היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי ההפסד 0:2 לבני יהודה תל אביב:
יש המון מה לכתוב כבר אחרי המשחק הראשון, אבל נתמקד בכמה נקודות עיקריות ואת השאר נשאיר לעונה הארוכה שעוד מחכה לנו.
- נתחיל דווקא מהמנצחת. לפי האופן בו ב"נד שיחקה, יוסי אבוקסיס רצה בהתחלה רק דבר אחד – לעבור את הרבע הראשון בשלום. בנ"ד שיחקה הגנתי מאד ובקושי עברה את החצי. אבל גם אבוקסיס יודע שיש גבול כמה זמן אפשר ללחוץ באטרף כמו שמכבי עשתה בפתיחה, על אחד כמה וכמה במזג האוויר בחודש אוגוסט ובכושר הגופני של תחיל העונה. אז בנ"ד ישבה מאחור 25 דקות, נתנה למכבי להחזיק בכדור בצורה חסרת תכלית ולמזמז אותו בין הבלמים. לאחר מכן, בנ"ד החלה ליזום, ועד לסיום המחצית הזיזה את הכדור יפה וביצעה יופי של התקפות מעבר. במחצית השניה, ככל שחלף הזמן, היה ברור שמכבי תצא קדימה ותפקיר את החלק האחורי. זה מה שקרה ובשתי מתפרצות בנ"ד הענישה. ראו שאבוקסיס עשה שיעורי בית, כשהבין שעדיף לו לתקוף בעיקר מצד שמאל שכולל את עומרי בן הרוש ודקל קינן. ואיך דואגים שאליסון דוס סנטוס לא יבוא לסייע? פשוט מאד – שמים מולו את מאוויס צ'יבוטה.
- לגבי מכבי, רגע לפני שניגש לכמה נקודות לגבי המשחק, אני רוצה לכתוב על אשליית גביע הטוטו. בשנים האחרונות מכבי עושה חיל בגביע הטוטו מה שיוצר ציפיות אצל האוהדים לקראת העונה. עזבו את הבעיתיות בהשוואה בין המפעל הראשי למפעל די זניח. הסוגיה היותר מהותית היא שמכבי משחקת בבית הצפוני. בית שכולל את איחוד בני סכנין והפועל עכו שתמיד נזכרות לסיים את ההכנות לעונה בתוספת הזמן, את הפועל שמלחיצה את עצמה משום שמדובר על דרבי ואת עירוני קרית שמונה שהיא קבוצה רצינית ואנחנו נוטים להתקשות מולה רק שהפעם קיבלנו אותם כשהם במשחק שלישי בששה ימים, מה שנתן אשליה שככל שחולפות הדקות אנחנו קרובים יותר, כשלמעשה הם פשוט נפלו מהרגליים.
- גיא לוזון ניסה לשחק בשיטת שלושת הבלמים. יש היגיון רב לשחק בשיטה הזו כשלמכבי אין בסגל מגן שמאלי שניתן לסמוך עליו הן הגנתית והן התקפית. עזבו, אפילו רק הגנתית. כאילו לא עברנו את השנים האחרונות וזה מפתיע מישהו. כאילו כל מי שראה את בן הרוש במכבי ת"א לא ידע שיש כאן בעיה. בכל מקרה, המערך הזה יצר לנו מספר בעיות:
- למכבי אין שחקן מתאים כדי לשחק את הקיצוני שמאלי במערך שכזה. למשימה נבחר ניקיטה רוקביצה. היתרון הגדול של רוקביצה הוא התנועה לעומת בשילוב עם המהירות והיציאה מהמקום. רוקביצה לא שחקן קו שיגביה או יכניס כדורים לרחבה. כשהוא נדרש להגן ליד הרחבה של מכבי, הוא מגיע לאזורים המסוכנים, במקרה הטוב, 6-7 שניות אחרי שמכבי הרוויחה את הכדור. זה הרבה יותר מדי. אם לא משחקים על היתרונות של רוקביצה, אולי עדיף בכלל לא לשחק איתו.
- דקל קינן עדיין שחקן איטי. זה גורם לכל ההגנה לחשוש לשחק גבוה. אם 3 שחקני הגנה נשארים מאחור והם עוד משחקים נמוך, זה מעקר במידת מה את משחק ההתקפה.
- ברור שכאשר 3 שחקנים נשארים מאחור ועוד משחקים נמוך, אי אפשר לצרף אליהם שחקן רביעי. גל אלברמן אוהב לרדת למטה, לאסוף את הכדור בין הבלמים ולהתחיל התקפות. הפעם הוא לא עשה זאת (ובצדק). אבל בלי זה כל המשחק ההתקפי שלו הלך לאיבוד. אני לא יודע אם יש קשר בין הדברים, אבל נראה שזה הוציא אותו מהמשחק וגם פגע בו הגנתית.
- כמו שכתבתי לפני פתיחת העונה, למכבי חסר שחקן שבונה התקפות. גילי ורמוט ואופיר מזרחי שחקנים שיודעים לבשל, אבל הם לא מנהלי משחק. וכזה מכבי צריכה. אולי בינתיים, עד שימצאו אחד (אם בכלל מחפשים), שווה לבדוק את האפשרות להחזיר לסגל את קאמיל ואצק, אפילו אם, רחמנא לצלן, מי שבחר בו לקבוצה היה הצוות המקצועי הקודם.
- שני דברים לגבי הפנדל – אחד שאמרתי לפני והתברר כנכון ואחד שרק חשבתי לפני אבל לא אמרתי, כך שהוא קצת חוכמה בדיעבד:
- גילי ורמוט לא בועט פנדלים מספיק טוב, ואני טוען זאת למרות שהוא כבש את האחרונים שבעט. מוחמד עוואד נכנס טוב למשחק (למה באמת הוא לא פותח בהרכב?) וסחט את הפנדל. הוא גם היה פנדליסט בנוער, אז למה לא לתת לו לבעוט?
- פה מגיעה החוכמה בדיעבד. כשבועטים פנדל מול שוער פנדלים כה מוצלח כמו אמיליוס זובאס, צריך לקחת ריזיקה. נכון, זה מגדיל את הסיכוי להחמצה, אבל לדעתי זה שווה את זה. צריך לבעוט בעצמה ולצד. נראה שמולו כל דבר אחד דינו להסתיים במפח נפש.
הבלוג של מתן גילור 