היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
רגע אחד לפני שניגש לבחירות, עלי לציין שהבחירה לקחה בחשבון מגוון פרמטרים, כגון: איכות, עקביות, יציבות, הישגי הקבוצה, רמת חבריו לקבוצה וכיו"ב. באופן לא מפתיע, כל הבחירות להלן יהיו מקבוצות הפלייאוף העליון. כמו כן, יודגש כי הבחירות מתייחסות למפעל ליגת העל בלבד ולא למפעלים האירופאים, גביע המדינה, גביע הטוטו והנבחרות הלאומיות. בנוסף, לא תהיה בחירה של קטגוריות שליליות, אלא חיוביות בלבד.
*
נבחרת העונה
בדומה לשיטה הנפוצה היום בעולם, ההרכב יתבסס על מערך של 4:2:3:1.
שוער: בוריס קליימן (בית"ר ירושלים) – לולדימיר סטויקוביץ' היתה פתיחת עונה טובה יותר ואילו לפרדרג ראיקוביץ' היה סיום עונה טוב יותר, אולם בשקלול של כל העונה, קליימן היה השוער הטוב ביותר והיציב ביותר (שזו תכונה מאד חשובה לשוער). נכון, לשוערים אחרים היו הצלות מרשימות יותר ואי אפשר להתעלם מהחולשה של קליימן בכדורים שטוחים, אבל הוא מעט לטעות ומהגורמים העיקרים להבטחת השתתפות במוקדמות הליגה האירופאית בשלב מוקדם יחסית.
ראוי לאזכור: פרדרג ראיקוביץ' (מכבי תל אביב) בחצי עונה שני טוב מאד.
הגנה:
מגן ימני: אלי דסה (מכבי תל אביב) – דסה, שהיה ידוע בתור מגן התקפי מצוין, עשה קפיצת מדרגה משמעותית בכל מה שקשור לפן ההגנתי והוסיף למהירות המרשימה גם שיפור בכושר הגופני. החוליה האחורית של מכבי ת"א, בניגוד לעונות הקודמות, לא הרשימה, אך דסה היה הטוב בהגנת מכבי ת"א והטוב מכל המגנים הימניים בליגה.
בלם: שיר צדק (הפועל באר שבע) – בחלק ניכר מהעונה שיחק עם הבלם המחליף (לואי טאהא) ובכל זאת ההגנה של הקבוצה היתה הטובה בליגה. שחקן חכם, טכני, שמחפה על נחיתות פיזית במיקום ותזמון מעולים.
בלם: דקל קינן (מכבי חיפה) – אחרי שהעונה הקודמת היתה החלשה שלו מזה שנים הרבה ולאחר שהחל את העונה כשחקן ספסל, חזר להרכב וגילה יכולת מרשימה. השחקן היחיד בקבוצה שגילה יכולת גבוהה לאורך כל העונה. הוסף לזה מנהיגות וחוסן מנטלי ברגעים הקשים ביותר.
מגן שמאלי: עמנואל אמבולה (הפועל רעננה) – המגן הזמבי הצעיר, האתלטי והטכני של הפועל רעננה בעונה פנטסטית. התמודד בכבוד רב עם טובי שחקני ההתקפה בליגה והביך לא מעט מגנים כשעלה להתקפה.
ראוי לאזכור: חסוס רואדה (בית"ר ירושלים).
קישור:
קשר אחורי: גל אלברמן (מכבי תל אביב) – עוד עונה נפלאה של קשרה של מכבי ת"א. הגורם מספר אחד לכך שגם בעונה פחות טובה של בלמי הקבוצה היא עדיין סופגת מעט, כיוון שקשה להגיע נגדה לרחבה. הרשים בעיקר לאחר חילופי המאמנים, כשנשאר להחזיק את מרכז הקישור לצד האריס מדוניאנין הרך, ובעצם החזיק את הקישור ההגנתי בגפו, ועשה זאת בהצטיינות יתרה.
קשר אחורי/מרכזי: ג'ון אוגו (הפועל באר שבע) – שליטה מוחלטת במרכז המגרש באמצעות עליונות פיזית. גילה גם יכולת ניהול משחק גבוה, וכן כיבוש שערים, הן בבעיטה מרחוק והן באמצעות משחק ראש משובח.
ראויים לאזכור: מינטו פאולינו ג'ורג' (איחוד בני סכנין), יובל שבתאי (הפועל רעננה).
התקפה:
קיצוני ימני: ניקיטה רוקאביצה (בית"ר ירושלים) – האוסטרלי ששיחק במגוון עמדות בהתקפת הקבוצה הרשים במהירות ויציאה מהמקום (הן בפן של התאוצה והן בתזמון), וכן ביכולת כיבוש השערים.
קיצוני שמאלי: אנתוני וואקמה (הפועל באר שבע) – השחקן הכי שלם בליגה. חזק, טכני, מהיר, שליטה מושלמת בכדור, יכולת מסירה מעולה וכיבוש שערים, בשתי הרגליים ובראש. השחקן שכל קבוצה שולחת דאבל-טים בשבילו.
מתחת לחלוץ: ערן זהבי (מכבי תל אביב) – עוד עונה פנטסטית של ערן זהבי שנמצא בפורמה בלתי נגמרת. תנועה ללא כדור ברמות שכבר שנים רבות לא נראו בליגה שלנו ויכולת סיום אדירה, גרמו לכיבוש של 35 שערים – מספר היסטורי לכל דבר ועניין. הוסף לזה מנהיגות ושערי קלאץ' שמראים על חוסן מנטלי וכושר גופני.
חלוץ מטרה: אליניב ברדה (הפועל באר שבע) – מעבר לכמות השערים המרשימה, לשערי הקלאץ', להשקעה הבלתי נגמרת על המגרש, ברדה פה בעיקר בגלל המנהיגות. גרם לכל מי שלידו להעלות את המשחק מדרגה או שתיים למעלה ולהאמין כבר מפתיחת העונה שהקבוצה יכולה להיאבק על האליפות ואף לזכות בה.
ראויים לציון: פירס מוגרבי (איחוד בני סכנין), שלומי אזולאי (איחוד בני סכנין).
*
שחקן העונה
מקום ראשון – ג'ון אוגו (הפועל באר שבע): במונחי הליגה שלנו מדובר על מפלצת. עליון פיזי ברמה שגורמת לו להיות בלתי עביר הגנתית ולסייע רבות להתקפה.
מקום שני – ערן זהבי (מכבי תל אביב): כבר נגמרו הסופרלטיבים לתאר את מכונת השערים המשוכללת והמרשימה ביותר שהיתה בליגה מאז אלון מזרחי, בעשור האחרון של המאה הקודמת, ואולי בכלל. מקצוען לעילא שמצדיק כל סנט ממיליון האירו שמקבל לעונה.
ראוי לאזכור: אליניב ברדה (הפועל באר שבע).
*
מאמן העונה
מקום ראשון – ברק בכר (הפועל באר שבע): כבר בעונתו הראשונה בקבוצה היא זוכה באליפות אחרי 40 שנים עקרות, ובתקציב נמוך משמעותית מיריבתה למאבק האליפות.
מקום שני – סלובודאן דראפיץ' (בית"ר ירושלים): כל עוד היה לה על מה לשחק, בית"ר ירושלים שיחקה את הכדורגל המלהיב בארץ. יש לציין גם את חלקו בשיפור ניכר שהתרחש אצל חלק משחקני הקבוצה.
ראוי לאזכור: חיים סילבס (הפועל רעננה).
*
תגלית העונה
מקום ראשון – דוד קלטינס (בית"ר ירושלים): משלב די מוקדם של העונה פילס את דרכו להרכב הראשון. שיקח בשני שליש מהמשחקים ובחלקם הארי פתח בהרכב. הוכיח עצמו כשחקן מצוין בפן ההגנתי והוסיף את השער הכי יפה של העונה.
מקום שני – נטע לביא (מכבי חיפה): בדומה לקלטיס, גם לביא פתח ב-22 משחקים. מספר מרשים מאד לעונת בכורה. גם הוא הוכיח עצמו כשחקן הגנתי מצוין עם כושר גופני עילאי.
הבלוג של מתן גילור 