה השניה של כל הזמנים בעמדת הסמול-פורוורד, שני רק ללארי בירד, וכן בעשרת שחקני הכדורסל הגדולים ביותר (שזה ממש לא אותו הדבר, כיוון שבעשיריה הראשונה יש 3 ואולי אף 4 או 5 סנטרים).

הנתונים המספריים של ג'יימס ובירד דומים מאד, אך הממוצעים של ג'יימס עולים בכל עונה נוספת, כיוון שהמשקל היחסי של עונותיו הראשונות פוחת, ולכן סביר מאד להניח שבסיום הקריירה המספרים שלו יהיו טובים יותר. לג'יימס יותר תארים אישיים ולבירד תואר קבוצתי אחד יותר. כמו כן, בירד השחקן היחיד אי פעם שהשיג לפחות 20-10-5 ב-3 פרמטרים שונים בממוצע קריירה. יצוין גם כי לבירד היה צוות מסייע מהטובים ביותר שידעה הליגה אם לא הטוב שבהם, בעונות מסוימות.

ולאחר כל זה, אם ג'יימס אכן ישמור על המספרים שהוא מציג בעונות האחרונות ואם הוא יזכה בעוד אליפות או שתיים ובעוד כמה תארים אישיים, יהיה קשה מאד לטעון נגד מקומו בחמישייה הראשונה, כשחקן בעמדה מספר 3 הטוב ביותר שידעה הליגה מאז ומעולם.

***

אז לברון ג'יימס היקר, בפעם הבאה כששוב תהיה אם הגב לקיר, כששוב תהיה בפיגור דו ספרתי במשחק הדחה בגמר ה-NBA, כששוב כמעט כולם ירצו בכישלונך וישחיזו את הסכינים ויקראו לך לוזר וצ'וקר, או אז…

Hit them baby one more time