היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
פתח דבר
מאז הילדות היו לי חברים אוהדי מכבי תל אביב, אבל עם היווסדן של הרשתות החברתיות ופורומי הספורט השונים במרשתת, נחשפתי לדיונים רבים עם אוהדי מכבי תל אביב חדשים. את חלקם אני יכול לכנות ידידי הווירטואליים, חלקם ידידי גם מעבר לכך ובחלקם אני אף רואה חברים.
רוב טורי פונים לקהל הירוק, אבל מגיע לגם לקוראי הבלוג הצהובים שאתייחס אליהם. ואיזה תזמון טוב יותר מאשר שבוע לאחר שניצחנו אותם בגמר הגביע?
הטור הזה אינו על מכבי ת"א. הטור הזה אפילו אינו על אוהדי מת"א. הטור הזה הוא פניה שלי לידידי הצהובים, בה אני אומר להם "אתם אינכם ירוקים, אך אתם מספיק חשובים לי כדי שגם בכם אשקיע כמה אלפי מילים."
***
היריבות
אוהד ניקאסל (כך הבדיחה) מוצא מנורה. הוא משפשף אותה ויוצא ממנה ג'יני. הג'יני אומר לו "יש לך שתי משאלות, אבל קח בחשבון שכל מה שתבקש יהיה לכל אוהד מנצ'סטר יונייטד פעמים."
האוהד לא מתבלבל ומשיב: "המשאלה הראשונה שלי היא לקבל מיליון פאונד, המשאלה השניה היא לתרום כליה."
גדלתי בבית ירוק. דור שלישי לאוהדי מכבי. או כמו שאוהב לומר חברי היקר, מתי סין קרונה, אני בן 32, אוהד מכבי חיפה 33 שנים. בבית היו 3 קבוצות אשר סלדנו מהן באופן עקבי: (א) הפועל – בניגוד לאחרות, איתן יש לנו יריבות ספורטיבית שמוסיפה עניין, קו המחשבה היה שעדיף לו הפועל כלל לא היו קיימים. היריבות איתם לא תחסר. הם הגרועים ביותר. השאיפה אינה שיפסידו, יושפלו, יובכו, ירדו ליגה וכו', אלא שפשוט יחדלו מלהתקיים. (ב) מת"א – מכבי תל אביב היתה היריבה הספורטיבית הגדולה. קבוצת הדגל של מרכז מכבי עד שלמרכזים הפסיקו להיות קבוצות דגל. כל העניין של פריפריה/מרכז הארץ. (ג) בית"ר י-ם – פה זה היה חד משמעית בגלל הקהל. כמות ורמת האלימות והגזענות פשוט לא דומים לשום מועדון אחר, לאורך רוב שנות המדינה.
מכבי תל אביב ודאי שאיננה חביבה עלי. ודאי שאני מרוצה מהפסדיה (על פי רוב), מאוכזב מהצלחותיה ושמח בכישלונותיה. ברם, אין בי שנאה למת"א. אני רואה אותם כיריבים ספורטיביים. יש לי סלידה מסוימת מהם. אבל שנאה אין. לעולם לא אאחל לשחקן שלהם פציעה (אם כי אדע לשאוב גם ריקושטים חיוביים מאחת כזו) וודאי שלעולם לא אאחל שמטוסם יתרסק וכיו"ב. וגם אם אשמיע הערה כזו (מה שאני בספק רב אם יקרה), זה יהיה בציניות ו/או בלהט הרגע, כחלק מדיון בו עצבי לא עמדו לי וביקשתי לגרום מורת רוח לצד ב'.
אינני חושב שאוהדי מת"א רואים בנו "אשדוד עם תארים". הם אומרים זאת כיוון שהם מבקשים לגרום לנו למורת רוח, כחלק מאותה יריבות ספורטיבית שהם מכחישים את חלקם בה (ואני אכן אודה שחלקם קטן מחלקנו, אבל הוא הרבה יותר גדול ממה שהם מוכנים להודות). כמו כן, כדאי לומר שאין כל רע בלהיות אשדוד. עיר של כדורגל, שרק לאחרונה השתחררה מהשגחתו המקהה של עבריין, שהאינטרס האישי שלו החריב כל חלקה טובה של כדורגל בעיר. 3 קבוצות אוהדים קמו להן, וחרף מאמצי גורמים ציבוריים ופרטיים לשים בגלגליהן טריז, המאות נוהרים למשחקי הקבוצות בליגה ג' והאלפים לדרבי. רוצה לומר שאם להיות אשדוד זה להיות מוכן לקחת את עתידך בידך כשמפקיעים אותו ממך, ואם להיות אשדוד זה לנשום אהבה לכדורגל עד כדי כך שמוכנים לרדת לליגה ג', ואם להיות אשדוד זה לא לתת לתחנת הרוח להדוף אותך, אז בכלל בחיים אני חושב שלהיות אשדוד זה דבר לא רע בכלל. ושאף אחד לא יסיק לי פה שאני משווה בין המצב של מכבי למצב של מ.ס. אשדוד באיזשהו אופן או מבקש לנקוט באותם מהלכים. כלל וכלל לא! אבל יש לא מעט דברים חיוביים שאתה יכול לייחס לעצמך כשמישהו מבקש להשוות אותך לאשדוד.
קצת התפזרתי – אקיצר, לפי איך שהקהל שלהם מגיב לנו, לפי איך שהמועדון שלהם מגיב לנו, לפי הדריכות אליה שחקניהם מגיעים במשחקים נגדנו, שלא יספרו סיפורים, הם רואים בנו קבוצה גדולה. הכי גדולה. בדיוק כפי שאפילו אם אנחנו אומרים אחרת, גם אנחנו רואים בהם, לצידנו כמובן, את הקבוצה הכי גדולה בכדורגל הישראלי.
נכון שבעונות שהת"א נאבקו איתנו על האליפות הקדשנו להם יותר תשומת לב, אבל היה ברור לנו שאתם זה האיום האסטרטגי האמיתי לטווח הארוך. אני סמוך ובטוח שגם אם אתם מקדישים כרגע יותר אנרגיות למאבק עם הפועל ב"ש, אתם יודעים היטב מהו האיום האסטרטגי ארוך הטווח.
אי אפשר לברוח מזה. שתי הקבוצות האהודות ביותר, המצליחות ביותר בעידן המודרני, אשר פורצות דרך. תגידו רגע, אתם שם בת"א, האם יש לכם שירים על אשדוד? מה? לא? איך זה ייתכן?! אולי כי בתכלס, כפי שאנחנו רואים אתכם, ולכן כותבים עליכם שירים, גם אם לא בדיוק אותו הדבר, כך אתם רואים אותנו. אלה השירים, זו האווירה, זו ההתייחסות. מבחינתכם, גם אם אנחנו לא היריבה המרה ביותר או השנואה ביותר, אנחנו ודאי היריבה הגדולה ביותר.
לסיכום: יריבות? הכי גדולה (אם כי לא הכי מרה). שנאה? ממש לא.
*
כמות האוהדים
אי אפשר לאכול כמו שצריך במסעדה תל אביבית – אין שווארמה בצלחת ואין גלידה בגביע.
בואו נדבר על כמות האוהדים, כי זה אישו לא קטן (אך חסר חשיבות לחלוטין) בדיונים בין אוהדי הקבוצות.
אני נוטה לחלק, באופן גס, את אוהדי קבוצות הכדורגל ל-4 קטגוריות: (הערה: אני אכתוב זאת פעם אחת ויחידה ולא אחזור על זה, אז שימו לב היטב – אני לא אומר שאוהד המשתייך לקטגוריה מסוימת הוא אוהד טוב יותר או אוהד אמיתי או כל הגדרה אחרת שתבחרו. אני לא מתעדף בין האוהדים בשום דרך. אין בחלוקה לקטגוריות להלן שום התייחסות לגבי מידת או רמת האהדה.)
- אוהדים שיבואו לאצטדיון יהא מצבה ההישגי של הקבוצה אשר יהא – יש כאלה שיבואו לכל המשחקים, כאלה שיבואו רק למשחקי בית וכאלה שיבואו רק למשחקי ליגה. הכוונה היא לאנשים שפוקדים את האצטדיון באופן עקבי, בלי קשר למצב הספורטיבי של הקבוצה. אוהדי בית"ר י-ם שחדלו לפקוד את האצטדיון עקב הגזענות (שקיימת או שלא) ביציעים ו/או במועדון, עדיין יכולים להימנות על קטגוריה זו, אפילו שאינם הולכים למשחקים בימים אלה, כיוון שלא הפסיקו לפקוד את האצטדיון בגלל תוצאות של הקבוצה.
- אוהדים שמידת הנכונות שלהם להגיע לאצטדיון תלויה בהישגי הקבוצה (אותם אוהדים להם הדביקו את הכינוי "אוהדי ניצחונות") – זה יכול להיות בגלל רמת הכדורגל ו/או בגלל מאבק על תארים ו/או בגלל תוצאות טובות יותר ו/או בגלל כמות שערים. קבוצה טובה/מצליחה – יבוא יותר. קבוצה פחות טובה/מצליחה – יבואו פחות. (פה אפשר להתחכם ולומר שהדבר אינו תקף, כיוון שיבואו גם למאבקי ירידה, אבל גם זה סוג של "מאבק על תואר".)
- אוהדי כורסא – הם יכולים להיות האוהדים השרופים ביותר, כאלה שנושמים וחיים את הקבוצה, לא מפספסים כתבה בעיתון או ידיעה במרשתת, אבל בגלל כסף/זמן/אמצעים/מצב בריאותי/מרחק/סדר עדיפויות/כיו"ב לא פוקדים את האצטדיון, אולי זולת פעמים בודדות בעונה או אירועים משמעותיים (משחק אליפות, גמר גביע וכו').
- אוהדי מזוהים – הם יעדיפו את הקבוצה, אבל זה לא שהאהדה מעצבת להם את הלך הרוח, הנרטיב והאג'נדה. זה יכול להיות משום שנולדו בעיר מסוימת או למשפחה מסוימת, אבל לא ממש מתעניינים. בד"כ יתעדכנו בתוצאה ואולי אף יצפו במשחקים, אבל הם לא עמוק בעניין. לדוגמה – אם תשאלו את אשתי את מי היא אוהדת, היא תענה "מכבי חיפה". אבל זה רק כי היא חייה איתי ולא בגלל שמכבי באמת מעניינת אותה.
הסקר האחרון שיצא לי להיחשף אליו מראה שאת מת"א אוהדים 16% מהמשיבים ואת מכבי 14%. סה"כ סקרים הם דבר אמין כפי שנוכחנו בבחירות האחרו… סליחה, התכוונתי בבחירות של שנת תשעים וש… אופס… סתם, זה היה דמגוגי מצדי. בניגוד לבחירות לכנסת, פה אין אינטרס לאף אחד לשקר בסקר. כמו כן, הטענה של אוהדי מכבי לאורך השנים היתה שהסקרים מראים יתרון ברור לנו, אז צריך לאמץ אותם גם כשהם מראים אחרת. למרות שחובה לציין שבניגוד לסקרים בעבר, ההפרש הנוכחי בין הקבוצות לחלוטין בטווח טעות הדגימה. בכל מקרה, מחמת הספק, אני מכריז בזאת שבעת הנוכחית למת"א יותר אוהדים מסך כל הקטגוריות יחדיו. זאת הסקר מראה ואינני מתכחש לו. הדבר גם נובע מכך שקבוצות הספורט האהודה בישראל – בהפרש עצום מכל קבוצה אחרת – היא קבוצת הכדורסל של מת"א. וודאי שאם פלוני אוהד את מת"א כדורסל סיכוי גבוה שאם אין לו קבוצת כדורגל אהודה אחרת הוא יהיה מזוהה גם עם קבוצת הכדורגל, באותו האופן בו אני מזוהה עם מכבי גם בכדורעף נשים ודוק למרחק נערים ב'.
לגבי אוהדי הכורסא קשה מאד לשפוט. אני מעריך שמדובר על אותו סדר גודל – תן או קח, ובכל מקרה הדבר אינו מדיד.
לגבי קטגוריות 1-2, אין לי כל צל של ספק שמכבי הקבוצה עם המספר הגדול בישראל. רוצה לומר שבהינתן הצלחה מסוימת, מכבי תביא הכי הרבה אוהדים לאצטדיון. הדבר הוכח בעבר, למרות המתקן הנחות והקטן והממוקם רחוק יותר מממוצע המיקום של האוהדים, במשך רוב העונות. אמנם למת"א (ואף להת"א) היו לא מעט עונות עם כמות מנויים גדולה יותר פר מידת הצלחה, אך לא עם יותר אוהדים באצטדיון. רוצה לומר, שייתכן שבבלומפילד המשופץ מת"א תביא יותר אוהדי ממה שמכבי מביאה לאבי רן, אם מצב ההצלחה של שתי הקבוצות יישאר דומה לעונות האחרונות, אבל אם שתיהן תרוצנה לאליפות או לחלופין תדשדשנה בשיפולי הצמרת או כל מידת הצלחה אחרת שתבחרו, מכבי תביא יותר אוהדים. ניתן ללמוד זאת מהעבר הלא ממש רחוק, ממשחקי החוץ גם בעת הנוכחית ואף מהשתתפות במפעלים האירופאים. למשל, מכבי מכרה את כל אצטדיון ר"ג, הגדול יותר והנחות יותר, בעוד אוהדי מת"א לא סיימו את הכרטיסים למשחק נגד פורטו בקמפיין האחרון, וודאי שלא את הכרטיסים למשחקיה של מת"א בקמפיין אותו אירחה בר"ג.
[במאמר מוסגר יצוין כי הדבר מתייחס למספרים אבסולוטיים וכי בהחלט ייתכן שאצל קבוצות אחרות – דוגמת הת"א – יש אחוזים גבוהים יותר מקטגוריות 1-2.]
לסיכום: מת"א עם יותר אוהדים מזוהים, מספר דומה של אוהדי כורסא ומכבי עם יותר אוהדי אצטדיון פר מידת הצלחה.
*
ר.ב.י.מ.
מה עושה אוהד מת"א אחרי שקבוצתו כובשת נגד מכבי בגמר גביע המדינה? מכבה את קונסולת המשחקים והולך לישון.
בואו ואסביר לכם את האמרה "רק בחיפה יש מכבי." לכאורה, מדובר על אמרה שלא אופיינית לנו. אין לנו כל רצון וכל צורך לבטל שום נרטיב של קבוצה אחרת ואוהדיה. אבל כשרושפים עלינו, אנחנו רושפים בחזרה.
ולמה אני מתכוון? לפני עשורים הרבה, מרכז החיים היה עירוני-מקומי. תושבי חיפה באו במגע בעיקר עם תושבי חיפה, פתח תקוה עם פתח תקוה ובאר שבע עם באר שבע. קל וחמר לפני קום המדינה. באותם הימים, התעצבה עגה מקומית בה מכבי היא המכבי המקומית וכך גם לגבי הפועל, בית"ר וכולי. הדבר נכון לחיפה, כפי שהוא נכון לת"א וכפי שהוא נכון לירושלים. אלא מאי? התקשורת התרכזה בת"א והפיצה את העגה המקובלת אצלה לכל חלקי הארץ. בתוספת עם קבוצות הדגל של המכרזים, גם אוהדים מחוץ למטרופולין ת"א קיבלו את העגה, לפחות חלקם ובחלקה. ולנו אין בעיה עם זה. שכל אחד יקרא לקבוצה שלו איך שהוא רוצה ולשאר הקבוצות בהתאם. אני לחלוטין מקבל זאת שכשאנהל דיון עם אוהד הפועל ב"ש הוא יכנה את קבוצתו "הפועל" וכך גם עם אוהד הפועל ירושלים.
אבל חלק גדול מאוהדי התל אביביות, ואוהדי מת"א בפרט, מסרבים לקבל זאת. רגשי העליונות שלהם על כל השאר אינם מאפשרים להם לדור בכפיפה אחת עם עגה שונה.
ופה נכנס הביטוי "רק בחיפה יש מכבי" – הוא בא לומר שלא זו בלבד שאנחנו לא מתקפלים בפני אף אחד, ונמשיך להשתמש בעגה שאנחנו רגילים אליה מבית, ולא זו בלבד שלא ניתן לתקשורת להכתיב לנו איך לקרוא לקבוצתנו האהודה, אלא שהפטרונות הת"א על השם גורמת לנו, מעבר לשימוש שאין בו בבחינת עשיית דווקא, גם לטעון שאנו מכבי וגם לטעון – בפני אוהדי מת"א ושטופי המוח של התקשורת התל אביבית – שאנחנו המכבי היחידה. הרי, אם הייתם קוראים לעצמכם מכבי ואנחנו היינו קוראים לעצמנו מכבי ושנינו היינו חיים עם זה בשלום, לעולם לא היינו מעלים על בדל שפתינו את המשפט "רק בחיפה יש מכבי".
אתם טוענים שזה בגלל רגשי נחיתות – לא ולא חברי היקרים, בדיוק להפך. לכם יש רגשי עליונות מול כולם. פשוט קשה לכם עם זה שבניגוד לשאר, לנו אין את אותם רגשי הנחיתות מולכם. אולי, לא נראה לי אבל אולי, ניתן לייחס אותן לוותיקי היציע. אבל לאוהדים שנולדו לעידן האימפריה הירוקה? לא היו להם ולא יהיו להם רגשי נחיתות מול אף קבוצה ומול אף קהל אוהדים. בארץ ובחו"ל. וזה גם מה שהם יורישו לדורות הבאים. כי ברגע שיש לך תפיסה עצמית של אימפריה, שום דבר כבר לא יכול לשנות זאת. ואם אתם חושבים שאני טועה, נסו להיזכר בשנות ה-80 של המאה הקודמת או בשנים האחרונות של עידן לוני הרציקוביץ – האם הגדרתם עצמכם כקבוצה קטנה או כאימפריה בשנים פחות טובות?
לסיכום: אין לנו כל רצון לזלזל או להקטין אחרים, אבל הנרטיב שלנו הוא שאנחנו נכנה את קבוצתנו כפי שאנחנו רוצים, ומי שינסה למנוע זאת מאיתנו יווכח איך אמא לביאה מגינה על גוריה.
*
השירים הסיפורים
אשה אחת (כך הבדיחה) מבקשת מבן זוגה לתקן את הברז הדולף "מה אני שרברב?" הוא משיב. לאחר מכן היא מבקשת ממנו לסדר את השידה המתנדנדת "מה אני נגר?"
לאחר יום הוא חוזר מהעבודה ושם לב שהברז אינו דולף והשידה אינה מתנדנדת.
"מי תיקן את הברז והשידה?" הוא שואל.
"השכן" עונה האשה.
"וכמה שילמת לו?"
"לו שילמתי לו – הוא אמר שאו שאשיר לו או שאשכב איתו."
"איזה שיר שרת לו?"
מה אני זמרת?"
תראו, אני שומע הרבה תלונות מאוהדי מת"א על השירים שלנו שמתייחסים אליהם. אני מוכרח לציין שאני סולד לחלוטין משירים אלה ולעולם לא שר אותם. אולם, יצוין שיש לא מעט צביעות בתלונות הללו. כשאתה מכנה מישהו "חיזבאללה", אז כן, אתה צריך לקחת בחשבון שהוא יכנה אותך "גרמניה". וכשאתה שר "תשתחוו וגו'", אז כן, ישירו לך "לכל אוהד וגו'". אתם לא רוצים לשמוע את השירים והכינויים הללו? גם אני, אבל מי שלא יכול להתמודד עם החום, שלא יכנס למטבח. הכותבים שלנו יודעים להיות לא פחות עוקצניים, לא פחות מעליבים ולא פחות משפילים. ואתם רוצים לדעת איזה עוד יתרון יש לנו? לנוכח המצב של יריבתנו העירונית, אנחנו יכולים להקדיש יותר ליריבות אתכם. אתם אלה שצריכים להילחם בשתי חזיתות. ואז, שבוע אחרי שבוע, אתם גם שומעים את "לכל אוהד וגו'" וגם את "בתאונת מטוס" או את "אלוהים לקח".
את האמת? אני מסתכל הרבה יותר פנימה. הרבה יותר מפריעה לי הצורה בה הקהל עליו אני נמנה מתבטא. אבל אני לחלוטין יכול להבין למה אנשים ילחמו באש עם להביור. אז לפני שאתם רצים לבכות מרה על "למה גרמניה?" שאלו את עצמכם "למה חיזבאללה?". כי כשלכם קוראים גרמנים אתם נעלבים, בעוד שלנו קוראים קופים אנחנו מחבקים את הכינוי ומשתמשים בו כנגדכם.
*
דיונים במרשתת
3 סוכנים (כך הבדיחה) יושבים על ספסל.
לוחץ סוכן הקג"ב על אוזנו ופיו ומדבר. "מה אתה עושה?" שואלים אותו השניים האחרים. "מושתל לי מיקרופון בשן ורמקול באוזן וכך אני מתקשר עם הממונים עלי."
חולפות מספר דקות וסוכן ה-FBI מתחיל לדבר לעצמו. "מה אתה עושה?" שואלים אותו השניים האחרים. "מושתלת לי מערכת קשר על מיתרי הקול ובשבלול באוזן וכך אני מתקשר עם הממונים עלי."
לפתח משחרר סוכן השב"כ נפיחה. מסתכלים עליו השניים האחרים ושואלים אותו "מה אתה עושה?" הסוכן משיב "כרגע שלחתי פקס."
אז כל עוד אין לנו שתלים בפה, באוזן ובישבן, רוב דיוני הספורט מתבצעים באמצעים ווירטואליים כלשהם, בדגש על רשתות חברתיות ופורומים במרשתת.
יש אוהדי מת"א שאני נהנה לדון איתם, להתווכח איתם ולהחליף איתם עקיצות.
אתן לכם כדוגמה את אחד האנשים שאני הכי מעריך. לא רק בעולם הווירטואלי אלא בכלל. שמו גיל שלי (אחלה בלוג – מי שלא עוקב מפסיד). גיל נוטה לעקוץ את מכבי בפייסבוק חדשות לבקרים. (אפרופו יריבויות – הוא אוהד מת"א משנות ה-70 של המאה הקודמת, ובכל זאת מתעסק במכבי הרבה יותר מאשר בהת"א.) עם גיל זה ממש כיף לנהל דיון (בכל נושא, דרך אגב). אתה יודע שמה שלא יהיה, ישמר גבול הטעם הטוב. הבעיה היא שבבלוג של גיל כללי המשחק האלה לא ממש נשמרים. אני אישית מוצא עצמי לא פעם מתבייש בתגובות של אוהדי מכבי אצלו. הבעיה שלי מתחילה כשאנשים שאני נהנה לדון איתם יורדים לרמה של אותן תגובות. וזה מבאס. בתכלס, זה לא אמור להזיז לי, אבל זה קצת מציק שהם "שוברים את כללי המשחק". בעצם זה שהם עושים זאת, הם מדירים אותי מהדיון, למרות שברור שזו אינה כוונתם. אתן לכם לדוגמה עוד אוהד מת"א שאני מעריך ולמדנו להסתדר די טוב אחד עם השני בעולם הווירטואלי. שמו יואב וכמוהו גם מגיבים קבועים אצל גיל דוגמת אנשים העונים לכינויים "רועי", "גיסנו" ועוד, אך בשל חוסר רלוונטיות לא נפרט את כולם. אני מרגיש מאד בנוח לדון איתם, אבל תגובות שלהם לאוהדי מכבי אחרים מדירות אותי מהדיון. לעומתם, אנשים כמו יוסי אלש או שי רוסינסקי, לפחות בדיונים שאני נחשף אליהם, מאד מכבדים את הנוכחים ולא נגררים לפרובוקציות.
הביטו, מה לי כי אלין? בעבר, גם אני הייתי נוטה להתחמם יתר על המידה ולהיגרר למקומות מיותרים, אבל כשהבנתי שאני מדיר מהדיון דווקא את האנשים איתם אני מעדיף לדון, חדלתי מכך.
מה אני בעצם רוצה לומר לכם, אחי החורגים בצהוב? שאני מאד נהנה לנהל אתכם את אותם דיוני מרשתת ומאד נהנה גם מהעקיצות המשותפות (ומי שרוצה לראות איך נראה מומחה עקיצות בטוב טעם, מוזמן לעקוב אחרי חשבון הפייסבוק של טל בן יהודה), אבל חלקכם (וכמובן שגם חלק מאחי הירוקים, ואף אנוכי בעבר, אבל כעת אני לא פונה אליהם, אלא אליכם) קצת מוציאים לי את הרוח מהמפרשים. בואו ביחד נתעלם מטרולים כ"מכביסט ותיק" או "shadow" וניצור לנו את הסביבה המתאימה והמהנה.
*
סוף דבר
המשחק הראשון שלי היה נגד מכבי תל אביב ובו גם התואר הראשון. המשחק האחרון שלי בקריית אליעזר היה נגד מכבי תל אביב. המשחק האחרון שלי (ושלהם) בבלומפילד בתצורתו הנוכחית היה נגד מכבי תל אביב. וגם המשחק האחרון לפני כתיבת טור הזה והתואר האחרון אותו חוויתי היה נגד מכבי תל אביב.
יקירי הצהובים (וגם אתם יקירי), אין בי כל שנאה כלפיכם וכלפי קבוצתכם. ישנה יריבות, רובה בריאה וחלקה חורגת מגבול הטעם הטוב. בואו נכבד אחד את השני. אחד את הנרטיב שלי השני. אחד את קבוצתו ואוהדיה של השני. אני רוכש לכם כבוד והערכה רבה, אך דווקא ובעיקר מוכלם, יודע להפוך את עורי וחברבורותיי. בואו נהנה מיריבות של שתי הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי במקום להפוך אותה להתקוטטות.
ואם לא תרצו? נו שוין, אוהדי מכבי מעולם לא נסוגו כשהיה צריך לשלוף שיניים וציפורניים.
הבלוג של מתן גילור 