מחזור ראשון בימק"א / אפי גילור

ימק"א. צילום: עדי אבישי

היכנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

***

כבר למחזור הראשון של עונת 1981/2 שובץ משחק "אש": בית"ר ירושלים מארחת את מכבי ת"א.

בית"ר עלתה מהליגה הארצית לאחר שנת היעדרות אחת ודומה היה כאילו מעולם לא ירדה. לכל היה ברור כי זה היה תקר. הפופולריות שלה עלתה לשיאים חדשים, בייחוד לאחר מערכת הבחירות לכנסת העשירית שזה אך הסתיימה ביוני עם ניצחון נוסף של מנחם בגין והליכוד. בסגל הקבוצה עדיין הופיעו "ה" כוכבים מלמיליאן ונוימן, עם יוסי מזרחי השוער וחנן אזולאי הבלם ואליהם נוספו הצעירים סמי מלכה והכוכב העולה אלי אוחנה.

מכבי ת"א הייתה כבר שנתיים ללא תואר ורצתה לשוב לגדולה עם ותיקיה בלו, סלימן, טבק ושוויצר.

לשיפוט המשחק שובץ השופט הבינלאומי, אברהם קליין.

קליין, מורה לחינוך גופני מחיפה, היה שופט עטור תהילה במישור הבינלאומי ולימים הפך לגדול שופטי ישראל בכל הזמנים, במישור הבינלאומי בכל אופן. ברזומה שלו הופיע כבר שיפוט בשני מונדיאלים, עם משחקים לא קלים בכלל (1970 אנגליה, האלופה המכהנת מול ברזיל של פלה, וב-1978 היה לשופט היחידי שתחתיו הפסידה המארחת ארגנטינה של ימי החונטה לאיטליה) ובקיץ של 1982, הוא עתיד לשפוט במונדיאל את אחד המשחקים הנחשבים לגדולים אי פעם : איטליה – ברזיל  ואת המשחק על המקום ה-3. בארץ, לעומת זאת, סבל מתדמית של שערוריות וחוסר היגיון, ולמשחק הזה היה חלק נכבד בכך.

ימק"א היה כמובן מפוצץ עד הרבה מעל לאפס מקום, כולל המגדלים, העצים והחומות שמסביב. תל אביבים, כמובן, חוץ מאלה שעל ספסל הקבוצה התל אביבית, לא העזו להתקרב לסביבה.

בדקה ה-40 לערך, רעד המגדל של ימק"א כשמלמיליאן העלה את בית"ר ליתרון.

כחמש דקות בתוך המחצית השניה, השתיק מושיק שוייצר את היציעים, כשנגיחה שלו פגעה במשה כהן המגן, הטעתה את יוסי מזרחי והשוותה ל-1:1.

בדקה ה-75, התרחש האירוע, שחרוט לעד כאחד מרגעי הטראומה של אוהדי בית"ר.

מלמיליאן הרים קרן מימין, אשר נהדפה לצד השני של הרחבה, שם ניצב קשר הרכש מהאחות הבית"רית התל אביבית, ירון אדיב. אדיב עצר את הכדור על הברך וכמו גדול סובב באמנות כדור לחיבור הרחוק של משה מרכוס הת"א.

דומה היה שימק"א קורס. הקהל ביציעים היה בטירוף וגם השחקנים על המגרש נכנסו לאקסטזה וערמו עצמם על מבקיע השער בערמה אנושית. אף אחד מהם לא שם לב, שהקוון הרים דגל לנבדל (אשר לעולם לא נדע האם היה או לא היה) והשופט קליין פסל את השער.

מי שהתעשת מיד היה מיקו בלו הוותיק, שהניח כדור על הקרקע, מסר ליהודה קצב וזה שלח כדור ארוך למחליף הצעיר בן ה-17, מוטי איווניר שהחל לכדרר לכיוון שערה של בית"ר . יוסי מזרחי השוער, הבין מה קורה והחל לצרוח ולצעוק ולנופף בידיו בהיסטריה, אך בגלל רעש הקהל השמח על שער היתרון כביכול, איש לא שמע אותו.

על הספסל הבית"רי כבר הבינו מה קורה ובמחזה סוריאליסטי, אחד משחקני הספסל רץ לתוך המגרש, בניסיון לעצור את איווניר.  גם זה לא עזר ואיווניר כבש מול מזרחי האומלל.

גם אז, לא כל שחקני בית"ר הבינו מה קרה ובוודאי שלא קהל הצופים. כשכבר החלו להבין, היו חלקים מהם שחשבו שהתוצאה עכשיו 2:2. המגרש הפך למשך דקות ארוכות לזירת התגוששות, בין שחקני, עסקני ומנהלי בית"ר לבין השופט קליין. לא עזר להם מאום. הם נאלצו לחדש את המשחק (אף אחד כבר לא בדק לכמה זמן חודש המשחק…) ולסיימו בהפסד.

השופט וקווניו ירדו מכר הדשא בליווי כוח משטרתי גדול, וחולצו מהאצטדיון, רק 3 שעות מאוחר יותר, על מנת למנוע ביצוע לינץ' ע"י ההמון הזועם. תצלומי הטלוויזיה, כמה שהיו גרועים, עדיין הנציחו את האירוע וכמובן ההתאחדות לכדורגל וכל עיתונות הספורט הפכו ודשו בעניין עוד תקופה ארוכה לאחר מכן.

ויש אומרים כי עד היום, במרתפי ימק"א, מתחבא ומסתתר אותו קוון אומלל…