היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.
***
אחרי הניצחון 1:3 על הפועל באר שבע:
ראשית, לפני שניגש לניתוח, הרהור כפירה קצר – מצד אחד אינני איש מקצוע מתחום הכדורגל. אין ספק שגיא לוזון ובטח ברק בכר מבינים יותר ממני לאין ערוך. מעבר לזה שהם רואים את השחקנים באימונים, מכירים טוב יותר את הדינמיקה בקבוצה, הציוותים, המצב הגופני והמנטלי וכיו"ב.
עם זאת, כדורגל אינו תורת הקוונטים וההדיוט בהחלט יכול להביע את דעתו ולבקר את קבלת ההחלטות של אותם מאמני כדורגל. כל עוד הדבר נעשה בצורה מנומקת, חסרת פניות ובלשון נקיה, אינני מוצא בכך טעם לפגם.
ועכשיו לניתוח קבלת ההחלטות:
לכל אחד מהמאמנים מגיע גזר ומקל, צל"ש וטר"ש. יש לשבח אותם על הצורה בה הכינו את הקבוצה למשחק ולבקר אותם על אופן ניהולו.
וראשית הגזר.
כמו בהקראת ההרכבים, נתחיל גם אנחנו עם הקבוצה האורחת. ברק בכר הבין שקבוצתו מגיעה בסיומו של עומס משחקים גדול כשהיא עייפה פיזית ובעיקר, כפי שהודה בראיון לאחר המשחק, בבור מנטלי, אחרי ההפסד במאריבור. בשל כך, בכר ידע שהאינטרס שלו הוא "להרוג את המשחק". הווה אומר, להאט את הקצב, להחזיק בכדור, לא לקחת סיכונים מיותרים ולא לאפשר למכבי התקפות מתפרצות, בעיקר על ידי שבירת הלחץ בחלק הראשון של המשחק, כששני הקשרים באמצע, ג'ון אוגו ודן אייבינדר, יורדים נמוך מאד לכיוון ההגנה כדי לסייע בהנעת הכדור בחלק האחורי. בכר ידע שהשחקנים המוכשרים יותר, או לכל הפחות אלה שנמצאים בכושר הטוב יותר, בצד שלו. האו הסתמך על זה שגם אם הקבוצה לא תתקוף גלים-גלים כיחידה אחת, הברקה אחת של אנטוני נוואקמה, מאור מליקסון או מיכאל אוחנה יכולה לגמור את המשחק.
מהצד השני גיא לוזון, כפי שגם הוא הודה בראיון לאחר המשחק, יודע שלמכבי אין מה למכור במשחק של החזקת כדור מול ב"ש, ולכן התקפות מעבר הן הדרך הנכונה. לוזון פתח במערך של 4:4:2, כשכחלוץ לצדו של רוקביצה פתח סינטהיו סלליך ובצדדים אופיר מזרחי וגילי ורמוט. לוזון ידע שהשחקנים יתעייפו ממרדף אחרי קשרי הקו והמגנים של ב"ש, ולכן השלישייה לעיל ביצעה חילופי מקום כבר משלב מוקדם מאד של המשחק. כל פעם שחקן אחר הצטרף לרוקביצה במרכז והשאר שיחקו בקו. השיבוץ של רוקביצה, בעל יכולת הפריצה המסחררת, כחלוץ מטרה נועד לנצל את השטחים שב"ש תשאיר מאחור. שיבוץ שהוכיח עצמו עם שער, בישול, בישול הוקי וסחיטת אדום.
עכשיו נעבור למקל – ניהול המשחק.
מבחינת החילופים היה לא מעט היגיון במהלכים של בכר. אחרי ההרחקה של לואי טאהא לא היתה לו יותר מדי ברירה והוא היה חייב להכניס את חאתם עבד אלחמיד. באופן אישי חשבתי שהיה הרבה יותר הגיוני להוציא דווקא את מליקסון ולהשאיר את אוחנה, כיוון שלב"ש לא היתה ברירה אלא לבלגן את המשחק ובסגנון משחק כזה אוחנה פותח. עם זאת, וכפי שנכתב ברישא, בכר מכיר את שחקניו טוב ממני ואולי רצה להשאיר את הקפטן שלו על המגרש בשל הערך המוסף (מנהיגות, ניסיון וכיו"ב) מיד אחרי ההרחקה. גם החילוף של מליקסון בניב זריהן היה הגיוני, כשבכר ראה שעומרי בן הרוש פצוע ורצה שחקן טרי שינצל זאת. בחילוף האחרון (אליניב ברדה במקום שיר צדק) הוא פשוט הלך על כל הקופה כשכבר לא היה לו מה להפסיד. אז למה בכל זאת יש לי ביקורת לגביו? כיוון שבכר סרב לצאת מהשבלונה. במחצית השניה נוואקמה התקשה להתמודד עם ארנסט מאבוקה. הן הגנתית כשלא ירד עם המגן ואפשר לו להרים בחופשיות פעם אחר פעם והן התקפית כשמה שהצליח לו במחצית הראשונה חדל הצליח בשניה ומאבוקה ניצח בכל מאבק. מהצד השני ניב זריהן לא ממש הצליח לעשות נזק גדול באגף ימין. דיברנו בעבר על כך שהחלושה הגדולה של בן הרוש היא שילובו במשחק הקבוצתי. גם באחד על אחד לא פעם שחקנים טכניים יכולים עליו. אבל מה שאי אפשר לקחת מבן הרוש הוא שהבחור לומד את השחקן שמולו ומגיב בהתאם. למרות שהיה פצוע הוא ראה שזריהן השמאלי מנסה כל הזמן לחתוך לאמצע. בן הרוש חסם לו את האופציה הזו והשאיר לו את הקו פנוי. זריהן, כמו לא מעט קשרים ישראלים, מתקשה להוביל כדור בצורה ייעלה ברגל החלשה. להחליף בין נוואקמה וזריהן היה יותר ממתבקש. לתת לנוואקמה להתעלל בבן הרוש הפצוע ולזריהן להכניס כדורים עם הרגל החזקה, כשהוא מנצל את הפריצות של מאבוקה (וגם לעזור עליו בהגנה כמובן) היה הופך את ב"ש למסוכנת בהרבה, לטעמי. אמנם מדובר על החלטה אחת משמעותית במשחק, אבל זו החלטה שבהחלט ייתכן והכריעה אותו. ואין פה חכמת בדיעבד. הדברים נאמרו בזמן אמת.
כעת נדבר על לוזון. על פניו החילוף הראשון שלו היה בול פגיעה. הוציא את השחקן החלש במכבי והכניס לעמדה שחקן שהיה טוב בהרבה. ראה את מה שראו כולם והגיב. נכון? לא בטוח. לוזון הודה בראיון אחרי המשחק, בגילוי לב מרשים יש לציין, שגיורגי קוסטדינוב עלה לשחק עם זריקה ושגם אם היה השחקן הטוב במגרש הוא לא היה משחק יותר ממחצית. כלומר, החילוף היה אילוץ רפואי ולא מקצועי. עם גילי ורמוט ישנה בעיה – הבחור פשוט גורם יותר נזק מתועלת בהגנה. הנוכחות שלו מרחיקה שחקני מכבי אחרים מהשחקן עליו שומר (לכאורה בצדק), אבל למעשה הוא רק מלווה את השחקן ומאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו. לוזון צריך לשים לב מתי המשחק נוטה לצד מסוים ולהעביר את ורמוט לצד השני. במחצית השניה כשבן הרוש היה פצוע רועי קהת היה חייב לשחק (סוג של) מגן שמאלי נוסף. כל פעם שבן ביטון הצטרף להתקפה ב"ש היתה מסוכנת מאד. החילוף של סלליך בדמארי תקע למכבי את המומנטום. רוקביצה הרגיש בנוח בשפיץ וזו העמדה היחידה בה דמארי יכול לבוא לידי ביטוי. היה הרבה יותר הגיוני להכניס שחקן שיחזיק בכדור או לחלופין להכניס את דמארי במקום רוקביצה שהיה עייף מאד (למרות שבסיום עוד פריצה שלו הובילה לשער השלישי). ואחרון לעניין – יש קשרים אחוריים שמבינים את המשחק בצורה מושלמת ויודעים שכאשר יש בור בהגנה (כי שחקן לא ירד, פצוע וכדומה) הוא צריכים להיכנס למשבצת. אביחי ידין הוא אחד כזה. כשבן הרוש יצא החוצה, ב"ש מיד דחפו את הכדור ימינה לבור שנוצר. לא גל אלברמן ולא נטע לביא טרחו לכסות את הבור הזה. לוזון היה חייב לזהות את נקודת התורפה ולשלוח לשם שחקן.
עוד כמה קטנות:
- מה יהיה עם הפנדלים? בשבוע שעבר זה עלה לנו בנקודות ועכשיו זה הפך חגיגה למשחק מאד מסוכן. למרות ההחמצה הייתי נותן לרוקביצה לבעוט גם את הפנדל הבא אם יהיה על המגרש.
- המוזיקה לפני המשחק ובמחצית מחרישה אוזניים. אני אפילו לא מדבר על הדבר הטריוויאלי שהוא הרצון לעודד את השחקנים, אלא חוסר ההבנה שחלק מאקט הנוכחות באצטדיון כדורגל הוא גם מפגש חברתי.
- לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם היה נבצר מאליסון דוס סנטוס לקחת חלק במשחק.
- יש לנו צעירים מוכשרים שהסיכוי שלהם לקבל דקות העונה נמוך. עמית זנטי, מוחמד עוואד ואיתן וולבלום (ושון וייסמן?) חייבים להיות מושאלים לקבוצה בה יקבלו דקות. אם יוכיחו עצמם יוכלו לחזור למכבי מהדלת הראשית.
- צריך לתת עוד קצת קרדיט למאמן כושר חדש, אבל מאד מאכזב ששוב רוב הקבוצה מגיעה לדקות האחרונות עם הלשון בחוץ ועוד ביתרון מספרי.
הבלוג של מתן גילור 