היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי הניצחון 1:0 על איחוד בני סכנין:
לאחר שלואיס סוארס נשך את ג'ורג'יו קייליני בשלב הבתים בטורניר הגמר של גביע העולם האחרון שנערך בברזיל, הוא הורחק מכל פעילות לארבעה חודשים. לית מאן דפליג שהעבירה היתה פחות מסוכנת מעבירות רבות אחרות. בעצם, היא, ככל הנראה, היתה פחות מסוכנת מעבירה ממוצעת במשחק כדורגל, בבחינת הסכנה לבריאות ה"קרבן".
אז למה, למרות הנזכר לעיל, ספג סוארס סנקציה כה חריפה? הסיבה היא שישנן עבירות שהן בנורמה המקובלת של משחק הכדורגל וישנן עבירות אשר אינן בנורמה המקובלת של משחק כדורגל.
בעצם, ראשי הכדורגל שולחים פה מסר: "אנחנו יכולים לחיות עם סוגי עבירות רבים, אבל אנחנו לא מוכנים לקבל נשיכות."
האם הנורמה הזו יכולה להשתנות? ודאי! אם בכל משחק שני תהיה נשיכה, אין סכנה שהעונש יישאר כה חמור. בהתחלה יחמירו וכשיהיה מדובר על עבירה שבשגרה היא תסווג כעוד עבירה בלתי ספורטיבית (שדינה כרטיס צהוב) אם בכלל.
אך עד שזה יקרה (וכמובן שסביר להניח שזה לא יקרה) הערפדים למיניהם יאלצו לשאת בסנקציות. בזו הציבורית לא פחות מאשר בזו של ההתאחדויות.
*
במשחק אתמול שותפו 5 שחקני מכבי, שריחפה מעליהם סכנת אי השתתפות בגמר גביע המדינה בשל צבירת כרטיסים צהובים, במקרה בו היו מקבלים כרטיס צהוב במשחק נגד הפועל באר שבע. כל החמישה קיבלו כרטיס צהוב, במה שמעלה חשש שמדובר על פעולות שבוצעו במכוון לשם כך, בין אם מדובר על חלקן, רובן או כולן.
מיד הזדעקו להם אחינו מאחוזת בית. שכן, מבחינתם, מעשה זה, שניתן לסווגו תחת קטגוריית "כשר אבל מסריח", שקול להוצאת החוץ על ידי טל בן חיים במשחק חצי גמר הגביע נגד סכנין, בעקבותיה כתבתי את הטוב 'נורמה'.
ובכן, בדומה לנזכר באותו הטור ובדומה להבחנה בין עבירת נשיכה לעבירות אחרות, ההבדל הינו הנורמה. אין פה עניין של מה יותר ראוי. אין פה עניין של מה יותר ספורטיבי. יש פה עניין אחד ויחיד הוא הנורמה המקובלת. והנורמה המקובלת, אף אצל מועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, היא שתזמון הרחקות בשל צבירת כרטיסים צהובים זה דבר נהוג ואילו חידוש המשחק לאחר עצירתו בעת ששחקן פצוע שוכב על הדשא אינו נהוג. הראשון מתרחש חדשות לבקרים ואילו השני נדיר עד מאד.
האם הנורמות יכולות להשתנות? ודאי. אם כל קבוצה תחדש את המשחק כאשר שחקן של היריבה פגוע, אזי שהדבר יהפך לנורמה. ואם יחדלו לתזמן הרחקות על ידי צבירת כרטיסים צהובים, הדבר יחדל להיות בנורמה. ברם, עד אז, טל בן חיים יאלץ לספוג הלך רוח ציבורי שלילי בעוד שתזמון ההרחקה על ידי שחקני מכבי יגרור יגרור הרבה פחות עניין.
זאת ועוד, כשטל בן חיים קיבל כרטיס צהוב בעקבותיו לא יכל לשחק במשחק החוץ בבאר שבע, רטנו חלק מאוהדי מת"א על כך שלא הוחלף קודם לכן. האם, ברוח זו, אוהדי מת"א היו מעדיפים שאותם שחקני מכבי לא יקבלו צהוב אך לא ישחקו נגד ב"ש מאותו חשש? הניחוש שלי הוא שהיינו שומעים שלל ביטויים כמו "פתיחת רגליים", "משחק השכורים V2.0" וכיו"ב.
ולמי שלא הבין עד עכשיו, אני אתמצת בצרפתית: אם יש לך חבר ערס, אתה יכול לקרוא לו "טמבל" ולצאת מזה בשלום. אתה לא יכול לקרוא לו "בן נפקנית" ולצאת מזה בשלום. אז אם אתה מוכן להיות זה שמקבל את המכות בשביל שאחרים יוכלו לקרוא לו "בן נפקנית" בעתיד, אשרייך. רק אל תתפלא למה, בינתיים, מי שקורא לו "טמבל" לא מקבל מכות אחרי שאתה קיבלת כשקראת לו "בן נפקנית".
*
משפט לסיום – ידידי היקר יניב פרנקו פרסם טור על כך שמפריע לאוהדי מכבי שקבוצתם אינה שנואה מספיק. מעבר לזה שאני לא מסכים איתו ואותי באופן אישי זה ממש לא מעניין, אמש השליכו שחקני סכנין לעברינו פרחים. אוהדים של קבוצות אחרות ספגו שם אבנים. משום מה, אני מעדיף להיות בצד הלא שנוא עם הפרחים.
*
ומר זהבי היקר, אמנם עבר לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה בה הייתי ברמאללה (הואיל וגם אתה היית חייל קרבי, אני מניח שגם אתה מכיר אותה מקרוב.), אבל וואלה? לא כזה דומה…
הבלוג של מתן גילור 